שליחי השטן: היה צריך לגזור עונש מוות על רוני רון ומארי פיזם
מאסר העולם שהוטל השבוע על רוני רון ומארי פיזם מנתניה אינו עונש שהולם את מעשה הרצח הנפשע שלהם. על השניים היה צריך לגזור דין מוות. ועד שלא יוחל העונש הזה בישראל, האלימות תמשיך להשתולל
צריך להיות נטול כל צלם אנוש, חיה פראית, יצור מתועב ומשוקץ, כדי להרוג בצורה אכזרית ילד רך בשנים שהוא בשר מבשרך. רוני רון ומארי פיזם מנתניה הם שניים מהזן הדוחה והמבחיל.
מפלצות נוראיות בתחפושת בני אדם. יצורים מכוערים, לאו דווקא בחיצוניותם, תבנית אליל אימים, שבמזימה שטנית חברו יחדיו כדי לרצוח ילדה תמימת מראה בעלת עיניים מהפנטות. ועל מה ולמה? על שום שהייתה להם לנטל בלתי נסבל. לכו תבינו.
השבוע נשלחו שתי חיות האדם האלה למאסר עולם. מדובר בעונש החמור ביותר בהתאם לדיני העונשין החלים בישראל, אך אין בו כדי להוות ביטוי הולם למעשם הנפשע של השניים. דמה של רוז פיזאם ממשיך לזעוק מתוך האדמה גם שלוש שנים לאחר שהוכנסה לתוך מזוודה מהוהה והושלכה למעמקי הירקון כאילו הייתה חפץ חסר כל ערך.
על רון ובת זוגו פיזם היה צריך לגזור עונש מוות. סימן קריאה. בלי להסס, בלי להסתתר מאחורי מילים ובלי להתפתל באי נוחות מאחורי הסברים על מדינה נאורה ומתוקנת, שהוצאה להורג נחשבת לאקט המנוגד לטוהר המידות שלה.
שני הטיפוסים המצורעים האלה שתכננו וביצעו את אחד ממקרי הרצח המזעזעים ביותר בתולדות המדינה (לא נשכח גם את אלי פימשטיין) אינם ראויים לנשום את אוויר העולם, לא כל שכן לראות קצה אור בזווית עיניהם.
עד כמה שהדברים עשויים להישמע חמורים,
בהוצאתם להורג הם היו צריכים לשמש תמרור אזהרה עבור כל הורה, אב, אם, סב או סבתא, שירצו בעתיד לרצוח את צאצאיהם. במקום זאת, רון ופיזם יגישו בימים הקרובים ערעור לעליון, ועד שערעורם יישמע (איש לא ייפול מהכיסא אם הוא גם יתקבל) הם ימשיכו לחייך את חיוכם הזדוני מאחורי הסורגים. ואנחנו, בני האור, נצטרך לסבול אותם בקרבנו.
2. עד שלא יוטל גזר דין מוות על הורים חסרי אנושיות שנוטלים את חיי ילדיהם בכוונה תחילה (ובכלל על רוצחים בני עוולה) שום דבר לא ישתנה כאן. בעוד כמה שבועות, אולי כמה חודשים, יגיחו הרוני רון והמארי פיזם הבאים, ועולם כמנהגו ינהג. מי יודע, אולי אפילו ברגעים אלה יושבים להם הורים פסיכופטים בפוטנציה ומתכננים בקפידה איך להיפטר ממי שהם הביאו לעולם.
לא מן הנמנע שזה יקרה בשרון. בשנתיים האחרונות ידע האזור לא מעט מקרים שבהם הורים רצחו בטירוף הדעת את ילדיהם. קצרה היריעה מלהכיל את כולם (איתי בן-דרור, מייקל פישר, אסף גולדרינג ומיכל אלוני הם המקרים הזכורים והמצמררים ביותר).
שום גורם הרתעה לא מונע בעד אותם הורים לבצע את זממם. אחרי שיטביעו למוות את ילדיהם או יחנקו אותם בעזרת שקית ניילון, יטענו האב או האם כי פעלו בהשפעת אי-שפיות זמנית בעת הרצח והם ימררו לפרקליטות את הנשמה עד שישיגו הסדר טיעון מקל. הם אולי יישבו בכלא כמה שנים, ואז ייצאו לחופשי. ממש אמריקה. בעצם רחוק משם.
בארצות-הברית, או לפחות בחלקים ממנה, מוציאים להורג רוצחים נתעבים. מדינת ישראל, שנוהגת לחקות את המעצמה הגדולה בעולם כמעט בכל אספקט של החיים, צריכה ללכת בעקבותיהם של האמריקאים גם בהחלת עונש מוות, לא רק בתוכניות ריאליטי נחותות ובשטיקים אחרים.
עונש המיתה (כמובן במקרים מיוחדים) לא יהפוך את ישראל למדינה אפלה שרע לחיות בה, כפי שינסו לטעון כל אבירי הנפש ולוחמי הצדק והחירות למיניהם. נהפוך הוא. מקרי הפשיעה יפחתו באופן ניכר והמרחב הציבורי יהיה הרבה פחות אלים ומסוכן. מובן כי אף אחד מאיתנו לא צמא דם.
רובנו אוהבי אדם וחפצי חיים, ודווקא משום כך צריך להתחולל שינוי מהפכני במשפט הישראלי ולהחיל עונש מוות על עבריינים שרצחו בכוונה תחילה. גזר דין מוות נחוץ כדי למגר את גל האלימות ששוטף את המדינה, כדי להגן על אזרחים תמימים וחסרי ישע, וכדי שלא נצטרך לזהם את עמודי העיתון בכתיבת שמותיהם של אנשים ארורים מסוגם של רון ופיזאם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם