נגמר הלוקסוס של סככות הצל בחוף השרון. למה?
לאן נעלמו סככות הצל בחוף השרון בהרצליה? אם תשאלו את דוברת העירייה, היא תסביר לכם שהן התעופפו ברוח החורפית. כעת תאלצו לשבת תחת השמש הקופחת ולכל היותר תישרפו מקרניה. לא מתים מזה. בעצם כן, אבל למי אכפת
חוף השרון, הרצליה צילום: זמן השרון
אמנם הכניסה לחנייה נותרה בינתיים ללא תשלום (מי שימצא חנייה במרחק סביר מהחוף הוא בר מזל), אבל על סככה מוצלת אין יותר מה לדבר. נגמר הלוקסוס.
רוצים סככה? תשלמו. לא מתאים לכם לשלם? לכו חפשו איזו סככה מוצלת באחד הפאבים הסמוכים. רצוי רק שתסחבו איתכם את הצידניות ושאר הציוד, אחרת יד עלומה בחוף (כייסים, בשפה פשוטה) תשאיר אתכם חסרי כול. מומלץ גם שתגיעו למתחם עם ארנק מרשרש במזומנים. הרי אף אחד מכם לא יעמוד כמו פסל תחת הסככה ויבהה באנשים העוברים ושבים. מן הסתם הילדים ידרשו גלידות או שהאישה תיתקף ברעב ותתבע ממך להתיישב בפאב לארוחת צהריים. ואז הצל שביקשת יעלה לך בריבית דה-ריבית.
ומה אם הפאב מלא באנשים ובגלידרייה יש צפיפות אוכלוסין ואין מקום מתחת לסככה? לא נורא. מקסימום תישרפו בשמש. לא מתים מזה. בעצם כן, אבל למי אכפת. העיקר שתשלמו (באופן עקיף) על הסככות ותשכשכו בחולות בלי להפריע לגזלנים להתעשר על חשבון פראיירים אחרים כמוכם.
מודה ומתוודה: עם השנים הזיכרון שלי הולך ומתקהה. לעתים קרובות אני שוכח אם נעלתי את הבית, בפעמים אחרות אני לא בטוח אם כיביתי את מתג הגז, אבל יש לי נטייה מרגיזה לזכור פרטים שוליים במיוחד. אחד מהם הוא שבחוף השרון היו שש סככות שסיפקו למתרחצים צל מפני השמש הקופחת. אני זוכר אפילו שהן היו בצד ימין, ואלה שהקדימו והתיישבו מתחתיהן לא שילמו אף לא שקל אחד. הסככות היו מרשימות ומפוארות והצל שהן סיפקו היה כה ענק עד שיכולת להרגיש שאבי ביטר רוכן מעליך.
יופי של פרנסה לגלידריות
אז מדוע החליט מי שהחליט לסלק את הסככות מהחוף כאילו שמדובר במפגע תברואתי? לא ברור. כשפניתי לדוברת העירייה, דורית בסמן, קיבלתי אישור לכך שהזיכרון שלי (בענייני זוטות, כן?) נותר חד. "נכון, היו סככות, אבל הן התעופפו ברוח החורפית", אמרה הדוברת ספק בציניות ספק ברצינות.
"או-קיי", הקשיתי, "רוח חורפית זה בחורף. אנחנו כבר עמוק בקיץ".
"יש צל בצד השמאלי של החוף", היא הפטירה.
"נכון, אבל זה שייך לגלידריות, ואני בדיאטה", נדנדתי.
"בסדר, בסדר, זה בטיפול", נזפה בי הדוברת.
"גברת בסמן, מתי אקבל את הצל שלי בחינם?!", לא הרפיתי.
"תקבל הודעה", אמרה וניתקה.
סבא שלי היה אומר לי בכל הזדמנות: "כשמישהו אומר לך שהוא עשה את הכסף שלו מעבודה, תשאל מעבודה של מי?". בשבוע האחרון הבנתי שהצל החמקמק הוא כנראה עבודה של מישהו.
אולי אפילו של "ראש מחלקת צל וסככות בעיריית הרצליה". דווקא משום שזה נשמע כה מופרך, זה הכי הגיוני. הרי מוזרות הן דרכיה של עיריית הרצליה. ואחת הדרכים שלה להעשיר את קופתה היא כנראה באמצעות פלישה אל כיסיהם של התושבים.
על עיריית רעננה נאסר בעבר לגבות כסף בכניסה לפארק העירוני, אז היא התחכמה וגבתה כסף ברדיוס של 3 קילומטרים מהפארק. לעיריית הרצליה זה קורה (לכאורה, לכאורה) עם החוף. לא דורשים מכם כסף בכניסה לחוף ועל החנייה? אז תשלמו על הצל ותכניסו עוד כמה שקלים לעסקים שמשלמים ארנונה מופקעת (לכאורה, לכאורה).
אז יופי גרמן, סידרת לגלידריות יופי של פרנסה. מה הלאה? תעצרי את הבריזה ותציבי בכניסה מאווררים בתשלום? אז הדוברת בסמן הבטיחה שעניין הסככות יטופל בקרוב. נקווה רק שזה יקרה לפני הרוח החורפית הבאה.
הכותב הוא סגן עורך זמן השרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם