אין צדק בעולם: למה הרוצח של עו"ד ענת פלינר קיבל עונש קל?
מה הערך של חיי אדם במדינת ישראל? בית המשפט קבע בשבוע שעבר כי הרוצח של ענת פלינר מרמת-השרון יישלח ל-18 שנות מאסר ולא למאסר עולם. המשמעות: עוד לפני גיל 40 הוא יהיה אדם חופשי. השופט בדימוס שלי טימן: "הרוצח הוא לא נער, הוא מפלצת"
בהחלטה לגזור על הרוצח 18 שנות מאסר ולא מאסר עולם, קוממו עליהם השופטים חזית מצד בני המשפחה, התקשורת ובעצם מצד רוב החברה הישראלית.
שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שגזרו את עונשו של הנער, אשר שמו נאסר לפרסום מכיוון שבעת הרצח הוא היה קטין, התלבטו באשר לתקופת המאסר שיש להטיל עליו.
השופטת שרה דותן, שעמדה בראש ההרכב, דרשה להחמיר בעונשו, אך הייתה בדעת מיעוט. "נהוג שלא להטיל עונש מאסר עולם על קטינים שרוצחים", מסביר השופט בדימוס שלי טימן. "זו מין גישה כזאת שאני לא שלם איתה".
ערבו של 9 באפריל 2006 היה ערב שגרתי במשפחת פלינר. עו"ד ענת פלינר, אם לשני ילדים, ניגשה לפתוח את הדלת לאחר שאלמוני דפק עליה. היא בקושי הספיקה לברר מי האיש לפני שהוא התנפל עליה, דקר אותה מול עיני ילדיה ונמלט מהמקום. הצוות הרפואי שהוזעק למקום ניסה להצילה אך ללא הצלחה. הדימום הקשה הכריע את פלינר בת ה-42.
במשך שנתיים לא היה למשטרה קצה חוט בפרשה. מיטב החוקרים הקדישו את כל זמנם כדי לאתר את החשוד במעשה. בסופו של דבר, יד המקרה הובילה את המשטרה אל החשוד ברצח. התברר כי מדובר בנער בן 17, שהיה בן 15 ותשעה חודשים כאשר דקר את פלינר למוות.
הרוצח, עבריין מועד, הותיר אחריו דגימת דנ"א בשטח. רק לאחר שנעצר בחשד לגנבת אופנוע, הצליחו החוקרים להתאים בין דגימת הדנ"א שנלקחה
כתב האישום שהוגש נגדו כלל סעיף רצח, אך במקרה זה סעיף הרצח לא עסק בגרימת מוות בכוונה תחילה - סעיף 300 (א)2 לחוק העונשין, אלא בסעיף של גרימת מוות במזיד תוך ביצוע עברה - סעיף 300 (א)3. ההבדלים הללו יביאו לימים להקלה משמעותית בעונשו. בכתב האישום נטען כי הנער, כיום בגיל 21, רצח את פלינר במהלך ביצוע שוד.
על פי חוק העונשין, שופטים חייבים להטיל עונש מאסר עולם על מי שהורשע ברצח, ואין להם שיקול דעת להפחית מחומרת העונש. עם זאת, חוק הנוער קובע כי חובת עונש מאסר עולם אינה חלה על רוצחים קטינים, ומקנה לשופטים שיקול דעת לקבוע את תקופת המאסר על הנאשם.
עם העובדה הזאת התמודדו שלושת השופטים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - דותן, שאול שוחט ויהודית שיצר. השופט שוחט בחן את תיקי הרצח שביצעו קטינים, וציין כי למעט מקרים בודדים, כדוגמת רצח מעיין ספיר, בתי המשפט נוטים שלא להטיל עונשי מאסר עולם על רוצחים קטינים.
הוא ציין כי ההלכה בבתי המשפט קובעת כי יש להתחשב בגיל הרוצחים הקטינים, בנסיבות ביצוע העברה וברקע לביצועה. שוחט כתב בהכרעת הדין כי היותו של אדם קטין הוא נימוק עיקרי להקלה בעונש המאסר. הוא אף הוסיף כי הנאשם לא תכנן לרצוח את פלינר, אלא תכנן לבצע שוד ולשם כך הצטייד בסכין.
"הוא (הרוצח) לא נטל את הסכין בכוונת מכוון להביא למות קורבן השוד", כתב שוחט בגזר הדין. "הרצח, עם כל חומרתו, לא נעשה בכוונה תחילה ולא לווה באכזריות שאפיינה מעשי רצח אחרים".
השופט התבסס על מצבו הנפשי של הנאשם ועל חוות דעת שקבעו כי סבל מאישיות גבולית ומלקויות שונות. השופטת שיצר, שתמכה בעמדתו של שוחט, קבעה כי הרוצח נזקק לטיפול מיוחד לבעיותיו המצדיק הקלה בעונשו. השופטת דותן דרשה להכביד בעונשו של הרוצח ולהטיל עליו 24 שנות מאסר. היא כתבה בהחלטתה כי לאחר הרצח הוא המשיך בחייו כרגיל, ואף השתתף ימים ספורים לאחר מכן באירוע משפחתי שבו הפגין שמחה.
"היותו של עבריין קטין אינה מקנה לו חסינות מענישה", היא כתבה וציינה כי נקודת המוצא לקביעת המאסר צריכה להיות העונש המקסימלי. "ענישה שאינה משמעותית ומכבידה עלולה לשדר מסר של סלחנות ולא יהיה בה להרתיע", כתבה.
דותן נותרה, בסופו של דבר, בדעת מיעוט, והרוצח נשלח כאמור ל-18 שנות מאסר וחויב לשלם למשפחת פלינר פיצוי של 200 אלף שקל. "זה עונש מפתיע בקלותו", אומר סנגורו של הרוצח, משה מרוז. "היו מי שסברו שהוא יקבל יותר מ-20 שנים. אבל מדובר בנער בעייתי מבחינה שכלית ונפשית. הוא היה בן 15 ולא תכנן את המעשה. לכן העונש בהחלט סביר".
למה להקל עליו? הוא רוצח.
"הקטינים עדיין לא מגובשים בגיל כזה. הם כמו אילן רך, ואם אתה מטיל עליהם עונש כבד מדי אתה מקבע אותם כעבריינים. הם עוד יכולים להשתקם. הרוצח של פלינר עוד יכול להשתקם. הוא ייצא מהכלא כמעט בגיל 40. זה לא דבר של מה בכך".
גם עו"ד ששי גז אומר שהעונש שהוטל על הרוצח סביר. גז ייצג בזמנו את משה בן-אבגי, שרצח עם חברו ארבל אלוני את נהג המונית דרק רוט בהיותו בן 14, ולימים ניצל את חופשתו מהכלא כדי לשדוד ולהימלט מהארץ.
"כשמדובר בקטין, לבית המשפט יש שיקול דעת איזה עונש להטיל", אומר גז. "במקרה של רצח פלינר, הנער בא לגנוב והרצח בוצע תוך כדי מעשה פלילי אחר. הרצח היה נלווה. העונש היה נקודת איזון ראויה".
כשאתה מביט על בן-אבגי, אתה לא חושב שכאן המערכת דווקא שגתה בעונש הקל?
"הוא לא קיבל עונש קל. אם המערכת הייתה יודעת לקלוט אותו נכון, היו משקמים אותו. אבל לא שיקמו אותנו בכלא הנכון, ולכן הוא הגיע לאן שהגיע. הרוצח של פלינר יכול להשתקם. לכל אדם יש מקום לשיקום. זו תורת המשפט, ואנחנו מאמינים בה, קל וחומר בנער".
השופט בדימוס טימן אומר כי לתחושתו המשפט לא פוענח במלואו. "יש לי איזו הרגשה שלא מדובר סתם בנער שבא, נבהל ודקר. אין לי שום בסיס לכך, רק הרגשה. לא בטוח שהוא היה לבד. יכול להיות שהוא נשלח על ידי מישהו".
זה מעניין מה שאתה אומר.
"יש כמה מקרים שאני לא שלם עם התוצאה שלהם. במקרה הזה, ההחלטה נראית לי לא מספיק הגיונית ומבוססת. אני סומך על השופטים, אבל יש לי הרגשת בטן שהמקרה לא פוענח. תראה, למשל, את הרצח בנורבגיה. בהתחלה חשבו שהרוצח פעל לבד, והנה בכל רגע יש עוד פרסומים כי היו לו שותפים".
מה עובר על השופט כשהוא ניצב מול רוצח קטין?
"מי שמסוגל לדבר כזה הוא לא נער, הוא מפלצת. ברמה האישית אין לי שום סנטימנט. כשאני משוכנע שהאיש הקטן הזה רצח, אין לי שום סימפטיה כלפיו".
גם השופט בדימוס הרן פיינשטיין, כיום מרצה לקרימינולוגיה, מותח ביקורת על העונש. "לצערנו, השופטים בארץ לא יודעים להטיל עונשים, כי לא לומדים אצלנו פנולוגיה, שזו תורת ענישה", הוא אומר.
"הסטנדרטים נקבעים בבתי משפט אצל שופטים שלא התמחו בפנולוגיה, ויש לי ביקורת על כך. אם היו לומדים פנולוגיה, זה היה בא לידי ביטוי בנימוקי הענישה. לעניות דעתי, אף שופט לא למד את תורת הענישה".
מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, אומר כי העובדה שהרוצח היה קטין אינה צריכה לשמש חסינות מפני ענישתו. "אני מקווה שבית המשפט שקל ואיזן בין שני דברים: העובדה שמדובר בקטין, אבל גם שמדובר בעברה החמורה ביותר בספר החוקים.
"עצם הקטינות אינה מהווה חסינות מפני מיצוי הדין. בין השיקולים שבית המשפט צריך להתחשב בהם אפשר למצוא את הגיל ואת מצבו הנפשי של הנאשם. מי שמצפה שבית המשפט יתייחס בקלות ראש לעברה חמורה - אין לזה מקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם