תנו לנו אור: נתן זהבי נלחם להצלת "מגדל אור"
מלכה סחורי התעוורה לאחר לידת בתה השנייה ונכנסה לדיכאון. עמותת "מגדל אור" נחלצה לעזרתה וסיפקה לה תעסוקה, כמו לעיוורים רבים אחרים. עכשיו העמותה עומדת בפני סגירה
באירוע המכונן והמרגש באיטליה, בו זכו שרי ישראל להסברים מפורטים על תורת ה"בונגה בונגה" מפיו של ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני, איש לא נזכר אל מול יפהפיות איטליה בגברת מלכה סחורי.
באירועים המפוארים שבהם מתכנסים גדולי הכלכלנים עם שר האוצר הפילוסוף, ד"ר יובל שטייניץ, ושבט הצעירים הכישרוניים המכונים "נערי האוצר", מעולם לא עלה בדיונים המעמיקים שמה של מלכה סחורי.
זה הזמן לציין שאם מלכה סחורי הייתה פליטת "הישרדות", ניצולת הפרחה והג'חנון או כוכבת חולפת ב"כוכב נולד" אין ספק ששמה היה מוכר לכל צרכן תקשורת ישראלי. היו מבקשים להצטלם אתה, ילדות היו מבקשות חתימה ממנה, ובעלי עסקים היו מזמינים אותה לפתיחות, להשקות ולמופעי התרמה.
אבל מלכה סחורי לא פליטה ולא שורדת ולא כוכבת, היא סתם עיוורת.
מדי בוקר בשעה חמש היא יוצאת עם כלב הלברדור שלה, רוקי, לעבר תחנת האוטובוס בחיפה, אחרי כמה תחנות היא יורדת ועולה לאוטובוס אחר שיביא אותה לקראת השעה שש וחצי למבנה של "מגדל אור", שם תשב ותפטפט עם השומר עד השעה שבע וחצי כשייפתחו שערי המפעל.
ב"מגדל אור" היא תפגוש את חבריה העיוורים. אחרי ארוחת בוקר קלה היא תתחיל לעבוד ותיצור שרוולים רפואיים. בשעות האלו היא מרגישה רצויה ותורמת לחברה. אף שכבר אינה רואה 20 שנה, יש לה אור בעיניים כי יש לה עם מי לדבר ובמה לעסוק.
אחרי הצהריים היא תצא עם רוקי בדרכה הביתה, שוב שני אוטובוסים, ושוב אל הבדידות.
מלכה התעוורה לאחר לידת בתה השנייה. הרופאים אמרו לה שזו מחלה תורשתית. כשהייתה אישה בריאה וחזקה היא טיפלה בזוג קשישים ניצולי שואה. "הייתי חזקה, הרווחתי כסף, הייתי בן אדם חברותי וחברתי. כשהתעוורתי לאטלאט התנתקו ממני כולם, והפכתי לאישה חלשה ודיכאונית,? היא מספרת.
"מגדל אור" היא עמותה ארצית לשיקום תפקודי תעסוקתי לעיוורים ולקויי ראייה. כ-3,500 פונים
נהנים משירותי העמותה מדי שנה. השירותים שמספקת "מגדל אור" לעיוורים מגוונים, וכוללים אבחון והערכת פוטנציאל לימודי ותעסוקתי, לימוד טכניקות בניידות והתמצאות, לימוד ושיפור מגוון פעולות הנוגעות בתפקוד בחיי היום-יום, לימוד מחשב, לימוד שפת ברייל, שיפור תפקודי ראייה בעזרת עזרים אופטיים ואלקטרוניים, השלמת השכלה, הכשרה מקצועית, הקניית הרגלי עבודה, השמה וליווי במקום העבודה ועוד.
האם מישהו מכם, הקוראים שרואים, יודע שכאשר נולד ילד עיוור צריך מישהו להסביר להוריו כיצד לגשת אליו? איך לדבר אתו? האם חשבתם על כך שכשנולד ילד להורים עיוורים הם צריכים ללמוד מא' עד ת' איך להחזיק אותו, איך לחתל, להלביש, להיניק, להכין חלב בבקבוק מסומן בכתב ברייל, לעשות אמבטיה כשלא רואים את עומק המים?
האם ידעתם שהורים עיוורים לומדים מהעובדים המסורים
תודו שלא חשבתם על זה. תודו שלא העליתם בדעתכם שישנם מדריכים מיומנים כמו אלו ב"מגדל אור" שמלמדים את העיוורים כיצד להפעיל מכשירי חשמל, כיצד לצעוד עם מקל הליכה, כיצד לעלות באוטובוס ולרדת ממנו, איך להפעיל אש בכיריים בלי להיכוות, איך לזהות מתי לרדת מהאוטובוס.
את כל אלה למדה מלכה סחורי ואלפי עיוורים אחרים ב"מגדל אור".
ברגעים אלו, כשאתם קוראים את הטור הזה, אלפי עיוורים חזרו הרבה שנים אחורה - הם חזרו לדיכאון, לפחד מיום המחר, לחשש שאם אכן יתממש הנורא מכול ו"מגדל אור" תסגור את שעריה, לא יהיה להם לאן להגיע בבוקר.
במהלך הימים האחרונים ניהלתי כמה פעמים שיחות עם מלכה. היא בוכה, היא כועסת על המדינה, היא זועמת על האחראים לכך שאלפי עיוורים נמצאים בחוסר ודאות אכזרי לגבי עתידם.
הפעם הראשונה בה הכרתי מקרוב את נושא העיוורים הייתה לפני עשרות שנים, כאשר אמי המנוחה ושכנתה דינה הנדלסמן החליטו לקחת לחסותן שני ילדים שמשפחתם זנחה אותם. אמי טיפלה במשך שעות היום בילד שסבל מפיגור שכלי קל, ודינה הנדלסמן ובעלה יוסף ז"ל טיפלו בילד העיוור. לילד העיוור קראו שלומי תמיר - ילד שהוריו זנחו אותו בבית החולים לאחר שהתברר להם שהוא עיוור.
כששלומי גדל קצת הוא אומץ על ידי אישה ירושלמית שמתגוררת ברובע היהודי, אך הוא לא נפרד מיוסף ודינה שהפכו להיות לאחר אימוצו סבא וסבתא עבורו. כששלומי הגיע לגיל 18 הוא ביקש ממני לעזור לו להתגייס ולהיכנס לגלי צה"ל אחרי שעבר בהצלחה קורס טכנאי רדיו אזרחי. צה"ל לא רצה לגייס. הפכתי עולמות, ניצלתי את קשרי החברות שלי עם הרמטכ"ל דאז אמנון ליפקין-שחק, ואחרי חודשים ארוכים של מאבק, כשאמנון נתן לי גיבוי רק כשהגעתי למבוי סתום, שלומי גויס ואכן התקבל כטכנאי רדיו בגלי צה"ל.
שלומי, שלימים שינה את שמו לשחר, סיים שירות צבאי מלא. הוא טכנאי רדיו לכל דבר. מי שיראה אותו מעביר שידורים מסובכים בשידור חי לא יאמין שהטכנאי באולפן הוא עיוור מלידה. אחרי השחרור הוא הפך לאזרח עובד צה"ל ומשמש כטכנאי בשכר בתחנה הצבאית.
שחר (שלומי) תמיר הוא דוגמה קלאסית לכך שנכים ומוגבלים יכולים לשמש כעובדים מצטיינים ולתרום לקהילה. מאז שהכרתי את שלומי אני מנסה לאורך השנים לעזור לעיוורים, אם זה למרכז לעיוור, אם זה לספריית העיוורים שכמעט נסגרה, אם זה במציאת עבודה לעיוורים.
עכשיו אני מנסה בכל כוחי למנוע את סגירת "מגדל אור". יש לי תקווה שהמפעל לא ייסגר, יש לי הבטחה מכיוונו של שר הרווחה משה כחלון - בתחילת השבוע הוא הורה לעובדיו לממן מתקציב משרדו את החובות של "מגדל אור" לתאגיד המים בסך מיליון ו-800 אלף שקלים כדי להסיר את צל האיום של סגירת המקום. עם זאת, העברת התקציב תלויה באישור האוצר שמשום מה מתמהמה.
מי שאמורים להיות אחראים לקשישים, לניצולי שואה, לבריאות האזרחים, לביטחונם ולרווחתם, הם המדינה ומשרדי הממשלה. בישראל, כמו בישראל, החליט מי שהחליט שיותר קל להעביר את עניין העיוורים לעמותה ולתקצב אותה. סכום התקצוב הוא בדרך כלל לא מספיק, וכך צברה "מגדל אור" חובות של כתשעה מיליון שקלים והחלה להתפרק, להתמוטט, לחוש את חרב הסגירה על צווארה.
ביום שלישי אחרי הצהריים דיברתי עם מלכה שחזרה מהעבודה והייתה נרגשת ועצובה. היא יושבת בשעות אחר הצהריים והערב ומקשיבה לתכניות המלל ברדיו, הולכת לישון מוקדם כדי להשכים קום ולצאת לאוטובוס הראשון עם הלברדור רוקי. הפחד שלה הוא שבשבוע הבא לא יהיה לה בשביל מה לקום. ללהקת "הפונדקאים" יש שיר שכתב קובי לוריא ושמו "תנו לנו אור". כך נאמר בשני הבתים הראשונים:
"תנו לנו אור, תנו לנו אור
די עם השקר די עם השנור
כמה אפשר אותנו למכור
די עם החושך תנו לנו אור.
הפוליטיקאים הם בני זונות
מכל זווית, מכל הבחינות
מה הם עשו בשביל מדינה
דואגים לעצמם ועושים לנו נא!"
צ'ארלי השנון אמר לי בעניין העיוורים: "הפוליטיקאים דווקא מאוד דומים לעיוורים, גם הם חיים בחושך ולא רואים ממטר אף אחד".
אנסח זאת כך: אם "מגדל אור" תיסגר והעיוורים ייוותרו לבדם, הלוואי שהאחראים לכך לא יראו עוד אור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם