ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

רופאיו של עדי טלמור מספרים על הסוד, הרמזים והבדידות

פרופ' בן קורן עדכן אותו בטיפולים ניסיוניים שנערכו מעבר לים. ד"ר לריסה ריבו כתבה מכתב שמאשר את מצבו הסופני, בלי לדעת למה הוא מיועד. והמזכירה הרפואית נאווה ליוותה אותו בטיפולים הקשים, בהיעדר אדם אחר שיעשה זאת. האנשים הכי קרובים לעדי טלמור בחודשי חייו האחרונים מספרים על הסוד הגדול ועל האיש

בדידות גדולה - זו אחת התכונות הבולטות שאפיינו את העורך והשדרן עדי טלמור, כפי שגם משתקף מהדרך שבה בחר לסיים את חייו. טלמור, שחי בגפו, לא גילה לקרוביו במשך חודשים את דבר מחלת הסרטן שבה לקה, וודאי שלא חלק את החלטתו להתאבד בעזרת הארגון השוויצרי "דיגניטאס".

אבל כמה גורמים בכל זאת ידעו את סוד המחלה וליוו אותו ברגעים אינטימיים במסעו האחרון. אלה הם הרופאים, האחיות והמזכירות במכונים הרפואיים שבהם טופל העיתונאי מאז אובחנה מחלתו.

במכתבים שהותיר טלמור ושפורסמו לבקשתו לאחר מותו הוא הקדיש פרק נכבד לצוות הרפואי, הזכיר את הגורמים השונים בשמותיהם, תיאר שיחות עמם וביקש להודות להם על הסיוע ועל ההקלה בכאבים הקשים שגרמה המחלה.

כשבועיים לאחר מותו, האנשים המוזכרים במכתבים עדיין מעכלים את הפרשה המפתיעה, מבינים בדיעבד רמזים שנתן להם, ואף מביעים תרעומת על האדישות, לטענתם, שגילו קרוביו למצבו הבריאותי ההולך ומידרדר של השדר.

"היו כל מיני אמרות שבמבט לאחור מתבררות כרמזים", אומר פרופ' בן קורן, מנהל מכון הקרינה בבית החולים איכילוב, שבו טופל טלמור. "עדי נהג לומר לי, ממש בתקופה האחרונה, ש'יום יבוא ואבין הכול'. לא ידעתי אז על מה הוא מדבר, היום אני מבין.

"הוא הגיע אליי לשם הפחתת הכאב בעזרת הקרנות, הוא לא רצה לסבול, אבל למרות מה שניסינו, הכאבים תמיד חזרו, זה היה מאוד מייאש. לדעתי הוא רצה מאוד לחיות.

"בכל פגישה שלנו הוא היה שואל אותי אם יש חידוש לגבי פתרון לבעיה שלו. במפגש האחרון כבר לא שאל אותי, וגם לא חזר אליי לגבי השתתפות בטיפול ניסיוני בארצות הברית שאמר שהוא מעוניין להשתתף בו. היום אני מבין שזה בגלל שהוא החליט כבר".

נאווה , המזכירה הרפואית במכון הריאות באיכילוב, התקרבה מאוד לטלמור בחודשים האחרונים, ובהיעדר אדם אחר שיעשה זאת, ליוותה את עדי במהלך הטיפולים. "אפילו כשכבר בקושי היה יכול לדבר, הוא הצליח להצחיק אותי עד דמעות", היא אומרת השבוע בעצב.

נאווה מביעה כעס רב כלפי החברים והאנשים שהיו כביכול קרובים לטלמור. "שאלתי אותו אם יש מישהו שילווה אותו, הוא אמר שלא, אף אחד, שהוא חי לבד ולא רוצה שאף אחד ידע על המחלה, אז אמרתי שאני אהיה זו שאלווה אותו.

"אני כן חושבת שהוא היה צריך לשתף מישהו במצבו, זה דבר

ששום אדם לא צריך לעבור לבד, אבל כולם כל כך דאגו לשמור על הפרטיות שלו שאף אחד לא שם לב שמשהו לא בסדר, וזה מאוד מכעיס אותי.

"אחרי 30 שנה בתחנה והבן אדם פתאום צרוד, מה נראה לכם? ירד במשקל, החוויר, זה היה ברור שמשהו קורה לו, אני לא מבינה איך אפשר לפספס את זה. הרבה פעמים רציתי בעצמי להתקשר למישהו, מפקד התחנה, משהו, כדי לספר מה עובר עליו ולבקש שיהיו אתו, שיתמכו, אבל היה לי אסור לעשות את זה. אף אחד לא התעסק בחיים שלו, אבל במוות כולם מתעסקים, איפה הייתם קודם? חבל שהיה צריך למות בשביל זה".

ד"ר לריסה ריבו הייתה האונקולוגית שטיפלה בטלמור ונמנתה עם הרופאים שמהם ביקש מכתב שיאשר כי הוא חולה במחלה סופנית, כדי שיוכל לבצע את תכניתו בשווייץ.

על תחושתה כשגילתה מה הייתה מטרת המכתב, אומרת ד"ר ריבו: "זה היה מאוד לא נעים. מאוד. אם הייתי יודעת את הסיבה, הייתי מסתייגת, מנסה לדבר אתו, אולי להוריד אותו מזה, אבל בסופו של דבר האמת היא שזו זכותו לבקש מכתב כזה.

"זה הליך מאוד שגרתי וכולם מבקשים, בדרך כלל בשביל לקבל חוות דעת שנייה על המצב, הרבה פעמים גם מרופאים מחו?ל. בגלל שזה כל כך רגיל, אפילו לא שאלתי בשביל מה הוא מבקש את זה, פשוט נתתי לו. גם אם הייתי יודעת מה הסיבה, לא הייתי יכולה למנוע ממנו לקבל את המכתב הזה
מרופאים אחרים, וגם לא הייתה לי זכות לא לתת לו, אבל כן - היה קשה ומאוד לא נעים לגלות כך, בדיעבד, לשם מה השתמש במכתב שלי".

על פי דבריהם של ד"ר ריבו, פרופ' קורן, ונאווה המזכירה, נראה שטלמור היה שרוי במצב של פחד מתמשך - פחד מהסבל, מלא להיות מסוגל לתפקד, מהזדקקות, ומכך שתיפגם פרטיותו, אולי הפחד שירחמו עליו. אך ככל הנראה מהמוות עצמו דווקא לא פחד כלל.

הרגשתם מרומים במידת מה, שבחר לפעול כך ובלי לשתף אף אחד?
פרופ' קורן: "ממש לא, המטופל הוא הבוס, ואני זה שעובד אצלו, אין לי זכות להרגיש משהו כזה".

נאווה : "למרות שליוויתי אותו והיינו קרובים, זו זכותו המלאה לשמור על הפרטיות שלו, אפילו לאחיו לא סיפר מה הוא מתכנן, אז מה אני יכולה להגיד?"

לפי ההיכרות שלכם אתו, היה מתאים לו לסיים את חייו באופן הזה?
פרופ' קורן: "אצל עדי הדגש הושם תמיד על השליטה במצב. היה חשוב לו יותר מהכול שהוא יהיה זה שעושה את ההחלטות, שהשליטה בידיים שלו. אז כן - זה לא מאוד מפתיע".

ד"ר ריבו: "הוא אדם שהעיד על עצמו שאת כל ההחלטות בחייו עשה לבד. מתאים לו להחליט לבד גם על החלטה כזו לא שגרתית, ולבצע אותה לבד".

נאווה : "אני חושבת שכן, אבל בעיקר בגלל כמה בודד שהוא היה. אדם כל כך בודד שיודע שסופו קרוב, מה כבר יכול למנוע ממנו לשים קץ לחייו".  

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...