הבוסית: הכירו את האישה החזקה בעיריית חולון
כבר 18 שנים מלווה חנה הרצמן את מוטי ששון: הוא ראש עיריית חולון והיא המנכ"לית שלו. הרצמן אפילו ננזפה בגלל ששון על ידי מבקר המדינה אחרי שלקחה חלק בתעמולת הבחירות. ולא מעט גורמים בעירייה סבורים: הרצמן וחזונה האישי הם השולטים האמיתיים בעיר. תקראו למשל את הבלוג שלה
הנה כמה עובדות שלא ידעתם על המנכ"לית: היא חגגה לא מכבר 53 אביבים; היא מתחזקת בלוג אישי הדן ב"פיתוח עירוני, אדריכלות אורבאנית ואסטרטגיה כלכלית", ואותו היא דואגת לעדכן אחת לשישה שבועות; היא חברת הנהלת פסטיבל וישראל והנהלת רשות השידור; ובימים אלו היא מרצה בסופיה, בולגריה, על שיפור פני העיר והשינויים הרבים שהתחוללו בה בשנים האחרונות.
הרצמן, שמונתה למנכ"לית העירייה בגיל 35 בלבד, גרה ברמת אביב. היא נשואה ואם לשלושה ילדים בוגרים, בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ותואר שני במנהל ציבורי, ובוגרת לימודי אוצרות באוניברסיטת תל אביב.
את דרכה המקצועית בעיריית חולון החלה הרצמן כמנהלת מחלקת רישוי עסקים. ב¬1993 הושעתה הרצמן מתפקידה על ידי משה רום המנוח, ראש העיר דאז, בטענה כי נטלה לידיה את הצעת התקציב השנתי של העירייה ללא אישור. עיריית חולון הגישה אז לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות תובענה נגד הרצמן, שזוכתה מכל אשמה.
בבחירות המוניציפאליות באותה שנה התחלף השלטון בחולון, ומוטי ששון נבחר לראש העירייה. לאחר בחירתו מינה ששון את הרצמן הצעירה למנכ"לית העירייה. בעבר סיפר חבר המועצה אפרים קורן, סגנו אז של ששון, על המינוי המפתיע: "מיד אחרי הבחירות מוטי ששון זימן את הסגנים שלו, וביקש מאיתנו לאשר את מינויה כמנכ"ל העירייה.
"אמנם הוצא כנדרש מכרז ציבורי לתפקיד, אבל הפורום של ראש העירייה והסגנים היה זה שקבע בסופו של דבר מי יזכה. הרצמן הייתה אחת המועמדות במכרז, אבל אני זוכר שכשהיינו אצל ששון בבית, הוא הציע שהיא תהיה מנכ"ל וזהו זה. היא אושרה. אני באופן אישי לא תמכתי בה, חשבתי שהיא צריכה לעבור תפקידים נוספים, בכירים יותר, בטרם מינויה לתפקיד המנכ"ל".
לפני עשר שנים מתח מבקר המדינה ביקורת קשה על הרצמן, שלקחה חלק בתעמולת הבחירות של ששון בשנת 1998 – בניגוד לחוק. המבקר מצא אז כי סמוך למועד הבחירות פורסמו בשני עיתונים מקומיים בעיר ראיונות שנערכו עם הרצמן, "ובהם נכללו דברים שהם בגדר תעמולה ישירה". כך בראיון אחד תקפה המנכ"לית את ראש האופוזיציה – משה רום, העתירה שבחים על מוטי ששון ותיארה את פעילותו הרבה למען העיר.
לשאלת המראיין בדבר האפשרות שמשה רום יחזור וייבחר לראשות העירייה, ענתה אז הרצמן: "אני חושבת שהציבור החולוני חכם ולא יעשה טעות מהסוג הזה". בריאיון בעיתון שני תיארה הרצמן את תחומי העשייה שבהם חל שינוי בקדנציה הנוכחית לעומת הקדנציה הקודמת, והביעה תקווה שמוטי ששון יחזור וייבחר. בין היתר אמרה: "אני יכולה לומר שהגשמתי
מבקר המדינה קבע אז: "בעשיית תעמולה לטובת ראש העירייה עברה מנכ"לית העירייה על הוראות החוק". בינתיים מוטי ששון ניצח את מערכת הבחירות של 1998, וגם את זו של 2003, וזו של 2008, והרצמן איתו ולצדו בתפקיד המנכ"ל. 18 שנים ברציפות. ששון והרצמן מקיימים עד היום קשרי עבודה הדוקים וטובים, ומציגים שיתוף פעולה פורה ומופתי.
ואחרי כל הדברים הללו, לא פעם צפה השאלה – אז מי בעצם השולט האמיתי בעיר חולון, ששון או הרצמן? מי בעל החזון? מי הבוס הגדול? עיון בבלוג שמנהלת הרצמן ובעיקר התנסחויותיה שם, ואמירותיה במקומות אחרים, מגלים לנו שהתשובה לשאלה המתריסה אינה כה מובנת מאליה.
"כשנכנסתי לתפקיד מנכ"ל העירייה, חולון הייתה בתהליך של הזדקנות, ואחוז האוכלוסייה הצעירה היה בירידה. רציתי להפוך את המגמה הזו, וגם ליצור לחולון בידול לעומת ערים אחרות. החלטתי שאנחנו חייבים להתמקד בנושא אחד ולכן, באופן טבעי, בחרנו בנושא חולון - עיר הילדים". את הדברים הללו אמרה הרצמן לפני שנתיים בעקבות בחירתה לאשת השיווק של חודש יוני 2007 מטעם איגוד השיווק הישראלי.
זו לא הפעם הראשונה או היחידה שהרצמן מתנסחת באופן כזה המייחס לה עצמה את היוזמה וההחלטה. כך למשל, בספטמבר 2010, לאחר שנודע כי מגזין תיירות חשוב בעולם כולל את מוזיאון העיצוב בחולון ברשימת "עשרת האתרים שעליך לראות בטרם תמות", וכתבי עת בעלי שם עולמי המליצו למטיילים בעולם בכלל ולאלה המתעניינים בתחום העיצוב בפרט שלא לפסוח על המוזיאון המוגדר כאחד מאטרקציות האדריכלות החשובות בתבל, כתבה הרצמן בבלוג שלה: "כדאי להיזכר איך הכל החל".
והרצמן מספרת בבלוג, כי כבר בשנת 2002 היא הגיעה למסקנה שמוזיאון לעיצוב "יעניק מימד נוסף לתדמיתה החיובית של העיר חולון". ובהמשך היא מתארת: "משרד המסחר והתעשייה פנה אליי בהצעה לבניית תוכנית לשיתוף פעולה בין מעצבים לתעשייה... סברתי כי חשוב שאנחנו נהיה המובילים ונקים מרכז אשר ישרת את התעשיינים והמעצבים כאחד.
"כחברה בוועד המנהל של המכון הטכנולוגי בחולון ראיתי את הגידול במספר הסטודנטים ובביקוש למגמות העיצוב ואת הקושי הרב של הבוגרים להשתלב בעבודה בתחומים אלה".
בבלוג שלה, בו ראש העירייה מוטי ששון אינו מוזכר - באופן מפתיע או לא מפתיע, תלוי את מי שואלים - כתבה על חזון עיר הילדים: "אחד הדברים שעמדו לנגד עיניי עוד בראשית תהליך התוויית חזון 'עיר הילדים' בחולון היה הרצון להגיע אל כל הילדים, גם אל אותם ילדים שמפאת תכונותיהם, יכולותיהם,
"הקשיים שלהם - הם כאילו מציבים חומה בינם לבין הסביבה, מסתגרים ולא מצליחים להגיע למימוש כישרונותיהם ויכולותיהם... בין הדברים שמאוד רציתי לקדם היה השימוש במוסיקה ככלי, כדרך, כאמצעי – להגיע אל אותם ילדים ולאפשר להם לפרוח. חשתי (וחוויתי זאת באופן אישי במהלך חיי) כי המוסיקה היא אמצעי חיבור ותקשורת, המאפשר ליחיד שפה שאינה רק וורבלית".
ב-18 השנים האחרונות שינתה חולון את פניה ותדמיתה. הוקם בה מוזיאון הילדים, 33 גני סיפור המבוססים על סיפורי ילדים אהובים, המדיטק (המשלב ספרייה מרכזית, תיאטרון לצעירים וסינמטק), מוזיאון העיצוב, המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, פארק פרס ועוד. בפרויקטים הללו הושקעו תקציבים אדירים. כך למשל, בהקמתו של מוזיאון העיצוב הושקעו 17 מיליון דולר. רבים מייחסים את השינוי הזה לחזונה ופועלה של הרצמן.
"היא עסוקה מדי בענייני פסטיבלים, גנים ופסלים", אמר עליה בכיר בעירייה כבר בשנת 2001, "הרצמן מרבה להתעסק עם דברים שאינם עבודתה היחידה, וכאשר אתה מעוניין לקבל את עזרתה בנושאים חשובים, היא נפגשת עם במאים לטובת פסטיבל זה או אחר או מחפשת מקום להרחיב מדשאות ולהניח פסלים סביבתיים וכדומה. אין לנו דבר נגד תרבות, אבל הרצמן היא לא מנהלת מחלקת התרבות בעירייה".
גורם בכיר אחר בעירייה אמר עליה בזמנו: "הרצמן מחפשת מחוזות ועולמות אחרים להתעסק בהם, שהם פחות אפורים מתפקידה כמנכ"ל העירייה. היא עושה רק את מה שהיא אוהבת ושם היא משקיעה את כל מרצה. כל היתר לא מעניין אותה".
החיבור בין הרצמן לתרבות ואמנות הוא טבעי ביותר ותעיד על כך גם העובדה שלמדה אוצרות. כן, לצד תפקידה כמנכ"לית העירייה, מעורה הרצמן לאורך השנים בעולם התוכן התרבותי והאמנותי של ישראל בכלל ושל העיר חולון בפרט. בין היתר היא מכהנת כיו"ר ועדת רפרטואר של תיאטרון חולון, יו"ר ועדת האמנות העירונית, היא חברה בוועד המנהל של המכון האקדמי טכנולוגי בחולון ואף חברה בהנהלת פסטיבל ישראל ובהנהלת רשות השידור.
נוכח כל זאת, אין זה פלא שחברי מועצה מהאופוזיציה, המתנגדים להשקעה הכספית הענקית של העירייה בענייני תרבות ומוזיאונים, סבורים שהרצמן השתלטה על העירייה. "גני הסיפור זה מיזם מאוד יפה, אבל הוא בא על חשבון דברים אחרים", אומר חבר המועצה ניסן זכריה, "עובדה שהעיר חולון נמצאת תמיד במקום בינוני בתחום החינוך ביחס לערים המובילות. ההשקעה בחינוך נמצאת בסדר עדיפות נמוך יותר מאשר באמנות, פסלים ומונומנטים.
"החלק העגום הוא שאין פה דמוקרטיה", מוסיף זכריה, "כי הציבור בוחר את ראש העיר אבל למעשה המנכ"לית שנבחרת על ידי ראש העיר ולא על ידי הציבור, היא שנותנת את הטון. היא מתאימה לנהל עיר של אמנים ולא את העיר חולון, שצרכיה שונים מעיר של אמנים".
ז'קלין קוז'נסקי, יו"ר אגודת הציירים והפסלים בחולון, מתארת את הרצמן כאדם הנהנה מאסתטיקה ויופי, ומספרת כי היא זוכה לתמיכה רבה מכיוונה בכל הנוגע לצרכי האגודה שעל ניהולה היא אמונה: "כל פנייה אליה מצדי בנושא אגודת הציירים והפסלים נענתה ברצון ובשמחה. בזכותה קיבלנו, בין היתר, את בית האגודה בו אנו מקיימים תערוכות ומעבירים שיעורים".
ראש העירייה, מוטי ששון, מציין כי להרצמן כישרון ציור בלתי מוטל בספק: "לפעמים אני תופס אותה משרבטת במשרד להנאתה, אבל היא לא מציגה את הציורים שלה. היא אישה צנועה ולא רברבנית. היא עובדת מסורה, מוכשרת ומקצועית ביותר, בעלת מעוף וחזון ונטולת מגבלות זמן".
ששון מעיד כי הוא חולק עם הרצמן תפיסת עולם דומה, הדוגלת בהקניית ערכי תרבות ואמנות לתושבים, ערכים שהם בנשמתו של האדם וכי חברה נטולת תרבות היא גם נטולת חיות. "יש להפנים את נושא האמנות והתרבות לילדים כבר בגיל רך", אומר ששון, "כשנכנסנו שנינו לתפקידינו בעיר לא היו פה פסלים כלל, וגני הסיפור הביאו את הנופך הזה לעיר. חולון נתפסת כעיר בינלאומית בזכות זה".
על הטיעון כי הרצמן היא המושכת היחידה בחוטים בעוד ששון מנדב את כספי העירייה ביד רחבה לטובת מימוש חזונה האמנותי לעיר, מגיב ששון ברוגע: "אני רואה בה שותפה, לא מנכ"לית. ראש העיר אינו מתעסק בענייני כוח אדם. המנכ"לית היא כמו מועצת המנהלים ואני יו"ר מועצת המנהלים. היא מנהלת את המערכת ואני מתווה את המדיניות ודואג למקורות הכספיים".
"הערכתו להרצמן היא רבה מאוד", סיפר בעבר גורם המקורב לששון, "מוטי ששון מושפע מדעתה יותר מאשר מדעתם של אחרים. הוא לא אוהב וגם לא מסוגל לשמוע ביקורת על הרצמן, על אף שגם לו עצמו לפעמים יש ביקורת על תפקודה".
חבר המועצה עמוס ירושלמי מצר על כך שהרצמן מוצאת לנכון להפנות את המשאבים הכספיים של העירייה דווקא לטובת מוזיאונים על חשבון האזרח הקטן – לשיטתו. "בשנים האחרונות הגיעו לשכונת ג'סי כהן יותר ממאה משפחות ממוצא אתיופי והילדים האלו חיים במצוקה מאוד קשה", הוא אומר.
לדבריו, הילדים נוהגים להגיע למועדון המחשבים "שטרודל" שנמצא בשכונה לרווחת ילדי האזור, כל עוד ידם משגת עשרה שקלים לכניסה חד פעמית למקום: "כל פעם אני נותן עשרה שקלים לילדים כדי שיוכלו להיכנס למועדון, אין להם אפילו את הסכומים האלו.
"אבל אין לזה ערך, כי לעתים הם מגיעים בקבוצה גדולה ואין בידי לסבסד את כולם. לטעמי, הגיע הזמן שהילדים האלו ייכנסו במחיר סמלי של שקל אחד. המועדון מופעל על ידי רשת קהילה ופנאי, גוף עליו אחראית הרצמן, והיא יכולה לקבוע את עלות הכניסה".
לטענתו, ניסיונותיו לפנות להרצמן בנושא העלו חרס: "התקשרתי ללשכת המנכ"ל וביקשתי לדבר עם חנה, ואמרו לי שזה לא הולך ככה ועליי להתקשר קודם לאורלי גולדשטיין שאחראית על הנושא הזה, ואם זה לא יעזור ללכת לדורית שהיא מנהלת מחלקת החינוך בעיר, ורק לבסוף, אם גם היא לא תתרום - לפנות לחנה. אני לא מבין, בתור חבר מועצת העיר אינני יכול לפנות למנכ"לית העירייה? היא מעולם לא הקשיבה לחברי האופוזיציה".
ירושלמי אינו היחיד הטוען שהרצמן מקשיחה את עורפה לבקשות חברי האופוזיציה. "היא מתנהלת בקשיחות רבה. אני שומע מהעובדים תחתיה שהיא אינה מקבלת ביקורת בעין יפה", אומר זכריה.
"כך היא שולטת בעיר ביד רמה". ועוד אומר זכריה: "היא כמעט ולא מגיעה לישיבות מועצה, זה לא מעניין אותה, היא לא רוצה לשמוע אותנו. לדעתי מנהל טוב צריך להיות קשוב לתגובות ולפידבקים, אי אפשר לדעת הכל אם לא מקשיבים. זה מצביע לטעמי על מנהל שאינו לחלוטין תקין".
גם יעקב חרש, חבר המועצה מטעם הליכוד, מדווח כי בתקופתו לא זכה לראות את הרצמן משתתפת בישיבות מועצת העירייה: "חנה וראש העיר סוגרים את כל הנושאים ביניהם, והוא מביא הכל כמוגמר לישיבות".
יוליה מלינבוסקי, חברת מועצת העיר, אומרת כי היא מעריכה את האמביציה והביטחון הרב שמביאה עמה הרצמן לתפקידה כמנכ"לית העירייה, אך נוטה להסכים כי אופן התנהלותה מייצר לה תדמית בעייתית: "חנה עושה מעצמה קצת תמימה, אבל היא מנהלת את העובדים ביד מאוד קשה. אני לא עובדת שלה אז אני במצב אחר, אבל שמעתי מהעובדים שהיא דיקטטורית. יכול להיות שזה טוב, אני לא יודעת".
מתיאוריהן של אתי בן אברהם, מזכירת דוברות העירייה, וז'קלין קוז'נסקי, מצטיירת הרצמן כנינוחה ורכה יותר: "היא מאוד חברותית, אני תמיד מוצאת אצלה אוזן קשבת, ונעים וכיף לי לשוחח עמה", מעידה קוז'נסקי. "שמעתי שאל עובדי העירייה היא יותר קשה, כי היא מציבה דרישות גבוהות, אבל בכל הקשור לטיפוח האמנות וחזות העיר היא הכתובת אליה אני פונה וללא חשש".
בן אברהם מעידה כי מפגשיה עם הרצמן פוריים ונעימים. "היא מאוד עניינית, אפשר לדבר איתה על הכל ואנחנו עובדות בשיתוף פעולה יפה", לדבריה. קוז'נסקי מוסיפה בחיוך כי מניסיונות העבר לפנות אל ששון בכל הקשור לפיתוח האמנות בעיר, לוו בהפנייתה להרצמן. "הוא תמיד בורח לי ושולח אותי לחנה. 'היא פותרת את כל הבעיות' הוא אומר".
משה מועלם, יו"ר ועד ההורים העירוני לשעבר וחבר מועצה כיום מסיעתו של מוטי ששון, מסכים: "חנה הרצמן היא שמושכת בחוטים ומעורבת בכל מה שקורה בעיר, כולל נושא החינוך. היא פתרה לנו כוועד הורים המון בעיות מאחר והיא בקיאה בכל נושא".
מועלם מספר, כי בעשרים שנות כהונתו כיו"ר ועד ההורים העירוני הוא שיתף את הרצמן ואת ששון בכל רעיון או פרויקט וזימן את שניהם לישיבות הוועד, אך הרצמן היא האמונה על הוצאתם לפועל של פרויקטים שונים כגון פרויקט "בתי ספר מנגנים":
"הפרויקט התחיל לפני ארבע שנים והרעיון הוא הכנסת עולם המוסיקה לבתי הספר באופן שוטף. עד כה הפרויקט התקיים בשישה בתי ספר יסודיים כניסוי, ויש כוונה להכניסו לכל בתי הספר בעיר".
מה לגבי השקעה בשיפור אחוז הזכאים לבגרות בחולון, מקום בו חולון די בינונית כבר שנים רבות?
"אי אפשר לעשות את זה בבום, צריך להסתכל על ההיבט הכללי ויש לנו שיפור בשנים האחרונות. חנה ומנהל החינוך שמו דגש על הכיתות הבעייתיות, והן דווקא הכיתות שהביאו לעליה באחוזי הניגשים לבגרות בבתי הספר.
"התלמידים בהן קיבלו יותר שעות לימוד, המחנך ממש מגיע לבתיהם הפרטיים על מנת להביא אותם לבתי הספר. הם נבחנים ביותר מבחנים חוזרים ועוד. חנה שותפה לאישורי התקציבים שאפשרו את זה. מדובר בהשקעה ענקית שיכולה להגיע למיליון שקלים בשנה שאושרה על ידה".
נציין כי השקעה זו מהווה כמאית מעלות הקמתו של מוזיאון הילדים בעיר, המוערכת בכמאה מיליון שקל. ניסן זכריה דווקא מוחה על הדגש שבוחרת הרצמן לשים על פיתוח התרבות והאמנות על חשבון טיפוח החינוך בעיר, ומבקש להזכיר כי צרכיה של עיר אינם מסתכמים בנראות חיצונית: "בבסיס העניין זה חבל מאוד שמנכ"ל העירייה לא גר בעיר, כי זה מצביע על רמת האמון שלה בעיר עצמה. אדם שאינו מאמין בעיר לא ייתן לילדיו לגדול בה".
זכריה מוסיף ומציין כי הרצמן בוחרת את מנהלי בתי הספר בחולון מחוץ לעיר: "מתוך 25 מנהלי בתי ספר בחולון, רק ארבעה הם תושבי העיר. גם במקום הזה היא שולטת. היא אישה מאוד חזקה ואני מעריך אותה על זה שהיא שולטת בראש העיר".
מלינובסקי מציגה דעה אמביוולנטית על תפקודה של הרצמן כמנכ"לית העירייה: "היא אישה מאוד חזקה, מאוד חכמה ומאוד מקושרת, שיודעת מה היא רוצה. בשקט וביד בוטחת היא מציבה לעצמה מטרה ומשיגה אותה, אבל לפעמים אני חלוקה לגבי המטרות שהיא בוחרת".
מלינובסקי מזכירה כי בעוד הרצמן הצליחה לגייס כספים רבים להשקעה בהקמת גני הסיפור, נדחק הצידה התושב הפשוט וצרכיו היומיומיים: "אני מציעה לה להתייחס יותר לתושב, להשקעה בקבוצות הספורט העממי, שיעזרו למגר את תופעת הנוער שמסתובב חסר מעש ברחובות. להשקעה בקייטנות בסוף אוגוסט ובעיקר ובחינוך. זה מה שיהפוך אותנו לעיר הילדים האמיתית ולא התפאורה החיצונית".
מוטי ששון מסכם: "חנה תמיד ברחה מאור הזרקורים, אבל עכשיו עקב ההרצאות שלה ברחבי העולם על שיפור העיר חולון, היא יצאה מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה. היא לא יהירה, היא מאוד פרפקציוניסטית ותמיד שואפת לעשות הכל בצורה הטובה ביותר, ללא פשרות. שנינו מסכימים כי צריך להביט קדימה, לא רק על מה שנכון לרגע הזה אלא על 30 השנים הקרובות. מה ישרת את הדור הבא. אנו דוגלים בהשקעה בחינוך ותרבות כהשקעה בדורות הבאים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם