עד שתבוא קטיושה: למה קרסו חיי התרבות בקריית שמונה?
המתנ"ס הפך לאכסניה לג'וקים. הספרייה העירונית ננעלה. היכל התרבות יפסיק לפעול בסוף החודש. והתאטרון הקהילתי מחפש כתובת חדשה. בעקבות מלחמת לבנון השנייה זרמו מיליונים לקריית שמונה, אבל בגלל ניהול גרוע וחובות מאמירים, חיי התרבות בה נמצאים במצב של גסיסה. אייל לוי ביקר בעיר ופגש תושבים שמאמינים שרק ההתקפה הבאה של נסראללה תעצור את הקריסה
מאות גופות היו מוטלות במסדרונות, חסרות רוח חיים, שכובות על גבן. מישהו החניק קול אנחה קלוש, אבל החשב הוותיק המשיך והוביל את העיתונאים למרתף הדחוס. בחילה קלה הופיעה כשקולות פצפוץ האיברים נשמעו בכל דריכה וצעד. בשלב זה כבר לא היה ספק: היה זה הרעל החזק שלא הותיר לאומללים סיכוי לשרוד עד היציאה הקרובה. "רואים? ", רחמים שבר את השתיקה וחייך, "גם הג'וקים נכנסו לכאן ולא יצאו".
בתחילת השנה הוציא בית המשפט המחוזי בנצרת צו סגירה למתנ"ס שפעם היה לבה של קריית שמונה, הראשון שהוקם בארץ. החובות הכבדים חנקו אותו, הוציאו ממנו את התינוקות שמילאו את הפעוטון, את המפגרים שהיו מגיעים לפעילויות מיוחדות במועדון, את הילדים שבילו בו מדי יום בחוגים. בתוך כל השיממון היו רק ג'וקים, נכנסו בין הסדקים הצרים והחזירו את נשמתם לבורא.
אם זה לא מספיק בשביל להיכנס לדיכאון, ביום רביעי ננעלה הספרייה העירונית מאחורי סורג ובריח. ובסוף החודש, אחרי מסיבת הסיום של בית הספר "מצודות", גם היכל התרבות, פנינה מקומית אהובה, יסיים את דרכו ההיסטורית.
רגע, עוד לא סיימנו. תאטרון "מראה", שהקים בזמנו מנחם עיני המנוח, כבר שוקל מעבר לעיר אחרת. נגמר החמצן ואין כוח למלחמות. מבחינה תרבותית קריית שמונה מתה. הלכה לעולמה. הבעיה היחידה היא שראש העיר, הרב ניסים מלכה, מסרב לנתק מהמכשירים.
"אנחנו מנהלים את התרבות של העיר אפילו יותר טוב מאשר בעבר", משוכנע הרב מלכה. "הנה הערב אפשר יהיה ללכת לכיכר צה"ל ולראות את הפעילות של יום ירושלים. בשבוע שעבר עשינו הפעלה. ורגע, היכל התרבות עוד לא נסגר. הוא אמור להיסגר".
23 אלף תושבים חיים בקריית שמונה, אבל מדי שנה מאות עוזבים את העיר. אין עבודה, אין מה לעשות בערב. גם בית מתאים כבר קשה למצוא. רבים נשארים בסביבה, מוצאים את עצמם במושבים הסמוכים, בהרחבות קהילתיות. משפרים עמדות במסלול איכות החיים.
"98 אחוז מהחברים שלי כבר לא נמצאים כאן", אומר גלעד שושן, המשמש כצלם של חדשות ערוץ עשר בצפון. "כאלה שעברו למרכז אומרים'העזיבה הייתה הדבר הכי טוב שעשיתי'. אני , למשל, מצאתי את עצמי כצלם. בלי זה לא חושב שהייתי נשאר. אבל מה שמייחד את העיר זה שאנשים שנולדו בה ועזבו, לא משנה כמה שנים הם יגורו בחוץ, תמיד יגידו שהם תושבי קריית שמונה".
שושן התעורר יום אחד בבום. זה קרה בערך לפני שלושה חודשים, במהלך הכנת כתבה על המתנ"ס שנסגר. הוא פגש אז עוד מרואיין, כמעט בן גילו, שהתלונן על עיר שהולכת לאיבוד. שניהם החליטו שמפשילים שרוולים ויוצאים למאבק. מאז הוקם ארגון צל"ע (צעירים למען עירנו) על ידי ארבעה מייסדים, והיום יש בו 900 חברים. חלק מהם כבר השתתפו בהפגנות, כולל חסימת צירים, כשהתרבות המתאיידת עומדת מול עיניהם.
"אותי לא מעניין איך הגיעו למצב הזה", שושן
"פתאום היא קלטה שמתחת לפני השטח יש צעירים שהם אומנם ארגון אפוליטי, אבל קמים ועושים. מנסים לייצר ולטלטל. זה מתחיל בתרבות, אבל לא ייגמר בה. אנחנו קוראים לערים האחרות בארץ, 'תראו אותנו, בקרוב זה יגיע אליכם. אולי לא לגוש דן, אבל בטח שדרות, באר שבע'".
עד לפני כמה שנים המצב בקריית שמונה היה טוב. למרות התדמית המקופחת, ים של כסף נכנס לקופה. לתושבים קשה להגיד את זה בפה מלא, אבל תקופת הקטיושות הביאה לפריחה. למעלה מאלף טילים נחתו על העיר במלחמת לבנון השנייה וכל פגיעה גרמה לקרן אחרת לפתוח את הכיס. מיליונים של שקלים זרמו כאות הזדהות.
"מתגעגעים פה לקטיושות", משוכנע יונה פרטוק, יו"ר המחוז הצפוני של ההסתדרות ותושב העיר. "אז היה 'קחו שבע מאות אלף', 'הנה מיליון שקל'. מתנ"ס חי ונושם. ישראל הרי עובדת אד הוק. יש בעיה? פותרת. אבל יש תהליך גסיסה בקריית שמונה שהוא לא רק תרבותי. הוא עובר לאורך כל השדרות בעיר. מוזנחות, אף אחד לא מממן כמו שצריך, לא נותן. הבעיה העיקרית היא שהעיר חיה מתורמים ונדבנים והם לא אמורים לתת את הפתרון הכלכלי. אי אפשר לנהל כשאתה חי מנדבות".
ראש העירייה מסכים. גם הוא חווה על בשרו את הנפילה הקשה בהזרמת הכספים. "נכנסתי לתפקיד אחרי מלחמת לבנון, שאז קיבלו מיליונים מקרנות מהארץ, מחו"ל וגם ממשרדי ממשלה. אבל כל הגופים הקצו על פי פרויקטים לשלוש שנים. כשהגעתי נוצר חלל ולא היה מי שישלים.
"רק עכשיו ישבתי עם מגבית ניו יורק ואמרו לי'נגמר, אדוני'. היה מספיק כסף ופתאום התרוקן. זה לא פשוט, כי אתה צריך לפטר עובדים. המפעל הגדול ביותר בקריית שמונה הוא העירייה. היום עובדים בה 500 איש, לפני שלוש שנים היו 700. תמיד אמרתי, יותר קל לנהל את ירושלים ותל אביב מאשר את העיר כאן".
אז איך כל הסיפור מתקשר לתרבות? כשיש כסף לפעמים חיים בבועה. בסוף שנות השישים נכנסה לעיר החברה למתנ"סים. זוהי חברה ממשלתית שעל פי תנאי ההתקשרות שלה עם הרשות המקומית ממנה את המנכ"ל ומשלמת את שכרו, כשהעירייה מעבירה תקציב. שתיהן יחד מפעילות במשותף חוגים ומועדונים.
רק שבלא מעט יישובים המתנ"ס הופך להיות מכבסה של העירייה לקידום מקורבים ולחלוקת צ' ופרים לידידי המחלקה. קריית שמונה הייתה כזו. לא פעם ראש העיר התעקש שהעומד בראש המערכת יהיה אחד מאנשיו.
המתנ"ס הפך לחלק מהמשחק הקואליציוני. הסיעות קיבלו מקומות בהנהלה לפי כוחן. מה שאמור היה להיות מרכז קהילתי הפך לשלוחה פוליטית. עם הזמן הגורמים העירוניים רק חיזקו אותו עוד יותר. הספרייה העירונית ישבה בבניין ששייך למתנ"ס וגם היכל התרבות הועבר לניהולו.
מי שעיין אז בדוחות המאזנים התחיל להבין את גודל הברוך. המינוס הלך ותפח והגיע למימדים מפלצתיים. "הייתי ערני", מעיד על עצמו ראש העירייה מלכה.
"חודש אחרי שנבחרתי אמרתי שאני רוצה לראות מה קורה במתנ"ס. בהתחלה הציגו לי את המספר 'שלושה מיליון שקל גירעון'. אמרתי 'נעזור לכם לפתור'. פתאום, כשראו שיש רצון טוב, אז הגירעון עלה לארבעה וחצי. עצרתי הכל. הבאתי רואה חשבון חיצוני שעשה בדיקה ואמר לי שהעסק הוא משהו בין תשעה לתשעה וחצי מיליון. מינוס. אמרתי שאני מבקש תוכנית הבראה מיידית ".
יכול להיות שמלכה הספיק לשכוח, אבל לפני עשר שנים הוא עצמו היה חתום על דוח של רואה חשבון שמספר על גודל הצרה. מצוין שם בפירוש שהגירעון מפעילות המתנ"ס מהווה נטל כבד ומקשה על התפקוד השוטף של העיריה.
היום כל אחד מתנער ואף אחד לא אחראי. העירייה דוחפת את התיק השמן לחברת המתנ"סים שמחזירה לעירייה. ספקים נותרו עם חוב, וכמוהם עובדים שהרוויחו משכורת מינימום ויצאו לפני שנה לשביתת רעב אחרי שלא קיבלו שוב משכורת.
"אם יסגרו אותנו כנראה שאני אגסוס בבית ואמות ואף אחד לא יידע", אומר אברהם לב, שעובד כבר 23 שנים בספרייה העירונית. "אני בגיל 61 ואין לי גרוש על התחת. חשבתי כבר על קופת צדקה של נס קפה. לעמוד מול בניין העירייה ולהתחיל לקבץ נדבות ".
בשנה שעברה הזרים בנק הפועלים 400 אלף שקל בשביל להחזיק את הספרייה העירונית בחיים. חברת איי.די.בי סייעה להיכל התרבות להרים את הראש. אבל בית המשפט המחוזי הסכים שיש יותר מדי חובות והרבה מדי נושים ואין מנוס מפירוק. עו"ד אהוד רז מונה כמפרק הזמני ובשנה האחרונה הוא היה האחראי על הפעלת הספרייה והיכל התרבות וגם ליווה את המתנ"ס עד שנעל את שעריו.
משרדו של עו"ד רז נמצא בכניסה הדרומית לקריית שמונה. חלל מהודר, כל כך שונה מההזנחה שמסביב. העו"ד הצפוני חנוט בחליפה אופנתית, טבעת על האצבע. גר באחד היישובים הסמוכים לעיר. לא מעט תושבים סימנו אותו כאיש הרע, שבא לחסל את התרבות. אחרים אומרים שאין ברירה, הוא בסך הכל מנקה את הלכלוך שאחרים השאירו.
"הדאגה שלי היא לחובות העבר", רז מודיע. "המשכנו את הפעילות בשנה האחרונה בגלל שדאגנו לציבור. אבל התפקיד שלי הוא דאגה לנושים, לא לתושבים. אני לא העירייה. היא צריכה לדאוג לתרבות. ההפעלה בשנה האחרונה הייתה כמעט דמיונית. הפעלתי גני ילדים. התקשרו אליי הורים בערב ושאלו 'למה לא החליפו לילד שלי חיתול?'. עם כל אלה שרואים בי האיש הרע, זה לא רלוונטי. אנחנו בסך הכל המראה ואם זה נראה לא טוב, אז כנראה שזה המצב".
מוות תרבותי לא נורא בעיניך?
"הציבור מתרגל לכל, בייחוד כאן. לא ראיתי מחאה חוץ ממחאת הצעירים, שהיא דבר חדש. נסגרו פה גני ילדים ומלבד הורה אחד שזה הפריע לו, זה התגלגל הלאה. אם תיסגר הספרייה אז התקשורת מהמרכז אולי תגיע, כי זה סקסי, אבל יש אדישות מוחלטת. משלימים עם המציאות.
"יש כאן תושבים מסכנים, אבל זה נכון להרבה מקומות בארץ. יש מנהלים לעיר והם מכתיבים דברים שהציבור אדיש לרובם. אין תרבות, אז אין. אין הצגות, אז לא יהיו. התושב כורע תחת הנטל של השכר והאוברדראפט וממשיך לקטר בשיחות סלון".
הדברים של רז אולי נשמעים טיפה קרירים ומתנשאים, אבל הם לא מנותקים מהמציאות. קריית שמונה פספסה לא פעם הזדמנות למקם את עצמה במרכז הטבלה התרבותית והעדיפה להשתרך מאחור עם הרגשת המסכנות.
לפני 13 שנה פתחו בעיר השחקן מנחם עיני ואשתו שרון את תאטרון "מראה". זה היה אמור להיות מיזם שירים הפקות מקור ויארח תאטראות פרינג' מהמרכז. בימי פריחתו העלה המקום שש הצגות בחודש. בסוף השבוע שעבר, אחרי חודש הפסקה, עלתה בו ההצגה "מיי פירסט סוני" וההצגה הבאה לא נראית באופק. אין כסף. 600 אלף שקל גירעון.
"אני בודקת אופציות לעבור למקומות אחרים שיש להם יכולת לעזור", אומרת בצער המנכ"לית מיקה יזרעאלוביץ'. " זה לא נכון עקרונית, אבל פרקטית חייבים. כבר חודשיים לא מקבלים כאן משכורות. אני הגעתי לפני חודש וזו הפעם הראשונה שזה קורה לי. יש אנשים שאומרים שזו עוד לא תחתית המדרגה".
למה באת?
"משרד התרבות שלף אותי מדימונה. שם זו מעבדת תאטרון, אנסמבל שחקנים שמעלה הפקה אחת בשנה, אבל העיר נכנסה כשותפה. הבטיחה דיור לשחקנים ואחרי שלוש שנים שמה כסף. ראש העיר הבין את הצורך. כאן לא חשבתי שהמצב עד כדי כך גרוע".
עיני נפטר ממחלה קשה לפני שמונה שנים, אבל אשתו שרון עדיין מחזיקה את המפעל שלהם בשיניים, מבינה שאולי לא תהיה ברירה. "בגלל קריית שמונה התאטרון הוקם, אבל אי אפשר להמשיך לקרטע. המטרה הייתה להפעיל מרכז של תרבות, שאנשים יגיעו. יש קבוצה של יותר מ-20 שחקנים שבאו לגור כאן בעקבות הפעילות. קריית שמונה צריכה להיות עיר המחוז. אם תתקע את התאטרון בקיבוץ הוא לא יהפוך למרכז".
איפה קריית שמונה פספסה?
"כשהקמנו את התאטרון הדבר הראשון היה לייצר קהל ולהביא אותו. יש פה רצון, אבל משהו בעיר לא מצליח להתרומם וזו לא רק תרבות. יש אנשים טובים וזה לא קשור לכסף, כי כסף נכנס בזמנו בכמויות. חסרה אג'נדה. צריך להגיד, 'על הדברים האלה אנחנו הולכים' וללכת עם כל התותחים. קח את חולון, ואני לא משווה את כמות התושבים והכסף, אבל לקחו עיר שהייתה כלום, והרימו אותה למקום אחר".
כשסגרו את הקולנוע קמה עצומה של תושבים שרצו לחזור ולראות סרטים. אז הביאו להיכל התרבות מקרנה וסרטים חדשים מהמרכז. הבכורה הייתה עם הסרט'רד' בכיכובם של ברוס וויליס והלן מירן. מנהלי ההיכל הודיעו שכרטיס יעלה 20 שקל ומי שחתם על העצומה ייכנס חינם. לבכורה באו חמישה אנשים.
"מהתושבים הייתי מבקש יותר מלחמה", אומר אברהם לב, הספרן. "עשו איתי ראיון בעיתון המקומי. שני עמודים קשים ולא קיבלתי תגובה אחת. אם דעת הקהל הייתה יותר קיצונית ובעד הספרייה, היא לא הייתה נסגרת. אני לא מאמין ולא מסכים שיגיע היום שיסגרו פה את הספרים. אני מנסה לחבל בכל העניינים האלה תוך כדי קרב. אתה רואה את הכובע שעל הראש שלי? זה המומחה מספר אחד בגרילה, מאו טסה טונג. ייקח זמן עד שיפנו אותי. אני אתן מלחמה עם כל האמצעים שעומדים לרשותי".
הספרייה נמצאת מטרים ספורים מתאטרון "מראה", שממש סמוך ללשכת ראש העיר. הכל במרחק נגיעה. השבוע החזירו שם ספרים והחזירו את המחאות הביטחון לקוראים. 2,300 מנויים , כמעט 80 אלף כותרים. אחת הספריות הגדולות בצפון.
"לפני שלושה חודשים שוחחתי עם ראש העיר", מספר ד"ר שחף הגפני, יו"ר אגודת הספרנים. "הוא הרגיע אותי שהכל בסדר. אז הנה באה ההודעה שלא רק שלא הסתדר, אלא שגם קיבלו מכתבי פיטורים. יש חוק הספריות.
"חוק עתיק שחודש ב-2007 ואומר שחייבת להיות בכל יישוב במדינת ישראל ספרייה ציבורית כשהמימון מגיע שקל מול שקל מהמדינה ומהרשות המקומית. הבעיה שהספרייה כאן יושבת בתוך בניין המתנ"ס, שפשט את הרגל. דווקא בקריית שמונה שכל כך סבלה. החבר'ה שפוטרו רצו במלחמת לבנון השניה עם הספרים בין המקלטים. אם זה היה קורה בתל אביב או בירושלים אפילו לא הייתי מתייחס, אבל קריית שמונה? ".
במהלך הסיור העגום בספרייה נכנס ולרי נובוסלסקי, תושב העיר, שעלה לפני 16 שנה מדנייפרפטרובסק שבאוקראינה. נווסלקסקי מגדיר את עצמו עיתונאי ומתורגמן.
"ברוסיה סגירת ספריות קרתה כשברית המועצות התפרקה. זה היה סימן של מוות, סוף. משהו לא טוב במדינה. הרי זה כמו בית כנסת, משהו קדוש. הנה, בחצור שלידנו היא ממשיכה לפעול.
"פעם לא היו לי דברים טובים להגיד על תושבי חצור, אבל היום אני מבקש מהם סליחה. ספרייה לא עולה הרבה ולא הכל צריך להגיע לנשק ומלחמה. בן אדם זה שרירים, אבל בלי מוח זה לא עובד. ספר הוא הבסיס של הציוויליזציה".
עירית אדרי מונתה למנהלת הספרייה בנובמבר האחרון במקום יפה קמינר שעבדה שם במשך 16
שנה ומיהרה לתפוס ג'וב שהתפנה במכללת תל חי. עירית, בת קריית שמונה, ליוותה אותנו כשהלכנו ללשכת ראש העירייה, אותו ראש עירייה שהבטיח לה לפני חג השבועות שהכל יהיה בסדר, שום דבר לא ייסגר.
"אנחנו נפעיל את המתנ"ס ואת היכל התרבות ואת הספרייה. כל מה שהיה בעבר", הודיע לנו מלכה. "צריכים רק לשלם למפרק את עלות הספרים והציוד. ואם לא, יש מבנה אחר שהכשרנו אותו. ייתכן שבמשך שבוע או שבועיים לא תהיה ספרייה, אבל יהיה שינוי לטובה. עם ניהול תקין.
"תבין, אם בחברת המתנ"סים עבדו עד היום ארבעים עובדים, אני מסוגל לבצע את כל הפעילות שהייתה שם בעזרת 15 עובדים. אני הולך להקים ועד מנהל שאני אעמוד בראשו. נייסד שיטת עבודה אחרת של ניהול תרבות הפנאי בקרית שמונה שתהיה מודל בכל הארץ".
המפרק , עו"ד רז, לא כל כך מבין מהיכן באה האופטימיות של ראש העירייה. "הוא בא ואומר, תשכחו מחובות העבר, זה לא קשור אליי. תנו לי להפעיל את זה עכשיו. בואו נקים גוף חדש שאין לו חובות. אז מעכשיו כל איש שיקים חברה ויצבור בה חובות, ינעל ויעביר את הפעילות למקום אחר. זה עוקץ. אנחנו מדברים על תשעה מיליון שקל גרעון. לא שילמו משכורות וקרנות. ברור לך שזה לא סביר".
ראש העירייה בלחץ, אין בכלל ספק. נושא התרבות בקריית שמונה, שפעם קיבל בקושי עמוד באמצע המקומון, הפך למפלצת שיכולה לערער את שלטונו. לפני שבועיים, כשהצעירים יצאו לרחובות, הוא מיהר לפרסם במקומון "מידע 8" שני עמודים פרסומיים תחת הכותרת "יש תרבות בקרית שמונה".
בהקדמה נכתב: "חשוב שציבור התושבים בעיר יידע על הפעילות שמתקיימת בעיר למרות סגירת המתנ"ס, כי מה שחשוב הוא לא השם, אלא התוכן והעשייה".
אבל 20 עמודים אחר כך, באותה חוברת, הרב מלכה הוסיף עוד עמוד מודעה, בשחור קודר, תחת הכותרת "נלחמים על הבית" בו הוא מתחייב לנהל מאבק בלתי פוסק להחזרת הפעילות בהיכל התרבות ובספרייה העירונית. "לא יכול להיות שכולם מגחכים", אומר יונה פרטוק.
"מתקשרים אליי ושואלים'שמענו נכון, סגרו אצלכם ספרייה?'. אני מתבייש. זו העיר שלי ואני מוריד את הראש. אם היה נכנס מחבל אחד היו מזעיקים לכאן כוחות מתוגברים ומסוקים. לא היה עולה עשרה מיליון? היה עולה, אבל רק כשרע נזכרים בנו. אתה מבין איך זה עובד. מה אני אשם שאני גר בצפון, מה יש לי כאן? רמת השכר מהנמוכות בארץ, לא תרבות, ואחרי זה מתפלאים שיש פערים בפריפריה. זה מובנה".
השבוע , כמו שהם נוהגים לעשות פעם בכמה חודשים, עלו אנשי העיר לכנסת, הפעם לישיבה של ועדת הפנים והגנת הסביבה. ח"כ רוחמה אברהם-בלילא אמרה לנוכחים: "מוטלת עלינו חובה ציבורית לדאוג למתנ"ס שבתוך מספר שבועות אמור לדאוג לפעילויות קיץ לילדי קריית שמונה".
ח"כ שלי יחימוביץ' הוסיפה: "כאילו אין קריית שמונה, כאילו אין פריפריה". יועצת שר החינוך אסנת אלרואי אמרה שהמשרד מוכן להעביר שלושה וחצי מיליון שקלים לטובת המתנ"ס, אולם כרגע אין דרך מנהלית פרקטית להעביר את הסכום.
בסיכום הדיון אמר ח"כ ציון פניאן שהוועדה רואה בדאגה, רואה בחומרה, קוראת לממשלה ומברכת את שר החינוך על נכונותו. כמו כן, הוסיף, בעוד חודש יתקיים דיון נוסף כמעקב על המצב המדאיג. אז הכינו את הבורקסים וקררו את הסודה.
גלעד שושן, מהצעירים האקטיביים, מספר שמאז שהוא זוכר את עצמו המתנ"ס עמד להיסגר והעובדים לא קיבלו משכורות. כמעט כל שנה יש שם מאבקים על חיי מוסדות התרבות, שגססו לאיטם. אז לא לציטוט ולא לייחוס, נראה שהפתרון הכי בטוח הוא צמד קטיושות, קילומטר דרומית מהעיר, שטח פתוח, ללא נפגעים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם