הסודות של אלתא: הפרשייה המינית שמסעירה את המפעל הבטחוני
סטודנטית צעירה שהועסקה במפעל הביטחוני אלתא באשדוד, לא דמיינה שהבוס שלה יהפוך את חייה לגיהינום. גם לאחר שהיא לא נענתה לחיזוריו, הוא המשיך להטריד אותה, על ידי אמירות בעלות אופי מיני, שליחת ידיים והעברת סרטונים פורנוגרפיים. לפני כמה ימים הרשיע אותו בית המשפט, וכעת הוא מקווה שלא יפוטר מעבודתו
המיסתורין סביב המתקן הביטחוני הסודי שנמצא במרכז העיר הפך אותו, באופן פרדוקסלי, לשיחת היום בקרב התושבים.
כל מי שעובר ליד המתחם הענק שבו הוא ממוקם, מתחיל לספר על החבר שהוא מכיר שעובד שם וסיפר לו על מערכת מתוחכמת חדשה שהרכיבו במקום. בדרך כלל, אלה הכל גוזמאות ריקות מתוכן. אף אחד לא באמת יודע מה קורה בתוך המפעל.
אבל פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבוע שעבר, מספק הצצה נדירה למתחם הסגור של אלתא. מסתבר שגם במקום שבו עוסקים בנושאים הרגישים ביותר לביטחון מדינת ישראל, סובלים מאותם חולאים שקיימים גם בעולם החיצוני. כך קרה עם עובד בכיר, מנהל מחלקה במפעל, שהורשע בעבירות של הטרדה מינית בצעירה.
כתב האישום הוגש לבית משפט השלום באשדוד, נגד אחד ממנהלי המחלקות, בשם פטריק טובול, תושב אשדוד, בסוף שנות הארבעים לחייו. הוא מועסק במפעל כ-30 שנה בתפקיד שעליו לא ניתן לפרט.
לפני מספר שנים קיבל תחת אחריותו סטודנטית צעירה, בשנות העשרים לחייה. על פי כתב האישום, הנאשם התחיל לשוחח עם העובדת בעניינים אישיים שונים, והודיע לה כי הוא מעוניין ב"מאהבת רוסייה". הצעירה הבהירה לנאשם כי היא אינה מעוניינת בקשר מעין זה עמו, והוסיפה כי יש לה בן זוג.
בכתב האישום מפורט עוד כי במהלך חודש פברואר 2007, הטריד הנאשם את העובדת מספר פעמים, והשמיע לה במספר הזדמנויות, משפטים בנוסח: "אם את תמשיכי לעבוד פה בתור סטודנטית, את תצטרכי לשכב איתי", "אני רוצה להיות החבר שלך, בואי ותהיי חברה שלי", ועוד.
הצעירה, שבאותם ימים סעדה את אביה שהיה מאושפז בבית חולים והגיעה לעבודה במצב רוח ירוד בשל כך, הגיבה אליו בכעס ובתוקפנות. היא חזרה ואמרה לנאשם כי אינה מעוניינת בהצעותיו, אך הוא נותר בשלו. באחד המקרים שלח הנאשם לעובדת מסרון בו נכתב: "תציצי את הציצי".
עוד נטען בכתב האישום כי במהלך חודש מארס 2007, במספר מקרים, בעת שהעובדת התכופפה או רכנה לפנים, הגיע הנאשם מאחוריה ונתן לה מכה על ישבנה. בנוסף לכך, הנאשם שלח
בסוף חודש מארס 2007, בעת ששהתה עם טובול במשרד, הוא שאל אותה אם היא רוצה להיות חברתו. כאשר ענתה לו בשלילה, אמר לה הנאשם מספר פעמים בשפה הרוסית את המילים "או לובי או דומי", שמשמען בעברית: "או שתאהבי אותי, או הביתה". לאור התנגדותה, התעצבן הנאשם והחל לצעוק על העובדת המבוהלת באומרו: "אל תדאגי, אני לא אאנוס אותך עכשיו".
לאור התנהגות המנהל, פנתה העובדת למשרד משאבי אנוש במפעל, במטרה לעבור מהמחלקה שבניהולו לתפקיד אחר. במהרה היא אכן הועברה למקום עבודה אחר במפעל. העובדת אף התלוננה על המעשים של הבוס שלה להנהלת המפעל.
בעקבות התלונה, ננקט נגד הנאשם הליך משמעתי במקום העבודה, ובעקבותיו הוטלו עליו קנס על סך של 6,000 שקלים, אשר נועד לקרן סיוע במצוקה של עובדים. כמו כן, נענש המנהל באי קידום בדרגה למשך 18 חודשים ובאזהרה חמורה.
ראש מינהל משאבי אנוש במפעל החליט לשלוח מכתב בנושא לכלל העובדים. במכתבו פירט את העונשים שקיבל המנהל המטריד: "לאחרונה התקיימה ועדת בירור פריטטית לעובד, אשר הפר הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד בכך שהטריד מינית עובדת, בין היתר על ידי שליחת חומר פורנוגרפי באמצעות רשת המחשבים הפנימית של אלתא".
אך העובדת לא הסתפקה בהליכים הפנימיים של המפעל, והתלוננה נגד המנהל גם במשטרה. בתחילת שנת 2010, ללא קשר לתלונה זו, פוטרה העובדת מהמפעל לאחר שלוש שנות עבודה, בעוד המשפט מתנהל בבית משפט השלום באשדוד.
במהלך עדותה סיפרה העובדת כי נוכח התנהגות הנאשם, הייתה אחוזת פחד במהלך שעות העבודה, ו-וידאה כל העת כי המשיב אינו מצוי בסביבתה המידית. היא חששה לעבוד שעות נוספות, לבל תצטרך להימצא במחיצת המשיב, מתוך חשש כי הוא עלול לגעת בה ולהטריד אותה. עוד טענה כי היא סבלה מסיוטים והייתה קרובה לעילפון מספר פעמים.
בעקבות התלונה שהגישה, נוהלה חקירה במשך ארבעה חודשים. במקביל, מצבה החברתי הידרדר והעובדים גילו כלפיה יחס עוין, ונזהרו מפניה. חלק מהעובדים אף פנו אליה בבקשה לבטל את התלונה, על מנת שלא תיפגע משפחתו של המשיב. אותם פונים גם דאגו לציין בפניה כי הוא הנאשם הוא "בעל קשרים". לדבריה של המתלוננת, נפגעו קשריה האישיים עם בן זוגה, היא סבלה מבעיות נפשיות, ואף התקשתה לקיים מגע גופני ואורח חיים נורמלי.
המתלוננת סיפרה כיצד קיבלו ב"אלתא" את תלונתה: "פניתי למשאבי אנוש, ואז המצב נהיה הכי גרוע שיכול להיות. הפסקתי לעבוד, כעסו עליי ושנאו אותי. ביקשו שאבטל את התלונה.
"היו בנות שכעסו עליי והפסיקו לדבר איתי. הפסקתי לקיים קשרים חברתיים עם אנשים במפעל. הם רק רצו לדעת מה קרה. הם היו מצביעים עליי ואומרים 'הנה, זאת היא'. אם מישהו הגיע, אמרו לו 'אל תתקרב אליה, הבוס שלה עשה לה ככה וככה'. אם באתי לעזור למישהי בתחום העבודה שלה היו אומרים לי 'אהה זאת את'".
סניגורו של הנאשם, עו"ד אבי חימי, הציג בפני בית המשפט עדויות אופי, המדברות בשבחו של הנאשם. בין היתר נאמר כי הוא נעדר עבר פלילי, עוסק בפעולות התנדבות וכי העבירה חריגה לאורחות חייו. הנאשם הביע צער וחרטה, ואף היה נכון לפצות את המתלוננת בגין הפגיעה בה.
בסופו של דבר, הודה הנאשם בארבע עבירות של הטרדה מינית, במסגרת הסדר טיעון שקבע כי לא יורשע למרות הודאתו. בית משפט השלום באשדוד פסק נגדו, ללא הרשעה, 500 שעות של עבודות שירות, פיצוי למתלוננת בסך של 40 אלף שקלים והתחייבות על סך 30 אלף שקלים שלא יעבור עבירה דומה בשלוש השנים הקרובות.
המדינה הגישה ערעור על העובדה שהנאשם לא הורשע, וכך התגלגלה הפרשה לפתחו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. סניגורו של הנאשם ציין בפני השופטים כי לא מן הנמנע שהרשעה תוביל לפיטוריו של הנאשם מעבודתו במפעל הביטחוני, וביקש להימנע ממנה בשל כך.
אחד מעדי האופי שהזמין הנאשם טובול כדי להציג את עמדתו בפני השופטים, הוא יו"ר מ.ס אשדוד בכדורגל, מנדל דוידוביץ, המשמש כסגן ראש תחום במפעל. דוידוביץ' עובד במפעל 37 שנה ומעיד על עצמו כחבר קרוב של טובול. בעדותו אמר בין היתר: "אני מכיר אותו כאיש משפחה למופת. מדובר במשפחה מלוכדת.
"אני מכיר את המשפחה מקרוב וחייהם המשותפים נהדרים. מעבר לכך, הנאשם מתנדב בקבוצת כדורגל. אני מבקש לרחם עליו, אני מבקש מבית המשפט ללכת לקראתו. מדובר במקרה בודד. הוא סובל ארבע שנים ומתחרט על המקרה. הוא יודע שזה נעשה בשוגג כל אחד מאיתנו באלתא הסיק מסקנות. כל מי שמכיר את המקרה יודע שצריך להיזהר מהדברים האלה. הסקנו מסקנות שיש דברים שלא עושים. נקווה שנלמד מזה".
אך דוידוביץ ועו"ד חימי לא הצליח לשכנע את השופטים, שהרשיעו את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. בפסק הדין, שניתן בשבוע שעבר, כתבו השופטים: "לנאשם נעלמו, למרבית הצער, האיסורים שבהתנהגות שיש עמה התייחסות משפילה ומבזה, ויצירת סביבת עבודה עויינת לקורבן ההטרדה, שהייתה נתונה למרותו הישירה, וחששה למקום עבודתה.
"הנאשם, המבוגר בהרבה מהמתלוננת, עובד קבוע בעל ותק רב ומעמד במפעל, ואחראי ישירות על המתלוננת, לא הרפה מהמתלוננת במשך חודשים, והתייחס אליה בדרכים שונות, ואף במגע גופני, כאל אובייקט מיני, כמפורט בעובדות כתב האישום.
"מעבר להתייחסות המבזה והמשתלחת, השמיע המשיב אמירות שעלה מהן אף איום מפורש כי המתלוננת מעמידה את המשך עבודתה בסכנה, אם תמשיך בהתנהגותה ה'סרבנית', ולא תיעתר ללחציו המיניים.
"הנאשם העמיד את המתלוננת במצב של חוסר אונים, והסב לה תחושות איום והשפלה מתמידות. בשל חששה מהתנהגותו הנמשכת של המשיב, פסקה מביצוע שעות נוספות, נעדרה מהעבודה, ולבסוף, כשכלו הקיצין מבחינתה, ביקשה העברה למקום אחר".
עוד נאמר בהחלטה: "לנאשם עומדות אומנם נקודות זכות רבות, אך עם זאת, אין לשכוח, כי מבצעי עבירה מסוג זה, הינם במקרים רבים בעלי מעמד ומרות, שהגיעו לרום תפקידם לאחר שנות עבודה מרובות ותרומה למקום העבודה.
"אכן, קיימת אפשרות כי המשיב עלול לסיים עבודתו נוכח הרשעתו, ואולם, פיטורים עקב התנהגות רעה ומנצלת על ידי ממונה במקום העבודה, הפוגעת בעובד אחר, אשר יש בה בנוסף, כדי לחבל ולכרסם ביחסי העבודה, הינה פועל יוצא ולעיתים מתחייב מהתנהגות זו, ועל כך באה להתריע חוקת העבודה.
"המשיב, עובד ותיק מאוד, המודע לאיסורי החוק, והמוחזק גם כמי שמכיר את חוקת העבודה החלה על העובדים, אינו יכול לטעון, אפוא, כי יש באפשרות הפסקת עבודתו בנסיבות אלה כדי להפתיע".
בסופו של דבר החליטו השופטים להרשיע את הנאשם בעבירות של הטרדה מינית. עם זאת הם לא החמירו את העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום באשדוד.
סנגורו של החשוד, עו"ד אבי חימי, מסר לאחר ההחלטה: "לדעתי, בית משפט המחוזי הנכבד שגה בהחלטתו, ואנחנו נבחן שוב את הסוגייה הזו במסגרת בקשת רשות ערעור שתוגש בימים הקרובים לבית המשפט העליון. אני סבור כי במהלך ניהול ההליך הזה נעשה עוול כבד לטובול. הפרשה הזו מצומצמת, והיו כאלו שטרחו להצית את המדורה ממניעים פסולים שלהם".
ממפעל "אלתא" נמסר: "התקיימה ועדת בירור נגד העובד בגין תלונה על הטרדה מינית. העובד הורשע ונענש. העובד ממשיך לעבוד במפעל. עבודתה של המתלוננת הסתיימה ונבעה משיקולים עינייניים ומקצועיים בלבד".
ממשרד המשפטים נמסר בשם פרקליטות מחוז דרום: "בתיק זה, הפרקליטות סברה שהמעשים שנקבע שהנאשם ביצע מחייבים הרשעה ואף ענישה של ממש. זאת בין היתר לאור העובדה כי המעשים בוצעו על רקע יחסים של מעביד ועובדת.
"לאור זאת ולמרות שמדובר, על פי טענת הנאשם, ברף המינורי של עבירות מסוג זה, החליטה הפרקליטות להגיש ערעור על היעדר ההרשעה ועל קולת העונש ולא להסתפק בפיצוי המשמעותי שהטיל בית משפט השלום על הנאשם (40 אלף שקלים). בית המשפט המחוזי אימץ את עמדת הפרקליטות, תוך שקבע כי מעשים כאלה מחייבים הרשעה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם