אילן טפרה: "אני רוצה לעלות ליגה עם הפועל קטמון"
בגיל 13 הוא שיחק באקדמיה לכדורגל של מכבי חיפה, אבל לא המריא לשום מקום. היום, אחרי שנתיים מצליחות בבני יצ'אלאל, אילן טפרה מגיע להפועל קטמון בתקווה לפרוץ סוף סוף
אילן טפרה צילום: אביטל ליברמן
טפרה, ששיחק שתי עונות ביצ'אלאל ועלה עמה מליגה ג' לליגה ב', היה מבוקש עוד באמצע העונה שעברה על ידי קבוצת האוהדים, וזו הייתה קרובה לסגור איתו.
אך התמורה הכספית הגבוהה (כ-20 אלף שקל) שדרש היו"ר אבאי זאודה עבור השאלתו של הקשר מנעה את המעבר. עכשיו טפרה מקווה לקחת את ההזדמנות שניתנה לו בשתי רגליו.
טפרה (26) סומן כבר בצעירותו כהבטחה. הוא גדל והתאמן במחלקות הילדים והנוער של מכבי חיפה ושיחק בנבחרות הצעירות, אך חוסר יציבות והיעדר תמיכה מהבית הקשו על הכדורגלן המבטיח להגיע לצמרת הכדורגל הישראלי. עם סיום תקופתו בקבוצת הנוער של מכבי חיפה הוא לא השתלב בקבוצה הבוגרת, שכללה אז כוכבים כמו איגביני יעקובו, ננאד פראליה, ג'ובאני רוסו, ריימונדס ז'וטאוטס ויוסי בניון.
היום הוא מסתכל בקנאה על חבריו מהתקופה הירוקה תומר חמד, דקל קינן ובירם כיאל, מככבים וסוגרים חוזים בחו"ל בזמן שהוא מדשדש בליגות הנמוכות. בוגר יותר, מנוסה יותר, חכם יותר, הוא מקווה להדביק את הפער ולפרוץ קדימה. לשם כך יצטרך לנצל את ההזדמנות שקיבל מהפועל קטמון.
יצ'אלאל: פספוס והחמצה
"מבחינתי הפועל קטמון היא הבמה המרכזית כדי לחזור לעניינים", אומר טפרה השבוע. "השנה הזאת תקבע את המשך דרכי בכדורגל. או שאני פורץ קדימה, או שאני ממשיך לדשדש.
"אני מתכוון לתת את כל כולי ואני שמח להגיע למועדון מסודר,
אפילו יותר מכמה קבוצות בליגה הלאומית. היו לי הצעות מקבוצות אחרות, אבל הרבה זמן חיכיתי לטלפון ממאמן שמאמין בי. ליאור זאדה מאמנה של קטמון מבין אותי ונותן לי הרגשה שהוא רוצה אותי. מבחינתי זה שווה הרבה יותר מכסף".
מה אתה לוקח איתך מהשנתיים ביצ'אלאל?
"הרבה חום ואהבה. באף מקום בעולם אני לא אקבל את החום והאהבה שקיבלתי ביצ'אלאל. גם כשלא שיחקתי טוב אף אחד לא עשה לי פרצופים. מבחינתם עשיתי את המיטב. יצ'אלאל הוא מקום שנהניתי מאוד לשחק בו, הם החזירו לי את חדוות המשחק ואני לא אשכח להם את זה".
עם איזו הרגשה אתה עוזב את הקבוצה?
"עם הרגשה של פספוס והחמצה על כך שלא עלינו ליגה. אם היו לקבוצה משאבים רבים יותר, לא היינו רואים השנה אף קבוצה ממטר. אם היו לנו מגרש טוב, יותר אימונים וכסף כדי לכסות הוצאות נסיעות ולצרף כמה שחקנים, היינו עולים ליגה בטוח. במחזורים הראשונים הובלנו את הליגה, אבל קבוצה לא יכולה לעלות רק מכישרון ובלי להתאמן. אם היו משאבים, היינו מסתכלים על הליגה מלמעלה".
כבר היית קרוב לפרישה מכדורגל. מדוע?
"אחרי 12 שנה שבהן אתה נותן את כל כולך, במאני טיים הפריצה הגדולה שלי לא הגיעה. לפני שנתיים רציתי לעזוב את הכול, כשהבנתי שלא אגיע לאן שציפיתי שאגיע. כמעט התרסקתי, ואז קיבלתי טלפון מהשחקנים של יצ'אלאל אפרים אינברום וחזקי טייה. הם דיברו איתי ואמרו לי להצטרף לקבוצה. הגעתי ליצ'אלאל ואהבתי את כל מה שמסביב לקבוצה, ובעיקר את החברים שלי שם".
קטמון: לא מפחד מציפיות
לפני כ~20 שנה עלתה משפחתו של טפרה מאתיופיה לישראל. אילן הוא הרביעי מבין עשרה ילדים (חמישה בנים וחמש בנות). כשאימו הייתה בת 27 היא כבר ילדה את בנה העשירי.
אוהדי הפועל קטמון צילום: שימי נכטיילר
היום אילן הוא הילד הכי גדול בבית, ואו~טו~טו הוא מתכוון לשכור דירה עם חברתו בארבע השנים האחרונות, ברחובות או בנס ציונה, שם הוא מתגורר עם המשפחה. בגיל 13 הגיע טפרה עם הרבה תקוות וציפיות לאקדמיה של מכבי חיפה, שהייתה אז בתחילת הדרך.
"מעבר לריחוק מהמשפחה, הרגשתי שהאקדמיה לא נתנה לי את מה שהייתי צריך כשחקן", הוא אומר, "נכון שהיו לנו שבעה אימונים בשבוע וטסנו למחנות אימונים בחו"ל, אבל בחיפה לא עבדו איתנו בצורה אישית על מה לשפר או לשנות.
"זה היה ניסוי לא מוצלח מבחינה אישית. יצא גם שרוב האימונים נפלו על הלימודים והפסדתי הרבה חומר. אחרי הצבא נאלצתי לשפר את הבגרויות. בשנה שעברה עשיתי מכינה במכון הטכנולוגי בחולון, ואני אמור להתחיל השנה ללמוד מינהל עסקים בתחום מערכות מידע או הנדסת חשמל. עוד לא החלטתי".
נראה שכדי להצליח צריך גם תמיכה מהבית, דבר חשוב לא פחות מהכישרון; וטפרה רואה בהיעדר התמיכה את הסיבה שבגללה לא עשה את קפיצת המדרגה המיוחלת. "חוסר ההצלחה שלי נבע כנראה מכך שלא קיבלתי תמיכה רגשית מהבית. הראש שלי לא היה נקי לגמרי בשביל לשחק כדורגל. הייתה תקופה שברחתי מהאקדמיה של חיפה ואמרתי שאני לא רוצה יותר לשמוע על כדורגל.
"נשברתי, פשוט ככה. ראיתי את ההורים של הילדים האחרים מגיעים לכל משחק, ושלי לא הגיעו אף פעם. אני לא מאשים את ההורים שלי, אני מבין שיש להם עוד תשעה ילדים, אבל אני יודע שאתמוך בילד שלי מאל"ף ועד ת"ו. לי לא היה מישהו קרוב שתמך בי אם היה לי משחק לא טוב, מישהו שיכוון אותי".
איך אתה רואה את ההצלחה של החברים ששיחקו איתך במכבי חיפה?
"כשאני רואה את בירם כיאל, שמשחק היום בליגה הסקוטית, אני מבין שכל אחד יכול להיות שחקן כדורגל. בירם הוא שחקן שלא חשבנו שיגיע לנוער של מכבי חיפה. כששיחקנו בינינו קט רגל וראינו את הכישורים של כל אחד הוא היה נחשב לשחקן אפור. היום הבנתי דבר אחד: כל אחד יכול להיות שחקן כדורגל אם יש לו מהירות וכוח. לא צריך כישרון, אלא כמויות של מוטיבציה והתמדה".
הפועל קטמון צילום: שימי נכטיילר
רוני לוי אימן אותך בנוער של חיפה. מה הוא חשב עליך?
"הכיוון במכבי חיפה היה שאני אעלה לבוגרים ואשתלב שם בצורה טובה. רוני אמר לי שאם אחד מהחברים שלי ייצא שחקן כדורגל ואני לא, אז אני דפוק ויכול להאשים רק את עצמי. לשחקן כישרוני הכי קל להישבר, כי הוא יודע שהוא יותר טוב מאחרים;
"שחקן שהוא לא כישרוני כל הזמן רוצה להשקיע ולהוכיח את עצמו יותר. כשאני רואה את החברים ששיחקו איתי במכבי חיפה כמו ליאור רפאלוב, תומר חמד, כיאל, דקל קינן וגם חבר'ה ששיחקו איתי בנבחרות הנוער כמו אבירם ברוכיאן ועמית בן שושן זה צובט לי בלב, כי עשינו את אותו מסלול. אני יצאתי מהמסלול והם המשיכו הלאה, אבל עכשיו אני חוזר".
אפשר להגיד שעכשיו זה מבחן הבגרות שלך?
"כן. אני צריך להשקיע עכשיו ולהיות חזק מנטאלית, להתמיד ולא להישבר. אני לא רוצה להישאר רק כישרון".
איך תתמודד עם הלחץ של אוהדי קטמון?
"אני לא מפחד מציפיות. חמש השנים שעברו חישלו אותי, ולמדתי הרבה. את כל מה שעשיתי בחמש השנים האחרונות צריך למחוק. אני כל כך מתגעגע לחמישה אימונים בשבוע ולמשחקים עם הרבה קהל, כמו אלה של קטמון. אני מגיע שחקן ובן אדם טוב יותר ופותח דף חדש, דף נקי. אני רוצה להגיע לירושלים ולאכול את הדשא".
מה החלום שלך לקראת העונה הקרובה?
"לעלות ליגה עם הפועל קטמון, וברמה האישית להוכיח לכל מי שהספיד אותי שאני חי נושם ויודע לשחק כדורגל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם