לילה לא שקט: אל תתעסקו עם ההורים של קריית אונו
מדי שישי בלילה פושטים הורים מקריית אונו על הגינות הציבוריות ומנסים למנוע תופעות של שיכרות ואלימות בקרב בני נוער. לקראת החופש הגדול הצטרף יוסי פנטילט למשמרת של סיירת ההורים ושמע מהם איך משכנעים נער עם בקבוק וודקה ביד לא לשתות
וזה לא פשוט. קריית אונו, עיר ישנונית לרוב, כמעט ולא מספקת תעסוקה לשעות הלילה לבני הנוער. לפחות לא כזו שתהיה אטרקטיבית בעיניהם. עד לא מזמן פעל בקריה מתחם נוער שכלל פינות שאנטי, אך במקומו נבנה בית ספר.
"המתחם ההוא לא היה מזמין עבור בני הנוער, הם מחפשים פינות להתבודד, לשתות", אומרת חן ארד, מנהלת היחידה למניעת אלימות, סמים ואלכוהול בעירייה. "אנחנו פותחים בשישי את הקולנוע בקניון, את הבאולינג והסנוקר. הנוער הזה לא יוצא לתל אביב, הם אומרים 'הכיף שלנו הוא להסתובב בפארק, לשתות ולהקשיב למוסיקה מהאייפון'".
אבל למה באמת אין שום מועדון שמיועד לבני נוער בקריה?
"העירייה לא צריכה להחליף את ההורים ולהיות הבייביסיטר של הילדים. שום עירייה לא מקימה דיסקוטק, אלא יזמים פרטיים".
אף שכמדי שנה, מופעל בחודשי הקיץ שירות קווי לילה, המסיע צעירים מיישובי בקעת אונו למוקדי הבילוי של תל אביב, ספק אם זה מה שיוציא את הנוער של קריית אונו מחוץ לקריה, שכן הם לא רואים בקווי הלילה אלטרנטיבה ראויה בשל חוסר הגמישות של שעות הפעילות שלו. כך מוצאים את עצמם עשרות ומאות בני נוער מעסיקים את עצמם בשוטטות סתמית או בישיבה חסרת מעש בגנים הציבוריים, כמעט תמיד בליווי וודקה ושאר משקאות אלכוהוליים.
לפני כשנה ייסדה עיריית קריית אונו בשיתוף ועד ההורים העירוני את סיירת "הורים על בטוח". "אנחנו
לדברי ארד, במאגר רשומים כ-200 הורים המסיירים במשמרות בלילות שבת ברחבי העיר, ובהם גם ראש העיר יוסי נשרי. "ראש העיר מאוד פעיל ומעורב בנושא", אומרת ארד. "קריית אונו הצטרפה לפרויקט 'עיר ללא אלימות, האזורים 'החמים' מרושתים במצלמות במעגל סגור והמוקד העירוני מאויש 24 שעות".
בשישי האחרון, סוף השבוע הראשון של החופש עבור תלמידי התיכונים, הצטרפנו לפעילותה של סיירת ההורים. מועד הפגישה נקבע לחצות הלילה, אז הנוער כבר נמצא בפארקים. נקודת המפגש היא הבוטקה של נקודת השיטור המקומית בקרבת הקניון. כשמגיעים לשם, מבחינים בעשרה הורים המתגודדים סביב מרק, איש צוות ההיגוי, שאמון על העברת התדרוך לפני הפעולה.
"אנחנו לא משטרה ואסור לכם בתכלית האיסור לגעת באלכוהול של הנערים", הוא מבהיר. "אף אחד גם לא מתקשר למשטרה על דעת עצמו. היה ומתרחשת קטטה והמשטרה מגיעה, אנחנו לוקחים צעד אחורה, לא נכנסים לעימות. חוץ מזה, תמיד להסתובב בצמדים, אף פעם לא לבד".
אחר כך יספר לנו על אחת האמהות המתנדבות שהגדילה ראש ובאחד הסיורים ניסתה להתערב בקטטה - זה נגמר במכה שחטפה בפניה מידי נער, מה שהוביל לאשפוזה. "המטרה שלנו", הוא אומר, "היא לחוש את הנוער, לראות אותו מבלה, לשמוע, לדבר. ראית חבר'ה עם בקבוק וודקה ביד? אפשר לשכנע אותם לא לשתות".
במהלך התדרוך חולף במקום נער שצועק לעבר קבוצת ההורים: "פששש, היום אתם צוות מתוגבר, כאילו מינימום ימ"ר תל אביב". ההורים לא מתרגשים מקריאות מזלזלות מהסוג הזה, הם כבר רגילים לתגובות כאלה מצד בני הנוער.
רגע לפני היציאה לשטח, מציידים את ההורים המתנדבים בחטיף "פסק זמן" וכוסות תה והם יוצאים לדרך. כמה דקות לאחר מכן, אנחנו מגיעים לפארק רייספלד בעיר, אחד המקומות ה'חמים' מבחינת בני הנוער. "יא מלשין", זורק אחד הנערים לראש הצוות מקסים שרביט, שהוא גם יו"ר ועד ההורים העירוני, שעונה לו: "הרי גם אמא שלך בסיירת". הנער מצדו לא מתבלבל ויורה: "נו, אז גם אמא שלי מלשנית".
"ברוב הפעמים הילדים דווקא מקבלים אותנו בסבר פנים יפות", מסייגת ארד. "נכון שלפעמים הם זורקים לנו 'מה, אתם מהמלשנים?' או מכנים אותנו 'ינשופים' (על שם המכשירים לבדיקת אחוז האלכוהול בדם, י"פ). אנחנו לא באים אליהם ממקום של לצעוק עליהם, להחרים להם את בקבוקי השתייה ולעשות להם 'נו-נו-נו'. בשביל זה יש משטרה, סיור עירוני ופיקוח. אנחנו מדברים אליהם בגובה העיניים, באווירה נינוחה, לא מלחיצה, ומסבירים להם מדוע האלכוהול מסוכן".
רגע מביך נרשם כשבמהלך הסיור בפארק נתקל אחד האבות המתנדבים בבנו, שיושב בפארק עם חבריו. "אמרת שאתה הולך לשבת אצל חבר", נזף האב בבנו ולאחר שיחה אתו, המשיך בסיור.
לדברי ארד, במידה רבה הם תופסים את מקומם של הוריהם האמיתיים של הנערים, שלא תמיד מוצאים לנכון לדאוג שילדיהם יבינו את הגבולות כשהם יוצאים לבלות עם החבר'ה: "עצימת העיניים של ההורים קיימת בלא מעט בתים. הילד יוצא לבלות וחוזר הביתה בחמש לפנות בוקר כשההורים כבר ישנים ולא מודעים לכך שחזר שתוי. יש נתק בין הצדדים. מצאנו פעם נער שתוי מסתובב ברחובות. טלפנו לאביו והוא ענה לנו, 'תעזבו את הילד שלי'.
"בל"ג בעומר האחרון הורים לילדים בכיתה י' קנו להם אלכוהול למדורה. כשהגענו לשם באמצע הלילה הבחנו ש-80 אחוזים מהילדים שתויים. המיניות התפרצה שם. בנים רדפו אחרי בנות ושלחו ידיים. נער אחד השתכר ושכב מעולף והשאר התעלמו ממנו. הורים שרוצים ליצור מודעות אצל ילדיהם נגד שתייה חייבים להתחיל לחנך אותם מגיל צעיר ולהציב גבולות ברורים".
"הבן שלי משחק בשישי פלייסטיישן עם החברים שלו", מספר שרביט. "לתל אביב אני לא מרשה לו לצאת. הפיתויים שם גדולים מדי וזה מפחיד אותי כאבא. אני נותן לו כלים שיידע ממה להתרחק. אם הוא רוצה לצאת עם חברים למסיבה בהרצליה, אחקור אותו. מה יהיה שם? איזו שתייה ימכרו? עם מי הוא הולך? מתי חוזר ואיך? אם לא אשתכנע עד הסוף, הוא לא ייצא. מקסימום, אקח אותו לטיול אוהלים שישי-שבת.
"הבן שלי יודע מה מותר ומה אסור. תמיד אחכה לו ער עד שיחזור מבילוי. אם איחר מהשעה שקבענו בשבילו לחזרה, הוא ייענש ולא ייצא במשך חודש. צריך להיות נוקשים עם הילדים, לא לפחד מהם או לנסות לרצות אותם. היום בני נוער שותים, דוקרים או סתם מחפשים לריב. אלו דברים שלא היו בזמננו".
"בתקופה שלי היו חבורות על אופנועים כמו ב'אסקימו לימון'", מוסיף אחד האבות. "היינו יוצאים ל'פינגווין', ל'צצה' ברמת השרון, ל'קוליסיאום'. לא היתה סלקציה במועדונים כמו היום, ומן הסתם לא הייתה את תופעת הבר-בגאז', כמו שהיום צעירים פותחים בסטה עמוסה במשקאות אנרגיה, רד בול, XL ובקבוקי וודקה ומתמסטלים.
"הילד שלי בן 20 ואין לי שליטה עליו. שתייה הפכה לחלק מהנורמה של בני הנוער היום, ואני אומר את זה בכאב. הכי רחוק שאני יכול ללכת אתו זה להכניס לו לראש שלא יתפתה ללחץ החברתי וכשבסביבתו ייפתחו בקבוקי הוודקה, הוא יידע להגיד 'לא'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם