יאללה לסגור ת'באסטה: נתניה נפרדת מאצטדיון הקופסא
האוהדים כבר מתייחסים אליו כאל מוצג ארכיאולוגי, שחקני העבר מדברים עליו בחרדת קודש ועובדי התחזוקה מחכים רק לרגע להיפרד ממנו לשלום. אצטדיון הקופסא גאה להציג: עונה אחרונה בהחלט. טבלת הייאוש עד הפרידה הסופית מתחילה מהשבוע הבא
אבל עד לחנוכתו של האצטדיון, אי שם באוגוסט 2012 (אם לא תהיה כמובן דחייה), ייוותר אצטדיון הקופסה בעליבותו. את מגרש הבית המיתולוגי של מכבי נתניה מעטרים כיום עמודי בטון מתקלפים, קירות מתפוררים ושערי ברזל חלודים.
עבור מכבי נתניה, שתחל בעוד שבוע את עונת 2011/12, במשחק רשמי ראשון מול הפועל פתח תקווה במסגרת גביע הטוטו, זו תהיה העונה האחרונה שבה ייערכו המשחקים באצטדיון עתיק היומין. זמן קצר אחרי כן יעלו דחפורים על המגרש ולא יותירו ממנו כל זכר. האצטדיון המיתולוגי, שנבנה בשנת 1943, כשהבריטים שלטו בארץ, יפנה את מקומו לעוד פרויקט נדל"ני.
בשבוע שעבר ביקרנו בקופסא. הרבה מה לראות לא היה. צמחיית פרא, לכלוך מצטבר, חלודה, שמה ושממון. נראה כי כולם כבר סופרים את הימים עד הוצאתו של המגרש מכלל שימוש.
"לי יש רק זיכרונות טובים מהמקום", אומר עודד מכנס, אולי הסמל הכי גדול בתולדות מכבי נתניה. גם משה גריאני לא מאמין שזו העונה האחרונה של המגרש שבו אסף ערמת חוויות. "כשאני מדבר על הקופסה, ויש לי צמרמורת".
נכון שעוד חזון מועד ועדיין מוקדם להקריא את הספד האשכבה לאחד האצטדיון הוותיקים ביותר בארץ, אבל נראה שאפילו בעירייה כבר מתייחסים לאצטדיון כמבנה שעבר זמנו. אין הוכחה טובה מאשר ערמת הפסולת הניכרת בכל פינה באצטדיון. על רמת התחזוקה אין טעם להכביר מילים. כולם מחכים לסגירת הבאסטה, והיה עדיף אם זה היה קורה כבר בעונה הקרובה.
כאשר הבריטים הקימו את אצטדיון הקופסא, הוא נחשב באותה תקופה למתקן ספורט מתקדם. לימים הפך לאחד האצטדיונים המושמצים בארץ. "דיר חזירים", "מגרש שלא ראוי לקבוצה בליגת-העל", "אתר היסטורי שעבר זמנו". אלה היו רק מקצת הכינויים הלא מחמיאים שהודבקו לאצטדיון.
"זה לא סוד שהמתקן הזה כבר מזמן לא מתאים לרמה של ליגת-העל ואפילו לרמות נמוכות יותר", אומר מכנס. "אבל
כשמכנס מדבר על הקופסא, הוא כמובן מתייחס לתקופה שהמשטח היה עשוי דשא ולא כורכר, כפי שהדבר נראה כיום. "כולם מבינים שמועדון כמו נתניה עם קהל גדול ואיכותי זקוק למגרש חדיש ומרשים, אבל עד שזה ייקרה צריך לזכור לקופסה גם את הרגעים הנפלאים שהיא סיפקה לנו. הייתי שמח אם יהיה אפשר להשאיר לאחר הריסת האצטדיון איזו אבן, כמו בברלין לאחר נפילת החומה, שתסמל עבור הדורות הבאים את מה שהיה כאן במהלך השנים".
גריאני, חברו של מכנס לאותה תקופה מופלאה בשנות השבעים והשמונים, משמיע אף הוא דברי הלל בזכות האצטדיון הוותיק. "המילה קופסה מסמלת עבורי דברים גדולים", הוא אומר. "עד היום, כשאני נזכר במגרש הזה ובתצוגות שנתנו כאן, עוברת בי צמרמורת בכל הגוף. היתרון של המתקן הוא מיקום הקהל, ממש על כר הדשא, מה שגרם ללא מעט קבוצות לשקשק מפחד כבר מכביש החוף".
למרות הבנייה המתקדמת של האצטדיון החדש, גריאני אינו ממהר להיפרד מהקופסה. "גם כשהייתי בן 17 אמרו שנעבור לאצטדיון חדיש ומודרני. נכון שרואים שיש התקדמות, אבל עם ההתנהלות של המדינה שלנו אי אפשר כבר לדעת מתי באמת דברים ייצאו אל הפועל.
"על כל פנים, אני שמח על כך שכמו שנהוג בכל האצטדיונים הגדולים בעולם, המגרש החדש נבנה מחוץ לעיר. זה לא מתאים שאצטדיון כדורגל ייבנה בסמוך לבתי מגורים, כפי שקורה עד היום בעיר".
אצטדיון הקופסה, או בשמו הרשמי אצטדיון שר-טוב, על שמו של יוסף שר-טוב, שהיה ממקימי אגודת מכבי נתניה ושימש היו"ר הראשון שלה, נחנך באופן רשמי לפני קצת יותר מ-65 שנה, באוגוסט 1943. זהות הקבוצה היריבה שהתארחה בו למשחק רשמי נגד מכבי נתניה המקומית במסגרת גביע אירופה לקבוצות היא עד היום נושא לוויכוח נוקב בקרב אוהדיה הקשישים של הקבוצה.
יש הטוענים כי זו הייתה טאשה קארילה היוגוסלבית, אך הרוב המכריע גורס כי זוהי דווקא קורינטיאס, קבוצת הצבא הבריטי. מרבית חיילי המנדט בארץ שירתו במחנות ביישובים הסובבים את נתניה ושמרו על קשר הדוק עם שחקני הקבוצה.
לא מעט שינויים עברו על האצטדיון הוותיק. בשנות השבעים הוא היה ביתה של מלכת הליגה, זו שזכתה בארבע אליפויות וזכתה למטבע הלשון "נתניה ועוד 15". באותן שנים, שהיו שנות השיא של נתניה, גדשו אלפי אוהדים את היציעים. בגלל הדוחק טיפסו האוהדים על הגדרות ועל הבתים הסמוכים, מחזה שתרם לאווירה מחשמלת באצטדיון השכונתי.
"אני לא מגזים, אבל הקופסה הייתה, ואולי היא עד היום, המגרש הכי ביתי בכדורגל הישראלי", מספר האוהד השרוף אלעד כץ. "האוהדים כאן יושבים ממש על כר הדשא, הרגשה שאין כמעט באף מקום אחר בארץ. נכון, התנאים כאן לא טובים וצריך להתקדם, אבל יהיה עצוב להיפרד מהקופסה. קל זה בטוח לא יהיה".
מצב הבטיחות באצטדיון הביא להקמת "פלוגת סדרן", שהייתה מורכבת מאוהדים שלקחו על עצמה את כל נושא האבטחה והסדר במגרש, ללא כל תמורה. תפקידם העיקרי היה למנוע מילדים ומעוברי אורח להתגנב אל תוך תחומי המגרש. בשנת 1984 הורתה המשטרה לפרק את הפלוגה, והאחריות לאבטחה ולסדר במגרש עברה לידי חברות אבטחה פרטיות.
דוד לביא, חלוץ העבר המיתולוגי של נתניה, נזכר בערגה בתקופת תור הזהב. "המגרש שלנו תמיד היה בתחתית הרשימה של האצטדיונים בארץ בכל הנוגע ליופי ולאיכות", הוא אומר.
"אבל לראות את הקהל הזה גודש את היציעים זה משהו שריגש אותי בכל פעם מחדש. בדיעבד, תמוהה בעיניי היכולת הטכנית המרשימה שהצלחנו להציג חרף התנאים הקשים. רק לחשוב שאם בזמננו היה נבנה אצטדיון חדש, אולי נתניה הייתה הופכת לאימפריה עוד יותר גדולה".
לביא, ששיחק חמש עונות בקבוצת היהלומים, מספר על הקשיים במגרש שהקשו על השחקנים. "היינו נכנסים בחורף להתקלח ולפעמים גם לא היו מים חמים, כי לא שילמו את חשבון הגז", הוא נזכר.
"באותם ימים זה היה מרגיז, אבל בדיעבד אלה הדברים הקטנים שמעלים אצלי חיוך. אין ספק שהמועדון עשה כברת דרך מאז אותה תקופה. לא האמנתי שבימיי עוד אזכה לראות את האצטדיון החדש. חשבתי שזה ייקרה רק בדור שאחריי, אבל כשאני רואה כיום את האצטדיון החדש קורם עור וגידים הלב שלי מתמלא באושר".
עוד שחקן עבר שזוכר גדולות מהמגרש, למרות חזותו האפרורית והדיכאונית, הוא דוד פיזנטי. "לא אשכח לעולם את האצטדיון הרעוע הזה מפוצץ באוהדים נלהבים שעודדו את השחקנים מיציעי העץ העלובים, בעוד ש-5,000 איש מחכים בחוץ. שעתיים לפני המשחק האצטדיון היה כבר מלא עד אפס מקום. אנשים מכל קצות המדינה הגיעו לראות מי זו מכבי נתניה ומה הייחודיות שיש בקופסה".
למרות האהבה למגרש שבו עשה את מיטב שנותיו המקצועיות, פיזנטי מוריד מעליו את המסך. "הגיע הזמן לעבור למתקן החדש", הוא אומר במין חוסר ברירה. "הקופסה עשתה את שלה ואני לא חושב שבמצבה הנוכחי היא מתאימה לליגת-העל, בייחוד לקבוצה כמו נתניה שמתיימרת להיות בין הקבוצות הבכירות במדינה.
"החלום שלי כנתנייתי הוא לראות קומפלקס סטייל המועדונים האירופיים, ובו חנות של הקבוצה, מסעדות ושאר אטרקציות שיהפכו את המשחקים לבילוי משפחתי של ממש. כך גם כמות האוהדים תגדל. יש בנתניה פוטנציאל אוהדים עצום, והמעבר לאצטדיון החדש יוכל להאיץ זאת".
בקרב הרוב המכריע של תושבי העיר, אצטדיון הקופסה כבר נחשב היסטוריה רחוקה. טבלת הייאוש עד לחורבנו נטבעה במוחם. "אתה בטוח שאתה לא מגיע לכתוב על האצטדיון החדש", השתומם נהג המונית שפגשנו בדרך למגרש. "הקופסה היא כבר פאסה, או-טו-טו לא יישאר ממנה כל זכר".
"האצטדיון הזה עשה את שלו", מסכם אלון, נער המתגורר באחד הבתים הצמודים לקופסה. "אני כבר לא יכול לחכות שנעבור לאצטדיון החדש. תראה מה הולך פה. זה ממש נראה כמו דיר חזירים. אני באמת מאמין שכאשר הקבוצה תזכה סוף-סוף לעבור לאצטדיון החדש, ההישגים שלה גם ישתפרו. כמו ששופטים בן-אדם לפי המראה החיצוני שלו, כך שופטים קבוצת כדורגל לפי המגרש שלה. אני בספק אם הקופסה מתאים אפילו לליגה הלאומית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם