ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

זאב גלילי: "הציק לי שהשוטרים לא ידעו מי זה אבא שלי"

מאמצע שומקום נפל על זאב גלילי מהוד השרון הסיפור הזה עם המשטרה. בעבר הוא כבר נחקר בחשד לסחר בנשק, אז מה פתאום השוטרים חושדים שהאוסף הנדיר שנמצא בביתו נועד לפגוע בביטחון המדינה. מילא זה, אבל שהחוצפנים במדים לא יידעו מי זה אביו, ישראל גלילי? "אבא שלי נשכח על ידי הפוליטיקאים המושחתים"

הגיעו להחרים אקדח וגילו מחסן נשק ענק

אחד הדברים הראשונים שעולים לראש בסיפור המעט הזוי שעבר בשבוע שעבר על זאב גלילי הוא מה היה אומר אביו, ישראל גלילי (בלשניקוב) ז"ל, אם היה שומע כי כל כלי הנשק שאסף בקפידה במשך שנים הוחרמו על ידי המשטרה ובנו נשלח למעצר בית. 

גלילי הבן לא יודע מהיכן התיק הזה נפל עליו. הוא יושב בביתו בהוד השרון ומתלבט אם לצחוק או לבכות. "אומרים שאקדח שרואים אותו במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית, אבל במקרה שלי האקדח לא יכול לירות אפילו קפצונים", הוא אומר בחיוך מריר.

גלילי מתקשה להבין איך נקלע למה שהוא מגדיר "סיפור קפקאי", אבל לפחות הוא שמח על ההזדמנות שניתנה לו כדי להעלות על נס את פועלו של אביו, ממציא רובה הגליל והעוזי ואחד ממייסדי התעשייה הצבאית. "אבא שלי הוא גיבור ישראל שנשכח על ידי הפוליטיקאים המושחתים".

ביום שני שעבר הגיעו שני שוטרים לביתו של גלילי בעקבות תלונה על גילוי אלימות שהגישה קרובת משפחה (תלונה שהתבררה כחסרת בסיס). במהלך החיפושים בבית התגלה מצבור אדיר של כלי נשק - 12 רובים, 38 אקדחים, 46 מחסניות ואלפי כדורים שונים. הסבריו של גלילי כי מדובר בירושה שקיבל מאביו המנוח לא הועילו, והוא נלקח לחקירה ארוכה בתחנת המשטרה בכפר-סבא בחשד לסחר בכלי נשק והחזקתם ללא אישור.

לשווא ניסה גלילי להסביר לשוטרים כי מדובר באוסף נדיר שהוריש לו אביו וכי מדובר בכלי נשק ישנים מאוד (כולל אקדח של חייל נאצי) אשר רובם יצאו מכלל שימוש. "מהרגע הראשון היה ברור לי שלא ייצא מזה כלום, אבל הציק לי שהשוטרים לא ידעו מי זה אבא שלי וזלזלו בזכרו", אומר גלילי בכאב. "אחד השוטרים אמר לי: 'אני לא יודע מי זה אבא שלך ואתה לא יודע מי זה אבא שלי. אנחנו פיטים'".

דבר נוסף שהפריע לגלילי, חולה סוכרת בן 62, הוא שהשוטרים מנעו ממנו לדבריו לאכול ובכך גרמו לו לכאבים עזים. פרקליטתו של גלילי, עו"ד מיכל אופיר, טוענת כי השוטרים מיהרו לצאת בכותרות כאילו תפסו סוחר נשק גדול. ההר לא הוליד עכבר,

כמו שנהוג להגיד במקרים כאלה, אלא ההר הוליד אוגר קטן.

בניסיון להוכיח כי מדובר בכלי נשק, חלק מאוסף פרטי, שלחה עו"ד אופיר למשטרה את צו הירושה, שבו נכתב שחור על גבי לבן כי אוסף כלי הנשק שאסף ישראל גלילי במשך שנים מועבר לבנו זאב.

"'גם אם נצא מנקודת הנחה שלמרשי לא היו האישורים להחזיק את כלי הנשק, לא מתייחסים כך לבן-אדם. רק לאחר חמש שיחות עם מפקד התחנה הורשה זאב לאכול. זאת טראומה נוראית בשבילו. כשתיגמר הפרשה נשקול לתבוע את השוטרים על יחס לא הולם והכפשת שמו של אזרח תמים".

ממרחב השרון נמסר כי כלי הנשק בביתו של גליל הוחזקו בניגוד לחוק, ולכן הוא עוכב לצורך חקירה.

יש להניח כי בזמן שהשוטרים נטלו את אוסף כלי הנשק מביתו של גלילי, התהפך אביו ישראל בקברו. גלילי האב, לידיעת השוטרים חסרי הבקיאות בכפר-סבא, הוא בעל זכויות רבות בביטחון המדינה.

ישראל בלשניקוב (לימים, גלילי) נולד ב-1923 בקיבוץ משמר הירדן. כמו מרבית בני גילו באותה תקופה, הוא הצטרף לכוחות הביטחון העבריים בימים של טרום מדינה.

בגיל 14 גויס גליל לתפקידי שמירה בגדודים העבריים, משם גנב רובה ששימש לשמירה על המשפחה שסבלה ממעשי פרעות ואלימות של ערביי הגליל. "הבעיה היא שהוא לא הצליח למצוא כדורים לרובה, ולכן הרובה עמד כמו דחליל", אומר הבן זאב.

כשהיה בן 16 נשלח ללמוד בתיכון מקס פיין בתל-אביב. שם פיתח את כלי הנשק הראשון בחייו, שהיה באוסף שהחרימו השבוע השוטרים. "אבא סיפר לי שהאקדח הזה היה הדבר הכי יקר בחייו", אומר זאב. "הוא הבין באותו רגע שהוא מסוגל לייצר בידיים שלו כוח שיגן על בני עמו. זה לא דבר של מה בכך לתלמיד תיכון".

במלחמת השחרור נפלו בני משפחתו של גלילי בשבי הסורי, ומאז, לטענת בנו זאב, שנא אביו כל דבר שקשור לעם הערבי. "הוא תמיד אמר לנו 'אל תסמכו על הערבים, הם לא ינוחו עד שיחסלו את כולנו'".

גלילי היה ממייסדי התעשייה הצבאית ועבד בה במשך 44 שנים. "במהלך שנות עבודתו היה שותף לפיתוח רובה הגליל - רובה סער שפותח על בסיס רוס"ר Rk 62 הפיני. הגליל שימש כנשק הסטנדרטי של כוחות הביטחון הישראליים בשנות השבעים. הוא היה הנשק התקני של חיל השדה בצה"ל במשך כמעט שני עשורים וגם היה בשימוש של המשטרה ומשמר הגבול. כיום נמצא הגליל בצבאות של 23 מדינות, בהן קולומביה, פורטוגל ודרום אפריקה.

בעבור פיתוח הגליל זכה ישראל גלילי ב-1973 בפרס ישראל, יחד עם יעקב ליאור. "ליאור טען שגם לו יש חלק בפיתוח הגליל, אבל אבא שלי אמר שהוא סתם תפס טרמפ על ההמצאה שלו", מספר גלילי הבן. "אני זוכר שזה מאוד הציק לו, אבל בגלל הגאווה שלו הוא לא העז לדבר על כך בפומבי".

גלילי מתאר דמות אב קשוחה ומרוחקת, שכמעט לא דיבר על רגשותיו. "הוא היה אבא טוב, אבל שמר על דיסטנס כאילו אנחנו חיילים שלו. לא היו חיבוקים, לא היה חום. הייתה רק משמעת. הוא דרש מאיתנו ללכת לבית הספר בכל מצב. גם אם היו לי 40 מעלות חום הוא לא ויתר לי על לימודים. בשבילו השכלה הייתה ערך קדוש".

שנים רבות עמד גלילי האב בראש מחלקת הפיתוח, ההרכבה ונהיסויים במפעלי הנשק של התעשייה הצבאית. במסגרת תפקידו מכר נשק למדינות רבות בעולם, במקרים אחדים גם למשטרים מושחתים באפריקה ובעולם השלישי שהשתמשו בנשק כדי לבצע טבח נורא ביריביהם הפוליטיים.

"לאבא שלי לא היו נקיפות מצפון על כך שהוא מפתח נשק שהורג המונים ברחבי העולם", אומר גלילי. "וגם אם היו לו נקיפות מצפון הוא דאג להסתיר אותן היטב. אבא שלי ראה בעסקאות הנשק אמצעי לחיזוק המדינה ודרך לדאוג לפרנסה של עובדי תע"ש, שהיו מאוד קרובים ללבו".

אחת התמונות הנדירות שתלויות בביתו של גלילי היא מזכרת ממפגש שקיים אביו עם שחקן הקולנוע האמריקאי צ'אק נוריס. "צ'אק מאוד אהב את רובה הגליל שאבא שלי פיתח והוא הרבה להשתמש בו בסרטי הפעולה שלו", מספר גלילי בגאווה. "אבא שלי התרגש מהפגישה עם נוריס ואמר שצורת המשחק שלו אמינה יותר מכל הדיבורים של הפוליטיקאים בישראל".

נשמע שאביך לא העריך את הפוליטיקאים בישראל.
"לא העריך זה בלשון המעטה. הוא ממש סלד מהפוליטיקאים הישראלים. הוא אמר שמאז בן-גוריון האיכות של הפוליטיקאים הולכת ומידרדרת בקצב מפחיד. אני לא רוצה לחשוב מה הוא היה אומר על קצב ואולמרט. הפוליטיקאי היחיד שאבא שלי העריך היה הרמטכ"ל לשעבר רפאל (רפול) איתן. הוא שמר איתו על קשר עד יומו האחרון".

ב-9 במארס 1995 נפטר גליל והוא בן 72. בני משפחתו הוצפו במאות מכתבי תנחומים, בהם מראש הממשלה יצחק רבין והשר שמעון פרס. "באמצעות המכתבים והפגישות שקיימנו אז למדתי על תרומתו האדירה של אבי לביטחון ישראל", אומר גלילי. "אחד הגורמים הביטחוניים אמר לי שהתרומה של אבי הייתה במקרים רבים ההבדל בין ניצחון להפסד במלחמה".

התפוח, או אם תרצו הנשק, לא נפל רחוק מהעץ. הבן הלך בעקבות אביו והתמכר לעיסוק בנשק. בגיל 17 עזר לאביו להרכיב רובי עוזי ורומ"ט (רובה מטען של חברת FN הבלגית). "היה משהו בנשק שנתן לי המון ביטחון", הוא אומר.

"אמנם לא פיתחתי נשק, אבל נמשכתי לעיסוק בתחום והבנתי את העוצמה האדירה של נשק בידיים יהודיות. אתה צריך להבין שישראל של ילדותי הייתה מדינה במצור. הייתה הרגשה שאנחנו חיים בתוך ניסוי אחד גדול שכל רגע עלול להיגמר. אנשים כמו אבא שלי נחשבו לנכס".

בלשכת הגיוס ביקש גלילי להתגייס לחיל החימוש ולהתמקצע בפיתוח כלי נשק, אולם לצבא היו תוכניות אחרות עבורו. "שמו אותי כנהג. רק אחרי שאבא שלי הפעיל פרוטקציה העבירו אותי לחימוש ומאז עסקתי במשך 40 שנה בנשק".

ב-1998 נקשר שמו של גלילי לפרשה ביטחונית חמורה. חנות לממכר נשק בכפר סבא שבה עבד מכרה כלי נשק ותחמושת לקייס עובייד, שבדיעבד התברר כי הוא סוכן של החיזבאללה.

בתום שבועות ארוכים של מעקב והאזנות פשטו סוכני שב"כ על החנות ועצרו את גלילי. "במשך יומיים חקרו אותי על מכירת נשק לאויב", מספר גליל, שחש השבוע מעין דז'ה-וו. "שאני אמכור נשק לאויב? אני, שגדלתי על ההבנה שאסור לבטוח בערבים, הייתי מעורב ללא ידיעתי במכירת נשק לאויב הכי גדול של מדינת ישראל. אם אבא שלי לא היה מת אז הוא היה נפטר מהתקף לב בעקבות הידיעה הזאת".

גלילי נחקר ממושכות במרתפי השב"כ ושוחרר לאחר מכן. "בשב"כ הבינו שהייתי בסך הכול בורג קטן ושחררו אותי, אבל לקח לי הרבה זמן להשתחרר מהפרשה הזאת. לא האמנתי שהייתי מעורב בדבר כזה. זה בלתי נתפס".

הופתעת כשהתפרסמה הידיעה שקייס עובייד הוא סוכן של החיזבאללה?
"מה זה הופתעתי? הייתי בשוק טוטאלי. מדובר בבחור שקט וסימפטי שהדבר האחרון שהייתי יכול לחשוב עליו זה שהוא מרגל של החיזבאללה. תקרא לי תמים, אבל אני נוטה להאמין באנשים, בטוב הלב שלהם".

אמירה קצת מוזרה מפיו של סוחר נשק.
"אפשר להגיד שאני סוחר נשק, אבל זה כמו שהמשטרה פרסמה שיש לי מצבור נשק בבית. לכאורה זה נכון, אבל רק כשיורדים לפרטים מבינים שמדובר בכלי נשק ישנים וחלודים. אני מצטער שאני הורס לך סיפור טוב, אבל זאת המציאות.

"אני לא ידעתי לאן הולך הנשק. לא היה לי מושג שחיזבאללה בתמונה. בסך הכול הייתי עובד שכיר, שמפקיד בבנק את דמי הפדיון היומי. נתנו לי המחאות ואני מסרתי אותן לפקיד בבנק. אפילו לא שאלתי כמה כסף יש בהן. אני אדם דיסקרטי. רואה ושותק".

אני לא מצליח להחליט אם אתה תמים או מיתמם.
"אנחנו חיים במציאות כל כך מטורפת שהכול יכול להיות. אתה יודע מה, אני לא בטוח שאם הייתי נשאר עוד כמה שעות בחקירה משטרתית לא הייתי מודה שאני סוחר נשק מסוכן. מזל שעורכת הדין שלי שחררה אותי אחרי כמה שעות".

מעצר הבית שנכפה על גלילי השבוע הוא הזדמנות טובה מבחינתו לערוך חשבון נפש. האיש שנישא בשנית מצוי בסכסוך עם גרושתו ובתו בת ה-15. לדבריו, בימים האחרונים הוא מהרהר בחייו ומנסה להבין מדוע נקלע לתסבוכת כזאת.

"אם יש משהו שירשתי מאבא שלי, חוץ מאהבה לכלי נשק, זו הנטייה לחשוד בסביבה שלי שלא מעריכה אותי מספיק", הוא מספק חומר על אישיותו. "אמנם אבא שלי זכה להערכה מצד הממונים עליו, אבל עד יומו האחרון הוא חש שהמערכת הפוליטית לא יודעת לפרגן לו בגלל צרות עין וקנאה.

"אני מודה שגם בסביבתי לא ממש יודעים איך לאכול אותי. אני עוף מוזר ואני לא מוצא את מקומי במדינה הזאת. פעם חשבתי לרדת מהארץ ולעבוד אצל חבר של אבא שלי בדרום אמריקה, אבל לפני שקניתי כרטיס טיסה הוא נפטר".

כלי הנשק שנתפסו בביתו של גליל נשלחו על ידי המשטרה לבדיקה במטה המרכזי בירושלים, וההערכה היא שתוך כמה ימים המשטרה תגבש את ממצאיה בתיק.  "אין לי ספק בכלל שהשוטרים יבינו שאני לא אשם בדבר ויירדו מהעץ הגבוה שטיפסו עליו", הוא משוכנע בצדקתו.

"הרי האוסף הזה היה מוצג על קיר הסלון של אבא שלי. כל גדולי האומה ובכירי מערכת הביטחון הגיעו לבית שלנו וראו את כלי הנשק האלה. אז פתאום מחליטים כמה שוטרים זוטרים שזה לא חוקי? משהו פה לא הגיוני, אבל זאת המדינה שלנו. שום דבר כבר לא הגיוני פה".

אף שעורכת הדין שלו טוענת כי היא שוקלת לתבוע את המשטרה על מה שהיא מכנה "טיפול גס באזרח תמים", גלילי עצמו נשמע הרבה יותר אדיש. "אני לא טיפס של תביעות ובלגנים. אני רוצה בסך הכול לחיות בשקט, כאדם אנונימי. חשוב לי שמכל הכתבה הזאת תצא הכותרת שמעולם לא מכרתי נשק, לא ליהודים ולא לערבים, ואין לי כוונה לעשות זאת".

בנקודה הזאת גלילי עוצר לרגע, לוגם מכוס המים שלו ונאנח בכבדות. "תאמין לי, אני לא מבין איך נקלעתי לסיפור הקפקאי הזה. לא חיפשתי אף פעם כתבות, וחבל לי שכותבים עליי עכשיו בהקשרים האלה.

"הדבר היחיד שיצא טוב מכל הפרשה הזאת זה שיש לי הזדמנות לדבר על אבא שלי ולספר על התרומה האדירה שלו לביטחון ישראל. הוא מהאנשים שלא זכה להערכה רבה בחייו. אולי עכשיו מישהו יתעורר וימצא דרך להנציח את שמו ופועלו".

מה יקרה עם אוסף כלי הנשק של אביך? יש סיכוי שתמכור אותו?
"מה פתאום! אני נאבק בכל כוחי כדי להחזיר אותו אליי, אז שאני אמכור אותו?".

כמה שווה האוסף?
"אני לא יודע, וזה גם לא רלוונטי. אין לי שום כוונה למכור אותו".

ומה יקרה לאוסף הזה אחרי שתיפרד מהעולם בשיבה טובה?
"לא חשבתי על זה. אני עסוק כרגע בחיים ולא חושב על המוות. כל מה שמעסיק אותי כרגע זה להחזיר לעצמי את כלי הנשק של אבא שלי. זאת המזכרת היחידה שנותרה לי ממנו.

"יש הורים שמשאירים אחריהם שירים ומכתבי אהבה. אבא שלי השאיר לי אוסף של כלי נשק. גם העט שאתה מחזיק ביד הוא סוג של נשק. עד כמה הנשק הזה חזק, אגלה כשאפתח את העיתון ואקרא את הכתבה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...