"אלוקים לא יבוא ליזכור שלכם": הרב דוד דרוקמן נגד טקס יום הזיכרון
במאמר שערורייתי שכתב באתר חרדי טוען רבה הראשי של קרית מוצקין, דוד דרוקמן: "הויכוח לגבי ה'יזכור' – מיותר. אלוקים לא נוכח בטקסי הזיכרון בגלל שירת הנשים בהם". לדבריו, גם טקס יום הזיכרון כלל לא משמעותי, כי הגו אותו "אוכלי שקץ ועכבר", ולאם הנאבקת לשינוי נוסח "היזכור" הוא קורא: "קומוניסטית זקנה ומסכנה". בראיון מיוחד לזמן קריות מאשר הרב דרוקמן את דברים וממשיך לתקוף
המחלוקת הוצתה מחדש בעקבות הצעתו של הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, לכלול את השם אלוקים בתפילת היזכור. אלא שנגד יוזמה זו קמה אם שכולה בשם יהודית ביאלר, ואיתה קבוצה נוספת של אימהות והתנגדה לשינוי הנוסח לנוסח דתי יותר. אלא שיש כאלו שלא התאפקו מלהיכנס למחלוקת הכואבת הזאת.
רבה הראשי של קרית מוצקין, הרב דוד דרוקמן, כתב טור לאתר האינטרנט החרדי, "כיכר השבת", ובו הוא תוקף בחריפות רבה את אלו שבכלל מעזים לחשוב שאלוהים יזכה אותם בנוכחותו בטקסי "יזכור".
לטענתו, אלוקים מדיר נוכחותו מטקסים אלו לחללי ישראל, מאחר ובהם יש שירת נשים שהיא בגדר תעבה. ואם לא די, בעיניו ולדעתו, טקסי יום הזיכרון נעשו והוגו על ידי "אוכלי שרץ ועכבר", ולכן לדידו הם כלל לא ברי זכות קיום.
ואם חשבתם שכאן הרב, שמקבל את שכרו ממוסדות מדינת ישראל, יעצור, אז טעיתם. הוא גם הכין מנה לאותה אם שכולה, שרוצה להשאיר את נוסח ה"יזכור" במתכונתו: "קומוניסטית זקנה ומסכנה".
אלו הכינויים בהם זיכה הרב דרוקמן את יהודית ביאלר ששכלה את בנה יורם. בשיחה עם "זמן קריות" שחושף את דעתו של דרוקמן, מאשר הרב דרוקמן את דעותיו אלו. במשרד הדתות רואים את דבריו בחומרה, ואף ביקשו להפנות את הדברים האלו לטיפול משרד המשפטים בכדי להעמיד לדין משמעתי את הרב
רבה הראשי של קרית מוצקין שידוע בדעותיו ועמדותיו השנויות במחלוקת ובהתבטאויות לא פשוטות לעיכול, החליט להיכנס השבוע לתוך קלחת הדיון, שנפקד מעניין הרחוב החרדי ופרסם מאמר, בו הוא מפליא בקביעותיו לגבי העניין עצמו ולגבי יהודית ביאלר, אותה אם שכולה שיצאה בעצומה נגד החלטתו של הרמטכ"ל לאשר את נוסח ה"יזכור" החדש.
"יש המבקשים ´להחזיר עטרה ליושנה´ ולהשיב את שם ´אלוקים´ לטקס. הרמטכ"ל שהוא יהודי עם נשמה, נאות לבקשה זו. אלא שהיענות טבעית יהודית זו העלה את חמתה של קומוניסטית זקנה - גברת ביאלר שמה, שבנה היקר יורם הי"ד נפל על משמרתו... הנ"ל פתחה ב´מהומת אלוקים´ שמטרתה
"ואני שואל וזועק 'לאן נעלמה הרחמנות היהודית?!'..... המשועממות-המסכנות האלה, כנראה לא שמעו שזה יותר מ-20 שנה שהתחוללה ´פריסטרוייקה´ בברית המועצות והקומוניזם כבר איננו. אינני רוצה לגרום להם התקף לב נוסף, כך שלא אספר להן, כי בכיכר האדומה בצל קרמלין זה כבר יותר עשרים שנה שחב"ד צועקת עם ילדי ישראל "שמע ישראל"... לא, לא אספר להן זאת, ובמיוחד בימים אלה שהקרדיולוגים שובתים". כך דרוקמן במאמרו.
הרב דרוקמן מציג את עצמו כקונצנזוס בתוך קהילתו. אחד שנמצא ביחסים טובים עם כל הציבורים בקרית מוצקין ומשתדל לא לפגוע באף אחד. בשיחה עם זמן קריות השבוע, הוא עמד מאחורי המילים שכתב ויותר מכך: "אני רוצה להדגיש דבר אחד, שיהיה ברור, ביום הזיכרון כשיש צפירה אני עומד.
"אני עומד לא בגלל שאני סבור שזו צורת הביטוי הנאותה, אלא שיש אנשים שחושבים שזה הכבוד שנותנים לחללי צה"ל. אני לא רוצה לפגוע ברגשותיהם של אנשים ולכן גם אני עומד, מתוך התחשבות. אני גם אומר לכל מי ששומע לי שחס וחלילה כל פעם שיש צפירה לעמוד. כי אסור לפגוע באנשים זה לא הגון ולא יפה ולא יהודי ולא תרבותי. לא צריך לנשוך אחד את השני פה במדינה".
ההתייחסות שלך לאם השכולה, יהודית ביאלר, היא צינית, פוגענית ואתה קובע שהיא "קומוניסטית זקנה ומסכנה". אז למי בדיוק יש לך כבוד?
"אני מסכים שאני מאד ציני, גם בגלל שאני מאד בידידות עם שאר חלקי משפחתה. כמו שיש קנאים חשוכים בצד הדתי, כך יש כאלו שבצורה חשוכה הם עובדי עבודה זרה של אלוהי הכפירה.
"הם הופכים את הכפירה ממש למשהו דתי. הייתה אמא אחת שאמרה שהיא: 'לא מסוגלת לישון בלילה אחרי שהיא שמעה על האיזכור של שם אלוקים'.
"אוי אוי אוי. כנראה שתוך כדי האמירה שלה היא החזיקה בארנק שטר של דולר, שעליו כתוב: 'אין גד ווי טרסט'. בוא נראה אותה לא משתמשת בדולרים, כי שם השם נמצא עליו. זאת נימה קומית טרגית. למה היא לא מסוגלת לקחת בחשבון שאולי יש כאלו שכן היו רוצים שיוזכר שם השם? היא חושבת רק על עצמה".
אבל דרוקמן לא תוקף רק את האם השכולה, הוא גם סוגר חשבון עם כל אלו שמכבדים את ה"יזכור" ואת יום הזיכרון. באותו מאמר קובע דרוקמן: "אבל באמת, למה להיות ציניים ורעים? הבה ונשמיע כמה מילות עידוד וחיזוק לקומוניסטיות אלה. פז´לסט´ה, הטו אוזן; אתן פשוט נלחמות ב´טחנות הרוח´. חבל על המאמץ שלכן להילחם באזכור אלוקים בטקס יום הזיכרון,
"וזאת מטעם פשוט: הוא, ´אלוקים´, פשוט לא נמצא שם בטקס. מאיפה אני יודע? אני אמנם לא אלוקים ולא איש אלוקים, אבל אלוקים עצמו כבר כתב בתורתו הקדושה היכן הוא לא נמצא! בתורת אלוקים כתוב: 'ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך'. במקום שבו מתקיימת זמרת נשים (כמו בטקסי יום הזיכרון) – שם הוא פשוט נעדר.... במקום שלא נותנים לו להיכנס – הוא פשוט ´מנומס´ ולא נכנס".
אתה לא חושב שמשפחות שלמות וביניהן המון דתיים לאומיים יפגעו מקביעה שכזו?
"להפך, מי עלול להיפגע? הרי אני כותב במפורש שאני מציע להקים מרכז שינציח את חללי צהל בצורה הכי טובה, אני מציע אלטרנטיבה. אני לא כותב רק מה לא לעשות, אני כותב גם מה כן לעשות.
כשהתחילה העלייה מרוסיה באו יוצאי ברית המועצות שלא ידעו שום דבר על יהדות, אבל אחד הדברים שנשארו להם זה להגיד יזכור בחג, אז בתי הכנסת היו מלאים באנשים. לאט-לאט הציבור הזה הלך ונעלם כי בארץ חינכו אותם שכל מה שקשור לדת ומסורת זה שייך לחוץ לארץ. בארץ בונים עולם חדש. עובדה שרוב בעלי התשובה חוזרים לדת בתאילנד והודו, בג'ונגלים.
"בארץ יש אווירה של זלזול בסממנים דתיים בעוד שבחו"ל יש כבוד. יש אנשים שבכל זאת רוצים משהו מסורתי, אז שידעו שהטקס הזה כמו שהוא אין לו קשר למסורת. צריך לומר שכל הדברים שאני כותב זה מתוך נימת כבוד והערכה לכל חללי מערכות ישראל. בהסתכלות של תורה בעצם נותנים להם כבוד שזה לא הכבוד האמיתי לפי רוח היהדות".
זכותן של המשפחות לזכור את בניהן, ברוח בו חיו והאמינו אותם בנים. מי אתה שתאמר להן איך לזכור את בניהן?
"אנחנו מאמינים שאדם שהגיע לעולם האמת הוא יודע את האמת. יש אנשים מסכנים שחושבים שאם הבן שלהם אהב כדורגל, אז זה נכון לשים לו כדורגל על המצבה. באמת הם חושבים שכשהוא מגיע לגן עדן הכדורגל משנה שמה? אני לא יודע מה נעשה שם, אבל בספר הזוהר ישנו תיאור מה באמת מעניין את הנשמה שם.
"אין שום ספק שגם אדם שלא חי בצורה כזו הנשמה שלו רוצה שיזכירו אותה בצורה יהודית. אני לא אנטי, אני לא בא וכופה על משפחה שלא רוצה. שתעשה מה שהיא רוצה. אני לא אומר לכפות אני רק אומר שכשעושים טקס עבור עם ישראל, אז אם זה לא נעשה בצורה יהודית שורשית אז אין בכלל טעם בוויכוח אם להזכיר שם אלוקים או לא להזכיר שם אלוקים. כל הבסיס והרוח של הטקס היא לא מה שמקובל בעם ישראל בדורי דורות".
הרב דרוקמן, אולי הגיע הזמן לקבל את רצון המשפחות, ולא רצון הרבנים?
"ישנו מקרה של משפחה בקריות שהבן שלהם נפל. אני זוכר שהאח בלוויה, לא פחות ולא יותר, ניגן בגיטרה שיר של להקת כוורת. כמובן שזה לא מצא חן בעיניי, אבל לא רציתי לפגוע באנשים.
"אותו אח חזר אחר כך בתשובה והודיע למשפחתו שהוא אינו יכול להשתתף בעצרת הזיכרון, כי זה לא בדיוק מכבד את הנשמה. מצד שני ביום הפטירה של האח אני לא בטוח שמישהו מבני המשפחה אומר קדיש חוץ ממנו".
הרב דרוקמן גם טורח להתייחס לאלו שקבעו את מועדי ימי הזיכרון: "מועד´ זה של ´טקס יום הזיכרון´ לא נקבע על ידי חכמי ישראל, אלא על ידי חבורה המוגדרת על ידי הנביא כאוכלי השקץ והעכבר, ואפילו אם נלמד עליהם זכות שהינם אינם אלא ´תינוקות שנשבו´ – אבל עדיין, במחילה, לא הם שיכתיבו ויקבעו לעם ישראל זמנים ומועדים".
אתה קורא למי שמכבד את יום הזיכרון כ"אוכל שקץ ועכבר" ואת זה איך אתה בדיוק מצדיק?
"אני מסכים איתך, אבל מה זה השקץ והעכבר? אדם שאוכל מאכל לא כשר הנביא מגדיר אותו כאוכל השקץ והעכבר. לא התכוונתי שהם אוכלים עכברים כפשוטו, אולי כן אולי לא, לא בדקתי את זה. זה יותר מטאפורי. אפילו ביבי נתניהו, שיש לו כבוד יחסי למסורת, נתפס לא פעם יושב במסעדות לא כשרות ואוכל. הם גם לא מסתירים את זה לצערנו. אנחנו רק מתחננים שבנסיבות ממלכתיות לא יעשו את זה.
"אם אדם אוכל רגלי צפרדע במסעדה צרפתית זה נכלל בתוך ההגדרה של שקץ. אני לא בא לומר לו איך להתנהג, אבל הוא צריך להבין שאם הוא מתנהג כך הוא גם לא יכול לקבוע מועדים. ועל כל פנים יהודים יראי השם לא יכולים להכיר במועדים שהוא קבע.
"יש אדמו"רים ורבנים גדולים שבעצמם עברו את השואה וגם הם לא רואים את עצמם מוסמכים. יש גדולי תורה שלא רואים את עצמם ראויים לקבוע מועדים חדשים. למשל את זכר יום השואה הכניסו ביחד עם תשעה באב. על אחת כמה וכמה כשמדובר בחבורה של אנשים שהם פוליטיקאים, הם בטח שלא יכולים לקבוע מועדים ולא יום זיכרון".
אז מי שמכבד את יום הזיכרון הוא "אוכל שקץ ועכבר", גם חובשי הכיפה הסרוגה?
"שיהיה להם לבריאות. הם לא שואלים אותי. כמו שיש כאלו שלא שואלים אותי אם אסור או מותר לנסוע בשבת. אני כותב את המאמר לכאלה שנמצאים על הגבול ולא יודעים לאן פניהם מועדות. חלק גדול מההורים הם אנשים מסורתיים שבתמימותם חושבים שזוהי צורת ההתייחדות עם הנפטרים וביום הפטירה לא אומרים 'קדיש', אלא ביום הזיכרון. זה כמו אתרוג אחרי סוכות".
אז למה לכתוב בצורה כל כך פרובוקטיבית?
"כשאתה כותב לעיתונות אתה צריך לכתוב בצורה שתמשוך את לב הקורא. מה שאני מנסה זה לחדד את המחשבה ולגרום למחשבה, לכן אני מצייר את זה בצבעים חדים".
ראש עירית קרית מוצקין, חיים צורי נדרש השבוע להתבטאויותיו אלו של רבה הראשי של עירו. הוא נשמע כמי ששבע מנחת פיו של הרב: "זאת לא פעם ראשונה, שאני נתקל בהתבטאויות קיצוניות שלו.
"פשוט חבל לי שבמקום לפעול לאיחוד בין כל פלגי האוכלוסייה הוא רק גורם לפילוג. לי אין בחירה בנושא ואני לא יכול להחליט אם להעביר תקציבים או לא למימון הרב הזה. זה על פי חוק. אני שומר איתו על יחסים קורקטיים".
תגובת משרד הדתות: "אם אכן הדברים נכתבו ונאמרו, הרי שאין לעבור עליהם בשתיקה. עם זאת, נציין כי הסמכות להעמיד רב עיר לדין משמעתי מסורה לשר המשפטים, בהתאם להחלטת ממשלה שהעבירה סמכות זו שהייתה הנתונה לשר לענייני דתות לשר המשפטים עם פירוקו של המשרד לענייני דתות בסוף שנת 2003.
"בנסיבות אלו, יש להפנות השאילתה בעניין לשר המשפטים. עם זאת, ככל שתועבר תלונה בעניין ליועץ המשפטי של המשרד לשירותי דת בצירוף אסמכתאות, הוא יפעל לבירור העניין ויעביר התלונה בצירוף חוות דעתו לגורמים המתאימים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם