"מאחל לעצמי שקט, שקט ושקט": בגובה העיניים עם צבי עצמון
הוא נולד בגבעת שמואל עם קום המדינה וחי בעיר גנים בירושלים. כשהיה סטודנט נהג לקנות פלאפל וסחלב בשער שכם, אך היום אינו מגיע לשם כי אינו מרגיש רצוי. הוא חושב שמערכת החינוך דורסת את המורים ומזלזלת בהם במופגן. 1,139 מילים עם צבי עצמון (63), נשוי + 3, מורה, משורר והעורך המדעי של "גליליאו"
"בפעם הראשונה באתי לעיר בתור ילד קטן. זה היה ברכבת, והתרגשתי מאוד לראות את הקטר בסיבוב. היום אני מביט מלמעלה על כיפת הסלע הזהובה ומתקשה לראות שם דברים שהם מעבר לעימות שמפעפע, לאי רציונליות, לסימן שאלה גדול.
"אני מגדיר עצמי כמערב ירושלמי מובהק. בשבילי מערב העיר זה שכונות כמו קריית היובל, עיר גנים ובית הכרם. מרכז העיר נהיה קטסטרופה בשנים האחרונות, בגלל הרכבת. עצם הכניסה למרכז העיר משרה תחושה ויזואלית מאוד לא נוחה".
ניר ברקת
"הוא היה ציפייה גדולה, ויש לי ולאנשים כמותי אכזבה מהגישה המדינית שלו, אכזבה גדולה עד כדי תחושה של סטירת לחי. אבל זה לא שהוא הבטיח משהו, אני השליתי את עצמי.
"התפיסה שלו היא שאנחנו מנהלים כאן את העניינים, בשעה שמי שמנהל את העניינים זה לא האנשים אלא ההיסטוריה. אנחנו רק שחקנים בידיהם של התהליכים שמתחילים למטה. מבהיל שאנשים שוכחים את זה, כי זה תמיד מוביל למשבר".
עיר גנים
"השכונה שאני חי בה נורא נחמדה. הייתי שמח אם העירייה הייתה דואגת יותר בעניין הניקיון. זו שכונה שהתבגרה מאוד, אבל בשנים האחרונות הגיעו צעירים דתיים רבים. הם חיים כאן חיי קהילה וזה נחמד מאוד. הבית שלי זה מקום המפלט שלי. למרבה השמחה והמזל יש לי גינה קטנה, ואני נהנה מהצמחים ומהפירות שהעצים מניבים".
ביולוגיה
"האהבה שלי מאז שאני זוכר את עצמי, אך האהבה הזו עברה שינויים גדולים. כנער הביולוגיה הסתכמה אצלי בצמחים, אבל היום היא זו שנותנת לי להבין את החיים מכל מיני כיוונים, לראות אותם מכל מיני היבטים לא באופן טכני, אלא יותר פילוסופי".
כתב העת "גליליאו"
"אני העורך המדעי של כתב העת זה שנים, ואני מרגיש בר מזל שהגעתי לזה. אני לומד מהעבודה הזו הרבה וחושב שיש לי גם תחושה של שליחות, בעיקר במובן של איך לנסח את הדברים המדעיים בצורה קריאה ובהירה".
מכללת דוד ילין
"נכנסתי לשם לפני שנים רבות בלי כוונות לטווח ארוך, ונשארתי הרבה שנים. בשנים האחרונות אני קצת משתפר, אולי כי יש לי קצת יותר ניסיון. אני חושב שכמורה וכמנחה היום אני יותר טוב ממה שהייתי בתחילה. קיבלו אותי כממלא מקום, ואני מכיר להם תודה גדולה שקיבלו אותי לשם בנסיבות ההן. אני מקווה שאני מצליח להביא תועלת לסטודנטים שלי במכללה".
בית הספר למדעים ולאמנויות
"כשבאתי לשם לפני חמש שנים נדהמתי – אף פעם לא ראיתי אנשים עם כל כך הרבה ידע, יכולות והתעניינות. אם מסתכלים על זה בדיעבד, זה לא צריך להפתיע. בשנה הראשונה לימדתי שם 11 איש בכיתה, ומתוכם חמישה הלכו לתלפיות. אני רגיל להרחיב לאנשים אופקים וגם ללמוד מהם, ושם התלמידים הם שהרחיבו את אופקיי".
מערכת החינוך
"אחת הבעיות הקשות היא שמערכת החינוך דורסת את המורים, ולא מתוך חוסר תשומת לב, אלא במודע ומתוך רצון. כשמתקיים כנס על מצב ההוראה לא תראה שם מורה, אלא פרופסורים מהאוניברסיטה ואנשים ממשרד החינוך.
"המערכת
גדעון סער
"יש כמה דברים שגורמים לי לכעוס עליו מאוד. למשל בעניין הנכבה, כשהוא אמר שאי אפשר לתת לאנשים לבטא את תחושות הכאב שלהם. לדעתי, כל עוד תחושת הכאב אותנטית אי אפשר להשתיק אותה, זה תמיד יהיה מתחת לפני השטח. זה שנותנים לאנשים לבטא את כאבם לא אומר שהצד השני לא בסדר. אם הייתי בצד השני, הייתי מרגיש פגוע מאוד. כיהודי שחש תחושות קשות על מה שעשו לנו, אני יכול להבין אותם".
שירה
"זה בא אלי בצורה מאוד לא צפויה, בהפתעה. אם היית אומר לי כשהייתי נער שיום אחד אגע בזה, הייתי אומר שהתבלבלת עם מישהו אחר. השירה נותנת לי דברים שלא ציפיתי להם, לפעמים על אש קטנה ולפעמים יותר גדולה. יש כמה משוררים שאני מרגיש אליהם קרבה עצומה בשיר.
"אני חושב שאני מבין את עולמם ואת דרך הבעתם, והם נתנו לי כלים ושפה ודרך להביע דברים. במיוחד אני חש קרבה ותודה עמוקה לדליה רביקוביץ', דן פגיס ואבנר טריינין, ייבדל לחיים ארוכים~ארוכים".
תל אביב
"מקום שצריך לבוא אליו וללכת על שפת הים. זה מה שאנחנו עושים הרבה פעמים. זה מטרופולין שיש בו המון אפשרויות בילוי, אבל אני לא כל כך איש של מופעים. בתל אביב מרגישים הרבה יותר חופשי מאשר בירושלים. אין שם אזעקה שמודיעה לך ששבת נכנסה - לא בטוח שבפועל, אבל בטח שבתחושה".
התחרדות ירושלים
"תהליך שאני חווה אותו יום~יום. אני נוסע באוטובוסים, וכל יום הרכב הנוסעים משתנה. זה עד כדי כך בולט, שלפעמים אני לא יודע איך להתנהג. פעם כשהייתי נוסע באוטובוס והייתה באה אישה עם תינוק הייתי קופץ לפני כל הצעירים כדי לעזור לה.
"היום נשים עם עגלות עולות לאוטובוס לפחות עשר פעמים מעיר גנים לבית הכרם, בהיריון ועם עגלות. אני מרגיש שזה מין מצב שאיני יודע איך לנהוג בו. אני רואה בקריית יובל מודעות "דירה להשכרה לזוג חרדי", מה זה אומר? זה רחוב שהיה לא מזמן לגמרי פתוח, שגרתי בו. כל העניין הזה בעיקר מבלבל אותי".
מזרח ירושלים
"כשהייתי סטודנט, חלק גדול מהלימודים שלנו היו בבניין הזואולוגיה – בניין העירייה של היום - או בממילא, ששם הייתה המעבדה לביוכימיה. אחרי שמונה שעות של מעבדה היינו הולכים לשוק ולשער שכם לאכול פלאפל ולשתות סחלב.
"מאז האינתיפאדה הראשונה אנחנו כבר לא עושים את זה. לא בגלל פחד, אלא בגלל תחושה שאנחנו לא רצויים שם. הזמן היחיד שזה התהפך היה אחרי הסכמי אוסלו, אבל כשרגשי המרירות התגברו שוב, הפסקנו".
פרס יהודה עמיחי
"ציפיתי לפרס ורציתי אותו. חשבתי שזה יוסיף לי טיפה ביטחון עצמי, ביחסים עם העולם ובכל מיני דברים, אבל לא ידעתי שיעשו מזה כל כך הרבה רעש. רבים התקשרו אלי מאז, וההתעניינות קצת הפתיעה אותי באינטנסיביות שלה. ההתמודדות עם זה שואבת הרבה אנרגיה, אבל בסופו של דבר מבחינתי עדיף שזה קרה מאשר שלא. אני כמובן מודה למי שהחליט שאני ראוי לפרס".
אהבה
"אחד הדברים הכי חזקים בעולם. יש סוגים ושלבים שונים של אהבה, זה לא מצב אחד קבוע. אנשים ביום~יום ידברו איתך על התאהבות ועל אהבה לזמן ארוך. לאנשים בני מזל זה נדבק לזמן רב. אהבה - לא רק במובן ארוטי - נותנת לך את תחושת ההזדככות הכי חזקה, וגם תחושה של הגנה".
מלחמות
"בצבא הייתי חייל פשוט, חפ"ש, ושירתי המון שנים במילואים. במלחמת יום הכיפורים הייתי במה שנקרא הרמה הסורית, מעבר לקו הסגול - חלאס, ח'רפה, מזרעת בית ג'אן, מקומות כאלה. המלחמה הייתה שבר גדול, לא רק לי כמובן. היא הביאה לשינויים גדולים בחיי, למרות שלא נשרטתי אפילו.
"בסופו של דבר ובעקיפין בגללה התחלתי לכתוב, אף שרק כעבור שנים. במלחמת לבנון הראשונה הייתי בביירות, הסתובבנו שם כמו מטורפים. שתי המלחמות האלה מופיעות גם בשירים שלי".
צבי עצמון
"שאלה גדולה היא האם עדיף היה לאדם שלא נולד. בהרבה שלבים בחיי חשבתי שאולי העניין הזה של החיים באמת כבד מדיי, ושאולי עדיף היה לו העפעפיים היו נעצמים. מוטב שייראו אותי תמיד מבחוץ ולא יידעו מה יש בפנים, כי זה מפחיד ומבחיל, שיראו רק את הווילון.
"כל שאני מאחל לעצמי – שקט, שקט ושקט. שלא יקרה שום דבר נורא, ושלא נחזור על מה שההורים שלנו עברו, שלא יקרו קטסטרופות. זה נובע מהתפיסה שלי שמה שיש היום לא מעיד על המחר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם