חשופים: כתבנו הצטרף למפגשי העירום של הפנסיונרים
יש כאלה שגם תמורת מיליון שקל לא יתפשטו בפרהסיה, ויש כאלה שמוכנים לעשות זאת כחלק מהעבודה. תומר קרן נשלח למפגש של קבוצת נטוריסטים באחד מקיבוצי השרון ונאלץ להיפרד מהבגדים כדי להבין מה גורם לאנשים בגיל של הוריו לחשוף את כל אבריהם. שעתיים וחצי בעירום הספיקו לו
פיהוק, אמהר להדגיש שזה לא היה סתם מפגש של קיבוצניקים מנומנמים.
היו שם אנשים מכל רחבי הארץ, אוכל, חיוכים, ריקודים ומצב רוח. וגם הרבה עירום. כלומר, בעיקר עירום. עכשיו זה נשמע מעורר? יופי, אז בואו נמשיך.
על מנת להשתתף במפגש לצורך הכנת הכתבה הייתי צריך להיפרד מבגדיי ולהישאר עירום כביום היוולדי. זה התנאי הראשון: כולם נחשפים. בגדים מכל סוג שהוא הם מחוץ לתחום. עכשיו נסו לחשוב איך זה להיות חשוף לעיני כל, איך זה להתהלך בין חבורת אנשים מבוגרים, גברים ונשים כאחד, במבושים גלויים. תהליך ההתפשטות, אם תהיתם, לא היה קל. אתה מסיר את הבגדים באיטיות, בוחן תוך כדי את האנשים מסביבך, עד שלבסוף
אודה ולא אבוש: לראשונה זה שנים התעטפתי במבוכה. באותם רגעים דמיינתי כאילו נקלעתי למסיבה בהשתתפות חבריהם של הוריי, ויד נעלמה קילפה מעליי את הבגדים. ואופס, עיני כולם ננעצות בי לפתע ובוחנות כל איבר בגופי, מכף רגל ועד ראש. מילא אם היו מציעים לי מיליון דולר כדי להתפשט, אבל בשביל שכר סופרים? כמה פראייר יכולתי להיות.
מקום המפגש של קבוצת האנשים, להלן הנטוריסטים (במילה יותר פשוטה: נודיסטים), הוסתר ממני עד שעה לפני ההתכנסות. איציק שכטר, מזכיר עמותת הנטוריסטים, הסביר כי הסיבה לשמירה על איפול נובעת מניסיון מר בעבר. המפגשים שנערכים בכל פעם בקיבוץ אחר באזור השרון היו מגיעים לאוזניים לא רצויות, וכך היו המקומות "נשרפים".
"אתה צריך לזכור שעם כל הפתיחות שלנו, עדיין אנחנו מדינה קטנה ושמרנית ויש הרבה דתיים קולניים שמאיימים באלימות ובסנקציות נגד בעלי בריכות שמשכירים לנו את המקום", אומר שכטר, תושב נווה ימין.
שכטר (65) התגלה במהלך הערב כרוח החיה של החבר'ה. זה שמצחיק את כולם, יודע להשחיל את הפאנץ' הנכון ולפוגג את המבוכה. כשהוא חושף בסוף הערב את גילו, הוא סוחט קריאות התפעלות. "לא נכוןןןןןןןןן! אתה עובד עלינו!". מצד שני, אם נזכרים במחקר של אוניברסיטה גרמנית מ-2010 ולפיו בהייה בחזה נשי משפרת את תפקוד הלב הגברי – אין פלא שהוא נראה צעיר מכפי גילו.
תקנון עמותת הנטוריסטים כולל איסורים חמורים בכל הקשור להתנהגות במפגשים. לא נועצים מבטים ("המשתתפים באים כדי ליהנות, לא כדי לספק בידור לאחרים ולא כדי שיסתכלו עליהם"); לא מצלמים בלי רשות (במהלך הכנת הכתבה התלוותה יו"ר העמותה לצלמת שלנו וקיבלה את רשות המשתתפים להצטלם ומחקה תמונות שעלולות להסגיר את זהות המתרחצים); לא פולשים למרחב האישי ("ברוב המדינות התרבותיות מרחב אישי סביר משמעו לפחות רדיוס של שישים ס"מ. במזרח התיכון זה קצת פחות"); נוהגים בכבוד הדדי (לא מציקים, לא מנדנדים ולא משתלטים על זמנם של אחרים יותר מהמקובל בכל אירוע חברתי); לא עוברים על החוק (לא מתפשטים בחוף ציבורי מלא אנשים); ודואגים לסביבה (דואגים להצטייד בשקיות לאיסוף אשפה ובמידת הצורך אוספים גם לכלוך שפוזר במקום על ידי אחרים).
"אין כאן ויכוחים על מלחמה ושלום, מהפכת הפרולטריון או מריבות אוהדי כדורגל", מבהירה רותי א', יו"ר עמות הנטוריסטים. "אנחנו משאירים את הויכוחים האלה להזדמנויות אחרות".
במפגשים תוכלו למצוא אנשים שונים מכל רחבי הארץ, מרביתם אקדמאים, עורכי דין ואנשי עסקים בכירים. "אתה לא תבחין באנשים האלה מכיוון שהם באים בלי חליפה וסמלי סטאטוס חיצוניים", מסבירה רותי, וחושפת נתון מעניין: 20 אחוז מחברי העמותה הם דתיים, בהם גברים שמגיעים עם פאות וציציות. "יש אצלנו ספרדים ואשכנזים, ערבים ונוצרים, כולם. אם תרצה, אנחנו הגוף היחיד בארץ שבאמת מקיים את רוח הכרזת העצמאות – ללא הבדל דת, גזע ומין".
קצת פרטים על עמותת הנטוריסטים בישראל: היא נוסדה בשנת 2000 על ידי פנחס ברק ז"ל וכיום היא מונה קרוב ל-1,000 חברים רשומים. מפגשי העמותה החלו בחוף קלייה בים המלח (רותי: "עד שבעלי החוף העדיפו את הדתיים על פנינו"), עברו לחופים בשרון (בית ינאי, געש וארסוף) וכיום הם מתקיימים בעיקר בבריכות הקיבוצים באזור השרון.
חברי העמותה מוזמנים לכל הפעילויות, אבל רק החברים הרשומים (אלה שמשלמים 150 שקל לשנה) רשאים לבחור חברים חדשים ולהיבחר למוסדותיה. כשהחבר'ה בבריכה נשאלים מה מביא אותם להתפשט, הם זוקפים גבה ולא מבינים את פשר השאלה. מבחינתם, מדובר באקט טבעי. "אנחנו רוצים להסיר את המחיצות בינינו לבין הטבע והחברה", מסביר שכטר, המוכר לצופי הטלוויזיה המסחרית מפרסומות והשתתפות בתוכניות ריאליטי כמו "הצחקת אותנו". "כולנו ערומים מתחת לבגדים – אם זה הפועל הפשוט ואם זה המנכ"ל החשוב. רק שאצלנו כולם יכולים לדבר בגובה העיניים".
מה קורה כשעיניים של מישהו ננעצות בגופו של אחר?
"בהתחלה מעירים לו, ואם זה לא עוזר מרחיקים אותו. היו לנו כבר מקרים שנאלצנו להרחיק חברים מהמפגשים. אם זה בגלל נעיצת מבטים או בגלל מגע אסור כמו חיבוק".
חיבוק? נשמע שאתם יותר קיצוניים מנטורי קרתא.
"טוב, לא צריך להגזים. הכוונה לחיבוק בקונוטציה מינית".
אבל כל ההקשר כאן הוא מיני, לא?
"ממש לא. אחת הטעויות הנפוצות ביחס אלינו היא ההקשר שאנשים עושים בין עירום למין. לא רק שאין כאן פעילות מינית, אלא שיש כאן פירוק של המתח המיני. כשאתה רואה בחורה ברחוב עם מחשוף אתה מתייחס אליה כאובייקט מיני. כאן היא בסך הכול חברה טובה".
מה ההבדל בין נטוריזם לנודיזם?
"הבדל סמנטי. בצפון אמריקה משתמשים במונח נודיזם שנגזר מ'עירום', ובאירופה משתמשים בנטוריזם שנגזר מ'טבע'. אבל בעצם מתכוונים לאותה התנהגות חברתית".
קבוצות שונות של נטוריסטים נבדלות זו מזו במידת הקנאות שלהן לנושא העירום. כך גם באתרי נופש נטוריסטיים. "בית שמאי" של האידאולוגיה הנטוריסטית מאמין שעירום מלא הוא תנאי מחייב והכרחי, אולם העמותה הישראלית הנמנית על "בית הלל" דוגלת בגישה המכונה "לבוש אופציונלי".
"אנחנו דוגלים בחופש ולא כופים על אף אחד את הערכים שלנו", אומרת רותי. "אם מישהו מתבייש להתפשט במפגשים הראשונים או שהוא רוצה להיות עם חלק עליון – זה בסדר גמור. אני מאמינה שבסופו של יום מי שנשאר איתנו נפרד מהבגדים, אחרת אין לו ממש מה לחפש אצלנו".
מדוע בעצם אתם צריכים עמותה והתאגדות?
"ההתארגנות בקבוצה מאפשרת לנו לשכור מקומות מתאימים למפגשים, לרכוש או לשכור את הציוד הנחוץ לאירועים, לשמור על רצף של מפגשים בעירום במשך כל השנה ולקדם את הרעיון הנטורליסטי.
"אנחנו משמשים צומת מקשר בין נטוריסטים מהארץ ומחו"ל לבין אתרים נטוריסטיים וגורמים המציעים פעילויות. בתור חברה בפדרציה הבינלאומית לנטוריזם, העמותה שלנו מאפשרת לנטוריסטים מקומיים לקבל או לרכוש מהפדרציה הבינלאומית כרטיסי חבר, כתבי עת, מדריכים ומידע שוטף על כנסים, תחרויות ואירועים בינלאומיים".
בתחילת הערב האווירה מעט מנומנמת. א', תושב השרון, מסביר לי שהחבר'ה עייפים מהשתתפות בפסטיבל העירום "פשוט" שנערך לפני ימים אחדים באשראם. "לוקח לאנשים זמן להתחמם. הם צריכים להתאושש".
שכטר מספר כי הפסטיבל באשראם הוא חגיגה שמאפשרת לכל אחד את החופש להתפשט לא רק מבגדים, אלא ממוסכמות והתניות חינוכיות. "מדובר בארבעה ימים רצופים שבהם מתקיימת פעילות בכמה מתחמים שונים: מתחם השבטיות, מתחם אמנות הגוף, מתחם תנועה ומתחם מודעות הגוף", הוא מפרט.
"הפסטיבל מיועד לנטוריסטים ותיקים, לחדשים, לביישנים, לכאלה שמחליטים להפתיע את עצמם ולאוהבי אמנות ציורי הגוף. החלום שלנו הוא לקיים פסטיבל כזה באזור המרכז כדי שיהיה נגיש לכמה שיותר אנשים. בימים שבהם ראשי עיריות מחפשים גימיקים כדי להיכנס לעיתון ולהרים את העיר ברמה הכלכלית, פסטיבל כזה יכול לעשות את העבודה בשני המישורים".
בזמן שאני משוחח עם שכטר ועם א' ניגש אליי מישהו מהקבוצה ומברר אם קיבלתי רשות מרותי לכתוב על המפגש. אני מהנהן בראשי. "אתה צריך להבין שאנשים קנאים לפרטיות שלהם והם לא רוצים שעיתונאי יגיע לכאן ויוציא אותם מהארון", מסביר א'. "לי אין בעיה להזדהות. במשפחה שלי יודעים שאני נטוריסט, אבל במשפחה של אשתי לא יודעים ואני מכבד אותה".
ב', מתנדב במשטרה, מגלה כי אין לו בעיה לחשוף את היותו נטוריסט, אולם בעבר כשהיה מספר לאנשים על תחביבו הוא נתקל בתגובות קשות. "טרקו לי את הטלפון וקראו לי סוטה. הייתה אפילו בחורה שקפצה לי מהאוטו באמצע הנסיעה. לבת זוג הנוכחית שלי אין בעיה עם זה והיא אפילו מצטרפת אליי".
מוטי (64), אחד ממייסדי העמותה, מסביר כי ככול שאתה נטמע בתוך הקבוצה, כך יותר קל לך לחשוף את זהותך כנטוריסט. "לי לקח כמה שנים עד שסיפרתי למשפחה שלי. כיום כולם יודעים שאני בעניין הזה, כולל האנשים בעבודה".
ואיך הם מגיבים לזה?
"בצחוק. זורקים לי בדיחות כמו: 'מוטי יכול להרשות לעצמו לנסוע בעולם כי הוא חוסך על בגדים'. אני מקבל הכול בחיוך".
ככל שהזמן חולף האווירה בבריכה מתחממת. יותר ויותר ישבנים חשופים מציצים מהמים, ועל רחבת הריקודים הדי-ג'יי יוסי סוריאס מקפיץ איברים.
"זו כבר פעם שנייה שאני מגיע לאירועים של העמותה ועדיין קצת קשה לי לעכל את מה שקורה פה", אומר סוריאס במבוכה. "החבר'ה פה על הכיפאק. לא ראיתי באף מקום אנשים כל כך רגועים. כנראה שהבגדים מלחיצים את האנשים".
איך בוחרים את רשימת השירים לאירוע כזה?
"כמו בכל אירוע. בהתחלה ניסיתי להתאים את הפלייליסט לעולם המושגים של הנטוריסטים. ניגנתי שירים כמו: 'תני לי לראות אותך מתפשטת מולי' או 'רוב הזמן את אשתי'".
זה דורש הסבר.
"יש שורה בשיר של שלמה ארצי: 'התעוררתי עירום בחושך נסדק לתוכי'. זה נשמע קלוש, אני יודע. בגלל זה הפסקתי להתאמץ ופשוט שמתי להם שירים של כיף, אהבה ואנרגיה טובה. בסופו של דבר אנשים הם אנשים. עם בגדים או בלעדיהם".
מה איתך? למה אתה לא מתפשט?
"אני חייב להודות שאני עדיין נבוך. יכול להיות שבהמשך אני ארגיש יותר פתוח ואתפשט. אולי אפילו אצטרף לעמותה".
היית מביא את חברה שלך לפה?
"לא יודע, אני עדיין פרימיטיבי בראש, אבל דבר איתי בעוד חודשיים. יכול להיות שאשנה דעה".
הערב עומד להסתיים. אני כבר רוצה את הבגדים שלי בחזרה. שעתיים וחצי בעירום מלא הספיקו לי. על המפגש הבא שייערך בשבועות הבאים באחד הקיבוצים באזור אני כנראה אוותר, אם כי עדיין מנקרות בי כמה שאלות לא פתורות. כמו, למשל, כמה חופש יש במקום שבו אין גבולות; איך אפשר לדכא יצר מיני כשאיברים אינטימיים חשופים לעיניך; ובעיקר מתי כתבות כאלה יהפכו מיוצאות דופן לעניין שבשגרה.
רותי שומעת את השאלות ובוחרת לענות עליהן בדרכה שלה. "החזון שלי הוא להקים עיר שלמה על טהרת הנטוריזם, בסגנון העיירהCap d'Agde בדרום צרפת", היא מסכמת בעיניים בורקות. "שם אפשר ללכת לבנק, לאכול גלידה, לערוך קניות בסופרמרקט. והכול בעירום מלא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם