חנות קטנה ומטריפה: הממלכה של פיית החיות מראשל"צ
מתוך חנות בוהקת מניקיון באזור התעשייה הישן בראשון לציון, אריאלה ברוכמן מטפלת במסירות אין קץ בבעלי חיים שננטשו לגורלם. לאחר שהם קמים על רגליהם, היא מוסרת אותם לאימוץ חינם אין כסף. כתבתנו ליאת לוי, חובבת חיות ידועה, פשוט התאהבה בה
"בשביל אריאלה אין דבר כזה לא להציל את כולם, היא תעשה הכל בשביל להציל כל אחד ואחת מהם", מספרת פולינה, אמה של ברוכמן. היא עוזרת לבתה שעסוקה מבוקר עד ליל בהצלת בעלי חיים. ברוכמן למעשה מטפלת ומצילה אותם כדי שיאמצו אותם, מבלי שהיא גובה תשלום תמורתם.
קטיה, בחורה צעירה העובדת בחנות, מרימה גור חתולים ומלטפת אותו באהבה, עיניו עצומות ומצולקות, הוא עיוור. "כשהוא נולד העיניים שלו לא נפתחו", מספרת קטיה. "הוא חלה בווירוס שתוקף את העיניים ומשום שלא טיפלו בו בזמן, העיניים שלו ניזוקו בצורה בלתי הפיכה ויצאו מחוריהן. אריאלה מצאה אותו ברחוב ולקחה אותו לווטרינר. אף אחד לא האמין שישרוד, ותראי אותו עכשיו! למרות שהוא עיוור, הוא מתפקד נפלא".
דלת החנות נפתחת, ברוכמן נכנסת. הציפיות למראה גברת כבודה, אפורת שיער, בעלת מבט לא ברור בעיניים, מתנפצות כשהיא פוסעת לתוך החנות. מדובר בבחורה צעירה ונאה בת 29, והמבט בעיניים ממוקד ומפיץ אור. בינתיים הכלבים שבחנות רצים קופצים עליה בהתרגשות. ברוכמן מלטפת את הכלבים בשמחה ומרימה באהבה חלק מגורי החתולים. "וואו, לזה לא ציפיתי", חשבתי שוב ושוב במהלך הריאיון עימה. איך ייתכן שבחורה יפה ואינטליגנטית זו משעבדת את כל כולה לטיפול בבעלי חיים, ומגדלת בביתה 12 חתולים ושלושה כלבים?
אריאלה, את מודעת לכך שכששומעים עלייך לראשונה, איך לומר, משערים שאת קוקו.
"כשמכירים אותי רואים שזה בא ממקום נקי ולא מטירוף. זה פשוט שחור על גבי לבן לעשות משהו ללא אינטרס, ללא מטרה, בלי כוונה לקבל שום דבר בתמורה. למה כל כך קשה לקבל את זה?".
איך כל הטיפול הזה בבעלי חיים התחיל?
"מאז ומעולם. זה התחיל בזה שהייתי מוצאת עכברים בבית הספר ונותנת להם לשתות מהברזייה. כמה שנים אחר כך לא שתו מהברזייה הזו. תמיד גידלתי הרבה חיות בבית בתור ילדה, ועם הזמן זה רק מחמיר, המסירות נהיית יותר גדולה. אני לא מצליחה להבין איך במדינה כמו שלנו, שיש כל כך הרבה סבל בהיסטוריה שלנו, לא משליכים את כל זה גם על טיפול בבעלי חיים. כנראה שלי יש יותר חמלה מאחרים, ולכן הרוב נופל עליי".
חתיכת עול העמסת על עצמך. איך את מתמודדת עם זה?
"אני מתמודדת כי אני יודעת שאף אחד אחר לא יעשה. אומרים לי כל הזמן שאני לא יכולה להציל את כל העולם, וזה לא מה שאני מנסה לעשות, אך אני כן מנסה להציל את אלה שבדרכי. מצד אחד קשה לי עם זה ורע לי ואין לי זמן בשביל עצמי, אך מצד שני כל יום שאני מצילה חתול, בשבילי זה הכל. יש ימים שאני מתייאשת ובוכה, ואז יום אחד אני מוסרת חתול לאימוץ וזה עולם ומלואו.
"אני בהחלט מוודאת כי האנשים שבאים לאמץ אכן רוצים לגדל בעלי חיים ולא באים בשביל לתת אותם לנחש או כלבים. אני גם דואגת לרישום מסודר מי אימץ איזה חתול, ושומרת על קשר איתם. והכי חשוב, אני מוודאת איתם שאם באיזשהו שלב הם כבר לא ירצו בחתול,
הסלולרי של ברוכמן לא מפסיק לצלצל. אנשים מתקשרים אליה ללא הפסקה, מבקשים עצות איך לטפל בבעלי החיים שלהם, מדווחים על מיקומם של בעלי חיים נטושים או פצועים. ברוכמן מייעצת בסבלנות לכל מתקשר, איזו אנטיביוטיקה צריך לקחת, איזה אוכל מתאים. דקה לאחר מכן מתקשרת מישהי לספר כי היא לא מצליחה לגדל את גור החתולים שלה, שהיא לא רוצה אותו יותר. למרות שאמה אומרת ברקע כי אין מקום בחנות לעוד גור, ברוכמן לא מוותרת עליו, היא יודעת שאם היא לא תיקח אותו ותדאג לו, הוא יגיע לרחוב וימות, "טוב, ממחר הוא בטיפולי", היא מסכמת.
את לא גובה כסף עבור הגורים שאת מוסרת, מי מממן את הטיפול בהם?
"אני משקיעה ממיטב כספי בטיפולים וטרינרים, חסכתי לאוטו והוצאתי את כל הכסף על טיפולים בבית חולים וטרינרי. אני עדיין סוחבת תשלומים. אני לא זוכרת מתי קניתי לעצמי נעליים או בגדים. את השמלה שאני לובשת עכשיו קניתי לפני שש שנים בשנקין. לפני שאני אקנה לעצמי סנדביץ', אני אדאג שהם יאכלו ואת המזון הכי טוב שיש, כי זה מה שעושה אותם בריאים. גם כשמאמצים פה גורים, אז קונים בחנות בדרך כלל מוצרים נלווים, וזה עוזר. אחזקת החתולים יוצאת מהתזרים השוטף של העסק".
התפקיד שברוכמן נטלה על עצמה מלווה בהרבה רגעי משבר. "התקשרו אלי השבוע ודיווחו שיש קרטון עם גורי חתולים", היא משתפת. "כשהגעתי לאסוף אותם מצאתי חמישה גורים מתים. אם היו מתים מזריקת הרדמה, מילא. אבל הם גוועו ברעב, סבלו מהשמש היוקדת. זה מוות נוראי מלא בייסורים. אני רואה המון מוות, אני חולמת על זה בלילה. המון חתולים גוססים לי בידיים וזה חוסר אונים נוראי".
אולם לברוכמן אין את הזמן או הפריבילגיה לשקוע ברחמים, מחר עתידים להגיע אליה עוד שבעה גורים.
מה גרם לך לפתוח את החנות?
"פתחתי את החנות לפני קצת פחות משנה. לפני כן עבדתי בתור מנהלת בחנות אחרת לבעלי חיים. עזבתי את המקום וחיפשתי בטירוף מה לעשות. בסוף השלמתי עם מי שאני, הבנתי את ייעודי ומה אני צריכה לעשות ופשוט החלטתי שאני פותחת מקום. כבר הגעתי למצב שיש לי 96 גורי חתולים בבית לפני שפתחתי את החנות".
כמה???
"96, שמעת נכון. פרסמתי מודעות באינטרנט, ואנשים היו באים אליי ומאמצים גורים. הם החלו לומר לי, 'אריאלה אולי תעשי עם זה משהו'. בהתחלה מאוד פחדתי, אבל אזרתי אומץ ופתחתי את החנות עם התמיכה של המשפחה שלי. החברים שלי הזהירו אותי שלא כדאי לי, כי אני לא אוכל לסרב לאנשים. אם מבקשים ממני אוכל לחיה, אני נותנת, אם לאנשים אין כסף לווטרינר, אני משלמת בשבילם. אנשים יודעים שאם אדע שחיי בעל חיים תלויים בזה שאתן מכספי, אז אני אתן בלית ברירה".
את מקבלת סיוע מהעם היושב בציון?
"עם יד על הלב אני מרגישה הרבה היענות מהציבור שנותן לי הרבה פידבקים. אנשים גם שואלים אותי אם אני צריכה עזרה, אם לבוא לעזור בשישי ושבת, אם אני רוצה שילדיהם יבוא להתנדב בחנות".
ברוכמן לא מסתפקת רק בעזרה לבעלי החיים שמגיעים לחנותה. "יש בתי ספר ופנימיות באזור שיש בהם הרבה חתולים, אז אני מעמיסה אוכל באוטו ונותנת אותם לשומרים בבודקה ומבקשת מהם שרק יאכילו אותם".
מה סדר היום שלך?
"אני מגיעה לפה בתשע בבוקר, דואגת לכל הניקיונות של חדרי החתולים, נותנת תרופות לכל מי שצריך, את אלה שצריך לקחת לבדיקות וטרינריות אני אקח אחר כך. בצהריים אני מתפנה להביא סחורות לחנות, ובמהלך היום מגיעות אליי קריאות מאנשים שמצאו גורים בקרטון ברחוב כזה או כזה, שיש חתולה שלא מצליחה להמליט. מגיע ערב ואני עדיין בחנות, ושוב צריך לסדר את כל החתולים, לתת אינפוזיות, תרופות, למצוא מקום לחתולים החדשים. אני לא יוצאת מכאן לפני 23.30".
אל החנות נכנס בחור צעיר, טום שפילמן, שמבקש אמפולות וחול בשביל החתול שאימץ מברוכמן. "אני בכלל באתי כדי לאמץ כלב והתאהבתי בחתול הזה", הוא מוציא את הפלאפון ומראה בגאווה תמונות של חתול לבן כחול עיניים, "אריאלה הצילה אותו מהרחוב".
ברוכמן קורנת כאמא גאה. "אנשים חושבים שחתול מסתדר, שהוא יודע איך לשרוד. אולם הם שוכחים שמזמן זה לא שנות השישים והשבעים, כל הפחים סגורים והם לא יכולים להיכנס, מכוניות עוברות בכל מקום, הם גוועים ברעב, נדרסים ברחובות ונותרים דרוסים עד שמתים מפצעיהם. מה שחתול עובר ביום אחד זה סבל של חיים שלמים".
איך ניתן לעצור את הסבל שלהם?
"לעקר ולסרס. בקצב הזה עוד שנתיים כמות החתולים בישראל תעלה על כמות בני האדם. יש לתקצב בצורה יותר טובה את הכלביות העירוניות ועמותות כמו "SOS" ו"תנו לחיות לחיות", אין להם מקום או תקציב להחזיק את בעלי החיים, בעקבות זאת הם ממיתים אותם".
הכלביות העירוניות לא מתפקדות?
"לכל בעל חיים משוטט הם נותנים עשרה ימים לפני שמרדימים אותו, אלא אם מוצאים לו בית, ושוב זה בגלל שאין תקציב. אני לא מבינה למה לא מעלים את מודעות הציבור, שישימו תשדירים, שיסבירו את המצב. יש הרבה שרוצים לעשות אך הם לא יודעים איך".
ש מה את ממליצה לאדם מהרחוב לעשות?
"אם אדם מצא בעל חיים, שיבדוק שבאמת הוא נטוש ולא סתם מוחבא במקום כי האמא יצאה למצוא אוכל. אם חתול מיילל הרבה זמן, אז מומלץ להרימו, לקחת הביתה ולהתייעץ עם וטרינר לגבי המשך טיפול. אני מפצירה בהורים להסביר לילדים שמוצאים גורים, לא להכניס אותם לתוך קרטון ולא לגעת בהם בכלל. ברגע שהם יעשו זאת הם פשוט יקטעו את חייהם. כי ברוב המקרים האמא כבר לא תמצא את הגורים. צריך להסביר לילדים שחתול זה לא משחק, התנהגות כזו מגיעה מבורות שניתן למגר על ידי הסבר פשוט".
מכל פינה בחנות יוצא חתול, כלב בוגר או גור. "החנות היא הממלכה שלהם. זה כמו גן עדן בעבורם. יש להם טיפולים, אוכל, משחקים, הם מסתדרים אחד עם השני, הם נקיים. יש הרבה ילדים שבאים ללטף אותם. אלה שמזדעזעים אין להם מקום פה".
למרות שבעלי החיים מסתובבים פה חופשי, מבריק כאן.
"כי אני חולת ניקיון. בבקרים הכל מלוכלך, אך כרגע החנות נקייה למשעי כי אנחנו עובדים קשה בבוקר".
מה לגבי חיים אישיים? נשאר לך זמן לזה?
"אין. החברים שלי כבר יודעים שכדי לראות אותי הם צריכים לבוא לחנות או שהם מתקשרים. אני גרה בראשון לציון עם בן זוגי, ואין לנו זמן לחיי חברה. תכננתי להתחיל ללמוד לתואר שני בפסיכולוגיה ואין לי את הזמן לכך. העסק סוגר אותי בלהתקדם".
את צמחונית?
"לא. הייתי צמחונית עשר שנים ואז הפסקתי עם זה כי אני אוהבת לאכול בשר. אני לא מתיימרת להיות משהו שאני לא".
יש שיגידו שזו צביעות.
"אולי. אבל אם באמת הייתי מאמינה שלהיות צמחונית יעזור במשהו, הייתי מוותרת על הבשר. אני באמת עושה משהו שעוזר לבעלי חיים, אני לא סתם לא אוכלת בשר ואומרת שאת שלי עשיתי".
מה עם הבית שלך? יש לך הרבה חתולים וכלבים גם בבית. איך את מצליחה לתחזק אותו?
"כבר ציינתי שאני חולת ניקיון? אני מנקה את הבית כל יום".
והשכנים לא מתלוננים על הרעש?
"לא, יש לי שכנים מדהימים. כולם אימצו ממני חתול או כלב. במקום שיראו את כמות בעלי החיים ויירתעו - להיפך, זה רק מדרבן אותם לאמץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם