מי יעצור אותו? כך השתלט שמעון גפסו על נצרת עילית
עד מדינה עם גרסה מצמררת, מאבטח שפועל לפי "רשימת חיסול", גזבר שסופג סדרה של השפלות, יו"ר ועד תחת איומים ומעקב, בכירים שעוברים חיפוש בכניסה ללשכה. ראש עיריית נצרת עילית לא נח לרגע: בשנתיים האחרונות המליצה המשטרה להגיש נגדו שלושה כתבי אישום, אבל לא נראה שזה עושה עליו רושם. גפסו: "אזלה סבלנותי מלהתייחס, אבל אומר שוב: כל ה'פרשיות' הן עורבא פרח"
חגיגת הניצחון ההיא נראית במבט נוגה לאחור כמו האירוע האחרון בקדנציה של גפסו שמתחבר עם מסיבה. מאז, העניינים פחות חגיגיים: חקירות, מעצרים, המלצות להעמדה לדין, שימועים, פליטות פה מביכות. נדמה שכותרות העיתונים לא מצליחות להעביר חודש בלעדיו. תושבי העיר הריעו לו כשהבטיח, עם בחירתו, לשים אותם על המפה. איש מהם לא תיאר אז באילו נסיבות זה יקרה.
לפני חצי שנה עצרה היחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה את גפסו, את מנהלת לשכתו משי סינוואני ואת עוזרו יעקב גולדברג. לראש העירייה הטרי זו כבר הייתה חקירה שלישית באזהרה. שבוע הוא בילה בתא המעצר, כשעננה מעיקה של שחיתות וחשדות קשים לעבירות של קבלת שוחד, מרמה, הפרת אמונים, הלבנת הון וקשירת קשר לביצוע פשע מרחפת מעל ראשו.
"קיימת תשתית ראייתית נכבדה", חיווה אז שופט המעצרים, רפי ארניה, את דעתו, אחרי שעלעל בחומר. שלושה חודשים עברו לפני שהמשטרה העבירה את תיק החקירה נגדו לפרקליטות בצירוף המלצה חמה להגשת כתב אישום. גפסו, חושדת המשטרה, קיבל שוחד בהיקף של מאות אלפי שקלים, לפני הבחירות ואף לאחריהן, מאיש העסקים ישראל רביב.
כתבת תחקיר שפרסמנו לפני שנתיים חשפה כי רביב נטל חלק במימון הוצאותיו של גפסו. רביב, בעלי המותג "שוק רמלה לוד", מפעיל זה 12 שנה את השוק העירוני בנצרת עילית. תיק החקירה, שמבוסס על עדותו, ממתין בפרקליטות להכרעה. רביב, שזכה למעמד של עד מדינה, שתק עד היום. כאן הוא מגולל לראשונה את סיפורה של מערכת היחסים שלו עם ראש העירייה החשוד. קמפיין הבחירות, הכספים, המכרזים והחקירות.
רביב הוא דמות פעילה בנצרת עילית. לבד מהפעילות העסקית שלו בין הדוכנים הוא יודע לספר גם על הקמתם של בית תמחוי ושתי ישיבות ועל קשר קרוב לקהילת חב"ד המקומית. על הקיר, מול דלת הכניסה לביתו במושב חנתון שבגליל התחתון, קבועה תמונה גדולה של הרבי מליובאוויטש, תולה עיניים חכמות בנכנסים.
את הבעלות על שוק רמלה לוד הוא מחזיק עם שותף ומפעיל, לדבריו, עוד 35 שווקים אחרים בכל רחבי הארץ. "עד לפני שלוש שנים בכלל לא הכרתי את שמעון", הוא משחזר. "יום אחד, כמה חודשים לפני הבחירות, טל - פנה אליי משי, המזכירה שלו, וביקשה להפגיש בינינו.
אמרתי'בשמחה'. נפגשנו אצלה בסלון. רוב הפגישות שלנו נערכו שם. הוא אמר לי שהוא מכיר את הפעילות שלי בשוק, ושהוא יודע על הקשר שלי לחב"ד ועל ההשפעה שלי שם, מחמאות מכאן ועד תאילנד, וביקש את התמיכה שלי".
גפסו דיבר עם רביב על ייהוד העיר. "התחלתי איתו במהלכים שקטים, מוסווים", הוא מספר. "היו לי הרבה התלבטויות בקשר לבנאדם. הוא לא בנאדם נורמטיבי. משהו בתנועות גוף שלו, בצחוק שלו, לא נראה לי תקין". רביב החליט לא לשים את כל הביצים בסל של גפסו, לפני שהוא משתכנע שהוא האיש.
"שלושה חודשים לפני הבחירות התחלתי להזמין בלי ידיעתו סקרים אצל מינה צמח. הסקרים הראו שגפסו מוביל בפער שהלך וגדל. אחרי הסקר הראשון התחלתי להתחבר אליו. ככל שראיתי שהוא הסוס המנצח התהדקו הקשרים. וכמובן שככל שהתהדקו הקשרים נפתחו הכיסים ובסכומים לא קטנים. אני מדבר על מאות אלפי שקלים. קודם דיברנו ציונות, אחר כך על התרומות".
גפסו , צריך לציין כבר כעת, מכחיש שקיבל מרביב אגורה שחוקה. בעימותים שביצעה המשטרה בין רביב לשלושת החשודים האחרים ניסה איש העסקים "לרענן את זיכרונם" באשר לכמה אירועים מהעבר הלא רחוק. "באחד העימותים הזכרתי איך ישבנו בסלון של משי ונתתי לה ולשמעון 50 אלף שקל במזומן. שמעון ישב לידינו על הספה וכשהיא ספרה את הכסף הוא כיסה את העיניים כמו ילד קטן ואמר'אני לא רואה כלום, אני לא שומע כלום'. הייתה סדרה של מפגשים והעברות כספים. פעם אצל משי, פעם ברמת ישי, פעם בתחנת דלק".
הכיס הפתוח של רביב לא נגמר בבחירות. לפני שנתיים חשפנו שרביב היה בין המממנים גם של מסיבת הניצחון המאושרת של גפסו. להקת מנדרין והזמר אבי סינוואני, שהנעימו את זמנם של הנוכחים, שולמו ישירות מכיסו. את הנקניקים, הבשרים הקרים, היינות, הסלטים והעוגות מימנו שני אנשי עסקים אחרים בעלי אינטרסים בעיר.
"בהתחלה משי אמרה ששמעון רוצה את שרית חדד או אייל גולן", הוא נזכר, "למזלי הם היו תפוסים, כי המחירים שלהם בשמים". גפסו טען בעבר כי אין לו מושג מי שילם. אם להאמין לו, הוא הגיע כמו אורח למסיבת הניצחון של עצמו והכל פשוט היה שם מוכן עבורו. האולם, האמנים, האוכל. נסי נסים. "הפעילים ארגנו", היתמם .
"מימנתי את כל מערכת הבחירות שלו בהרבה מאוד כסף", מצהיר ישראל
לפני כשנתיים הוציאה החברה הכלכלית של העירייה את הזיכיון על הפעלת השוק למכרז. "אמרתי לשמעון כל הזמן,'יש הרבה עיניים על השוק. רק תשמור עליי'". בתחילה , כשהבין מה הם תנאי המכרז, בחר רביב, לדבריו, לא להתמודד.
"התנאים לא היו טובים. לא התאים לי", הוא אומר. "20 דקות לפני המועד האחרון לרכישת טופסי המכרז קיבלתי סדרה בהולה של טלפונים משמעון ומכל הצוות שלו. התברר שדקה לפני זה קנה את הטפסים מישהו שגפסו חשד שהוא הפרונט של משפחת פשע מנצרת. הוא היה בלחץ. הוא אמר לי,'הם קנו את המכרז, רוץ תקנה גם אתה דחוף את הטפסים'. הוא לא רצה אותם. אמרתי לו,'אני, עם תנאים כאלה, לא קונה'. הוא אמר לי'תקנה, אחר כך כבר נסתדר'.
" למזלי הייתי בעיר ורצתי מיד לקנות. באותו ערב היה בעיר אירוע שארגן אחד הרבנים. ישבתי בשולחן עם שמעון ועם עוד בכירים בעירייה. אמרתי להם'אני לא מגיש הצעה. שכחו מזה'. אמרו לי'תיגש, יהיה בסדר'. הבטיחו לי שנוכל לשפר את התנאים תוך כדי תנועה. יותר מאוחר הוא לא היה מוכן לשנות דברים אבל נתן לי פה ושם כל מיני זיכויים, ואמר לי,'אני אעזור לך במכרזים אחרים'. בגדול, הכל היה בסדר. היינו נפגשים, אוכלים ביחד, לפעמים אצלי, לפעמים אצלו. הוא היה מתייעץ איתי בכל מיני עניינים".
ואז , בלילה אחד, הכל קרס. זה קרה כשנה אחרי המכרז, בשעת ערב, כשרביב קיבל שיחת טלפון מידידה שסעדה עם בעלה במסעדת "הצרפתייה הקטנה" בעפולה. "היא סיפרה לי שבשולחן לידה יושבים שמעון גפסו, עוד עובד עירייה בכיר שמקורב אליו מאוד ואיש עסקים ערבי מאזור הצפון ומדברים עליי כל מיני דברים". רביב ביקש ממנה להקליט מה שתוכל ועוד באותו ערב, כשיצאה מהמסעדה, השמיעה לו את מה שקלט המיקרופון.
"איש העסקים הערבי, שניהל את הפגישה, דיבר על איך לוקחים ממני את השוק ומעבירים אותו למישהו אחר. עלו שם כל מיני מספרים. דובר על חלוקה של תשע לזה ושלוש לזה. זו הייתה הקלטה של 20 ומשהו דקות. איש העסקים אמר,'תוציא את ישראל בכל מחיר'".
רביב שמע ורתח. "צלצלתי לשמעון ואמרתי לו'תגיד, יא מניאק, ב-12 מיליון שקל אתה מוכר אותי?'. הוא היה בדרך לשדה התעופה. דיברתי אליו בשפה עבריינית קשה, כמו שצריך לדבר עם אנשים כמוהו. הוא ניסה להתחמק ממני.'אני לא יודע על מה אתה מדבר'. אמרתי לו,'לא ישבת עכשיו בצרפתייה הקטנה?'. הוא סיפר לי שהוא בדרך לשדה התעופה והוא לא יכול לדבר ושביום ראשון, כשהוא חוזר, ניפגש. אחרי שלושה ימים אני מצלצל והוא לא עונה לי. לא לטלפון, לא למסרונים.
"לא הוא ולא אף אחד אצלו בלשכה. נסעתי אליו. איך שאני נכנס לבניין, כנראה ראו אותי במצל- מות. בא אליי האחראי על הפיקוח, אומר לי'ישראל, אני אוהב אותך, אבל אמרו לי להזמין לך משטרה על ניסיון תקיפה של ראש העיר'. הנעתי את הרכב, נסעתי ושלחתי לו, למשי וליעקב מסרון שהם עוד יישבו מאחורי סורג ובריח על כל השוחד והכסף שהם קיבלו".
זמן קצר אחר כך הגישו השלושה תלונה למשטרה נגד רביב בחשד של סחיטה באיומים. את המחיר הגישה לו העירייה מהר ובמזומן, כשפרסמה הודעה לפיה זכייתו במכרז השוק מבוטלת בשל אי עמידה בתנאים. "אמרתי,'רוצים משטרה? ברוכים הבאים למשטרה'. ביקשתי מהחוקר 'תן לי אשראי של שבוע להביא לך סיפור שלא תאמין. אבל אני צריך קודם ברכות של כמה רבנים וכמה אישי ציבור שאני בקשר איתם".
רביב עשה סבב אצל הרבנים וחזר למשטרה. כעבור זמן חתם על הסכם עד מדינה והחל מגולל בפני חוקרי יאח"ה את הכל. "אני לא עד מדינה שתפסו אותו ואז רץ לעשות עסקה. אני באתי מיוזמתי, שמתי את הראש שלי בהתנדבות על המזבח והצעתי הצעה", חשוב לו להדגיש.
רגע לפני שהוציאה העירייה מכרז חדש, רץ רביב עם שותפו לבית המשפט המחוזי בנצרת והוציא צו מניעה. בסופו של יום, אחרי שהשופט הביע את דעתו על המתרחש, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה. רביב יישאר בשוק לתשע השנים הבאות. על מה שעשה לו גפסו, לרביב אין תוכניות לסלוח. "אין סליחה על בגידה. מדובר באיש טיפש שאם הייתה לו מעט חוכמה לא היה מסתבך ככה. ואם אתה טיפש, לפחות אל תהיה בוגד. האיש פשוט נהנה להתעמת עם אנשים".
מילה אישית. אני עוסק ברדיפה אחרי שחיתות של נושאי משרות ציבוריות כבר כמעט עשור וחצי. עברתי שורה ארוכה של רשויות מקומיות וראשי עירייה רבים. כתבתי על מינהל לא תקין, על נבחרים שמצפצפים על החוק ועל כאלה שמסדרים לעצמם את חשבון הבנק ליום סגריר. שום דבר מכל אלה לא דומה למה שמתרחש מאז הבחירות האחרונות בנצרת עילית.
בנובמבר 2008 עברה העיר הזו תאונת דרכים מוניציפלית. אירוע של פעם בדור. אולי אפילו זה לא. בכירים בעירייה מסתובבים מודאגים. הם יושבים עם ראש העירייה בישיבות ויוצאים המומים.
יש בהם ותיקים שראו הרבה בחיים. לא את זה. בתחילת השבוע נערכו בחירות לוועד העובדים של העירייה. זו הייתה הזדמנות נפלאה לבחון מה חושבים עובדי העירייה על ראש העיר שלהם. זה היה סוג של משאל. התמודדות ראש בראש. מצד אחד, נהגו של שמעון גפסו, שנתמך על ידו. מן הצד השני יו"ר הוועד המכהן, אילן אזולאי.
אזולאי סומן מרגע כניסתו של גפסו לתפקיד כמי שעלול להפריע לו. ביום שבו הכריז על סכסוך עבודה, פוטרה אשתו "בשל צמצומים" מעבודה בחברה שמעניקה שירותים לעירייה. יד ימינו של ראש העירייה הגיע לביתו והבהיר לו שאם יתפטר מראשות הוועד לא יאונה לה רע.
בריון שהועסק על ידי גפסו בלשכתו נשלח לעקוב אחרי אזולאי ולצלם אותו בשעות הערב במרכז העיר. גפסו פגע בפרנסתו של אזולאי בכל דרך. תוצאות הבחירות השבוע היו, לפיכך, סטירת לחי מצלצלת עבור ראש העיר. 416 עובדים מימשו את זכותם להצביע. 320 מתוכם נתנו את קולם לאזולאי.
לא מקובל להתנסח כך בעיתון כלפי נבחרי ציבור ובכל זאת את האמת צריך לומר. לעתים נדמה שגפסו חי על הגבול הדק שבין אמת לדמיון. כוכב ראשי בסיפורי פנטזיה שהוא עצמו מחבר. בפגישה שאליה הזמין אותי לפני כשנתיים, מול כל הצוות הבכיר של לשכתו, התרברב על פעולות חשאיות שביצע במהלך שירותו הצבאי מעבר לקווי האויב, פעולות שעליהן יודעים רק שלושה: הוא, ראש הממשלה ושר הביטחון. בישיבה בעירייה סיפר פעם שבמהלך שירותו בצנחנים נהג לבחון את עצמו, כמה קרוב לקרקע יוכל לפתוח את המצנח.
פעם, נזכר, נטרלתי את המצנח העיקרי, פתחתי את הרזרבי עשרה מטר לפני הקרקע והצלחתי לצנוח בשלום. לחבר מועצה אחד סיפר פעם שיבוא יום ויתברר כי עבודתו בעבר לצד עוזי לנדאו הייתה רק כיסוי לפעולות סודיות שביצע ושטרם הגיעה העת לספר עליהן. לפני הבחירות, כשזיהה שהמלחמה בשחיתות היא נכס פוליטי מניב, הנפיק עי- תון ובו סיפר כי הוא "ממקימי התנועה לאיכות השלטון וחבר בהנהלת העמותה עד היום". זו הייתה עוד בדיה בסדרה ארוכה ובלתי נגמרת. גפסו לא היה מעולם בין מייסדי העמותה ומעולם גם לא היה חבר בהנהלתה, ואיש בעמותה לא מכיר אותו.
בשבוע שעבר חשפנו תצהיר שהגיש לבית הדין לעבודה שלמה ביטון. ביטון, עובד עירייה זה שמונה שנים, היה במשך שנה שומר ראש בכניסה ללשכתו של גפסו. בתצהיר שהוגש באמצעות עו"ד דניאל דרבקין, סיפר כי קיבל מגפסו "רשימת חיסול" שבה הופיעו שמותיהם של חמישה עובדים. "הוא אמר לי'תחסל לי אותם, אני לא רוצה אותם בעירייה. . . כמו שזה נשמע. לחסל. תעלים אותם'". השבוע ביקשתי ממנו להסביר איך בדיוק עבד העניין.
ביטון, 45, הוא גרוש המתפרנס ממשכורת דלה, ומטפל לבדו בארבעת ילדיו המתגוררים יחד איתו אצל אמו. הנתונים הללו הפכו אותו, לטענתו, כלי נוח בידיו של ראש העירייה שידע עד כמה הוא חרד לפרנסתו. "שמעון שם אותי אצלו כשומר בלשכה בשנה הראשונה, שהייתה הכי קשה שלו", הוא מספר. "המשימה שלי הייתה לגלגל החוצה את האנשים, אלה שהוא הבטיח להם שיעבדו ובאו לדרוש ממנו לקיים את ההבטחות שלו.
"הבעיה שלי הייתה בהיתקלות עם האנשים האלה, שחלק גדול מהם חברים שלי מילדות. היו פעמים שקיבלתי הוראות לזרוק מישהו מהלשכה וזה נגמר במכות, בדם ובמשטרה. כך היה עם שמעון אוחיון )שלפני הבחירות הקליט את גפסו מבקש את עזרתו ומבטיח לו עבודה בעירייה - ק"ל(. " איך שהוא נכנס ללשכה משכתי אותו, הבאתי לו שתי סטירות והיה בלגן גדול".
אחר כך הגיעה פרשת זאב הרטמן. הרטמן, חבר מועצה ותיק ופעלתן, נמנה עם שורות האופוזיציה. באחת מישיבות המועצה הראשונות הוא נקלע לוויכוח עם ראש העירייה.
"משי אמרה לי 'אתה ליד שמעון, לא זז ממנו'. הוא היה בפנטזיות שהוא מאוים. איך שזאב אמר משהו, שמעון סימן לי עם היד'תקום אליו'. באתי ואמרתי לו,'למי אתה אומר מניאק ', כאילו שהוא אמר את זה. והוא לא אמר. סובבתי לו את היד והעפתי אותו החוצה". הרטמן, נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים - מרסיס שפגע בדיוק ביד הזו, גמר את הלילה ההוא בבית חולים.
"אני לא יודע מה המצב שלו היום אבל אני מרגיש שאני צריך לבקש ממנו סליחה", אומר ביטון. אחרי שנה בתפקיד הזה העביר אותו גפסו לשמש "בקר עובדים". באותה הזדמנות, הוא מספר, הפקיד בידו את "רשימת החיסול".
מי היה ברשימה?
"היה אילן אזולאי. הוא ראש ועד והם דלוקים עליו. כל פעם ששמעון היה עובר ליד הבית של אילן הוא היה בעצמו קורא לי במירס,'תן תלונה לאילן, האוטו שלו נמצא ליד הבית'. פעם אמרתי לו,'אני בצד שני של העיר, אתה ראש העיר, תן לו אתה דוח. אני לא ראיתי'. הוא אמר לי,' אז תבוא לפה ותיתן'. כשהגעתי עליתי מול שמעון במירס ואמרתי לו 'שמעון, זה לא אילן עם האוטו. זאת אשתו'".
למי עוד?
"הייתי נכנס לעירייה, הוא היה קורא לי,'תן דוח לחיים אליהו, הוא ישב על הדלפק בכניסה לעירייה'. אסור לשבת על הדלפק. חיים תמך במועמד אחר בבחירות האחרונות ומשלם את המחיר. הייתי בא לחיים, אנחנו חברים מילדות, מהמעון, גדלנו ביחד.'חיים, סלח לי כפרה, אין לי ברירה'. ונתתי לו דוחות.
"נתתי לו דוח על שישב על הדלפק, על זה שהוא הוריד חולצה, על זה שהוא מטייל. לשמעון יש פלזמה בחדר עם מצלמות בכל העירייה. הוא היה רואה אותו כל הזמן. הוא היה מתצפת עליו, כי הוא שונא אותו. הוא שם אותי גם על עופר לוי, גזבר העירייה, והנחה אותי להסתכל לו בעיניים כל הזמן ולראות מה הוא עושה.
"נצמדתי לגזבר והלכתי אחריו, מטר ממנו, לכל מקום שהוא הלך בעירייה. הייתי הולך ומסתכל לו בעיניים. זה מה ששמעון ביקש ממני לעשות. כנראה רצה להפחיד אותו. הוא היה יוצא לשירותים, אני איתו. הוא היה יוצא למשרד של היועצת המשפטית, אני איתו.
"שמעון גם ביקש ממני להעלים לו ניירות מהמשרד. כל פתק שנופל או שנזרק מהלשכה של הגזבר או שאני יכול להעלים, שאקח. הוא לא רצה את עופר מהרגע הראשון. והיה גם את אורי טוויטו, חשמלאי, שגם בו הוא רצה להיכנס. הוא הציע שנסדר לו הזמנה לעבודה פרטית ואז נצלם אותו הולך אליה. הם ניצלו אותי ואת זה שאני רוצה להביא כסף הביתה. לא יכולתי להגיד לא".
בשבוע שעבר, לאחר שמעריב חשף את תצהירו של ביטון, עלה גפסו לשידור ברדיו כדי להגיב על הדברים. "מאז שאני ראש עיר פגשתי את שלמה ביטון שלוש פעמים", הצהיר בלי למצמץ. עובדים בעיריית נצרת עילית, שעמם שוחחתי אחרי הראיון הזה, לא ידעו איפה לקבור את עצמם מבושה.
"ביטון שימש במשך שנה כמאבטח בלשכתו של גפסו. הוא פגש אותו מדי יום, נכנס אליו וקיבל ממנו הוראות. כל מי שביקש להיכנס להחליף מילה עם ראש העירייה היה חייב לעבור אותו. אבל גפסו? הוא בכלל לא יודע מי זה ביטון.
"חשבתי שאני לא שומע טוב", אומר ביטון. "הוא לא מכיר אותי? חוץ מהעבודה שלי אצלו הוא היה אצלנו בבית במימונה ובא לפני הבחירות לבקש מאמא שלי ברכה. אז הוא לא יודע מי אני? ". אבל גפסו לא הסתפק בזה. הוא גם טרח להבהיר שבניגוד לטענתו, ביטון כלל לא שימש כ"בקר עובדים" בעירייה. "לא בקר ולא צאן", אמר . השבוע הציג לי שלמה ביטון את מכתב ההסמכה הקבועה שלו כ"בקר עובדים". שמעון גפסו חתום עליו בכתב ידו.
משרד הפנים, ככל שהדברים אמורים בנצרת עילית, אינו קיים כלל. רוצים דוגמה? סיפרנו כאן בעבר שבממלכה של גפסו כל המכרזים תפורים. שהכל ידוע מראש. שלאף תפקיד לא נבחר מי שלא סומן מראש. הבאנו הוכחות.
הסברנו כיצד במכרזים רבים דרישות הסף לא מחייבות אפילו תעודת בגרות, רק כדי לא להקשות על מי שאמור ממילא להיבחר. כיצד נושאי משרות חשובות נבחרים לתפקידם במכרזים פיקטיביים, שהקריטריונים לקבלה אליהן נמוכים מים המלח. "גם לי אין תעודת בגרות", הסביר אז גפסו את המצב.
משרד פנים אחראי היה מרים טלפון, מתעניין, מבקש לבדוק. לחקור. לקבל הסברים. כלום. למשרד גם אין שום בעיה עם זה שגפסו מסרב לקיים ישיבות מועצה. פעם אחר פעם נאלצים חברי המועצה לפנות לבית המשפט, כדי שזה יכריח את ראש העיר לכנס ישיבות.
פעם אחר פעם הם נאלצים לממן את העתירות הללו מכיסם הפרטי, כאילו ענייניה של העיר הם סיפור פרטי שלהם. וכשראש העירייה לא רוצה שתתכנס ישיבה, הוא פשוט נועל את כל חדרי הישיבות. רק בשבועיים האחרונים התקיימו שתי ישיבות כאלה במסדרון. האם כך זה צריך להתנהל?
האם 40 אלף תושבי נצרת עילית שמשלמים מסים לא ראויים למה שראויים תושבים במרכז הארץ? עם יד על הלב, כמה ערים אתם מכירים שבהן כל מי שנכנס לראש העיר, אפילו גזבר או מבקר העירייה שרוצים לשאול שאלה קטנה, צריכים לעבור בדיקה של מאבטח ולהפקיד את הטלפון הסלולרי שלהם, רק משום שראש העיר מפחד שיקליטו אותו? בכמה רשויות שולף ראש העיר בתחילת כל ישיבה את מכשיר ההקלטה הקטן שלו, מניח על השולחן ומקליט?
עופר לוי הוא עובד עירייה ותיק ומוערך. לפני 24 שנים נכנס לעבודה כפקיד הכי זוטר שיש. מאז טיפס אט אט עד שלפני כמה שנים זכה במכרז והתמנה לגזבר העירייה. כשגפסו נכנס לתפקידו והחל להתנהג בקופה הציבורית כאילו אין כללים, החלו הצרימות. לוי סירב לחתום על מה שנראה לו כפעולות אסורות.
גפסו ניסה לעקוף אותו. כך, לדוגמה, כשגפסו ביקש להעביר מאה אלף שקל למכבי נצרת עילית, הסביר לו לוי שהחוק לא מאפשר להעביר כספים לגוף שאין לו אישור על ניהול תקין. גפסו המתין שלוי יצא לחופשה, חתם על ההמחאה והעביר אותה ללא חתימת הגזבר, כמתחייב. כשלוי שב לעבודה וגילה מה ארע בהעדרו, הוא מיהר לטלפן לבנק ולהורות לו שלא לכבד את הצ'ק. גפסו רתח. לוי התחיל להבין שמהקדנציה הזו יקשה עליו לצאת בשלום.
כך, במשך חודשים ידעו יחסי ראש העיר והגזבר עליות ומורדות עד הפיצוץ הגדול. בפברואר 2010 אמורה הייתה להתכנס בתל אביב הוועידה השנתית של גזברי הרשויות. לוי, איש מסודר, פנה חודש וחצי מראש לגפסו וביקש אישור למימון הנסיעה. ביקש וקיבל. אפילו המחאה לתשלום עבור המארגנים כבר נחתמה. כמה ימים לפני הכנס הזה קיבל לוי במייל דרישה דחופה לאשר לראש העיר ולמנהלת לשכתו מימון לטיסה הלוך ושוב לאילת כולל לינה במלון "הרודס", לרגל כינוס בינלאומי לאנרגיה מתחדשת.
לוי, שלא הבין מה עניינה של מזכירת ראש העיר בכנס לאנרגיה מתחדשת ובעיקר מדוע יש צורך לממן עבורה טיסות ובית מלון כשהיא מקבלת רכב צמוד והחזרי אש"ל, פנה אל היועץ המשפטי וביקש את אישורו. גפסו השתולל. עוד באותו יום בוטלה יציאת מנהלת הלשכה. בעקבותיה, הודיע גם גפסו שהוא מוותר על הכנס. גפסו, כך עלה ממכתבו, גילה פתאום שיש לעירייה בעיות כלכליות. "לאור הקיצוצים בתקציב. . . החלטתי לוותר על הנסיעה מטעמי הזדהות".
ראש העירייה, שידע שעופר לוי צפוי לצאת בימים הקרובים לכנס משלו, הודיע לו כי הוא מקים מהרגע להרגע ועדה בראשותו שרק היא תוכל לאשר יציאות לכנסים. ההוראה החדשה, בישר לגזבר, תחול גם על "הנסיעות המאושרות לימים הקרובים".
ארבעה ימים עברו לפני שהגזבר קיבל הודעה רשמית שבשל המצב הכלכלי יציאתו לוועידת הגזברים מבוטלת. המצב הכלכלי הזה לא הפריע לגפסו לאשר את יצאתו של לוי חודש קודם לכן וגם לא הפריע לו לשלוח, במקביל, שורה של עובדים אחרים לכנסים אחרים. הקיצוץ, החליט, יתחיל ויסתיים בגזבר הסורר. לוי, שהוועידה הייתה חשובה לו, ויתר על המימון שכבר אושר לו ושילם את הכינוס מכספו.
בבוקר פתיחת הוועידה, אחרי שעה של נסיעה בכיוון תל אביב, גילה שלנצרת עילית יש אולי הרבה בעיות, אבל לראש העירייה שלה יש הרבה זמן להשחית את עתותיו על המלחמות החשובות לו באמת. בסדרת שיחות שקיבל אל הדיבורית ברכב נדרש לוי על ידי גפסו לחזור לעירייה. אבל שילמתי מכיסי, ביקש הגזבר, קבעתי שם פגישות עם אנשים. זה לא רציני. גפסו העלה טורים ואיים על לוי שידאג לבזות אותו בכנס.
"יודיעו במיקרופון שגזבר עיריית נצרת עילית התבקש שלא להשתתף בכנס ובכל זאת הגיע בניגוד לעמדתו של ראש העיר", הזהיר . כשההפחדה הזו לא עזרה, הודיע גפסו ללוי שלא יבוא לעבודה בשבועיים הבאים ושיצפה לשני מכתבי תלונה לתיק האישי בתוך שעה. כמה שעות אחר כך הגיעו שני שליחים מנצרת עילית לאולם הוועידה במלון דן בתל אביב ומסרו בידו של עופר לוי את המכתבים.
גפסו גמר אומר בלבו לזרוק את לוי לכל הרוחות, גם בגלל הסיפור הזה וגם בגלל עוד חשבון אחד שהיה לו איתו. כמה ימים קודם לכן לקח לוי חלק בשימוע שנערך לאחד מעובדי רשות החנייה העירונית.
במהלך השימוע הזה צפו לפתע פרטים וחשדות על מעשים פליליים שנעשים ברשות ועל קשרים אסורים בין עובדי הרשות העירונית לחברה הפרטית שמפעילה את החנייה בעיר. לוי תבע להעביר את החומר למשטרה. גפסו העדיף לסגור את זה בבית. כעבור כמה ימים, כשראה שהנושא לא מטופל כיאות, הגיש עופר לוי תלונה במפלג הונאה של מחוז הצפון.
החקירה, בפיקודו של רב פקד אהרון גלאור, העלתה חשד לפיו בעל החברה הפרטית מעביר מדי חודש סכומי כסף לגורם בלשכת ראש העיר וזה משלם באמצעותם את דוחות החנייה של מקורבי הלשכה. בסופה של החקירה, הפלא ופלא, מצא את עצמו גם שמעון גפסו חשוד בפרשה. לפני כמה חודשים הועבר תיק החקירה לפרקליטות על מנת שתחליט אם להגיש נגדו כתב אישום.
שתי ההיתקלויות הללו, בפרשת רשות החנייה ובפרשת הכנס שבוטל באילת, הספיקו לגפסו. בתוך כמה ימים זומן עופר לוי לשימוע לפני פיטורין. לוי מיהר לפנות למבקר המדינה. במשרד המבקר עבדו מהר. בתוך חמש שעות לוי החזיק בידו צו הגנה זמני של חושפי שחיתויות.
בשנה האחרונה הוא עובד בחסות הצו. גפסו, שנתקע עם לוי כמו עצם בגרון, החל לעשות לו את המוות. תחילה ניסה למדר אותו. אחר כך הכריז כי הוא ממנה את עצמו ל"גזבר על" מעליו. לפני זה, כשלוי גילה שעובד המקורב לגפסו מקבל שכר ושעות נוספות מבלי להגיע לעבודה ומבלי להחתים כרטיס, הורה גפסו לנתק אותו ממערכת בקרת הנוכחות. גזבר מנותק מזיק פחות.
עופר לוי הפך לפרויקט של ראש העיר. מדי כמה ימים יוצא מכתב נזיפה חדש נגדו. לכל מכתב כזה מצורפת רשימת מכותבים אינסופית הכוללת את אנשי משרד מבקר המדינה, משרד הפנים ולעיתים גם את עובדי העירייה כולם.
שמעון גפסו ובעצם עיר שלמה ממתינים חודשים ארוכים, ארוכים מדי, עד שהפרקליטות תקבל החלטה מה לעשות בתיקים שהעבירה לה המשטרה. מבט קצר על הסחבת שנוקטת הפרקליטות בתיקים של ראשי ערים אחרות, לא נותן סיבה לאופטימיות. די לראות כיצד מגלגל ראש עיריית טבריה, זוהר עובד, שתי קדנציות מאז החלו נגדו החקירות ועד שהוגש כתב האישום, כדי להבין הכל.
בתיק הראשון, שבו נחשד גפסו בסחיטה באיומים של חבר מועצה, הגישה המשטרה המלצה לכתב אישום כבר לפני שנתיים. עוד עשרה חודשים עברו לפני שהפרקליטות בישרה כי החליטה להעמיד את גפסו לדין, בכפוף לשימוע. סגן בכיר לפרקליטת מחוז הצפון, עו"ד מורן מרגלית, אמר אז כי בתיק הזה לא תהיה מריחה. מאז עברה שנה נוספת וכלום לא קרה.
שלושה חודשים עברו מאז המליצה יאח"ה להעמיד לדין את גפסו גם בתיק קבלת השוחד מישראל רביב. גם כאן אין עדיין שורה תחתונה. חודשים עברו גם מאז הגישה המשטרה את המלצותיה בתיק רשות החנייה. גם כאן מועד ההכרעה עדיין לא ברור.
לפני כמה שבועות ארגנה קבוצת תושבים, בראשותו של חבר המועצה לשעבר גבי בלגר, הפגנה מול משרדי הפרקליטות, בדרישה לזרז את הטיפול ולהפסיק את הסחבת. "יש פה אבסורד גדול", הסביר השבוע פקיד בכיר בעירייה. "בניגוד לשר, שכאשר מוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר, ראש עיר יכול להמשיך לנהל את העיר עד להרשעה חלוטה.
"כל מי שמכיר את מרחב הסמכויות יודע שבעוד שר מתווה מדיניות, ראש עיר עושה בעיר הכל. אם הוא באמת עבריין, פגיעתו יכולה להיות רעה הרבה יותר מזו של השר. הוא חותם על המחאות ועל העברות כספים, הוא מטפל במכרזים, הוא מקבל עובדים, הוא קובע עם מי העירייה תתקשר בחוזה ובכמה. הכל. חזקת החפות חשובה, בלי ספק, אבל גם העיר ותושביה חשובים. אם היית מנהל בנק והיית חושד שעובד שלך גנב מהקופה, היית משאיר אותו על הכיסא באותו תפקיד עד לסיום כל ההליכים המשפטיים? ".
שמעון גפסו מסר בתגובה לכתבה: "בנצרת עילית מבוצעים כיום דברים גורליים לעתידה של העיר, וכל מעייניי ותשומת לבי נתונים לנושאים אלה. השחתת זמני על עסקנות מקומית חסרת חשיבות לא תשרת בשום צורה את העיר.
"לכן, אזלה סבלנותי מלהתייחס שוב ושוב לעלילות השונות נגדי ולספינים של האופוזיציה, שנועדו להפנות את תשומת הלב הציבורית מהטוב שנעשה פה לכותרות בהקשרים שליליים. התעסקות זו היא נחלתם של החתרנים, המשועממים וחורשי הרעה, ואוי לראש עיר שנגרר להתעסקות בטלה זו.
"אומר שוב: כל ה' פרשיות' נגדי הן עורבא פרח, תרגילים בתקשורת ובפוליטיקה מבית היוצר של אנשים, שהכשלתי - תוך פגיעה בעיר - היא מטרתם ועיסוקם לאורך כל שעות היום. אם משהו נעשה בניגוד לחוק, שבית המשפט יקבע זאת ולא יריביי הפוליטיים שכבר מזמן חרצו את דיני.
"לגבי הבחירות ליו"ר ועד עובדי העירייה, אני משרת את כלל התושבים, לא נבחרתי כדי לשרת את העובדים - גם לא הבכירים שבהם, או למצוא חן בעיני הספקים, או לשמח את יריביי הפוליטיים. הציבור הוא שבחר בי, ולו אני מחויב, ואת תפקוד העירייה בכוונתי לשדרג גם אם הדבר לא ימצא חן בעיני העובדים. בקלות יכולתי להיות אהוד על כולם בבניין העירייה, אך באיזה מחיר?
"במחיר קבלת נורמות העבודה הרצויות לעובדים? במחיר התפוקה של העובד? במחיר השירות לתושב? כעסם של העובדים הוא אולי מוצדק מבחינתם, אך זה רק מפני שהגיע ראש עיר שדורש מהם יותר. קל היה לי 'להתבכיין' על הכשלתי, במקום להמשיך לעבוד, אך זו לא דרכי. אני אמשיך לפעול ולקדם את העיר, על אפם וחמתם של מתנגדיי, תוך מינימום סטייה מדרכי, למרות כל המכשילים והמכשולים". "
פנינת ינאי, עורכת דינה של משי סינוואני, מסרה בתגובה: "ראיון שמוסר עד מדינה בעל עבר פלילי כאשר הוא מונע מאינטרסים פסולים מובהקים וברורים, איננו ראיה לדבר וכל שיש בו הנו הוצאת דיבה נגד מרשתי.
"מרשתי טענה לכל אורך הדרך בחקירתה כי לא העבירה ולא קיבלה כספי מתת מאיש, וכל מי אשר מכיר את מרשתי ואת אישיותה מבין היטב כי מדובר בעלילת דם של ממש. גרסתו החצופה ונעדרת הגבולות של אדם זה אשר סבור כי יוכל לפגוע במאן דהוא באמצעות דברי כזב ורכיל חסרי כל קשר למציאות עוד תטפח על פניו, ומרשתי תעמוד על זכויותיה בעניין זה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם