שני חברים יצאו לדרך: כשדב צור פגש את מוטי ששון
מוטי ששון ודב צור הכירו לפני כשלושים שנה ומאז הם חברים טובים. לפני כמה ימים הפגשנו את שני ראשי הערים חולון וראשון לציון לשיחה קולחת עם מינימום הפרעות מצדנו, ובין היתר למדנו מי מהם זוכר תקציבים ומי מספרי מכוניות, איך ששון סידר מתיחה טלפונית לצור ועד כמה ששון מצטער שלא הקים משפחה
"מה קורה, דבל'ה?" הוא שואל את עמיתו. השניים, כפי שיתברר, חברים ותיקים. עבור מרבית קוראי כתבה זו צור הוא ראש עיריית ראשון לציון, או מקסימום דב. עבור ששון הוא פשוט "דבל'ה".
כללי המשחק שהוגדרו מבעוד מועד לוועידת הפסגה היו פשוטים ביותר: העיתונאים מניחים מכשירי הקלטה על השולחן ומשתדלים להפריע כמה שפחות, בזמן שהראיסים מנהלים דיאלוג קולח. הדינאמיקה ביניהם, כפי שהשתקפה במפגש, מזכירה מערכת יחסים שבין מנטור לתלמיד שקדן.
ששון, המבוגר והמנוסה מבין השניים, החזיק יותר ברסן השיחה, ולרוב ענה ראשון לשאלות המשותפות שהופנו לשניהם. צור, שלאורך המפגש ציין כמה וכמה פעמים כי הוא שואב השראה מפועלו של ששון, העדיף באופן מודע, כך נראה, לקחת אחורה ולתת לקולגה את הבכורה.
הבדלי הגישה, אגב, התבטאו גם מבחינה מספרית. בעוד שששון התייצב בגפו, צור חש בנוח עם פמלייתו הקטנה – עוזרו האישי אייל בובר ודוברת העירייה טליה סומך.
ששון (64) וצור (56), מכהנים כראשי ערים סמוכות. ששון מולך בחולון מזה 18 שנים ואילו צור יסגור בקרוב שלוש שנים בתפקיד. השניים חולקים כמעט שלושים שנות היכרות הרוויות בחוויות ושיתופי פעולה שהחלו דרך איריס, אשתו לשעבר של צור. "ב~1982 איריס התחילה לעבוד אצלך", מזכיר צור לששון.
"לא", פוסק ששון, "אני התחלתי לעבוד אצלה. כשהתמניתי לתפקיד סגן ראש עירייה היא הייתה מנהלת היחידה לנערות במצוקה. נכחתי בישיבה של עובדים סוציאליים ושאלתי במה אני יכול לעזור להם, ואיריס הפכה אותי למתנדב שלה. אני, כסגן ראש עיר, הייתי מתנדב של איריס. זו הייתה תקופה מקסימה כשהתנדבתי אצלה. אחר כך איריס הכירה לי את דבל'ה, אז עוד לא נכנסת לפוליטיקה, היית בכתיבה טכנית".
צור: "וואלה נכון, הייתי חשב של חברה לכתיבה טכנית בחולון. איך אתה זוכר את זה? יש לך זיכרון אדיר. אני זוכר רק מספרי מכוניות".
ששון: "אני זוכר תקציבים".
אנחנו קופצים בזמן ל-1993. ששון נבחר לראשות עיריית חולון. במקביל צור נבחר לתפקיד חבר מועצת העיר ראשל"צ ומכהן גם כסגן ראש עירייה. לאחר שהחל לשחות בבריכה המוניציפאלית,
צור: "אחרי שנכנסתי לפוליטיקה, בתור איש אופוזיציה רציתי ללמוד ותמיד הייתי משווה את התקציבים של ראשון לציון לאלו של חולון, וזה היה משגע את מאיר ניצן, ראש העיר הקודם. תגיד מוטי, איך נראה היום שלך?".
ששון: "אני הולך ברגל כל יום בין חמישה לשישה קילומטרים, עושה המון סיורים בשטח. לבד".
צור: "לספורט?".
ששון: "ספורט ועבודה. אין מקום בעיר שלא צעדתי בו. אחר כך אני עושה סיור באוטו. מבחינת גודל השטח, חולון היא שליש מראשון, עיר מאוד קומפקטית, אתה יכול להגיע לכל קצה. כשאני נתקל במפגעים, את רוב התלונות אני מוסר למוקד. במוצ"ש האחרון חזרתי בלילה וראיתי אור דולק בבית ספר, אז הזעקתי את מנהל בית הספר. 'למה האורות דולקים ביום שבת ב~23.00?' שאלתי. צריך להיות בחוץ כל הזמן, אבל דבל'ה חדש, הוא חייב לתכנן אסטרטגיות, אני כבר תכננתי".
ששון וצור, כאמור, נהנים מיחסי קירבה הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. "רוב הקשר שלנו מתקיים מחוץ לעבודה", מספר ששון. "דבל'ה היה מתעניין ולומד את הנושא המוניציפאלי ושואל אותי כל מיני שאלות, ואני מאוד קרוב למשפחה שלו, ולאיריס יש לי פינה חמה בלב".
"עם השנים הסתבר לנו שיש בינינו כל מיני התאמות וקישורים", מרחיב צור. "למשל שנינו ממוצא חלבּי, מהעיר חלבּ שבסוריה. אני חצי חלבּי ומוטי מלא. אנחנו חברים, זה התחיל ברמה המקצועית אבל עבר לרמה האישית".
"אני מעריך מאוד את דבל'ה ודוחף אותו להנהגה הארצית", מגלה ששון, "אבל הוא לא רוצה".
"אני כולה שנתיים וחצי ראש עיר, אני עוד צריך לעשות את הצעדים הראשונים שלי ברמה העירונית", מסביר צור, שדומה כי המחמאה ערבה לאוזניו.
ששון מעיד כי הפוליטיקה הארצית לא מושכת אותו. "עברתי את השישים, מספיק". את צור זה לא משכנע. "זה ברמה המנטאלית", הוא מבהיר, "מוטי נראה לך בן שישים? הוא לא נראה ככה, לא מרגיש ככה, ניסיון יש לו, אבל זה מתבזבז. חולון היא עיר מצוינת, זכתה בכל הפרסים האפשריים ברמה הישראלית, אבל הוא יכול להיות מצוין בהנהגה הארצית".
ששון מדגיש כי הוא רחוק מלמצות את התפקיד: "זה לא נגמר, העבודה לא נגמרת. יש מנהיגים שיש להם פוטנציאל, לדבל'ה יש פוטנציאל. אמרתי לו 'בוא תפסח על הרמה המוניציפאלית. כל ראש עיר יכול להיות ראש ממשלה, אף ראש ממשלה לא יכול להיות ראש עיר'".
צור: "למה ראש ממשלה לא יכול להיות ראש עיר?".
ששון: "כי הוא מנותק, ראש הממשלה נמצא למעלה והוא לא עבר את השלבים מלמטה. אולמרט היה ראש ממשלה מצוין. עם כל הדברים שמסביב, אני שם את זה בצד, הוא היה ראש ממשלה מעולה".
צור: "כי הוא היה ראש עיר?".
ששון: "כן. עכשיו ביבי לא נגיש, לא זמין ולא יודע בכלל מה קורה עם הציבור. כל האחרים היו קרובים לעם. רבין היה קרוב לעם, גם כשהיה באופוזיציה, אותו דבר לגבי פרס. ב-92', לפני שהוא נבחר, אמרתי לו שאני רוצה לעשות לו חוג בית בג'סי כהן".
צור: "לרבין?".
ששון: "לרבין. ג'סי כהן זה מבצר של הליכוד והוא בא לשם, לחוג בית, ישב עם האנשים, הסתובב, נכנס לבית ההוא, ישב עם הבית הזה, קיבלנו 56 אחוז כשמפלגת העבודה שווה 18 אחוז. מה זה אומר? שאין תחליף למגע האישי, כשאדם כואב לו ומציק לו משהו ואתה מגיע ומקשיב לו, אין לזה תחליף.
"ההוא עכשיו יושב בירושלים, מנותק מהעם. זה אחרת. בגלל זה אני אומר, ראשי ערים יש להם את זה, הם יותר מבינים ומגיעים מהעם. לכן אני אומר שדבל'ה צריך ללכת להנהגה הארצית. הוא צעיר, יש לו פוטנציאל, למה לא?".
צור, הצעיר מששון בשמונה שנים בלבד, מנסה מצידו לשכנע את עמיתו לפעול לפי עצתו שלו: "אני אומר שמוטי צריך לנסות לתרום מהניסיון עתיר השנים שלו בחולון להנהגה הארצית. אין מחלוקת שההנהגה הארצית זקוקה לערבוב של ראשי רשויות. מעטים עושים את המעבר מהעירייה לרמה הארצית וגם הכנסת לא מושפעת מהעיריות ונוצר נתק מאוד גדול בין השלטון המחוזי להנהגה הארצית. לא סופרים אותנו".
ששון: "אני מראש מצהיר שאני לא הולך להיות בכנסת".
בשלב הבא של השיחה ששון עובר לדבר על שרברבות. "ילדים שואלים אותי מה אני עושה ואני עונה שאני אינסטלטור. התפקיד שלי הוא להתערב ברגע שיש סתימה. כל עוד המערכת פועלת ללא רבב על ידי אנשי מקצוע, ולי יש צוות מצוין ומנכ"לית משובחת, אז לא צריך אותי בכלל. כראש עיר אתה צריך לדעת יותר מהפקידות הבכירה, אם אתה מכיר את כל החומר כמו את כף היד, אז כל החלטה שתקבל, לא ימחו לגביה".
צור: "המציאות שלי שונה. אצלי זה הרבה לתכנן, ואם הצלחת לייצב מערכת וצוות שהולך איתך, אתה יכול להגיע למצב של מוטי שיכול להגיד 'אני עכשיו מסתכל על המערכת מלמעלה ואיפה שיש עיכוב כלשהו אני נכנס לתמונה'".
ששון: "אם יש עצה שאני יכול לתת לראש עיר חדש היא שהשנתיים~שלוש הראשונות הן הכי קשות. אנשים מצפים לשינוי מיידי ודרמטי וכשזה לא קורה, אז מטבע הדברים הם מתאכזבים ובאים בטענות. העצה שלי היא שבשנתיים~שלוש הראשונות ראש העיר צריך להסתובב בחוץ כמה שפחות, רק לצרכי התפקיד".
אתם מחליפים ביניכם רעיונות לגבי שיפורים בעיר?
"אני בהחלט שאלתי אותו על דברים שרלוונטיים ולא מתבייש לעשות את זה", אומר צור. "חשבנו גם על שיתופי פעולה של מכרזים, ניקיון ועוד נושאים".
"ביני לבינו אנחנו מתואמים, אבל אנשי המקצוע פחות", מוסיף ששון בחוסר שביעות רצון. "אני למשל רציתי לקדם את נושא ההתפלה בשיתוף פעולה עם ראשון, אבל הגזבר שלי לא כל כך אהב את זה".
"או מקרה אחר", מציין צור. "יש גשר שבונים על כביש 4, מחלף הסיירים, שמאפשר לנו יציאה צפונה מאזור רמת אליהו. מע"צ החליטה שזה לא בראש סדר העדיפויות שלה כרגע והחלטנו שבינתיים נקדם את התכנון על חשבון שתי הערים ועד כה זה עלה לנו 3.5 מיליון שקלים".
צור מספר הוא נוטה לשאוב רעיונות מהמתרחש בערים אחרות: "אני מסתובב בכל ערי הסביבה ובודק כל מיני דברים. בראש השנה ובפסח אנחנו עושים ניקיון יסודי של העיר. ברגע שמסיימים לנקות, אני מגיע אליו (מצביע על ששון) בשביל לעשות השוואות ולפעמים אומר 'חבר'ה תחזרו, לא מספיק נקי'".
ששון, ממרום שנות כהונתו בתפקיד, כבר גיבש לעצמו אסטרטגיה מובהקת: "יש לי את האינדיקציות שלי, אבל אני מסתובב ומאופי הדיווחים שלי יודעים שאני בשטח ואז מתאמצים יותר. אין לי עיניים גדולות, אבל אני יודע מה אני צריך לעשות ואם אני רואה דבר יפה בעיר אחרת, על הכיפאק".
אילו ראשי ערים מספקים לכם השראה?
צור: "אני מתפעל מאוד ממה שחולדאי עושה בת"א בקטעים מסוימים בתחום הפיזי, אבל אין לי עוד מישהו כמו מוטי, הוא מבחינה זו מורה דרך. גם בגלל החברות בינינו, אבל זה התחיל לפני שבחרו אותו. הוא הקרוב אליי ביותר מכל ראשי הערים בישראל".
ששון מציין את החריצות של ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, לצד חשיבתו המהפכנית של חולדאי ואינו שוכח את ידידו: "אני אוהב את דבל'ה, את הראש שלו, את הנחישות שלו, ההתלהבות שלו. יש לי שכנה שמכירה את דבל'ה ואומרת לי שהוא מקבל המון ביקורת. אמרתי לה 'עזבי, בשנתיים~שלוש הראשונות כולם מקבלים ביקורת, אבל את תראי - דבל'ה לוקח גם את הקדנציה הבאה'".
ששון מודה כי הוא מתקנא ברצועת החוף של ראשון לציון וכי היה שמח לשים יד על חלק ממנה. "מתוך שבעה קילומטר של חוף שיש לראשון, אנחנו מנצלים רק 700 מטרים כי השאר תפוס על ידי הצבא", אומר צור. "בוא נאמר שאם ראשון תקבל יום אחד את כל שבעת הקילומטרים, אז קילומטר אחד אנחנו נותנים לחולון. נוכל לחתום על העסקה הזאת עכשיו!".
לאורך שנות כהונתו של ששון, הוא דאג למתג את חולון כעיר הילדים. גם במהלך הפגישה הוא הקפיד להעלות על נס את מרכזיותו של הילד. "הדבר העיקרי הוא מה מלמדים בבתי הספר", מדגיש ששון.
צור מוסיף: "זה מורכב בעיקר מארגון מחדש של מערכת החינוך ויותר שעות לימוד בבתי הספר. לא הכל זה חזות ושיפוצים ואיך נראה בית הספר, אלא התכנים שאתה נותן והתוצאות שלהם, וזה תהליך".
ששון מחדד: "אם אני אצבע את בית הספר והוא יהיה משיש, תראו את זה מחר ותמחאו לי כפיים, אבל לעשות תכנים פדגוגים זה עניין של הרבה שנים ואמרתי שלא אכפת לי להפסיד בחירות כשאני יודע שבתכנים השקעתי".
בגלל זה, לדוגמה, התעקשת על רפורמת "אופק חדש"?
"אני אמרתי שכל מי שמציע לך תוכנית מסוימת, גם אם יגידו לך שזה לא מהפכני – קיבלת שעות למערכת - קח אותן, חסר – תוסיף משלך. הקמתי עכשיו מרכזי מהו"ת – מרכזי העצמה ותובנה בשביל הילדים שיושבים בכיתה ולא מבינים את מערך השיעור.
"זה מרכז של שתי כיתות מחוברות, עם שולחנות עגולים, ספות, קירות מקושטים, ביסקוויטים, שתייה קרה. יש שתי מורות במרכז שעולות לי חצי מליון שקל, הן מלמדות את הילד אסטרטגיות למידה. אני נכנסתי פעם לשיעור בבית ספר הרצוג, ובאה אליי נערה וחיבקה ונישקה אותי ואמרה 'תודה, תודה על מרכז המהו"ת הזה.
"אתה לא יודע מה זה עשה לי, עד עכשיו הרגשתי דחויה ומטומטמת. ואתה מסתכל עליה והיא חתיכה ויפה וחושב איך היא מרגישה דחויה. היה בהמשך מחזמר שהופיעו בו תיכוניסטים שנבחרו מכל חולון. אני יושב שם ומישהי על הבמה מסתכלת עליי ושרה, מחייכת אליי. ואני מסתכל אחורה ותוהה על מי היא מסתכלת. בסוף היא ניגשת אליי ואומרת: 'אתה לא זוכר אותי? אני ספיר!', זו הספיר הדחויה הזו, שהפכה לכוכבת של המחזמר".
"אין מחלוקת על החשיבות האדירה של זה" מדגיש צור.
"אין, אין", מסכים ששון. "כל ילד שאני יכול להציל, אני אציל. אף אחד לא יודע מזה, אף אחד לא יודע להעריך את הדבר הזה, זה לא דבר שהיום אתה יכול לבדוק את התפוקה שלו".
"נכון", מסכים צור. "את הפירות תקטוף עוד 20 שנה כשהם לא יהיו עבריינים. אתה יודע מתי התחילו להגיד לי שהעיר החלה לזוז? בזכות 97 רחובות שחברת המים פתחה אותם ואחרי שנה היא שמה את הריבוד הסופי. אז התעצבנתי שזה הולך לאט, לקחתי כמה מיליוני שקלים ושמתי אספלט, בכלל לא מבצע כזה גדול".
צור נבחר לראשות העירייה בנובמבר 2008. "לא ישנו חצי לילה", הוא מספר. "בשבע בבוקר איריס מעירה אותי ואומרת לי שמתקשרים מערוץ 10, מערוץ 2, רוצים שאבוא להתראיין. אז קמתי, ממילא בקושי ישנתי. אחרי כמה דקות אני מקבל טלפון הביתה, ומישהו עם מבטא רוסי כבד אומר לי 'תשמע, יש לי בעיה בביוב'. שלחתי אותו לצלצל למוקד, והוא התחיל להתנפל עלי: 'ככה אתה מדבר אליי? רק נבחרת וככה אתה מתנהג לתושבים?'.
"אני נבהלתי ואמרתי לו 'רגע, תן לי דקה להתארגן, עוד לא שתיתי את השמפניה'. שעה הוא טחן לי את הטלפון, הרוסי הזה! ואז הסתבר שזה היה מוטי", מצביע צור על ששון, שמתגלגל מצחוק. "אחר כך, בגלל שלא עמדתי במבחן שלו, הוא נותן לי הרצאה של שעה שככה לא מתנהגים!".
מה הוא אמר לך לעשות אחרת?
"הוא אמר לי 'אתה חייב לטפל בו! מה אתה שולח אותו למוקד?'. חלק מהטיפול באנשים מתבצע כשמגיע אליך מישהו למשרד, מוטי כבר פטור מזה".
"למה פטור?" תוהה ששון, "כל יום שלישי משעה ארבע יש לשכה פתוחה".
"באמת?", מתפלא צור. "חשבתי שהפסקת, עד איזו שעה?".
ששון: "עד שמפסיקים להגיע אנשים".
צור: "זה גוזל זמן, כל אחד רבע שעה ונגמר היום. יום שלישי אמור להיות יום שנקי עבורי מפגישות, צריך לשבת ולתכנן ולחשוב מה לא עשית. אנחנו עושים בימי שלישי סיורים במתנ"סים בלי להודיע מראש, מסתובבים בגן ציבורי שעשינו, סתם כדי לראות את התגובה של האנשים. עשינו גן ציבורי בחוף הים, לקחתי אתמול את ההורים שלי לטיילת ראשון וראינו שהגן הוא סיפור הצלחה. באו אליי תושבים והחמיאו לי על הגן. זו הרגשה נהדרת ועוד הייתי עם אימא שלי, אז בכלל ההרגשה בשמיים".
אבל על כל אחד כזה בטח יש עשרים שמתלוננים, אתם יכולים למשל ללכת לסופר, להסתובב בנחת עם העגלה בין המדפים?
צור: "אני הולך לסופר, אתה הולך מוטי?".
ששון: "בטח הולך".
צור: "אני עכשיו נפרדתי מאשתי, אז אני עושה קניות בהכרח. אנשים לא מתביישים לשאול אותי דברים כשאני בתור לקופה. יום אחד, בזמן שהקופאית מעבירה את המוצרים ואני צריך לארוז אותם, פתאום נעמדת לידי אישה ושואלת מה עם הפינוי~בינוי ברחוב בנימין פיין. אמרתי לה שהחלטתי שלא נעשה, אז היא ביקשה לדעת למה לא. עניתי לה שאני מוכן לקבל אותה לפגישה, אבל איך אעמוד ואסביר לה כשיש אנשים שממתינים מאחוריי בתור לקופה? אז היא צועקת 'אל תדאג, ראש העיר הבא יסביר לי!'".
"יש אנשים חסרי טקט", נאנח ששון. "אותי לפעמים תופסים באמצע צעדה, אז אני אומר 'יודע מה? רוצה לשאול שאלה? תצטרף אליי'. מתחילים ללכת ואני הולך מהר, ואז מוותרים ואני אומר להם לשלוח מכתב ושיקבלו תשובה.
"יש כאלו בשוליים שאין להם טקט לחלוטין, מפריעים לך. אתה בא לחתונה - מתחילים לשאול אותך, אתה הולך לשירותים - תופסים אותך. לפעמים יש גבול ליכולת שלך לספוג כאלו דברים כשאתה בלחץ ומתח ועובד 18 שעות ברצף".
צור מספר כי אחד מתחביביו הוא לשחק כדורגל ביום שישי, וכי גם שם אינו יכול להשתחרר מכובע ראש העיר. "הלכתי לחוף הים ביום שישי בערב, אחרי הכדורגל שאני משחק. אף אחד לא מכיר אותי עם מכנסיים קצרים ולא מצפים לראות ראש עיר מזיע ככה בבגד ים. יושב שם מישהו ומתחיל לשאול אותי שאלות כל עשר דקות. אחרי שעתיים אמרתי לו 'בוא חביבי תשב, כבר הלך לי הבילוי היום ממילא'".
ששון: "מצד שני, הרבה ניגשים ומברכים. אומרים לי 'בוקר טוב ראש העיר'. ילדים עושים אותי מאושר, הרבה מהם באים ואומרים 'אדוני ראש העיר, רצינו להגיד לך תודה על כל מה שעשית בשבילנו'. ילדים לא מזייפים רגשות, הם באים לבד, אף אחד לא שולח אותם".
ראשון לציון וחולון גובלות בבת ים. אם תשאלו את שני ראשי העיריות, הם לא ממש מבסוטים מהשכנה הטורדנית. "אין לי יחסים טובים איתם", יורה ששון. "אני חושב שמערכת יחסים בין ראשי ערים צריכה להיות קולגיאלית, אחד צריך לעזור לשני ולתמוך בשני ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
למשל הניסיון של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני לקחת את קרית הספורט של חולון ולספח אותה לבת ים, ועוד לשקר לי על זה. לחיאני בתגובה: "אני מודה למוטי ששון על הקולוגיאליות והחברות".
"כשאברהם פורז היה שר הפנים, הוא פנה אליי ורצה לספח את בת ים לחולון. אמרתי 'לא תודה', אני לא רוצה להיות הפראייר שלכם'. כל שנה הם מעבירים 60-80 מיליון שקלים לבת ים על מנת לכסות את הגירעון שלהם וככה הם לא יעבירו את הכספים ויחסכו להם.
"מה לעשות שנכון לאותה תקופה הארנונה בבת ים הייתה גבוהה ב-15 אחוז מזו שבחולון, וכדי לכסות את הגירעונות אני אצטרך להעלות את הארנונה? אמרתי 'לא יקום ולא יהיה'".
צור: "בת~ים וראשון שרויות במחלוקת והוויכוח העירוני בין העיריות נשאר במחלוקת. בת~ים רוצה שטח באזור התעשייה החדש שראשון השקיעה כסף רב בפיתוח שלו. אבל ברמה האישית - הוויכוח לא מפריע ליחסים האישיים".
מבחינת חייכם הפרטיים, שניכם בשלב זה נשואים לתפקידכם. זה המחיר שצריך לשלם כדי להיות ראש עירייה?
ששון: "אני חטאתי בזה. אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורנית, ברור שהייתי מתחתן ומקים משפחה עם ילדים, אני מתחרט על זה עכשיו. היתרון הוא שאין לי מגבלות של זמן, אני יכול להיפגש עם כל אחד מתי שארצה. דבל'ה עם ילדים, זה אחרת".
צור: "זה לא שיקול. שנים לפני שהתגרשתי עבדתי שעות ארוכות וזה לא הדבר שקובע את קיום חיי המשפחה, ממש לא".
היו רגעים בהם אמרתם לעצמכם בשביל מה אתם צריכים את כאב הראש הזה?
"זה מעולם לא עלה, אפילו לא לשנייה", מדגיש ששון בזמן שצור מהנהן בהסכמה. "התמזל מזלי ודאגו לתת לי שליחות שאני לא בטוח שיש להרבה אנשים בארץ וחלק מזה הוא גם לקבל דברים לא נעימים, להפנים אותם ולחשוב על זה. אז אני לא מתעייף, ההיפך, לוחצים עליי כל הזמן לצאת לחופש ושלוש שנים לא הייתי בחופש, מאז הבחירות".
שניכם נושאים במשרות מאוד חשובות, הרבה אנשים רוצים את קרבתכם, מחניפים לכם. איך אתם מנסים לשמור על עצמכם, לבל יגבּה לבכם?
"יש לי תפילת בוקר ביני לביני וזה אחד המשפטים הבודדים בתפילה", עונה צור. "זה משהו שאני נותן לו ערך מאוד משמעותי - שמור אותי כמו שאני".
ששון נזכר כי עת נבחר לכהן לראשונה כראש עירייה, ליוותה אותו עיתונאית ביומו הראשון בתפקיד: "היא נכנסה אליי הביתה ותפסה אותי מתפלל. כשהנחתי את התפילין היא שאלה עבור מה התפללתי ואמרתי לה שהתפללתי רק לדבר אחד: 'אלוהים תשאיר אותי אותו מוטי'. זה הדבר היחידי, שהשררה לא תעלה לי לראש, כי אתה בראש ובראשונה בן אדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם