פלורליזם, שוויון וברי סחרוף: הישיבות החדשות של ירושלים
שתי ישיבות חדשות שייפתחו בירושלים בקרוב אמורות לספק אלטרנטיבה לשמרנות הרווחת. בישיבה השוויונית ילמדו נשים וגברים יחד, והיא תשלב בין מצוות לימוד תורה לחיים המודרניים. בישיבת תלפיות החילונית יעלעלו בדף גמרא לצד כתבי לאה גולדברג ושיעורים של ברי סחרוף
לאור זאת, די מפתיע שבאלול הקרוב ייפתחו בעיר עוד שתי ישיבות. בתוך כל המגוון של מוסדות לימוד הקשורים לדת יש עדיין אנשים שלא מצאו את מקומם, שמרגישים שהם עלו על קונספט חדש שאין בירושלים. ומה יותר חדש ומפתיע מפתיחתה של ישיבה חילונית בעין כרם או ישיבה שוויונית בתלפיות? קשה למצוא מתחרים לאנומליה.
שלושת המייסדים של הישיבה החילונית - ניר עמית, אסף וול ואריאל לוינסון - משועשעים למראה הפרצוף המבולבל של מי ששומע את הצירוף המנוגד בפעם הראשונה. "המתח בין חדש לישן אטרקטיבי", מסביר לוינסון את שם הישיבה. "הוא מיד מפעיל אותך למחשבה, בין שאתה דתי ובין שאתה חילוני. אם אתה אוהב את זה או לא, זה מפעיל אותך לחשוב על גבולות של מסורת וחידוש, של דת וחילון".
קשה לא להתאהב בישיבה החילונית. השיחה עם השלושה מתקיימת בחצר של בית הגת בעין כרם, הבית החדש של הישיבה: בניין אבן גדול, סוכת גפנים בחצר והנוף של הרי ירושלים מתאימים יותר לשמש צימר מאשר ישיבה. ערוגות הגידולים האורגניים ששף עזרא קדם מגדל למסעדה שלו, משלימים את האווירה הכפרית. הצצה לתכנית הלימודים השבועית מגלה שיעורים כמו ספרות מחאה, יהדות וחברה וגם סדנאות כתיבה יוצרת, יצירה עם אמני עין כרם וסיור שבועי בירושלים.
למה לקרוא לזה ישיבה?
לוינסון: "כי היא מודל מדהים, מודל שלנו. בתרבות היהודית הוא משמש בהצלחה כבר כמה מאות שנים, והוא ייחודי בכך שהמוקד שלו אישי. יש הרבה אחריות על הלומד, בלי מבחנים ובלי מורים, אבל עדיין נוצרת חוויית לימוד אינטנסיבית. יש חופש אדיר להיות מחויב ללימוד או לעצמך ולמה שמעניין אותך".
וול: "הלימוד תלוי בך וברגשות האשם שלך, כמיטב המסורת היהודית".
לוינסון: "כשלימוד
המטרה העיקרית של הישיבה היא חוויית לימוד מעצבת זהות. המחזור הראשון שייפתח פונה לצעירים בני 25-20. "בדיוק בגיל שאנשים מחפשים מה לעשות בשנה של אחרי הצבא ולפני התואר, בשנה של השוטטות בארץ או בעולם", אומר לוינסון. "זו שנה קריטית לעיצוב הזהות".
השלושה הם מורים לספרות. וול ועמית הכירו בחוג לספרות עברית באוניברסיטה, ואת לוינסון הכיר וול במכון כרם. הרעיון של הישיבה התחיל בערבי לימוד בבית של וול ששילבו, כהגדרתם, בין תרבות של לימוד לתרבות של יצירה, כמו מוזיקה, כדי להגיע לחוויות חדשות.
"היית מצפה שערב לימוד יהיה באווירה יבשה ושמרנית, אבל הייתה אווירה חדשנית, של פרינג'", מספר לוינסון. "הבנו שיש דור צעיר שצמא לחוויות כאלה ושעלינו על איזושהי נוסחה". לוינסון הוא היזם - כסטודנט הוא ייסד את מגזין "דור ג'" ואת ערבי "שוטטות" של "רוח חדשה".
עם הרעיון המשותף של השלושה הוא הלך לתכנית ליזמים חברתיים של מכון "פרסנטנס", והמכון עזר להוציא את הרעיון לפועל ונתן כלים לבניית הישיבה ולגיוס כספים. ההשקה של הישיבה בחנוכה נחגגה באירוע גדול ב"אומן 17" שנקרא מסיבת לימוד. במסיבה שולבו שיעורים של לוינסון, הרצאה של אריאל הירשפלד ותקלוט של ברי סחרוף, אחד המשתתפים הקבועים בערבי הלימוד של וול, שגם ילמד בשנה הקרובה בישיבה.
ביארצייט של ש"י עגנון הם קיימו טיש בבית עגנון. סביב שולחן גדול ועליו קוגל, וודקה וחמוצים הם חלקו הרהורים על עגנון, אוכל, קבלה והקשר ביניהם עם צחי וייס, אלחנן שילה ועוד חברים. "לקחנו מקום ארכאי, ניערנו אותו מהאבק ונתנו לו חיים חדשים", מסביר וול את הצלחת הערב. "הפכנו אותו לאטרקטיבי". זה בדיוק מה שהם רוצים לעשות בישיבה החילונית.
"אני חייב להגיד שבהתחלה לא הסתדר לי הביטוי ישיבה חילונית", מתוודה עמית. "למה לקרוא לזה ישיבה? עם הזמן הבנתי שאין מה להמציא מחדש, ויש לחדש דברים קיימים.
"אם את היהדות שלי אני יכול לראות כמו שלא ראו אותה לפני 200 שנה, גם את מוסדות היהדות אני יכול לראות אחרת. זה שאפשר להזרים בוורידים האלה דם אחר הוא היתרון הגדול והחידוש. החלק החילוני פותח את הקאנון המצומצם של מה שאפשר ללמוד בישיבה: שירה, פרוזה, דתות אחרות".
"פה ילמדו על השולחן לאה גולדברג ודף גמרא מתחת", מוסיף וול.
השלושה מודעים כמובן לכך שהם לא לגמרי המציאו משהו חדש. אחרי שהם חשבו על הרעיון של הישיבה החילונית, הם גילו שיש אחת כזו בתל אביב - בינה. גם הפנייה לחבר'ה בוגרים יותר ממסיימי תיכון טריים היא משהו שהמדרשה עין פרת פיתחה בשנים האחרונות. עין פרת אחראית גם למיתוג מחדש של חודש אלול – הם בנו תכנית לימוד בת חודש הפונה לסטודנטים שנמצאים בחופשת סמסטר, ומציעה להם אלטרנטיבה לחופשה בחו"ל.
התכנית התחילה לפני חמש שנים ומנתה 26 משתתפים, ונהפכה השנה לאימפריה של ארבעה קמפוסים - מחנתון בצפון עד עין צורים בדרום, בהשתתפות 200 תלמידים. עם זאת, השלושה ממש לא מרגישים מתחרים אלא להפך: מלאי פרגון ומשתפים פעולה, והישיבה תהיה שלוחה של בינה בירושלים. "אין ספק שאנחנו חלק ממהלך רחב", מודה וול בקלות. "אנחנו רוכבים על טרנד, אבל מציעים מוצר מיוחד על המדף"
מהו אותו מוצר?
"ירושלים. אצלנו המשאב העיקרי הוא העיר על המורים שלה, אנשי הרוח וההרים שלה. פעם בשבוע יש סיור בירושלים, ואנחנו רוצים לחבר את הצעירים אליה. יש פה מאבק על הזהות של ירושלים, ואנחנו רוצים ליצור מרכז יהודי, חילוני~פלורליסטי, ירושלים אחרת. אנחנו רוצים למשוך צעירים לירושלים, ליצור קהילה, שיהיה קשה לעזוב".
הדגש על החילוניות לא בא להתריס ולהגדיר טריטוריה, אלא להצביע על התפקיד שלהם. "חילוני הוא משהו ניטרלי", מסביר וול. "סוג של דבק בחברה הישראלית, כי אנחנו יכולים להכיל יותר אפשרויות". המטרה, הם אומרים, היא להרחיב את הספסלים של בית המדרש, ולא רק ליהודים. בית הגת נועד לשמש מקום לגישור בין-דתי.
"אחד השיעורים הקבועים בישיבה הוא עבודה זרה - לימוד הנושא בדתות השונות, כמו נצרות, אסלאם, דתות המזרח וגם יוון ורומא. "חשוב לנו לא רק להתעסק בפופיק שלנו", אומר לוינסון. "ההיסטוריה של ירושלים עמוסה בסיפורים של דתות אחרות, וצריך להכיר את התרבויות שלהן". עמית מוסיף כי "צריך להכיר את האחר, מה הסיפור שלו כמו שהוא מספר אותו. לא ישו ימח שמו, אלא ישוע מנצרת".
הפעילות באלול מתחילה מקבוצה של 15 לומדים, אבל השאיפה היא להפוך למרכז תרבותי חי. הישיבה משתפת פעולה עם מינהל קהילתי יובלים ועם תנועת "צעירים במרכז", ולמייסדים יש הרבה מילים חמות על הגישה החיובית מצד גורמים בעירייה. "היינו בטוחים שהמינהל העירוני מסואב, אבל באנו להם בטוב והם באו לנו בטוב", הם אומרים.
בימי חמישי הם מקיימים חפלה פתוחה לקהל הרחב מסביב למדורה עם שירים, פרשת שבוע ושאר רוח. הם מקווים לבסס קבוצת לימוד שבועית של פעילי תרבות ירושלמים, ולהמשיך באירועים המקוריים שלהם. "אולי נפעל ברחוב בן שטח", לוינסון זורק רעיון. "אפשר ללמוד על שמות הרחובות והפאבים שמסביב - בן סירא, ז'בוטיסקי, בן שטח - על כוס בירה".
בעוד הישיבה החילונית מנסה ליישם את הרעיון הכללי של ישיבה אבל מלמדת תכנים שונים מאוד, ישיבת תלפיות קרובה הרבה יותר למקור, בהבדל משמעותי אחד - יש נשים בסביבה.
אחרי כל הפיס אנד לאב שיוצא מעין כרם ישיבה, שוויונית הוא קונספט קצת פחות צבעוני. גם לא תמצאו כאן אירועים המוניים ומגניבים. הם כמעט לא מתוקצבים ואין להם מבנה משלהם. מה שמחבר את חברי ישיבת תלפיות היא תשוקה עזה ללמוד תורה יחד. נשמע פשוט, אבל מתברר שקבוצה של מלמדים וחוקרים דתיים, שמרכיבים את הגרעין המייסד של הישיבה, מרגישים שאין להם מקום כזה.
"בית מדרש", מסבירה שושנה כהן, ממייסדות הישיבה.
"לא צריך להשאיר חלק ממך מחוץ לדלת כשנכנסים". היא מתכוונת קודם כול למקום שהיא יכולה להיכנס אליו כאישה, אבל גם למקום אורתודוכסי שאדם מודרני או חוקר תלמוד לא צריכים להתלבט אם לשאול בו שאלה בקול וגם למקום שלומדים בו גמרא באותה רמה כמו בישיבה גבוהה אבל מתוך ספר, לא מתוך דפי מקורות. ישיבה כזו, היא טוענת, לא קיימת בירושלים.
באשר המיקום בלב המרכז התעשייתי ההומה של העיר, ההסבר של כהן די פשוט: "רובנו גרים בתלפיות ובסביבה", היא אומרת, "אז התחלנו לפעול כאן. מכיוון שזו יוזמה שצומחת בקהילה הזו, היה טבעי לקרוא לישיבה תלפיות. כיאה למקום המלמד גמרא היא גם מספקת מדרש על השם תלפיות, 'תל שכל פיות פונים בו'. מבחינת המייסדים זה משפט שמשקף את הרוח הפלורליסטית של בית המדרש".
הקבוצה שמרכיבה את מייסדי הישיבה די גדולה – כ~20 חברים. שמואל הר, ג'ייסון רוגוף, ידידה קורן ועמית גבריהו הם חוקרי תלמוד. עליזה זלצברג, שושנה כהן ויעל לוי מלמדות תלמוד והלכה במקומות שונים, ואסף זיידרמן מלמד פילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. מה שמשותף לכולם הוא עיסוק בלימוד ומחקר של תלמוד ומדעי היהדות, מגורים בסביבת תלפיות ושכונת בקעה. כמו כן, כולם מתפללים באותו בית כנסת שוויוני. נשמע קצת כמו הרטמן או שירה חדשה? דומה אבל שונה.
הרעיון הוא לא לפתוח רק בית מדרש שאנשים מגיעים אליו כדי לטעום וללכת, גם לא מכון מחקרי אקדמי שאין בו מקום לאלוהים. הרעיון הוא ישיבה דומה לישיבת הסדר, שלומדים בה יום שלם ומתפללים שלוש תפילות ביום, בלי יוגה וטאי צ'י, אלא בעיקר תלמוד והלכה. "אין מה לעשות, תלמוד הוא טקסט קשה", מבהירה כהן. "צריך להשקיע בזה המון זמן ואנרגיה. אנחנו רוצים להציע מסגרת שלומדים על הסדר באופן יסודי, בדגש על מיומנויות, כדי להגיע לחיים דתיים עצמאיים".
אמנם ייקח כמה שנים עד שחזון ישיבת השילוב יתממש, אך בינתיים הם מתחילים לפעול בקטן: שיעור שבועי, פרשת שבוע שנשלחת במייל, ובאלול הקרוב - תכנית פיילוט ראשונה של חודש. המחויבות של המייסדים לרעיון גבוהה כל כך, עד שבהיעדר מימון כולם ילמדו בהתנדבות. "בירושלים יש אנשים בעלי רקע אדיר ומתודות חדשניות", אומרת כהן. "צריך לרכז את האנשים שפועלים באופן עצמאי בכל מיני מסגרות לימוד, ולתת להם מקום לפעול יחד".
ההשראה לרעיון מגיעה מניו יורק, שם הקימה כהן לפני חמש שנים את ישיבת הדר - ישיבה אורתודוכסית שוויונית. הקיץ מלמדים בה מייסדים נוספים של הישיבה בתלפיות, כמו ידידה קורן ועמית גבריהו. הצורך במוסד כזה בארץ, לצד לימוד משותף בין החברים בשכונה, הוליד את הרעיון של הישיבה בירושלים.
"הישיבה מיועדת לאנשים שמצד אחד לומדים תורה כחלק ממצוות תלמוד תורה", מסביר שמואל הר, מורה לתלמוד במכון הרטמן, קולות, היברו יוניון קולג' ועוד, "ומצד שני לאנשים שחיים בעולם המודרני, שעולם המחקר פתוח בפניהם והם רוצים לשלב אותו בלימוד".
כחוקרים דתיים מייסדי הישיבה לא הרגישו שיש מקום להתלבטות דתית באוניברסיטה. "לימוד התלמוד משמש לנו השראה ומקור לחיים", הוא מסביר. "כבני אדם ישרים, שהאמת חשובה להם, חשוב לנו ללמוד בדרך שמובילה לאמת".
מבחינתו הלימוד המעורב הוא חלק משמעותי מהאמת הזו. "עבור רובנו העולם הדתי מנותק מהחיים הרגילים", מנמק הר. "למשל בבית כנסת. יש נשים שופטות ורופאות, ופתאום בבית הכנסת אנחנו מגיעים למציאות המדירה נשים מתפקידי פולחן, ובחלק מהמקומות גם מתפקידי הנהגה. עבור חלקנו זו מציאות בלתי נסבלת, החיים הדתיים מנותקים מהעולם".
אחרי שהם מיישמים את התפיסה השוויונית בבית הכנסת, השלב הטבעי הבא הוא בית המדרש. "עולמם של חז"ל הוא עולם של גברים, וחסר בו קול", מתייחס הר לנקודה של שילוב נשים בעולם הלימוד. לדעת כהן, הדברים בוערים יותר.
"ההלכה היא אחד ממוקדי הכוח שגברים שולטים בו, וליצור סביבה שנשים משתתפות בדיון ובלימוד הוא מהלך פמיניסטי", היא אומרת ומחדדת נקודה נוספת. "כשמדברים על ישיבה שוויונית ההנחה היא שמדובר בשוויון בין המינים, אבל לא רק זה העניין. המטרה היא ללמוד להקשיב לא רק לטקסט, אלא גם זה לזה. הפער בין מורה לתלמיד הוא עניין טכני של ידע וניסיון, לא של סמכות".
ההסתייגות של חברי הקבוצה מסמכות, ובעיקר מסמכות רבנית, נובעת משתי סיבות. הראשונה היא שהממסד הרבני היום קובע לכולם איך להיות יהודים, ולנשים אין חלק בו, והשנייה היא רתיעה מדמות הרב הכריזמטי. בישיבה השוויונית לא רק שאין רבנים, אלא גם אין דמויות כריזמטיות. "אנחנו נגד זה", היא מסבירה את תפיסתם בנוגע לחינוך. "אנחנו רוצים להתייחס ליהדות כמו אנשים מבוגרים, לקחת אחריות על החיים. לא להסתכל על דמויות שיגידו לנו מה לעשות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם