מצוקת דיור? עשרות דירות ציבוריות בי-ם עומדות ריקות
עשרות דירות במערך הדיור הציבורי בירושלים עומדות ריקות הן זקוקות לשיפוץ יסודי ויקר שיאפשר לשכן בהן דיירים, אולם משרדי הממשלה לא מקצים לכך תקציב לכך ומטילים זה על זה את האחריות. לידיעת אלפי הממתינים לדיור ציבורי
במאהל מתגוררת כ-20 משפחות עם ילדיהן. חלקן ממתינות שנים לדירה בשיכון ציבורי, בעוד אחרות אינן זכאיות לדיור ציבורי כלל, משום שאינן עומדות בקריטריונים שקבע משרד השיכון.
ביום ראשון, לאחר שהתייאשו מההמתנה, יצאו המשפחות לצד פעילים חברתיים להפגין מול משרדי חברת "עמידר", הזרוע המבצעת של משרד השיכון, במחאה על המחסור בדיור ציבורי. בהפגנה נעצרו חמישה מפגינים, בהם שתי אמהות חד~הוריות.
זו אינה הפעם הראשונה שזגוב - שעברה למאהל עם ילדיה בני ה~15, עשר, שבע ושנתיים - מתגוררת באוהל. לפני כחמש שנים היא פלשה לדירת "עמידר" שעמדה ריקה בשכונת קטמון.
לאחר שנתיים היא פונתה בכוח מהדירה, ועברה לאוהל במרכז המסחרי בשכונה, "חייתי עם הילדים באוהל שלושה חודשים, עד שמצאתי דירה ששכרתי ב~3,200 שקל לחודש. אני כבר לא מצליחה לעמוד בתשלומים, ולכן בעל הבית מפנה אותי עכשיו", היא מספרת. זגוב עובדת במשרה חלקית כמטפלת בקשישים, ונמצאת היום במקום התשיעי בתור לדיור ציבורי.
ההמתנה הארוכה לדירה בדיור הציבורי אינה בלעדית לזגוב. "יש פה במאהל משפחות שמחכות ארבע, חמש ושש שנים", היא קובלת, ומוסיפה שאמהות חד~הוריות שנמצאות ברשימת ההמתנה נאלצות למצוא פתרונות דיור חלופיים, ולכן מכלות את המשכורות שהן מרוויחות ואת הסיוע מגורמי הרווחה והמשרדים הממשלתיים. "מדי פעם קוראים לי לראות דירה, אבל תמיד מי שראשונה בתור לוקחת אותה ואנחנו ממשיכים לחכות", היא אומרת.
בגן העצמאות טוענים השבוע כי יש יותר מ-60 אלף איש הממתינים לדיור ציבורי (חלקם לא הוכרו כזכאים), וכאמור בערים מרכזיות כמו ירושלים זמן ההמתנה עולה לעתים על שש שנים. גם נתוני משרד השיכון מגלים כי יותר מ-4,000 משפחות שהוכרו כזכאיות ועדיין ממתינות לדירה.
למרות המצוקה הגדולה, נראה כי לא כל הגורמים עושים את מלוא המאמצים לסייע למשפחות הנזקקות לכך: דירות של חברות הדיור הציבורי ברחבי הארץ, ובכלל זה בעיר, עומדות ריקות. דירות כאלה ניצבות למשל בקטמון, בגילה ובנווה יעקב.
"ב'עמידר' אומרים שאין דירות, אבל יש הרבה דירות שעומדות ריקות", אומרת זגוב. "בקטמון, ליד הדירה ששכרתי עד עכשיו,
בשלוש השנים האחרונות, מאז חידוש חוק הדיור הציבורי בכנסת ביולי 2008, חלה ירידה ניכרת במספר הדירות העומדות לרשות חברות הדיור הציבורי.
החוק הוצע לראשונה ב~1998, עשר שנים לפני כן. הוא מאפשר לדיירים בדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם בהנחות של 80 עד 90 אחוז, ומחייב את הממשלה להשתמש בכספי המכירה לבניית דיור ציבורי נוסף. גובה מענק הרכישה נקבע בהתאם לוותק הדייר.
אף שהחוק נועד לאפשר למשפחות מעוטות יכולת ומחוסרות דיור להפוך לבעלי דירה, הוא הביא בפועל לירידה דרמטית של כ-30 אחוז במספר הדירות הציבוריות - מכ-125 אלף דירות בשנת 2008 ל~90 אלף דירות בלבד – ובעקבות זאת להתארכות תקופות ההמתנה של הזכאים.
"חוק הדיור הציבורי השיג את ההפך המוחלט מהמטרה שלו", טוען גורם בחברת "עמידר". "החוק הוציא מהשוק המון דירות והקטין את המכסה, ולא הגיעו במקומן תקציב או דירות חלופיות. בינתיים רשימות הזכאים הממתינים מתארכות ומתארכות".
לפי נתוני משרד השיכון, בירושלים קיימות היום רק 2,289 דירות שיכון ציבורי, והן נמצאות באחריות החברות "עמידר" ו"פרזות". "דיירי הדיור הציבורי והזכאים לדיור ציבורי נמצאים במצוקה אמיתית", אומר רן מלמד, סמנכ"ל "ידיד" – עמותה הפועלת להעצמת השכבות החלשות בחברה ומתמחה בסוגיית הדיור הציבורי. במכתב ששלח לאחרונה לראש הממשלה הוא כתב כי "הדיור הציבורי הולך ונעלם.
כמעט שני עשורים שהממשלה אינה בונה או רוכשת דירות המיועדות לאזרחי המדינה המחזיקים תעודות זכאות לדיור ציבורי. כספי מכירת הדירות הציבוריות לא חזרו למשרד השיכון, ואינם משמשים את המשרד לשיפוץ והתאמת דירות לאכלוס. אפילו העברה בין~תקציבית של סכומי כסף לא גדולים לרכישת דירות לנכים ולמשפחות מרובות ילדים לא מתבצעת תקופה ארוכה, רק משום שמישהו במשרד האוצר החליט כי הוא לא מעביר את הבקשה לאישורה של ועדת הכספים".
מלמד מסביר כי יש כמה סיבות לכך שדירת "עמידר" עומדת ריקה: "סוג אחד הוא דירות שמיועדות למגורי זכאים וממתינות להתאמה עבור דיירים עתידיים. מקרה אחר הוא דירות שעלות השיפוץ שלהן גבוהה מאוד, לעתים עד 200 אלף שקל, ואין תקציב לטפל בהן".
לדבריו, בדירות מהסוג השני השיפוץ הנדרש עלול להיות כה מקיף, עד שהוא עולה לעתים יותר מערכה של הדירה. בעבר הופעלה תכנית ניסיונית שבמסגרתה דיירים קיבלו דירות רעועות ושיפצו אותן באופן עצמאי, אך הפרויקט נכשל ואחריות השיפוץ הבלעדית חזרה לחברות הממשלתיות.
כל שיפוץ בדיור הציבורי שעלותו מעל 20 אלף שקל מצריך אישור מיוחד של משרד השיכון ומשרד האוצר. מלמד מציין כי "משרד האוצר לא מוכן להקצות את התקציבים לשיפוץ הדירות הקיימות, לכן אין מלאי.
"משרד השיכון מרבה לאשר שיפוצים שכאלה, אך באוצר מסרבים להפשיר את הכספים ומתנגדים לשיפוץ". עם זאת, הוא מוסיף כי "גם לחברת פרזות ול'עמידר' יש לא מעט כסף בקופה שהצטבר ממכירת דירות של הדיור הציבורי, מהלך שהתברר כטעות ופגע קשות בדיור הציבורי".
בשל חוסר התיאום והביורוקרטיה נוצר המצב האבסורדי הנוכחי - משפחות שהוכרו כזכאיות לדיור ציבורי ממתינות שנים לקבלת דירה, בעוד דירות "עמידר" ריקות ממתינות לתקציב שיאפשר את שיפוצן ואכלוסן. כל עוד התקציב אינו מועבר, לא נראה פתרון לדירות הרפאים באופק, אך מלמד מציע פתרונות חלופיים:
"יש תכניות שניתן לקדם במהירות הבזק והן יסייעו לפתור את המצוקה. אחת מהן היא לחייב יזמים וקבלנים הבונים דיור להשכרה להקצות אחוז מסוים מן הדירות למשרד השיכון, כדי שיוכל לשכן בהם את זכאי הדיור הציבורי".
מחברת "עמידר" נמסר בתגובה כי "החברה משפצת דירות שמתפנות ומתאימה אותן לדיירים החדשים לפני אכלוסן מחדש. במקרים מסוימים מצבן של הדירות לא מאפשר אכלוס מיידי, ומצריך שיפוץ מקיף בעלות גבוהה מאוד. במקרה כזה התקציב לשיפוץ תלוי בתקצוב ממשלתי".
באשר לזמן ההמתנה הממושך נמסר כי "חברת 'עמידר' מציגה כל דירה פנויה לכמה מועמדים, ואנו מיידעים אותם כי הדירה תימסר לראשון מביניהם שיסכים בכפוף לסדר הקדימויות שקבע משרד הבינוי והשיכון. בישראל יש מחסור בדירות עבור דיור ציבורי. חברת 'עמידר' תשמח אם יוקצו לה דירות נוספות כדי שתוכל לשכן בהן זכאים נוספים במהרה".
באשר לדירות העומדות ריקות שמצבן תקין וניתן לגור בהן, ממשרד השיכון נמסר בתגובה כי "בירושלים יש היום 28 דירות שיכון ציבורי ריקות אשר ממתינות לכניסת הדיירים, וחמש דירות נוספות שממתינות לאכלוס".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "בשנת 2010 נתקבלה החלטת ממשלה שעניינה פירוק חברת 'פרזות'. בימים אלה מתגבש הסכם בין המדינה ובין העירייה בעניין הפירוק, ובמסגרתו הוסכם על העברת הדירות המנוהלות כיום בחברת 'פרזות' לניהולה של אחת מחברות ניהול הדיור הציבורי האחרות, תוך ייעול התקציב וניצול היתרון לגודל.
יתרה מכך, במסגרת ההליך תיקבע אמנת שירות שתבטיח רמת שירות נאותה לדיירים, כדי לשפר ולייעל את מערך הדיור הציבורי בירושלים. חברת 'פרזות' חייבת למדינה עשרות מיליוני שקלים, אולם במסגרת ההסכמות עם העירייה נאותה המדינה לוותר על החוב כלפיה ועל חלקה בתוצרי הפירוק, מתוך רצון להשקיע כספים בדיור ציבורי לרווחת הזכאים בעיר באמצעות משרד הבינוי והשיכון. לאור כל האמור ועקב פירוק החברה, אין אנו מוצאים לנכון כי מוצדק להקצות תקציבים נוספים מעבר לסיכומים הקיימים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם