ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

"הרגו את אבא": בנותיו של החבלן יוצאות לקרב על הנצחתו

ליאורה ותלמה היו ילדות קטנות כשאביהן, דניאל קריגר, נפל בעת מילוי תפקידו כחבלן משטרה אמיץ לב. 61 שנים אחרי, הן יוצאות למאבק נגד החלטת מועצת עיריית בת ים לשנות את שם הרחוב המנציח את שמו. "זה לא מתקבל על הדעת. מחר יבטלו את רוטשילד, או בלפור, או הרצל"

ביום רביעי שעבר, בקומה השנייה בבניין עיריית בת ים, נפל דבר. השעה הייתה 19.50 בדיוק כאשר 11 חברי מועצה הרימו את ידם והצביעו בעד המלצתה של ועדת השמות העירונית, לפיה רחוב דניאל "יחולק": חלקו הראשון ייקרא כעת רחוב אהוד קינמון על שמו של ראש העירייה לשעבר, שנפטר השנה; חלקו השני ימשיך להיקרא על שמו של דניאל קריגר, חבר ארגון ההגנה והנוטרים, ממקימי בת ים, לוחם בעל עבר היסטורי, שנהרג במילוי תפקידו כחבלן משטרה.

התחושה הקשה שאפפה את הדיון, ובמרכזו ההצבעה על חלוקת הרחוב, ניכרה היטב. תושבים רבים מרחוב דניאל הגיעו לישיבה כדי למחות, חברי עמותת ותיקי בת ים גם שלחו שני נציגים, וכמובן נציגי משפחת דניאל התיישבו בהמתנה דרוכה לרגע ההצבעה בתקווה שהמועצה תדחה את המלצת ועדת השמות.

מיד בתום ההצבעה, כשחלוקת הרחוב אושרה, התפרצה בתו של דניאל, ליאורה אליאב, ואמרה בגרון חנוק מדמעות תוך כדי שהיא רועדת בכל גופה: "במצב הזה, עדיף שתבטלו בכלל את שם הרחוב. אתם לא ראויים לכך". מיד לאחר דבריה ניגשו אליה רבים מחברי המועצה כדי להרגיעה, אך לשווא.

לפני כמה ימים פגשתי שוב את ליאורה, בת 67, יחד עם אחותה תלמה (72). הרחק מהמולת המועצה ישבו שתי בנותיו של דניאל וגוללו את התחושות הקשות שנותרו בהן. מבחינתן, הסיפור תם אך לא נשלם.

ב-24 ביולי התקשר יעקב זיו, מנהל עמותת ותיקי בת~ים, אל תלמה ובישר לה שהעירייה מתכוונת לחלק את רחוב דניאל כך שחלקו ייקרא על שם קינמון, זאת לאחר שמועצת העירייה קיבלה לפני מספר חודשים החלטה להנציח את זכרו של ראש העירייה המנוח.

תלמה יצרה קשר עם אחותה ליאורה, ובדיקה שערכו גילתה כי יש להן ארבעה ימים בלבד להגיש התנגדות למהלך. "פנינו ליו"ר ועדת השמות, אסף כהן, שאמר שהוא לא יודע על כוונה להחליף את שם הרחוב. פתאום כולם בעירייה לא ידעו מה לומר לנו, אולי הם חשבו שאנחנו כבר מזמן לא בחיים ולכן לא תהיה להם בעיה

להעביר את ההחלטה הזו", מספרת תלמה.

ליאורה: "אני נפגשתי עם אורי בוסקילה, ממלא מקום ראש העיר, למרות שלא רציתי. הוא אמר לי באלה המילים: 'אם זה היה אבא שלי, לא הייתי מתנהג אחרת מכן', וזה היה בתחילת הדרך, לפני כשלושה שבועות. הוא הבין אותנו, אבל בפועל הצביע בעד", היא מדגישה.

מדוע לא רצית להיפגש עם בוסקילה?
"כי זה נראה לי הזוי, שאני צריכה להסביר לו מדוע לא למחוק את זכרו של אבי. הרגשתי שאני צריכה להתחנן להשארת שם הרחוב. בעקבות ההתפרצות בסיום הישיבה, כשאמרתי שעדיף למחוק את שם הרחוב, הרבה תושבים התקשרו ואמרו לי שאין כזה דבר שהרחוב יימחק. זה גם אבא שלהם. הם גדלו על הסיפורים שלו, על העזרה שלו. איך קברניטי העירייה יכולים להתעלם מרצון התושבים? למה האטימות הזו?".

דניאל קריגר נולד בשנת 1908 ברוסיה ובגיל צעיר עלה ארצה. כחבר בארגון ההגנה בתחילת המאה הקודמת, פעילותו הייתה בעיקר ביישוב בית וגן (לימים בת ים). הוא היה אחראי על הסליק המיוחד באחת הגינות ברחוב שלימים ייקרא על שמו.

קריגר היה ממנהיגי המאבק והשמירה על היישוב מהפורעים הערביים שהגיעו מיפו. בזמן מלחמת השחרור עבר קריגר בין העמדות להגנה על בת ים, מסר נשק ללוחמים ואף נלחם יחד איתם. ההיסטוריונים של בת ים הדגישו כי תוך כדי הלחימה הוא גם חילץ פצועים.

"בשנת 1950, כששימש חבלן המשטרה הראשון, הגיע לבאר שבע על מנת לפנות מוקשים. במהלך פירוקם  נפצע ממוקש, אך סירב בתוקף שיחלצו אותו מכיוון שחשש כי אחרים ייפצעו אף הם. לאחר שעות רבות הצליח קריגר לחלץ את עצמו, אך בדרך לבית החולים נקבע מותו מאיבוד דם.

כשאני שואל את תלמה וליאורה אודות פעילותו של האב, הן מדגישות: "אנו לא ידענו על פועלו, הכל היה בסוד. רק כאשר קראו על שמו את הרחוב, התחלנו להבין מה בדיוק הוא עשה".

ליאורה: "אני הייתי בת שש כשהוא נהרג ותלמה הייתה בת 11. כל הפעולות של אבא שלי נעשו בלילה. כבר מגיל צעיר הוא היה חסר לנו. גם אמא הייתה חברה בהגנה ולפעמים בלילות נשארנו לבד. לפעמים, כששמעתי את הבריטים מגיעים, רצנו מהר לשכנים שלנו, משפחת אייזנשטט. הבת שלהם, שגרה כיום בטורונטו, הגישה מכתב נגד ההחלטה של מועצת עיריית בת ים".

תלמה: "מרגע שנולדנו היינו בבת ים. בהתחלה גרנו ברחוב בלפור. לאחר מלחמת השחרור עברנו לרחוב ירושלים ואז עברנו לשיכון ותיקים. אמי עבדה בעיריית בת ים מאז שאבי נהרג. בזמנו נבחרי העיר עשו את הכל, מעל ומעבר, כדי להרים אותנו לאחר מות אבי".

ליאורה: "אני בת 67 היום, ועוד לא השלמתי עם זה שאבי נהרג. אני פשוט לא מסוגלת לקבל את זה. יש לי ילדים ונכדים, אבל עד היום אני חיה עם החוסר הזה. לא התגברתי, ואני גם לא אתגבר. כמובן שכך גם תלמה, אחותי".

אתן זוכרות את היום בו קראו את שם הרחוב על שמו?
ליאורה: "בוודאי. עמדנו ברחוב ירושלים פינת דניאל, אני זוכרת כאילו זה היה עכשיו".

מה זה עשה לכם כשראיתם רחוב על שם אבא?
ליאורה: "מצד אחד גאווה גדולה, אבל מצד שני היינו מעדיפות שלא יהיה רחוב על שמו, אלא אבא שיהיה איתנו. אנחנו עדיין רוצות אבא".

תלמה: "כשעברנו מדירה לדירה ברחוב דניאל לפני שבועיים, אנשים קיבלו אותנו בחום. כולם היו בהלם מפועלו. הרי אנשים מתחלפים בעיר וברחוב, וזה בסדר שתושבים לא ידעו, אבל כשסיפרנו להם, אתה יודע מה הם אמרו? 'מוחקים את העבר' – וזאת גם התחושה שלנו. לכן זה לא הכאב הפרטי שלנו, אלא של כל אותם אנשים שהיו בבת~ים באותה תקופה".

תלמה: "בעבר אמא שלנו הייתה עוברת בבתי ספר והייתה מספרת את סיפור הגבורה. מורים בבת~ים סיפרו במשך שנים מי היה דניאל. דורי דורות למדו מי היה דניאל קריגר, והנה בהחלטה מהירה החליטו למחוק את זכרו. באיזו זכות העירייה עושה את זה? היום זה אבי, מחר זה יהיה מישהו אחר".
ליאורה: "אנחנו מרגישות שהיה כאן מחטף".

"אני רוצה לספר משהו מיוחד", אומרת ליאורה, "ביוני 2000 אמא שלנו נפטרה. קצת לפני מותה, ביום העצמאות, היינו בקבר של אבא. היא אמרה לנו שזה ודאי יהיה יום העצמאות האחרון שלה, ומעתה אנחנו אחראיות לנקות את הקבר של אבא. לאחר מותה עשיתי כבקשתה. דיברתי עם אחד הגננים וביקשתי שיגזום את מה שצריך.

"הוא עשה את עבודתו, וכששאלתי אותו כמה אני צריכה לשלם לו, ענה שהוא לא לוקח ממני כסף. אמרתי לו שהוא עבד ויקבל שכר על כך, והוא בתגובה ענה: 'את נתת לי את הכבוד לנקות את הקבר של דניאל קריגר. זה כבוד עבורי'. אני אגיד לך את האמת, אני לא מכירה את האיש, מעולם לא נפגשתי איתו, אבל זה סימן שיש אנשים במדינה שזוכרים את העבר".

דיברתן עם שושנה קינמון, אלמנתו של אהוד ז"ל?
ליאורה: "דיברנו איתה, אבל לא הייתה הבנה. היא באבל שלה וזה מובן, אבל אנחנו לא עומדות מול משפחת קינמון. מגיע להם שינציחו אותו. אנחנו מבינים ללבם. אמרנו לה שאנו מבינות את כאבה, כי אנחנו יודעות כאב מהו. העירייה הביאה למצב שמעמידים כאב מול כאב. מי שפגע בקינמון זה ממש לא אנחנו".

יש עוד מה לעשות?
תלמה: "אנו מנסות לעשות הכל כדי לשנות את ההחלטה. אם נצטרך נגיע עד לנשיא המדינה. נלך לעורכי דין, לחברי הכנסת, לכולם. לא נוותר ולא נרים ידיים. בשום פנים ואופן".

ליאורה: "אנחנו רוצות שהדורות הבאים יידעו מי היה דניאל קריגר. רק שיידעו את המורשת וההיסטוריה. המדינה יקרה לנו, ועם שלא מכבד את העבר, לא יהיה לו עתיד".

מה לדעתכן אבא היה אומר על זה?
תלמה: "הוא היה אומר 'מי אני שצריך רחוב של שמי?  יש אנשים גדולים ממני'".

איך תרגישו ביום שיחליפו את השם הרחוב?
ליאורה: "שהרגו לי את אבא בפעם השנייה. זה לא מתקבל על הדעת. זה טירוף. מחר יבטלו את רוטשילד, או בלפור, או הרצל?".

תלמה: "אחותי סיכמה את זה נכון. פשוט יהרגו לנו את אבא בפעם השנייה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...