בן 22 טוען: שוטרים התנפלו עליי והרביצו לי ללא סיבה
צעיר בן 22 מקרית ביאליק טוען ששוטרים הרביצו לו ללא כל סיבה ביציאה מפאב וגרמו לו חבלות חמורות. עכשיו הוא מנהל מלחמת חורמה כדי להעניש את אלו שלטענתו תקפו אותו. המשטרה: התלונה הועברה למח"ש
רק בסרטים הוא ראה אנשים קמים בתא מעצר אחרי לילה של שתייה כשהם חבולים, מוכים ולא ממש בטוחים אם זה חלום או מציאות.
הוא מגולל בפני זמן קריות התרחשות שמזכירה אולי תחילתה של קומדיה מוכרת, אבל אותו לא מצחיקה כלל וכלל.
לדברי סיוון "היינו כמה חברים בפאב. שתינו, בסוף הערב הייתי כבר שיכור ויצאנו החוצה לחזור הביתה. התחבקתי ככה בצחוק עם חבר אחד, לא חבר קרוב אבל אנחנו מכירים מהקריה. התחלנו מין ריב כזה של דחיפות בצחוקים. פתאום התנפלו עלינו משהו כמו שבעה אנשים, שלא יכולתי לדעת עוד אז שהם שוטרים.
"ישר תפסו אותי והפילו אותי לרצפה, ודבר ראשון הם לקחו לי מהיד את הפלאפון. לא הבנתי מי הם מה הם, וצעקתי 'תחזירו לי את הפלאפון, מה אתם לוקחים לי את הפלאפון?'. בתגובה הם המשיכו והעיפו אותי לרצפה, אזקו אותי והכניסו אותי לסוואנה לבנה גדולה. אני לא יודע מה הם חשבו שאני אעשה להם, ארביץ להם?".
אתה אומר שלא ידעת שהם שוטרים, לא ניסית להתגונן? הרי באותם רגעים בטח שהרגשת שאתה באמצעה של חטיפה.
"לא הרמתי יד על אף אחד, לא הבנתי מה קורה והם גם היו הרבה. ניסיתי להתנגד, אבל לא ממש יכולתי. ברגע שראיתי אזיקים - כבר הבנתי.
"הם הזדהו רק בתוך הרכב כשוטרים, אמרו שהשתוללתי ולכן הם זרקו אותי על רצפת הרכב. אני לא זוכר בדיוק לפרטי פרטים מה היה שם, מכיוון ששוב, באמת הייתי שיכור. אבל אני זוכר שהמשיכו להרביץ לי ברכב, שהפילו אותי לרצפה ונשארו לי סימנים בכתפיים ובידיים.
"אחרי שקצת התאפסתי, ביקשתי שישחררו לי טיפה את האזיקים כי הם כאבו לי. בתגובה סגרו לי עוד יותר חזק, וממש קרעו לי את הידיים בכוונה. משם לקחו אותי לתחנה".
ליאור (שם בדוי), חבר של סיוון, שהיה עד לכל ההתרחשות. מנסה להבהיר את התמונה בתור מתבונן מהצד, שהיה קצת פחות שתוי: "עמדתי איתם מחוץ לפאב. זה היה כבר סוף הערב, ושניהם שתו והתחילו לריב בצחוק".
הם עשו את זה בצחוק, אבל למישהו מהצד זה לא יכול היה להיראות כמו תגרה אלימה?
"הבנתי שחשבו שזה ברצינות, אבל תוך כדי ה'קטטה' הם שניהם צחקו. זה היה ריב חברי, וגם אנחנו עמדנו ליד והיינו מפרידים אם זה היה אמיתי. פתאום קפצו על סיוון משהו כמו שבעה אנשים מבוגרים, לא מהטיפוסים שמגיעים למקומות האלו בדרך כלל. לא הזדהו ולא כלום.
"הוא צעק עליהם מה הם לוקחים לו את הפלאפון, והם אמרו לו 'אל תצעק, אל תתנגד', הורידו אותו לרצפה ולקחו אותו לרכב. אני מדגיש שהם לא הזדהו.
"הבנו שהם שוטרים ברגע שהם הוציאו אזיקים. היה שם מלכתחילה משהו חשוד, מכיוון שהם גם לא נראו כמו טיפוסים שבאים שיכורים ללכת מכות או משהו כזה. מהר הכניסו אותו לרכב, וגם שם כנראה תקפו אותו. למרות שלא יכולנו לראות, מבחוץ שמענו צעקות וראינו את האוטו מתנדנד".
ניסיתם להסביר את המצב, או לנסות להגן עליו?
"ישר אמרתי להם שיעזבו אותו, ושהכל היה בצחוק ואין סיבה להתנפל. אז הם אמרו לי שכדאי לי להתרחק, אם אני לא רוצה שיעצרו גם אותי. האמת שפחדתי אחרי שראיתי מה הם עשו לו, ובנוסף - מה יכולתי לעשות נגדם? תפסתי מרחק.
גם החבר שהוא רב איתו כביכול אמר להם שזה היה בצחוק, ושיעזבו אותו. הם רק אמרו 'ככה רבים בצחוק?', ונסעו. אם הם לא היו מזנקים ככה, תוך דקה כבר כולנו היינו ברכבים בדרך הביתה. אם הם לפחות היו מזדהים כשוטרים - סיוון לא היה צועק ולא חושב אפילו להתנגד להם, כי זו משטרה".
לפני כשנתיים נפטרה אמו של סיוון, והוא נשאר לבדו עם אביו החורג, החולה בסכרת. אחותו הגדולה מתגוררת בחו"ל, ובין העבודה לבית ולחברה לא נותר לו המון זמן לבילויים. "סיוון הוא בחור טוב, ומאז שאמא שלו נפטרה הוא נהיה ממש שקט, השתנה מאוד", ממשיך ליאור.
"בקושי רואים אותו. הוא או בעבודה או עם החברה, בבית ואיתי. עברה עליו איזושהי טראומה. בבית זה רק הוא והאבא, אין לו זמן להרבה שטויות. הוא לא מסתובב יותר מדי עם החבר'ה, ממש צריך להכריח אותו לצאת. עד ששכנעתי אותו לצאת איתנו, לקח הרבה זמן".
אחד הדברים שכאבו לסיוון מאוד, הייתה העובדה שלא נתנו לו ליצור קשר עם אביו: "לקחו אותי לתחנת משטרת זבולון, וזרקו אותי בתא עד הבוקר. אפילו לא נתנו לי להתקשר לאף אחד. פשוט הכניסו אותי לתא לישון, ואמרו שאני יותר מדי שיכור ואני לא יכול לדבר היום עם אף אחד.
"גם מתוך זה שהייתי שיכור ביקשתי להתקשר. אבא שלי לבד בבית, וידעתי שהוא ידאג. הוא חולה, ורציתי שיודיעו לו. יש לו רק אותי. זה רק שנינו, אז את יכולה לתאר לעצמך כמה הוא דאג. כמובן שאחר כך גיליתי שהוא התחיל להתקשר לבתי חולים, לבדוק איפה אני".
מתי נערכה שיחת הטלפון המיוחלת?
"רק באיזה 9-10 בבוקר, התחילו לחקור אותי. אחרי החקירה באתי לקצין, ואמרתי לו שאני רוצה להתקשר לעורך דין שלי. הוא אמר לי 'לא כדאי לך. הוא בטח ירצה ללמוד את החומר, ובגלל זה יאריכו לך את המעצר'. אז אמרתי טוב, לא משנה.
"אחרי שלקחו אותי לבית המעצר בקישון, אמרתי לקצין שלפחות ייתן לי לדבר עם חברה שלי. הוא התקשר אליה, דיברתי איתה איזה דקה, ופתאום כשאמרתי לה להתקשר לעו"ד - הוא ניתק לי את השיחה איתה בפרצוף".
בסופו של דבר, כמה זמן נשארת עצור?
"הייתי בקישון עד הערב, חברה שלי בזמן הזה השיגה לי את עורך הדין וכבר באותו יום שחררו אותי. הם רצו להשאיר אותי עוד שבוע במעצר, להמשיך את החקירה, למרות שאני לא יודע מה כל כך היה להם לחקור.
"השופטת כמובן סירבה, ואמרה שאני לא מהווה סיכון, אין לי בכלל עבר פלילי ושחררה אותי למעצר בית. כשסיימתי עם מעצר הבית - הזמינו אותי שוב לחקירה בזבולון. כשהגעתי היה שם את החוקר, אותו אחד שחקר אותי בבוקר שאחרי המקרה. הוא רואה אותי ואומר לי 'לך מפה, אין לי מה לחקור אותך. אם אני אצטרך אותך - אני אקרא לך'".
אז בשביל מה רצו אותך עוד שבוע ימים במעצר?
"לא יודע, אולי הם חושבים שאני איזה עבריין, אבל מאז לא שמעתי מהם יותר. סתם גרמו לי להפסיד הרבה עבודה. חשוב לי לציין שאני לא איזה ילד קטן שבא מול המערכת, ומנסה להוכיח איזה משהו. הם פשוט התנפלו עליי בצורה כזו, כאילו אני לא יודע מה. מה עשיתי?
"בסך הכל היו שם דחיפות הדדיות, ושנינו צחקנו. הוא בעצמו לא הגיע לפני השופט, ואני לא יודע אם זימנו אותו בכלל. אבל שני חברים נוספים שהיו עדים במקום באו כדי להיות איתי, השופט שאל אותם באמת מה היה והם סיפרו לו הכל".
בהחלטה עצמה השופט מציין את התנהלות השוטרים, ואת העובדה שהם לא הזדהו כחלק מההחלטה לשחרר אותך. אתה מתכוון להתלונן?
"ניגשתי למח"ש, הגשתי תלונה, והראיתי להם תמונות של המכות שהם עשו לי בגוף. קיבלתי מהם תשובה, שהם לא ממשיכים לחקור את התלונה שלי. הם לא מציינים במכתב מה הסיבה שהם החליטו לא לחקור, ולכן אני מתכוון להגיש ערעור על ההחלטה.
"הם ראו את התמונות. קודם כל התלוננו שצילמתי רק את הגוף, בלי הפנים שלי. הם אמרו לי שהייתי צריך לצלם עם הפנים, כדי שידעו שזה אני. אין לי מומחיות בדברים האלו, מאיפה אני צריך לדעת גם איך להצטלם?
"בנוסף הם אמרו שהפציעות נראות כמו של מישהו, שמנסה להתנגד למעצר, ושהכתף לא נראית כמו כתף. שאלתי אותו למה הידיים שלי ככה קרועות בתמונות, אז הוא הסביר לי שזה מה שקורה למי שמתנגד לאזיקים".
עורך דינו של סיוון, אבי אמר, טוען כי כל האירוע לא היה צריך להתרחש בכלל: "מדובר באירוע מצער מאוד מבחינת מרשי, שיצא ממועדון, תוך שהוא נשען על חברו. בשעה זו סבר כוח יס"מ שהיה באזור, כי מדובר בתקיפה של אחר. למצער, במקום להזדהות בפני מרשי ולנסות לשאול לפשר הדבר, בחרו שוטרי היס"מ להלום בו, תוך שהם לבושים שלא במדי משטרה. לא בכדי סבר בית משפט הנכבד, כי יש לשחרר מרשי לאלתר".
ממשטרת זבולון נמסר, כי התלונה הועברה למח"ש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם