ליודעי ח"ן: כל סימני השאלה סביב החשוד בתקיפה בשד' חן
קטנוע נטוש באיכילוב, סכין בתא המטען, סכסוך במקום העבודה, שלושה מדובבים באבו כביר ולא מעט סימני שאלה. הסיפור המלא על עידן אנורי, הנאשם בתקיפה האכזרית והמסתורית בשדרות ח"ן בתל אביב. עבריין מסוכן או סתם ברנש חסר מזל?
אלא שככל שהימים נקפו כך התעוררו חשדותיו של יוסף, ובבוקר 14 במארס הוא החליט לחייג למוקד 100 של המשטרה. "אני חושב שיש כאן אופנוע גנוב שעומד כאן כבר חודש", דיווח בלי לדעת שהוא מוביל לפריצת דרך משמעותית באחת הפרשות המורכבות שנחקרו במשטרת מחוז תל אביב בשנים האחרונות.
שוטר סיור שהגיע למקום לאחר שבוע ובדק את מספר הרישוי של הקטנוע, גילה כי הוא נמצא בבעלותו של רפי, נרקומן לשעבר מחולון בעל עבר פלילי. "תעשו מה שאתם רוצים איתו", הפתיע רפי את השוטרים. "אין לי מושג של מי הקטנוע. הוא לא שלי".
באותו רגע הוזעק למקום חבלן משטרתי בחשד שהאופנוע ממולכד. כאשר נפרץ הארגז התגלו בו תחילה אביזרים שגרתיים המשמשים כל אופנוען: קסדה, מעיל עור שחור, כפפות. מתחתם נמצאה שקית ניילון ובתוכה סכין פלסים ייחודית. במשך שבועיים נחשב האופנוע לגנוב, עד שצוות החקירה המיוחד של משטרת מרחב ירקון שמע על מציאתו, ושלח אותו ואת האביזרים למחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי. הממצאים לא הכזיבו.
על השקית נמצאו תשע טביעות אצבע ובתוך הקסדה נמצא דנ"א השייך לעידן אנורי מרמת גן, צעיר שהיה נתון במעקבים סמויים במשך חודש וחצי, לאחר שנחשד כי הוא שאחראי לדקירה בשדרות ח"ן בתל אביב ובהשחתת פניה של הצעירה שעבדה עמו בעמותת "לחופש נולד" וגרמה לפיטוריו. אנורי נעצר באפריל השנה, וצו איסור הפרסום הארוך שהוטל על הפרשה הוסר. המשטרה חגגה את הפענוח המוצלח וגורמים בפרקליטות לא חסכו במחמאות. "זו הייתה חקירה לתפארת מדינת ישראל. אחת המושקעות והטובות שהיו", ציינו.
אלא שכעת נראה כי למרות החקירה היסודית והפסיפס הראייתי, יהיה קשה להסתיר מבית המשפט כמה תהיות העולות מהתיק ומשמשות כבסיס להגשת הערעור על מעצרו של אנורי עד תום ההליכים.
מדוע התגלה על סכין הפלסים שנמצאה בקטנוע - שעל פי החשד שימשה לדקירתה של הצעירה - רק דנ"א של אישה שזהותה לא התבררה? כיצד לא אותרו על המעיל שרידי דם, הנטמעים בעור והמקשרים בין אנורי לדקירה? מדוע לא נבדקו לעומק האיומים על חיי אמה של הצעירה, הפועלת למען העלאת יהודי איראן לישראל? והאם לכל הפרשה יש קשר למכונית מאזדה מסתורית ולמידע מודיעיני חסוי, שלפיו קיבל ערבי מהשטחים תשלום של 25 אלף שקל כדי שידקור צעירה שזהותה נותרה עלומה עד היום?
את סוגיית הקשיים הראייתיים העלה בשבוע שעבר עו"ד אורי קינן בערעור שהגיש לבית המשפט העליון על ההחלטה לעצור את אנורי עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לטענת עו"ד קינן, המשטרה השפיעה על תשובותיה של הצעירה וגרמה לה להאמין כי אנורי תקף אותה אף שלא זיהתה אותו או את המבטא הפרסי בקולו. בנוסף על כך טוען הסנגור כי לא נמצאה כל ראיה ממשית המוכיחה כי אנורי רכש את הסכין או את הקטנוע.
בהמשך עולים מהערעור כיווני חקירה אפשריים אותם לא בדקה המשטרה, טענות למתן משקל יתר לעימות שהתגלע בין אנורי לצעירה בעת עבודתם המשותפת, וגם רמז לנקמנות, לכאורה, לאחר שאנורי פנה למשרד ראש הממשלה במכתב תלונה נגד בכירי העמותה.
ומעל הכל הטענות המשפטיות והחובה להרשיע נאשם מעל לכל ספק סביר, מרחפת שאלה גדולה במיוחד - שאלת ה"למה". מדוע צעיר בן 34, רס"ן במילואין ובעל תואר שני במינהל עסקים, שעסק באימון כושר אישי והחל בקריירה של בנקאי, מתכנן נקמה ארוכה שנמשכה כשנה וחצי לאחר פיטוריו.
האם מדובר בעבריין מסוכן שתר באינטרנט אחר סגינים וחומצות קטלניות, ורכש קטנוע בעזרת תעודת זהות מזויפת של רפי הנרקומן במטרה לבצע את הפשע המושלם, או שיש כאן צירוף מקרים אומלל ומכלול ראיות נסיבתיות העשויות לזכותו?
מבחינת פרקליטות מחוז תל אביב, מכלול הראיות הנסיבתיות פונה לעבר אדם אחד בלבד שמתעקש להכחיש הכל: "אנורי הוכיח במעשיו כי הוא מסוכן ואכזרי, הפועל ללא מעצורים ומוכן לעשות כל מעשה כדי לרצות את מאווייו המעוותים", תיארה אותו התובעת, עו"ד הדס פורר גפני. מבחינת משפחתו של אנורי, הוא קורבן לעלילה. את התשובה הנחרצת יספק בית המשפט המחוזי בתל אביב לאחר פתיחת המשפט בנובמבר הקרוב.
שום דבר לא הכין את הדר (שם בדוי) בת ה-24 לליל 6 בפברואר השנה. בבוקר היא התעוררה בתחושה של התרוממות רוח, לבשה מכנסי ג'ינס, התאפרה, ושלא כהרגלה בחרה בנעלי עקב במקום בסניקרס. בסביבות שתיים בצהריים היא יצאה מדירתה הסמוכה לשדרות ח"ן לכיוון עבודתה בעמותה הפועלת לקבלת מידע שיקדם את שחרורם של שבויי ונעדרי כוחות הביטחון. לקראת הערב התרוקנו מעט המשרדים. מדי פעם צלצל הטלפון. וכאשר הדר ענתה, היא נתקלה בטריקה. בסביבות 11 בלילה היא סיימה את המשמרת ויצאה לכיוון ביתה.
הגשם שטף את הרחובות והדר ניסתה למצוא מחסה ליד תחנת האוטובוס ברחוב אחד העם. לפתע הבחינה במכונית מאזדה החונה בסמוך ובה שני צעירים. הם הציעו לה לשבת איתם, אולם הדר התעלמה. כאשר הגיע האוטובוס עלה אחריה אחד הצעירים שישב במאזדה והתיישב בספסל האחורי.
הדר ירדה לבדה מהאוטובוס ברחוב קינג ג'ורג' ופסעה דרך רחוב זמנהוף לכיוון שדרות ח"ן. בזווית העין שמה לב לקטנוע העוקב אחריה. באחת הסמטאות חסם הרוכב את דרכה ובחן את פניה בקפידה. מיד אחר כך המשיך בדרכו. הדר נשמה לרגע לרווחה והחישה את צעדיה.
לפתע, בצומת שדרות ח"ן ורחוב השופטים, במקום מואר יחסית, הגיח רוכב הקטנוע בשנית. האגרופים פגעו בבטנה ובגבה, מכת חשמל היממה אותה לשנייה. אחר כך הרגישה את דקירות הסכין בפניה. "צרחתי, צרחתי מאוד", אמרה בקושי לחוקרי המשטרה שהגיעו לגבות את עדותה בבית החולים, "ואז הוא חתך לי את הלשון. ראיתי את היד שלו עוברת לי מול העיניים באלכסון. ואז הוא עשה עוד תנועה וחתך לי את הפנים. צרחתי. הפה שלי היה פתוח ופתאום הרגשתי שאני שותה דם".
בניסיון למנוע ממנו לדקור אותה בלבה חיבקה הדר את התוקף, אולם אז הרגישה את להב הסכין מפלח את גבה. "הרגשתי שזה חודר עמוק ועוד עמוק ולא יוצא", תיארה. "חשבתי שזו לא סכין אלא חרב. הרגשתי את הלהב קורע אותי". בעודה
השוטרים שהגיעו לזירה לא מצאו קצה חוט השופך אור על המניע לדקירתה של הדר. בתחילה שיערה המשטרה כי הרקע הוא ביטחוני, וקשור לעבודתם של בני משפחתה, אולם כבר למחרת בבוקר עלה שמו של עידן אנורי. הראשון שציין את שמו היה אחיה של הדר, שסיפר על עימות שהיה בינה לאנורי בנובמבר 2009, על רקע סידור משמרות בעמותה. כארבע שעות מאוחר יותר עלה שוב שמו של אנורי בעדותו של אחד ממנהלי המוקד בעמותה. בתחילה טען המנהל כי אינו יכול להצביע על חשוד ספציפי, אולם באותה נשימה סיפר לראשונה על התקרית בין השניים.
"במהלך העימות איים עידן לפגוע בהדר", טען. "בעקבות אותו אירוע ותלונות קודמות עידן פוטר. מדובר באדם בעל דפוסי התנהגות אגרסיביים שהיו להם התבטאויות במספר מקרים בעבודה". בסיום עדותו ציין המנהל כי באפריל 2010, כחמישה חודשים לאחר פיטוריו, שלח אנורי מכתב תלונה למשרד ראש הממשלה, ולחברי העמותה הייתה תחושה שהוא פועל מתוך תחושת נקם בניסיון לסגור את המקום.
מהר מאוד הפך אנורי ליעד המרכזי של צוות החקירה בפיקודו של רב פקד רובי קיים. כל צעד שעשה היה גלוי לעיניהם במשך חודשיים. הם בדקו את תיקו הצבאי ובחנו דוחות תנועה שקיבל בעבר. דקות לאחר שנכנס לבניין כלשהו הוציאו החוקרים את רשימת שמות הדיירים. שיחותיו של אנורי הוקלטו, פעולות כרטיס האשראי שלו נרשמו אצלם, וכל צעדיו תועדו על ידי יחידת העיקוב הסמויה.
כחודש לאחר התקיפה, ב-6 במארס, הניחו החוקרים את ידם על דגימת דנ"א ראשונה של אנורי. בדוח שכתב עוקב מספר 195 הוא מציין כי זיהה את אנורי צועד ממקום עבודתו בבנק מזרחי שליד כיכר המדינה לכיוון חניון ציבורי והבחין שליד מכונות התשלום הוא השליך סיגריה.
"מאותו רגע לא הסרתי את מבטי מבדל הסיגריה", ציין העוקב. "אך לפני שהספקתי לאסוף אותו, מכונית עלתה עליו באמצעות גלגליה. מיד עם עזיבת הנדון את החניון אספתי את בדל הסיגריה באמצעות נייר ושמרתי עליו עד לשעה 20:30, בה מסרתי את הבדל לעוקב מספר 142".
עידן אנורי נולד בטהרן למשפחה מהמעמד הבינוני שחלמה להגיע לישראל. אביו היה סוחר בדים, אמו שימשה כתופרת. ב-1989, סמוך למהפכת האייתוללות, כשהיה בן 12, החליטה המשפחה לעזוב את איראן ועברה תלאות עד שהגיעה לארץ.
בתחילה נשלחו לכאן שתי האחיות הגדולות, לאחר מכן ניסו אנורי ואמו לטוס לטורקיה כדי להגיע משם לישראל. כדי לא לאבד את כל הונם, מכרה אמו חלק מהרכוש תמורת מטבעות זהב, אותם תפרה לחלקם הפנימי של בגדיה. אלא שהאם נתפסה בשדה התעופה. רק לאחר שהפקידה את הזהב בידי השלטון האיראני הורשו אנורי ואמו לצאת את גבולות המדינה. כעבור זמן קצר הגיע גם האב לישראל, לאחר שברח דרך גבול פקיסטן.
בישראל התמקמה המשפחה ברמת גן והתפרנסה בקושי. האב עבד במפעל פלסטיק, האם התפרנסה מתפירה במפעל טקסטיל. את אנורי שלחו ההורים לבית הספר היסודי יהלום. לאחר חודש וחצי של תסכולים הוא השתלט על השפה העברית ואסר על אמו לדבר אליו בפרסית או להשמיע שירים מארץ מוצאו. את התיכון סיים אנורי במגמת אלקטרוניקה וחשמל באורט טכניקום בגבעתיים.
במהלך לימודיו הוא רכש מעט חברים ואת שעות הפנאי העביר בהתנדבות במכבי האש בגבעתיים ובמשמר האזרחי ברמת גן. בחופשות עבד בקונדיטוריות ובמקדונלד'ס וסייע להוריו בתשלומי המשכנתה.
באותם ימים פיתח אנורי חיבה לסכינים וכלי נשק, ביניהם אקדע ורובה אוויר, שנתפסו בעת החיפוש המשטרתי. כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל ביקש אנורי לשרת ביחידה קרבית, אולם הצבא ייעד אותו לשירות ביחידת מודיעין מובחרת בזכות שליטתו בפרסית. אנורי התעקש לעבור ליחידת שדה. לאחר כחודשיים הגיע לצנחנים כמדריך מודיעין. בטרם יצא לקורס קצינים שירת אנורי תקופה קצרה כמש"ק לוגיסטיקה ביחידת דובדבן, ועד למעצרו שימש כסמג"ד תחזוקה במילואים.
לאחר שחרורו נסע לטיול בארצות הברית וכשחזר החל בלימודים לתואר ראשון במינהל עסקים. במקביל התנדב במחלק הבילוש של משטרת מרחב דן ועבד כחוקר פרטי וכמאבטח בקניון ארנה. בתקופת זו, כך זוכרים עמיתיו, הפגין אנורי מוטיבציה גבוהה, אולם במקביל לא בחל בהגשת תלונות במח"ש, אחת מהן נגד שוטר סיור ממשטרת גלילות, עימו התעמת.
לאחר סיום לימודיו נרשם לקורס מאמני כושר בווינגייט ובמקביל עבד כמנהל אבטחה בחברת מוקד אמון. הוא ניסה להתקבל למשטרה, אולם נפסל לאחר שעלה במבדקים שהוא לוקה באגרסיביות יתר. בדצמבר 2007 עזב אנורי את עבודתו כדי להתקבל לעמותה. הוא ראה מודעה שפורסמה באחד העיתונים והיה בטוח בתחילה שמדובר בגיוס עובדים למוסד. שם, בעמותה, הכיר אנורי את הדר, אף היא עולה מאיראן, ששימשה כמתשאלת בצוות דוברי הפרסית. אנורי והדר לא הסתדרו ביניהם והקניטו אחד את השני ללא הרף. המתח ביניהם היה גלוי לחבריהם.
"במהלך חפיפה בין משמרות ישבה הדר עם רגליים על הכיסא ועידן העיר על קרסוליה", טען דוד, אחד העובדים, בעת עדותו במשטרה לאחר הדקירה. "הדר נעלבה אבל עידן טען שהתכוון להחמיא לה. מאז הייתה ירידה ביחסים ביניהם. הצוות הבחין שהם לא מחבבים אחד את השנייה".
המתח גבר בנובמבר 2009, כאשר הדר סידרה את המשמרות. למרות שהקפידה לשבץ את אנורי כפי שביקש, הוא הרגיש שאינה מתחשבת בבקשותיו. הוויכוח ביניהם הפך לצעקות, חלקן בשפה הפרסית. הדר סיפרה אחר כך כי אנורי איים עליה ואמר כי "אנשים שדיברו אליי כמו שאת מדברת מזמן שכבו על הרצפה. מעכשיו כשאת מסתובבת ברחוב תסתכלי טוב טוב ימינה ושמאלה כי את מכירה אותי ואת החברים שלי". עוד באותו ערב התלוננה הדר בפני אחד האחראים.
"אחרי המריבה היא נכנסה לחדר שלי בוכה ורועדת", העיד המנהל יהודה. "הדר אמרה שהיא מפחדת מעידן וביקשה שלא אפטר אותו כדי שלא יתנקם בה. היא ביקשה להפסיק לעבוד, ונרגעה רק לאחר שהובטח לה שייעשה בירור".
מנגד, טען אנורי כי הדר מפלילה אותו וכי לא איים עליה. כשסירב להתנצל יהודה החליט להשעותו. כמה ימים אחר כך החליט אחד המנהלים הבכירים לפטר את אנורי מ"לחופש נולד". כבר בתחילת החקירה זימנה המשטרה רבים מעובדי העמותה למתן עדות. דעתם על אנורי הייתה כמעט אחידה. הוא שחצן, כך טענו, שוביניסט שאוהב להקניט. מנגד, גרסו שאינו אדם שיפעיל אלימות פיזית.
"פעם אחת הוא אמר לי 'אני יכול לשלוח מישהו שיפוצץ את הדר ויעשה כאילו מדובר בשוד'", סיפר דוד. "שאלתי אם הוא רציני, אבל הוא התבדח. עידן הוא בחור טוב שאוהב לעזור לאנשים. תמיד כשהייתה בעיה הוא הראשון שהתנדב".
המתשאלת נוי מחזיקה באותה דעה. "הוא טיפוס מקניט שיכול להסתכסך איתך ולמחרת לצחוק איתך כאילו הכל בסדר", העידה. "עידן לא נוטר לטווח הרחוק. הוא היה יותר מצחיק ממאיים". רק אסף, אחד המתשאלים, נפגע באופן אישי לאחר שאנורי צייר קריקטורה שלו ותלה אותה בחדר הישיבות.
"עידן פעם אמר לי לפני העימות עם הדר שהנקמה היא מנה הכי טעימה כשהיא מוגשת קרה", סיפר במשטרה. אולם בעדות נוספת ציין כי אינו מאמין שאנורי היה מסתכן ותוקף את הדר, בין היתר משום שהוא משמש כמשענת למשפחתו. בניגוד לעדויות על שובניזם, ציין המתשאל עאמר את הגיבוי שהעניק אנורי לאחת העובדות שנפלה קורבן להטרדה מינית. הוא הוסיף כי שוחח עם אנורי לאחר פיטוריו והבין שאינו מדוכא מהעזיבה וכי הוא מתכוון לסיים את התואר השני במינהל עסקים.
רצף העדויות לא התמקד רק בחבריו של אנורי לעמותה. השוטרים החליטו לבצע תרגיל חקירה והזמינו אותו לעדות רגילה כמו את שאר העובדים. ב-24 במרס, כחודש וחצי לאחר תקיפתה של הדר וכשבועיים לפני מעצרו, התייצב אנורי במשרדי מרחב ירקון וענה לשאלות שגרתיות. כאשר נשאל אם היה לו עימות קשה עם הדר, גימד אנורי את חשיבות האירוע. "זה היה לפני שנה וחצי בערך, לא זוכר", טען. כשנשאל מדוע פוטר מהעמותה ענה כי "לא הסתדרתי עם המנהל על רקע אי התאמה לתפקיד. היו לו טענות כלפיי במישור המקצועי".
בעוד אנורי יושב נינוח בחדר החקירות, תכננו השוטרים לערוך חיפוש במכוניתו ובנייד שלו, ללא ידיעתו. "הפכתי את חדר חקירות 504 לחדר הפקדת חפצים אישיים טרם כניסת אנורי", כתב החוקר אריק מיאודובסקי במזכר שהוציא. "עם הגעתו של אנורי למחלק ביקשתי שיפקיד את חפציו האישיים בארונית, והוא הכניס מכשיר פלאפון, תיק אישי ועוד מספר חפצים. בזמן שעידן נכנס לעדות הוצאתי מהארון את הפלאפון של אנורי, מסרתי אותו לחוקר מחשוב מוסמך, ואת מפתחות הרכב מסרתי לבלשים שיצאו לבצע חיפוש באוטו. לאחר ביצוע הפעולות, הפריטים הוחזרו לארון".
רק דבר אחד לא לקחו החוקרים בחשבון. אנורי, חובב סדר מושבע, הבחין מיד כי המצית שהניח בצד שמאל של הרכב, נמצא לפתע בצד ימין. לאחד משותפיו לתא המעצר, שהתברר כמדובב, סיפר שהרגיש כי ערכו חיפוש במכונית.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הרגיש אנורי כי הוא תחת מעקב, ולבני משפחתו אמר כי נדמה לו שניידות משטרה נוסעות אחריו. מקרה נוסף העלה את חשדו כאשר כשבועיים לאחר תקיפתה של הדר החליט אביו, קשיש שחצה את גיל 80, לטייל בסמוך לביתו, ובחור גברתן זינק לעברו ושלף מכיסו את מפתחות הדירה. בטרם הספיק להגיב התנפלו על הגברתן שני בריונים ולקחו את האב ואת ה"כייס" למשטרת מרחב דן הסמוכה. השוטרים הרגיעו את האב בעזרת כוס קפה, ורק לאחר שעה הושמו המפתחות בידו והוא שוחרר לביתו. המשפחה, המאמינה כי אנורי חף מכל אשמה, בטוחה שמדובר בעוד תרגיל שנועד לערוך חיפוש שקט בבית.
התאוריה הרווחת בקרב המשפחה היא כי יש קשר בין המכתב ששלח אנורי באפריל 2010 נגד העמותה ובין הפללתו לכאורה. במכתבו טען אנורי בפני משרד ראש הממשלה ומבקר המדינה כי שכר בכירי העמותה גבוה יחסית לתקציבה, ומחה נגד שיטות עבודתה. בתחילת פברואר השנה הורה שר הביטחון אהוד ברק למנות ועדת בדיקה ציבורית לעמותה שבראשה עמד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מיכאל בן יאיר.
כעבור כשבועיים הוגשו המלצות הוועדה, בהן צמצום תקציב העמותה מ-11 מיליון שקל בשנה לכשני מיליון. לאנורי הוקדשו בדוח שלוש שורות בלבד: "לפי עדותו, בשנים 2009-2007 הייתה מתקבלת שיחת טלפון אחת ליומיים. המוקדנים היו ממתינים לשיחות טלפון (לרבות שיחות באנגלית), אולם הן לא הגיעו". ההמלצות טרם נדונו במשרד הביטחון, וראשי העמותה טוענים עד היום כי הוועדה הוקמה ללא כל קשר לאנורי.
המשטרה והפרקליטות, יצוין, מצניעות גיחוך כאשר עולה טענת הקשר בין התקיפה בשדרות ח"ן למכתבו של אנורי. מבחינתן, מדובר בצעיר שמונע על ידי רגשות נקם קיצוניים שהובילו אותו לתכנן כל פרט. למשל, הן טוענות, אנורי השתמש במכשיר טלפון נייד של אמו, שאליו הכניס כרטיס SIM אחר שלא אותר עד היום. בעזרת SIM זה, נטען, חייג אנורי מספר פעמים למוכרי קטנועים ולחברו הטוב וביצע 28 שיחות לשלוחת טלפון בעמותה, הידועה רק לעובדים.
בחקירותיו הרבות לאחר מעצרו ב-4 באפריל, הציפו אותו החוקרים במידע שאספו על אודותיו והרעימו עליו בקולם לא אחת. הם הציגו בפניו אתרים למכירת סכינים באינטרנט, שאליהם גלש, כולל אתר שבו נמכרה הסכין הייחודית שנמצאה בקטנוע, והוכיחו שבחן מידע על חומצות רעילות ופסקי דין העוסקים בעבירת חבלה חמורה. אנורי הכחיש הכל.
החוקר מיאודובסקי הפגין כלפי אנורי אמפתיה מאולצת. "יצא לי לדבר עם הדר ולא התלהבתי ממנה בכלל", ניסה לשכנעו לדבר. "אני אגיד לך למה. אני חושב שיש לה ביטחון מופרז וקטע שהיא חושבת את עצמה יותר מדי. אבל מה לעשות, פגעו בה, ואני צריך לחקור את זה".
אנורי: "שמעת מה שאמרת? אמרת: פגעו בה. אז מה אני קשור?"
חוקר: "כי אתה זה שפגע בה. אני אומר לך שהאדם שפגע בה זה אתה, עידן אנורי".
אנורי: "איזה שטויות".
בהמשך מתעצבן אנורי על שאלותיו של מיאודובסקי המנסה להבין את המניע לתקיפה. "כבוד החוקר, אין פה למה. אתה תפסת בן אדם, שלפת אותו הבוקר מהבנק, ואתה בא ומושיב אותו פה ואומר: 'תראה, לפני שנתיים רבת עם הבחורה'? יאללה אחינו, מה קרה לך? איפה אתם? מה קרה? אין יותר אלפרונים שתתפסו? אין יותר את כל העבריינים האלה?".
את תפקיד החוקר הרע גילם סנ"צ דודי בר, שהקניט את אנורי ללא הרף וכינה אותו "עידן השקרן והנקמן". אנורי ניסה להציג חזות רגועה, אולם נראה היה כי אינו נינוח. כשבר מציין כי בתוך הקסדה נמצא דנ"א וטביעות אצבע התגלו על שקית הניילון, בוחר אנורי בזכות השתיקה, למרות שצוין בפניו כי השקית שייכת לחנות הנמצאת מתחת לדירתו.
"זה מעשה חכם", עוקץ בר, "כי עם דנ"א וטביעות אצבע אי אפשר להתווכח. פשוט אנחנו מוציאים אותך רוצח שפל ושקרן, חסר תקנה ומסוכן, שלעולם לא יגיד אמת. חוות הדעת שלי היא שאתה בחור רע ושקרן". אנורי מתעקש: "אתם יודעים שאני לא קשור לזה". בר מתרתח: "עידן, יא חתיכת שקרן. אתה לא קשור לעניין הזה? אתה עשית את העניין הזה. אתה ממש מטומטם להגיד את המשפטים כאלה".
דקות אחר כך כושל אנורי בלשונו כאשר מציגים לו את סכין הפלסים. "אני לא מדבר על דברים שקשורים לאופנוע", הצהיר. בר מזנק: "איך אתה יודע שהסכין קשורה לאופנוע, מעולם לא אמרנו את זה". אנורי: "אתה אמרת". בר: "נפלת בשקר, מעולם לא אמרתי את זה". בסיום החקירה מתוודה עידן כי התאפק לא לבכות.
מאז שנעצר לפני כחודשיים שוהה אנורי בבית המעצר באבו כביר. מצב רוחו שפוף, ואת שעות היום הוא מעביר בצפייה בטלוויזיה או בקריאת עיתונים. בשעה היחידה שבה הותר לו לצאת לחצר, משתדל אנורי לבצע תרגילי כושר. אין לו תא קבוע ומדי כמה ימים הוא מועבר לאגף אחר או לתא שונה. הקשר שלו עם העצורים שטחי, בין השאר לאחר שגילה ששלושת שותפיו לימי המעצר הראשונים היו מדובבים. כבר בשיחתו הראשונה עם המדובב "דוד" הכחיש אנורי כי פגע בהדר וטען שמדובר בעלילה. "לא נראה לי שבגלל ויכוח היא תרצה לגמור לי את החיים", טען.
המדובב "אמיר" השתלב בשיחה. "לפחות היית צריך לעשות עבודה טובה ולגמור אותה", ניסה להתבדח. "תאמין לי", ענה אנורי, "אם הייתי התוקף, היא הייתה מתה. אם הייתי רוצה להרוג את הדר הייתי משתמש באקדח". אחר כך פרץ אנורי בבכי. "אין לי כסף, אז איך אזמין חיסול?", שאל.
לאחר כיומיים, כשהרגיש נינוח עם שלושת העצורים, שאל אנורי את המדובב "אמיר" אם הוא מאמין בחלומות. "בלילות האחרונים אני חולם שמכיש אותי נחש", גילה. "בעדה האיראנית זה נחשב לדבר לא טוב". בדוח שמילא "אמיר" הוא כתב שאנורי לא נרדם גם בלילות אחרים. "התעוררתי בארבע לפנות בוקר וראיתי שעידן ער", טען. "הוא אמר שיש לו מועקה וקשה לו לנשום, כי מנסים לחבר אותו לסיפור של הדקירה בשדרות ח"ן בתל אביב. עידן סיפר שהבחורה עבדה איתו והיה ביניהם עימות. הוא אמר לי 'עשיתי טעות' ולא פירט".
מבחינת המשפחה, דוחות המדובבים מעודדים. אנורי, כך הם מציינים, מכחיש את המעשים למרות שלא ידע כי מדובר בתרגילי חקירה. "זו דייסה שבישלו לו", זעם השבוע אחד מקרוביו. "לא נתנו לו אפילו דקה של זכות החפות. קבעו שהוא אשם בלי לבדוק כיווני חקירה אחרים".
כשהמשפחה מדברת על כיווני חקירה היא מתכוונת, בין השאר, לעדות אמה של הדר, בה הודתה באיומים על חייה שקיבלה במסגרת עבודתה. הנושא צוין בהרחבה בערעור שהגיש עו"ד קינן לבית המשפט העליון.
בסביבות אוקטובר 2010, כך תואר, סייעה האם למשפחה מאיראן להגיע לישראל. בן המשפחה הגיע מלווה באישה וביקש עבורה אישורים. אלא שכעבור שבועיים התקשרה מקורבת למשפחה ואמרה לאם כי הבן משקר וכי האישה היא המאהבת המוסלמית שלו, שאחיה עובדים בשירותי הביטחון האיראניים. שיחה אחרת התקבלה מאשתו החוקית של הבן, שאישרה את הפרטים. האם דיווחה למשרד הקליטה על התרמית, והמאהבת נכלאה וגורשה מישראל. כעבור חודשיים התקשרה שוב האישה החוקית וסיפרה לאם כי הבעל איים עליה באמרו שאם המאהבת לא תקבל מעמד חוקי בארץ, יהרוג את את שתיהן.
בנוסף, מעלה משפחת אנורי תהייה המתייחסת לקטנוע, שעל פי החשד שימש את אנורי בעת התקיפה. "כמעט את כל הכסף שלו הוא נותן להוריו, כיצד יישאר לו לרכישת אופנוע?", תהה השבוע אחד ממקורביו. "ואם רכש אותו בספטמבר, כפי שעולה מאחת העדויות, היכן החביא אותו במשך חצי שנה עד לתקיפה?".
בערעורו של עו"ד קינן, המשתרע על פני 36 עמודים, עולה עניינם של רפי, שעל שמו רשום הקטנוע, ושל מוריס, סוחר רכב שהעיד כי מכר את הקטנוע לאנורי. "אין לעידן כל דרך לרשום את הקטנוע על שמו של רפי ללא הסכמתו", צוין. "ואילו מוריס מוסר גרסאות סותרות המפחיתות את אמינותו".
בתחילה, נטען, גרס מוריס כי זיהה את אנורי כמי שהתעניין בקטנוע כסוף, שנמכר לבסוף לקונה מאשדוד. אחר כך טען מוריס כי אדם אחר, בעל מבטא ישראלי, התעניין באופנוע הכחול, והוא נמכר לו בחודש ספטמבר. כאשר נשאל מוריס על ידי המשטרה אם ייתכן כי אנורי הוא שקנה את האופנוע הכהה, הוא התרצה: "יכול להיות, זה היה לפני כחצי שנה, אולי אני מתבלבל".
בהמשך הוכנס מוריס לחדר החקירות, שם הטיח באנורי כי הוא מזהה אותו כמי שרכש ממנו קטנוע. לאחר מכן התברר כי על טופס מכון בדיקה, שאליו נלקח הקטנוע, מתנוסס שמו של אנורי. הוא מתעקש שחתימתו זויפה.
נקודה נוספת שמעלה המשפחה היא תעלומת מכונית המאזדה עם שני הצעירים שנראתה בערב התקיפה. עו"ד קינן חושף בערעורו כי בידי המשטרה מידע מודיעיני על צעירה ממוצא ערבי שנדקרה בתל אביב. על פי המידע, חשוד בשם פרהוד קיבל 25 אלף שקל תמורת הדקירה. לטענת הסנגור, עד היום לא הוברר מי הייתה הצעירה שנדקרה למרות שבבעלות פרהוד מכונית מאזדה וקטנוע. על פי גורם בפרקליטות, פרהוד לא שהה בתל אביב ביום התקיפה.
אולם מרב תשומת הלב בערעור מוקדש לשמונה העדויות של הדר. לטענת הסנגור, בחינת העדויות מעלה שהיא משנה מדי פעם את גרסתה. "יש לראות את השפעת המשטרה על תשובותיה של הדר", טוען עו"ד קינן, "וכי בסופו של דבר היא טוענת כי אנורי הוא שביצע את התקיפה רק משום שלא עולה בדעתה מישהו אחר, ולא משום שזיהתה אותו או את קולו".
על פי הערעור, בחקירתה מ-7 בפברואר אחר הצהריים, יום לאחר תקיפתה, טענה הדר כי לא זיהתה את קול התוקף למרות יכולתה המקצועית לזהות קולות. בהמשך טענה כי היא בטוחה שאנורי לא היה זה שתקף אותה. בעדויות הבאות מתלבטת הדר בנימוק שהתקשתה לזהות משום שהתוקף חבש קסדה על ראשו.
חוקר: "מההיכרות שלך עם עידן, את חושבת שהוא יכול לעשות דבר כזה?"
הדר: "לא חושבת".
חוקר: "לא נראה לך שזה הוא?"
הדר: "בטח שלא. אם היה בא ורק דופק לי ארבעה בוקסים והולך, הייתי אומרת אחרת. אבל לפי דעתי לא. לא ככה".
לסיום, עו"ד קינן מציין כי לאורך חקירתה של הדר עולה קו ברור. "המשטרה מבקשת להוביל את המתלוננת לומר כי היא מאמינה שאנורי ביצע את התקיפה", טען, "דבר שאותו הם מצליחים לעשות בסופו של דבר".
ממשרד המשפטים נמסר, בשם פרקליטות מחוז תל אביב: "הראיות הוצגו לשופט התורן הדן במעצרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ששמע וקרא גם את טענות הסנגור השונות. כבוד השופט קאפח קבע כי יש ראיות לכאורה ויש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לאור מסוכנותו הרבה".
מהמשטרה נמסר: "בתיק התנהלה חקירה יסודית ומקצועית ובסיום החקירה כל חומר הראיות הועבר לפרקליטות".
tal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם