ממחלק לחם לעיתונאי חשוב: חייו ומותו של גבריאל צפרוני
"הוא היה איש קטן קומה וצולע, אבל כשפתח את פיו הוא היה ענק". גבריאל צפרוני, מחלק הלחם של ביאליק ודיזנגוף שהפך לעיתונאי חשוב ומנכ"ל הבימה, הלך לאחרונה לעולמו
"כבר בילדותי הלכתי לעבוד", הוא סיפר לי בעבר. "הייתי מחלק לחם לבתים של המכובדים, ותיקי תל אביב, הסופרים, המשוררים. ביאליק ואשתו מניה היו מזמינים אותי להיכנס, וכך גם צינה ומאיר דיזנגוף, ראש העיר. נוצר הקשר, והכרתי הרבה אנשים".
בשל חוסר אמצעים לא למד אך היה אוטודידקט והשכיל ליצור מזה מקצוע: הוא נהיה אחד העיתונאים החשובים בישראל. כבר בגיל 16 כתב בעיתון "חזית העם" של התנועה הרוויזיוניסטית ואחר כך גם ב"דיילי טלגרף" הבריטי וב"דואר היום" של איתמר בן אב"י.
מראשית שנות ה-60 היה עורך עיתון "הבוקר". משלהי שנות ה-60 ניהל את התאטרון הלאומי הבימה בכישרון רב. ב-1995 זכה בתואר יקיר תל אביב. לצפרוני היה אומץ והוא ידע לקשור קשרים. "איש קטן קומה וצולע אבל כשפתח את פיו הוא היה ענק", מספר עו"ד מוריאל מטלון. "בתוך זמן קצר נעלמו מגבלותיו. הוא היה בן בית בבית הוריי, ואני זוכר שהוא ניסה לגייס את אבא שלי להציל את עיתון "הבוקר" ההיסטורי אותו ערך, כשהיה על סף סגירה.
הוא נשא לאישה את שולמית (תיתה) אבולעפיה, נכדתם של מייסדי תל אביב, וכך חבר לעוד פיסת היסטוריה. שולמית הייתה אלמנתו הצעירה של הפילוסוף האמריקני עמנואל צ'פמן ולשניים היו שתי בנות. לה ולצפרוני נולדה בתם נעמה. מרים ניסנהולץ, אמה של שולמית, הייתה ציירת בוהמיינית שחתמה על יצירותיה בשם חד גדיא.
"החותנת מתאימה לי מאוד", נהג לספר, בין היתר בתכנית הרדיו עתירת הרייטינג "שלושה בסירה אחת", בה חבר אל דן בן אמוץ, יצחק (צחי) שמעוני ואחרים. הוא היה שנון ולא פחות מוצלח מבן אמוץ ובעל חוש הומור מעודן. הייתי נפגש אתו בקבלות פנים ובמסיבות, ופעם הלכתי עם צפרוני במרכז תל אביב והייתי עד לפגישה היסטורית, שראשיתה עשרות שנים קודם לכן.
"עכשיו תראה את מי נפגוש", אמר לי. "האישה היפה הזאת היא הבת
"בספטמבר 1944 הורה יצחק יזרניצקי, לימים יצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל, לחסל את וילקין", הוא סיפר לי. "בהלווייתו השתתפו מאות מבכירי השלטון הבריטי בארץ, וכנראה רק שני יהודים - שושנה בורוכוב ואני". הוא היה עיתונאי חוקר, טרם עידן האינטרנט, המייל, הפייסבוק או המחשב. היו רק טלפונים ומכונת כתיבה. בחייו הארוכים פגש גדולי עולם, אנשים מעניינים מתחומים שונים, והיו מפגשים עם חברים, דוגמת המשורר אהרן אמיר והבנקאי חיים דובשני, בקפה "אולגה" המיתולוגי ברחוב ז'בוטינסקי.
"לגבי צפרוני היה מעוף", מספר היוצר דן אלמגור, שגם ספד לו בהלווייתו. "כשהייתי צעיר ולא מספיק מוכר הוא קרא לי להבימה והציע לי לתרגם מחזה של שייקספיר, שכבר תורגם כמה פעמים לעברית".
"אני סומך עליך שאתה תתרגם תרגום צעיר ורענן, עברית עכשווית", אמר. "המתרגמים המבוגרים נעלבו וכעסו עליו אבל גבי בשלו. וזו הייתה הצלחה".
צפרוני היה גבר של נשים. למרות מגבלותיו הפיזיות נשים אהבו אותו. "הוא היה צ'ארמר", מספרת לי בצרפתית בטין אמיר, אלמנתו של אהרן אמיר. "הוא אמר לאהרן: 'אתה תפסת את האישה הכי יפה והכי מעניינת', אז אהרן אמר: 'ומה חסר לך?' היה לגבי סטייל. ממש סטייליסט. התלבושות שלו, הכול היה מתאים להפליא ותמיד היו לו מחזרות".
היה עצוב לראות את האיש בעל הזיכרון המופלא דועך בתהומות השכחה בשנה האחרונה, בה היה חולה. בערב שבועות הלך לעולמו בגיל 95 והידע והסודות הרבים ירדו אתו אל אדמת בית העלמין ירקון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם