ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

מתמרן בין פרנסה לחלטורה: סיפורו של אלוף ישראל בריצת 100 מטר

בבוקר הוא נציג בחברת קוקה קולה ומוכר משקאות קלים. בשעות הערב אסף מלכה מחדרה הוא אתלט מקצועי שחורך את המסלול. היכרות עם אלוף ישראל הטרי בריצת 100 מטר, לשעבר תלמיד בישיבה חרדית, שנאלץ לתמרן בין מקצוענות לחובבנות, בין פרנסה לחלטורה. "צריך להיות משוגע בשביל להיות אתלט בארץ", הוא אומר

גיא פישקין | 20/7/2011 11:35

תגיות: אסף מלכה,

מדי בוקר יוצא אסף מלכה מביתו בחדרה בדרך לעבודה כנציג שירות של חברת קוקה קולה במושבי עמק חפר. הוא מבקר באינספור בתי עסק, מסעדות וחנויות מכולת.

אסף מלכה צילום: יוסי אלוני

מעטים האנשים שעובדים מולו יודעים כי האיש שמשווק להם בקבוקי שתייה הוא אלוף הארץ הטרי בריצת 100 מטר. מעטים עוד יותר מכירים את סיפור חייו ההפכפך; איך בילדותו למד בישיבה חרדית ובהמשך נטש את עולם הדת לטובת חיים חילוניים.

כשמלכה מסיים את העבודה בקוקה קולה הוא מתפנה לתחביבו - ריצה. שישה ימים בשבוע הוא עושה את הדרך הארוכה לאצטדיון בהדר יוסף רק כדי להיווכח שמעטים רוחשים כבוד למלכת האתלטיקה.
"האתלטיקה בישראל היא ענף זניח", אומר מלכה בכאב.

"זה מצב עצוב ואיום ונורא, אבל למדתי לחיות עם זה. צריך להיות משוגע בשביל להיות אתלט בארץ, אחרת אין שום הסבר הגיוני לכך שספורטאי מקריב עשרות שנים של אימונים מפרכים בתנאים לא קלים בשביל הערכה ותגמול כספי עלוב כל כך".

מהישיבה למסלול הריצה

נסו לדמיין לרגע את חייו של אתלט מקצועני ברחבי העולם. תחרויות נוצצות, כתבות בעיתונים, בונוסים על הישגים מיוחדים ומעמד של סופר-סטאר ברחבי המדינה. עכשיו פקחו עיניים וחזרו למציאות הישראלית.

את אליפות הארץ באתלטיקה שנערכה בשבוע שעבר בהדר יוסף אפשר להגדיר במילה אחת: מחפירה. יציעים ריקים, תוצאות מביכות ורייטינג נמוך גרמו לענף שגם ככה נמצא בדעיכה מתמדת בשנים האחרונות לשקוע עמוק אל תוך התהום.

למרות האכזבה מהתחרות, מלכה היה מהיחידים שהפיחו תקווה לענף. הוא הצליח לקבוע את תוצאת השנה במקצה ל-100 מטר, עם 10.58 שניות, תוצאה שהיא שיא אישי מבחינתו. "זאת הרגשה מדהימה", הוא אומר השבוע לאחר שהוכתר בתואר אלוף ישראל. "עברתי תקופות לא פשוטות בחיים ולהגיע להישג כזה מגמד את כל המכשולים והקשיים

שבדרך. אני מאושר עד הגג".

הישגו של מלכה (31) מקבל משמעות כפולה כשמביטים על קורות חייו ומגלים שהיה בצעירותו תלמיד בישיבת החרדית "אור גאון". "גדלתי בבית דתי מסורתי כחובש כיפה סרוגה בשכונת גבעת אולגה", הוא מספר. "בשלב כלשהו במהלך ההתבגרות החלטתי להתחזק ופניתי לישיבה חרדית. באותה תקופה רק הדת עניינה אותי, ואף שריצה וספורט בכלל תמיד משכו אותי, לא ראיתי את עצמי עוסק בהם".

את "הסטירה", כפי שהוא מגדיר זאת, קיבל מלכה בשנה השלישית ללימודיו בישיבה. הוא ראה כי חבריו לשכונה מתגייסים לצבא ואילו הוא נשאר בין ספרי התורה ועמודי הגמרא. "ברגע שהבנתי שהדת תמנע ממני להתגייס לצבא החלטתי לברוח ממנה בדיוק כמו שנכנסתי אליה. סוף שבוע אחד חזרתי הביתה לחופשה, והחלטתי לא לשוב עוד לעולם לישיבה".

ראשי הישיבה עוד ניסו להחזיר את מלכה המבולבל ללימודים התורניים, אך הוא היה נחוש להתגייס לצבא. הוא מצא עצמו בחיל התותחנים, שם לראשונה הבחינו מפקדיו בזריזותו יוצאת הדופן. "המהירות שלי הפכה לשם דבר בבסיס", הוא נזכר בחיוך. "המפקדים היו עומדים עם סטופר ומודדים לי תוך כמה זמן אני נוגע בעץ וחוזר. זה היה מתיש".

אסף מלכה צילום: יוסי אלוני

את קריירת הריצה המקצוענית החל מלכה בהיותו בן 24, גיל מאוחר לכל הדעות, כשנרשם לקורס מדריכי ספורט במכון וינגייט. "הגעתי לקורס כחובב ספורט מן המניין", הוא מספר. "בחלומות הכי ורודים שלי לא דמיינתי שזה מה שיוביל אותי לרוץ באופן רציני".

במהלך לימודיו הבחין מלכה בעלון המזמין את הקהל הרחב למבדקי ריצה ל-60 מטר. הוא החליט לנסות את מזלו, ולאחר שהדהים בתוצאות יוצאות דופן את גרש גרשקוביץ', מרכז ענף האתלטיקה הקלה במכון, היה ברור לו שמצא את ייעודו החדש בחיים. מלכה הצטרף לאגודת א.ס. רמת-השרון, שם פגש את מאמנו האישי בשבע השנים האחרונות, קרלו רפאלי.

"ההיכרות עם קרלו היא אחד הדברים היותר טובים שקרו לי", הוא מחמיא למאמנו. "לא אשכח לעולם את המשפט שהוא אמר לי באימונים הראשונים: 'אתה כבר לא ילד, ולכן לא אמרח אותך. על המקום אומר לך אם הענף הזה מתאים לך או לא'. אחרי שני מבדקים, קרלו חשב שהסטופר שלו התקלקל. התוצאות שלי הכניסו אותו כנראה לשוק וכך בעצם התחיל הקשר בינינו".

הפגישה הרומנטית על המסלול

את מלכה, בחור צנום ובעל שרירי תאומים שלא היו מביישים את גדולי האצנים, פגשנו ליד אצטדיון הדר יוסף. "האצטדיון הזה הוא כמו בית שני בשבילי", הוא מגלה. "כל כך הרבה דברים טובים קרו לי כאן בשבע השנים מאז שהתחלתי לרוץ באופן מקצועני, שכבר הפסקתי לספור".

כאשר מלכה מדבר על דברים טובים, הוא מדבר ביו היתר על ההיכרות עם בת זוגו, דנה ברדה, על מסלול הריצה. לפני שנה, במהלך אחת מתחרויות הגרנד פרי נתקל מלכה באתלטית חטובה שהסיחה את דעתו. "האמת שהיא הפריעה לי לרוץ", הוא צוחק בזמן שהוא משחזר את רגע ההיכרות עימה.

"לא הסכמתי לצאת מהאצטדיון באותו ערב עד שהשגתי את מספר הטלפון שלה. אל הפגישה הראשונה שלנו במסעדה יוקרה היא הגיעה בטייץ ובגופיית ריצה שגרמו לי למבוכה לא קלה. הסועדים לא האמינו למראה עיניהם. עד היום אנחנו צוחקים על כך".

לפני שבועיים, שנה לאחר אותה פגישה, כרע מלכה ברך והציע לדנה נישואים אל מול עיניהם הנוצצות של בני משפחתו. "לצד הריצה, התמסדות והקמת בית בישראל הן הדברים החשובים בחיים. החלטתי שהגיע הזמן למסד את האהבה בינינו".

נראה כאילו אתם בני זוג ספורטיביים למופת.
"זאת לא קלישאה, זאת המציאות שלנו ביום-יום. כספורטאית, דנה מבינה את הצרכים שלי ומסייעת לי, אם זה עידוד אחרי תחרות גרועה או בסיוע בניהול חיים ספורטיביים מלאים. אולי זה הזמן לנצל את הבמה ולהודות לה על כל התמיכה. יש לה חלק בלתי נפרד בהישג שלי".

אפרופו קשיים, האם אתלט מקצועי בישראל יכול להתפרנס מאתלטיקה?
"אתה תצחק אם אספר לך כמה אני מרוויח. 1,300 שקל בחודש משלמת לי אגודת א.ס. רמת-השרון. זו משכורת שאמורה לספק את כל צרכיי במהלך החודש, אתה קולט?

אסף מלכה בפעולה צילום: יוסי אלוני

"אני מכיר באופן אישי אתלטים, שלא יכלו לשאת בנטל הכלכלי בענף הזה ופשוט פרשו ממנו. גם אני הייתי קרוב מאוד לפני שנה לפרישה. אמרתי למאמן שלי שאם תוך שנה לא אצליח לזכות בשום תואר רציני, אני עם הריצה גמרתי. כנראה שמלמעלה רצו שאמשיך עוד קצת".

למלכה קשה לדבר על מצבו של ענף האתלטיקה. קשה לו משום שהדבר מעכיר את מצב רוחו. "צריך להכיר בעובדות. האתלטיקה נמצאת בתהליכי גסיסה. כספים הולכים ונגמרים, תחרויות מתבטלות. ענף מקצועני לא יכול להתנהל בצורה כזאת.

"המצב בארץ לא מאפשר לי להתמקד בריצה כמקצוען. זהו האידאל שכל אתלט היה שואף אליו, אבל לצערי אני נאלץ להסתגל למציאות העגומה. לפעמים, כשאני נמצא ברכב לבד בנסיעות במסגרת העבודה בקוקה קולה, יוצא לי לחשוב מדוע זה מגיע לי. הרי אותו אתלט ברמה הרבה פחות טובה ממני באירופה זוכה לתנאים הטובים ביותר מבחינה כלכלית ומקצועית, תנאים שאני רק יכול לחלום עליהם".

אז איך אפשר לקדם את הענף בארץ?
"מה שלא מבינים אצלנו זה שבנייה ויסודות מתחילים מלמטה, כלומר מילדים ונוער. הם הבסיס לכל ענף ספורט. עבודה כזאת לוקחת לפחות עשור עד שרואים תוצאות בשטח. אין לנו מספיק סבלנות ואורך רוח. אצלנו רוצים תוצאות כאן ועכשיו, וככה זה לא עובד.

"חשוב שהכסף יוזרם קודם כול לאתלטים ולאחר מכן לארגון תחרויות. הבעיה היא שכל תחרויות הליגה לנוער בוטלו העונה מפאת חוסר תקציב. גם אם יש צעירים מוכשרים, איך הם יוכלו להתקדם אם אין להם מסגרת להתחרות בה?".

הצלחה טובה יותר מסקס

למלכה, כפי שאפשר לראות יש בטן מלאה על כל ההתייחסות בארץ לאחד מענפי הספורט הבולטים בעולם, אבל זה לא מונע ממנו להתאמן בשיא הרצינות ולהשקיע את כל כולו על מסלול הריצה.
"כשאני על המסלול ומצליח לנצח זוהי הרגשה טובה יותר אפילו מסקס", הוא נסחף בדימויים. "הסיפוק בענף הזה הוא אדיר. ההישגים הם אישיים, וכאדם שאוהב לעבוד ולהשיג דברים בכוחות עצמו האושר שלי הוא עוד יותר גדול".

בדיעבד, אתה מתחרט שלא נחשפת לענף הזה מוקדם יותר בחייך?
"אני אשקר אם אומר שזה לא אוכל אותי בכל יום. תמיד יש מחשבות על מה היה קורה אילו. המאמן שלי אומר לי תמיד שאם הייתי מגיע אליו בגיל צעיר יותר, הייתי היום בטופ העולמי. אולי אפילו היית יושב עכשיו עם אלוף אירופי ולא עם אלוף ישראל".

למרות ההישג המרשים וההערכה הרבה שלה זכה בשבוע האחרון מעמיתיו, מלכה יודע כי כדי להשיג את הקריטריון האולימפי (10.25 שניות. השיא הישראלי, 10.20 שניות, שייך לאלכס פורוחובסקי מ-1999) ולהתברג בסגל האולימפי ללונדון 2012, הוא יהיה חייב לשפר את תוצאתו ביותר מ-30 מאיות השנייה, דבר שנראה כרגע לא בר-השגה.

"אם להיות כנים, הסיכוי שאצליח להשיג את הקריטריון קטן מאוד", הוא מודה. "בהתחשב בעובדה שאני נאלץ לתמרן בעבודה נוספת ולהשקיע בה כמה שעות במהלך השבוע, אני יכול להבטיח רק שאעבוד הכי חזק שאוכל ואנסה להתקרב כמה שיותר אל הקריטריון בתקווה לשבור אותו. אם אצליח בכך מה טוב. ואם לא, גם לא קרה שום דבר".

מהן המטרות הקרובות שלך בטווח הקצר?
"כבר בימים הקרובים אתחרה בגרנד פרי ירושלים, שם אני מקווה לקזז את השיא. לצערי, שוב בגלל היעדר תקציב, תחרויות נוספות השנה לא נראות באופק. ובמצב כזה יהיה לי עוד יותר קשה להתקדם. כולי תקווה שהמצב ישתנה והאיגוד יתעשת. זה בהחלט מצב עצוב עבורי ועבור אתלטים רבים, שנשארים תקועים במקום עקב מספר מצחיק של תחרויות".

ובכל זאת, חייבים לסיים בנימה אופטימית.
"אני אספר לך סיפור. לפני 5 שנים קיבלתי הצעה להצטרף לקולג' בארצות הברית כדי לייצג אותו בריצה והשלים באותה הזדמנות תואר אקדמי. כפטריוט שאוהב את המדינה, החלטתי לוותר על הרעיון הזה. חשוב היה לי להצליח דווקא בארץ למרות כל הקשיים שיש כאן.

"אני יכול לומר שבאמת הצלחתי. העצה שלי לכל הספורטאים הצעירים היא לעבוד קשה כבר מגיל צעיר מכיוון שאחר כך נקיפות המצפון אוכלות אותך. למדתי את זה על בשרי, ואם לפחות בזה אוכל לעזור לדור הבא אז עשיתי את שלי".