ראשי » מקומי » צפון

הפילו עלי את כל האש: הנער מעוספיה מדבר לראשונה

א', נער בן 15 מעוספיה, מצא את עצמו על הכוונת של מדינה שלמה כשהודה כי השליך את הגחל שהצית את השריפה הגדולה בכרמל, בה נספו 44 בני אדם. בראיון לסופשבוע טוענים הוא ובני משפחתו כי הודה מתוך לחץ ובטוחים: "הוא נעצר ביום שאהובה תומר נפטרה. היו צריכים למצוא קורבן". המשטרה: "הטענות משוללות כל יסוד"

חר סאבא עומד בחורשה שבפאתי עוספיה ונועץ מבט מלא כאב בגזעי העצים השרופים. אותם גזעי עצים שמהווים את התחלת הרצף המפויח של חורש שכילתה השריפה הגדולה בכרמל בדצמבר אשתקד.

"לשרי הממשלה לא קרה כלום בינתיים, ורק אותנו הפכו לקורבנות בסיפור הזה", הוא אומר בזעם, מחבק את קרוב משפחתו, נער בן 15, שהודה בחקירתו כי השליך גחל לוהט לעבר העצים ובכך גרם להצתה, ואף שיחזר את האירוע. "המשטרה חקרה את קרוב המשפחה שלי כדי להוריד מכולם את האשמה", טוען סאבא ומלטף את הנער. "הסיפור שלו מזכיר את גלעד שליט. כולם יצאו נקיים מהפרשה ורק נער צעיר אחד נשאר לחטוף את כל האש. ומי יציל אותו עכשיו? השרים האחראים למחדל לא יצילו אותו, גם לא ראש הממשלה. אבל אנחנו לא נעבור על זה בשתיקה. אנחנו נדאג שהם יבקשו סליחה מהמשפחה שלנו ומשאר הילדים שנחקרו במשטרה בחשד להצתה".

שמונה חודשים אחרי השריפה שהרגה 44 בני אדם וכילתה חורש טבעי שהשתרע על 25 אלף דונם, וכמה ימים אחרי שמיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה, שלח את טיוטת הדוח שלו לשרים ולבכירי המשטרה והשב"ס - והודיע שהיא מגלה שורה ארוכה של כישלונות ומחדלים - ממתינים בעוספיה להכרעת פרקליטות, שתקבע אם להעמיד לדין את הנער א' באשמת רשלנות שגרמה לשריפה הגדולה. מהפרקליטות נמסר ש"טרם נתקבלה החלטה בעניין".

"האשמים האמיתיים בשריפה הם השרים הבכירים ומערך הכבאות והמשטרה", אומר סאבא, שהציב עצמו כדובר המשפחה המורחבת. "אם הם היו מגיעים מהר יותר, הכל היה נמנע. אם היו מטוסי כיבוי, הכל היה נראה אחרת. למדינת ישראל יש כל כך הרבה מטוסים ואפילו לא מטוס אחד לכיבוי שריפות, אז מי אשם בזה? קרוב המשפחה שלי? רצו לזרוק הכל עלינו, כנראה קיבלו הוראה מגבוה למצוא מהר אשם. אבל אנחנו לא ניתן לאף אחד להפוך את הנער א' לשעיר לעזאזל. אחרי שדוח המבקר יוגש, נחליט איך אנחנו מגיבים. בן המשפחה שלנו לא ילך כמו שה לעולה רק כי מישהו החליט למצוא קורבן. הוא נעצר ביום שאהובה תומר נפטרה. הם היו צריכים למצוא קורבן. אם יגישו נגדו כתב אישום, נראה להם מה זה להפוך אותו לקרבן".

שישה נערים ושני בוגרים, כולם תושבי עוספיה, נחקרו במשטרה בחשד לגרימת ההצתה. א', קרוב משפחתו של סאבא, היה היחיד שהודה באשמה. הוא סיפר לחוקרי מרחב חוף של המשטרה שעישן נרגילה בשטח פתוח סמוך לעוספיה, והשליך גחל לקרקע. כשראה שהאש מתחילה להתפשט, נבהל ומיהר לעזוב את המקום בלי לדווח לאיש על מה שאירע. מאוחר יותר אף שחזר את המעשה, הוביל את חוקריו אל החורשה שבה החלה האש להתפשט - אבל לא זכר את המקום המדויק בו עישן.

בשמונת החודשים שחלפו מאז חי א' בחרדה שיואשם ברשלנות שגרמה לשריפה. אין יום שבו הוא לא נזכר ברגעים שבהם הודה במעשה. "שאלו אותי הרבה מאוד

שאלות", הוא אומר, מדבר בקול רך, "שוב ושוב שאלו את אותה שאלה, 'למה עשית את זה?' 'למה עשית את זה?' אמרו לי 'יא חתיכת זבל, אתה   חמור, אתה חתיכת חרא', סליחה על המילה. חשבתי שאם אגיד את מה שהם רוצים, הם ייתנו לי ללכת הביתה. אמרתי להם שאני עשיתי את זה, ואז ביקשו שאשחזר את האירוע. בפעם הראשונה השחזור לא היה נכון. לא ידעתי איפה התחילה השריפה, זרקתי את החוקרים למקום שלא ידעתי מה קרה בו. הם כעסו עליי, אמרו שאני שקרן ואני אחזור לכלא, ואז הובלתי אותם למקום אחר, על יד בית שאני בכלל לא מכיר. ראינו כביש, ירדנו למטה ואמרתי להם: 'הנה, כאן עישנתי נרגילה'. הם המשיכו לשאול אותי שאלות, רצו לדעת לאן זרקתי את הגחל, שאלו שאלות שלא היו לי עליהן תשובות, מפני שלא אני אשם במה שקרה".

א' אומר שהוא היה בבית הספר כשהאש התלקחה. הוא איחר להגיע ללימודים והשתהה בביתן של השומר, כפי שכל המאחרים מתבקשים לעשות. חצי שעה אחר כך נכנס לכיתה, וכשיצא להפסקה ביחד עם ילדי כיתתו נודע להם שפרצה שריפה. רק אחרי שהלימודים הסתיימו הוא הגיע למקום השריפה ביחד עם חבורת נערים. שלושה ימים אחר כך נלקח לחקירה.

וויאם, בתו של סאבא, אומרת שהנער נשבר בחקירה בגלל אופיו ולא מפני ששרף את היער. "כשמלחיצים אותו הוא פשוט אומר 'תעזבו אותי בשקט', ואומר את מה שרוצים לשמוע, רק כדי שיעזבו אותו". סאבא אומר שקרוב משפחתו שחזר את המעשה מתוך פחד. "מה עשו לו שם שגרם לו להודות ולשחזר מעשה שהוא לא עשה? נתנו לו צביטה וכמה צ'פחות, והוא פחד מהם. אחד החוקרים אמר לי שבמהלך השחזור הוא תעתע בהם, פעם הפנה אותם לצד שמאל ופעם לצד ימין, מפני שהוא לא ידע מאין האש התחילה".

החודשים שחלפו מאז החקירה, אומר סאבא, שינו את הנער הצעיר ללא הכר. "הוא לא אותו נער שהיה. הוא פוחד מהמשטרה. בכל פעם שהוא רואה שוטרים או שומע ניידת עוברת ברחוב, הוא בורח. הוא לא יוצא עם בני המשפחה לפיקניקים כפי שנהג בעבר מפני שהוא פוחד מאוד משריפות. השריפה שפרצה כאן הרי לא הייתה סתם שריפה, אוי ואבוי מה שקרה, 44 אנשים נהרגו, וכל זה הוטל על הכתפיים שלו.

"לקחנו אותו לפסיכולוג, אבל זה לא עזר. הוא לא מוכן לדבר על הטראומה. לפני השריפה הוא היה ילד אחר, מבלה עם חברים, שמח, משחק כדורגל, כדורסל, דומינו. הוא אהב את הפייסבוק והתכתב עם חברים. הוא היה בן אדם כיפי. כל זה לא קיים יותר. מת. הוא נמצא כאן, אבל כאילו לא נמצא. במשך שעות הוא יושב בחדר, בוהה, לא מוציא מילה. בעבר הוא היה תלמיד בינוני, היום הוא תלמיד גרוע שנכשל בכל הבחינות. השריפה גרמה לו ללכת לאיבוד. שום דבר לא מצליח לחלץ אותו מהטראומה. לקחנו אותו בחופש לבית מלון בטבריה כדי שיירגע קצת, זה לא עזר, הוא ישב מבודד בחדר, בקושי יצא".

בסוף השנה סיים א', נער רזה ועדין פנים, את בית הספר היסודי בכפר. הוא חלם ללמוד בפנימייה צבאית, להיות חייל כמו סאבא, קרוב משפחתו המבוגר. בסלון המרווח בביתו של סאבא, מאחורי ויטרינת זכוכית שמורה היטב, יש תצלום גדול של בעל הבית, לבוש בבגדים צבאיים עם כומתה שחורה על הראש. סאבא שירת בתותחנים. א' קיווה ללכת בעקבותיו. הוא עבר את הבחינות, אומרים במשפחה, אבל כשהבינו בפנימייה הצבאית שמדובר בנער שהודה במשטרה כי הצית את האש בכרמל, הודיעו למשפחה שהוא לא יוכל ללמוד אצלם. הם אינם מקבלים נערים בעלי עבר פלילי.

"זה היה רגע קשה", אומר סאבא. "קיוויתי שהוא ילך בעקבותיי, רציתי להפוך אותו לגבר, שילך עם מדים ונשק ויידע מה זו פקודה. גם אם הוא לא הגיע לפנימייה הצבאית, הוא יהיה לוחם, רק כדי להוכיח למדינה הזאת שהוא לא פגע בה, אלא עוזר לה ונלחם עבורה".

בשנה הקרובה ילמד א' בבית הספר התיכון המקומי בעוספיה. היו שאמרו בכפר שמאז המקרה משפחתו של א' מנודה, משום שאנשי המקום רואים בהם לא רק את האחראים למעשה, אלא גם אלה שהפכו את הכפר כולו לאחראי לשריפה. סאבא אומר שלא רק שאינם מנודים, אלא להפך - הם זכו לאהבה רבה ולהבנה. "במשך חודש ימים אחרי המקרה הבית שלנו היה מלא אנשים שבאו לתמוך ולעזור", אם כי גם הוא מודה: "בבית הספר היה ידוע שא' כאילו גרם לשריפה. תלמידים שואלים אותו 'מה, אתה עשית את זה?' הטראומה הזאת לא תעבור כל כך מהר".

א' מספר שחבריו לא מחרימים אותו. "פה ושם שאלו אותי למה אני הילד היחיד שהצביעו עליו כעל מי שהצית את השריפה. אמרתי שלא אני הדלקתי את האש. שני הנערים שנחקרו לפניי רצו לזרוק עליי את הנושא, וככה הגעתי לחקירה. החברים שלי מאמינים לי".

סאבא, שגם ככה נקלע למצב לא קל בכפר, משתדל לא לפגוע במשפחת ד', ששני בניה נחקרו לפני קרוב משפחתו, אבל אפשר להבין מה הוא חושב עליהם. הם אלה שהפלילו את בן משפחתו. "החינוך שבני המשפחה שלי מקבלים שונה לגמרי מהחינוך שלהם", הוא אומר. שני האחים של משפחת ד', ע' ו-ס', חברים קרובים של א', נלקחו לחקירה כמה שעות אחרי שהשריפה פרצה. א' מכיר אותם היטב, ביתם סמוך למקום שאליו הושלך הגחל שהצית את האש.

"עד שהשריפה פרצה היינו חברים טובים", מעיד א'. בעדותם לא היה זכר לחברות ההדוקה עם א'. הם טענו שראו את א' מעשן נרגילה במחיצת חבר נוסף שנחקר אף הוא, ומשליך גחל אל ערימת האשפה שהציתה את האש. ע' טען בחקירתו במשטרה שהוא ניסה לכבות את האש וגער בא' על רשלנותו. א', לדבריהם, לא היה בבית הספר ביום שפרצה השריפה. א' אומר שבאותו היום הוא דווקא היה בבית הספר, והם אלה שלא הגיעו ללימודים.

מעצרם של השניים תפס כותרות ראשיות. רשף חזי לוי, קצין המבצעים של כיבוי אש בחיפה, אמר שכדי שהאש תתפשט צריך שיתקיימו שלושה תנאים: חומר דליק, רוחות חזקות ותנאים טופוגרפיים של ראש ואדי, "ושם מצאנו את שלושת המרכיבים האלה".

יומיים אחרי שנלקחו לחקירה שוחררו האחים למעצר בית מחוץ לעוספיה. "אנחנו שמחים שהאמת יצאה לאור", אמרו לתקשורת, "אנחנו מתביישים לחזור לכפר שלנו ולחברים שיצביעו עלינו כעל פושעים. הכי חשוב לנו שכל העולם יידע שאנחנו חפים מפשע. אנחנו לא פושעים, אנחנו ילדים טובים ממשפחה רגילה".

בית משפחת ד', המשקיף אל הוואדי, היה השבוע ריק. כביסה יבשה תלויה על חבלים בכניסה, אופניים זרוקים על השביל, וילונות מוסטים חושפים בית צנוע. תשעה ילדים גדלים כאן. האב נהג משאית, אחת מבנות המשפחה עורכת דין שהעניקה סיוע צמוד. א' לא דיבר איתם מאז החקירה במשטרה. בין שתי המשפחות שוררת עוינות. "היו פה הרבה ויכוחים", נזכרת נזירה, אשתו של סאבא, "משפחות התווכחו מי היה באירוע, מי הצית את האש. זה מהמשפחה שלכם, אמרו לנו, חשבו שקרוב המשפחה שלנו הפיל ילדים אחרים".

מאז השריפה עוקבת משפחתו של א' בעניין רב אחרי כל ידיעה בנושא. בשבוע שעבר פורסם שטיוטת דוח מבקר המדינה על השריפה כוללת כאלף עמודים המפרטים את המחדלים שהובילו לאסון. המבקר מטיל אחריות מיניסטריאלית על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא הקפיד על היערכות מספקת של שירותי הכבאות. על פי הטיוטה, אלי ישי, שר הפנים, אחראי מתוקף תפקידו על שירותי הכבאות, שסבלו ממחסור בכוח אדם ובציוד כיבוי.

ישי, כך לינדנשטראוס, לא תיקן את הליקויים במערך הכבאות, אף שאלה נחשפו בעבר בדוחות של מבקר המדינה. אחריותו של יצחק אהרונוביץ', השר לביטחון פנים, נובעת מהיותו השר הממונה על המשטרה. על פי טיוטת הדוח, כוחות המשטרה לא פעלו בצורה מסודרת, מה שגרר טעויות קשות באסון אוטובוס הצוערים של השב"ס והביא למותם של עשרות. שר האוצר יובל שטייניץ עיכב על פי הדוח את העברת הכספים שיועדו לשירותי הכבאות. ארבעת השרים קיבלו בשבוע שעבר את הטיוטה. בתוך חודש ייערך להם שימוע במשרד מבקר המדינה.

על פי הטיוטה, מבקר המדינה מטיל אחריות גם על בכירים במשטרה ובשירות בתי הסוהר שנושאים באחריות אישית לתפקוד הלקוי במהלך השריפה. "טיוטת הדוח מגלה שורה ארוכה של מחדלים וכישלונות", מסר המבקר בשבוע שעבר. "התוצאה הטרגית היא שלא נמנעה השריפה הקטלנית בכרמל, אשר גבתה מחיר כבד חסר תקדים בהיקפו". במשרד מבקר המדינה כבר אמרו לעיתונאים כי זה עתיד להיות דוח הביקורת החמור ביותר שהמבקר פרסם בשנים האחרונות.

"צריך לקבל את דוח מבקר המדינה ולא להתנפל על הילד", אומר ח"כ איוב קרא מדליית אל כרמל, הכפר הצמוד לעוספיה, שסייע למשפחה בעת האירוע וליווה אותם לתחנת המשטרה. "נניח שהילד גרם לבעירה קטנה. כל יום יש בעירות כאלה בכל הארץ. הבעיה הייתה בתפקוד של האחראים ולא בשריפה הקטנה שהוצתה בעוספיה. ההר הוליד עכבר בכל מה שקשור לילד. לא צריך להתנפל על נער צעיר. החקירה שלו כבר גרמה למפח נפש לאוכלוסייה שלמה של דרוזים. הכתימו כפר שלם שרובו מלח הארץ".

סאבא גדל בעוספיה, בני משפחתו גרים בכפר מדורי דורות. הוא אב לשלושה, עובד כנפח במסגרייה מקומית אחרי שיצא לגמלאות. אשתו מנקה בתים בסביבה. "מדי פעם פורצות בכפר שריפות", הוא אומר, "ותמיד לוקח למכבי האש הרבה זמן להגיע. לפני כמה זמן הייתה פה שוב שריפה. ברחנו מהבית מחשש שהיא תתלקח לאש גדולה. מכבי האש הגיעו רק אחרי שעה וחצי. גם בשריפה ההיא לקח למכבי האש הרבה זמן להגיע. כשהם באו רצתי למכולת, קניתי שני ארגזים של בקבוקי מים וחילקתי לכבאים. אם הרוח הייתה נושבת בכיוון ההפוך, עוספיה כולה הייתה עולה באש".

גם הוא נפגע מהשריפה, לדבריו. "יש לנו אדמה פה באזור, 48 דונמים של עצי פרי. הכל נמחק בשריפה, העצים חרוכים, בריכת המים התייבשה. אף אחד לא יודע איך זה קרה. גם אנחנו בכפר רוצים לדעת מי גרם לשריפה. דבר אחד בטוח, זה לא בן המשפחה שלנו. אבל אף אחד לא מוכן לשמוע אותנו. גם בלי השריפה מתנהגים אלינו כאילו שהיינו תושבי השטחים ולא ישראלים כמו כולם שמשרתים בצבא. אנחנו תומכים במדינה הזאת, ישראל היא המדינה שלנו, אבל אין לנו כלום, אפילו בית הספר של הילדים מט לנפול. ועכשיו מנסים להטיל עלינו אשמה על מה שלא עשינו".

את א' אנחנו פוגשים בנגרייה קטנה בכניסה לעוספיה. ריח עץ משויף נישא ברחבה הקטנה הסמוכה. א' צובע עצים, מנסר ומשייף. רוב הקיץ שהה בבית. רק בימים האחרונים התחיל לעבוד בנגרייה, ששייכת לחבר של המשפחה. הוא חושש מהכיוון אליו ייטו חייו אם יורשע בהצתה שגרמה לשריפה. "אני מצטער ששיחזרתי אירוע שלא השתתפתי בו", הוא אומר. "מעכשיו אהיה חזק. אני מקווה שכל זה יסתיים בלי שאשב בכלא".

אם זה היה תלוי בגולדה שם טוב, דודתה של אושרת פינטו ז"ל, שנהרגה בשריפה כשהייתה על אוטובוס הצוערים, כתב אישום נגד א' היה מוגש כבר לפני כמה חודשים. "44 בני אדם נהרגו. הנער שהודה ושיחזר את ההצתה נמצא עם בני משפחתו, והמשפחה שלנו סובלת", אומרת שם טוב. "הוא עשה טעות גדולה כששיחק באש. היו הרבה גורמים בשרשרת של האסון, זה התחיל מילדים ששיחקו באש, נמשך עם המחדלים של מכבי האש והמשטרה, כולם יכלו למנוע את זה, כולם מתנערים ורק אנחנו נשארנו עם הסבל. מבחינתנו, כל החוליות בשרשרת צריכות להיענש, החל מהילדים וכלה בשרי הממשלה".

אופיר ישראלי הוא אחיו של מישר רמי ישראלי ז"ל, שנספה גם הוא באוטובוס. ישראלי האח אומר: "יכול להיות שאפשר להטיל אשמה ישירה על הילד שהודה במעשה, אבל באותה מידה צריך להאשים את כל הישראלים שמציתים אש ביערות. הילד אולי הצית אש קטנה, אבל השריפה הפכה לתבערה גדולה לא באשמתו. הבעיה הרבה יותר רחבה מילד אחד בעוספיה. אולי צריך להעניש אותו, אבל את גזר הדין האמיתי צריכים לקבל האחראים האמיתיים, מערך הכבאות והשרים האחראים, אליהם צריך להפנות אצבע מאשימה ולא לילד שהצית את האש".

סאלח אבו ריש הוא אביו של ואסים אבו ריש המנוח, אף הוא סוהר שנהרג על האוטובוס. האב מסכים עם ישראלי. "אם יש רשלנות, היא של מכבי האש, שהגיעו למקום רק אחרי כשעה וחצי. אם היו מגיעים מיד הם היו יכולים לכבות את השריפה עם כוס מים. המשטרה עשתה נכון כשחקרה את הנער, אין לזה קשר לעובדה שהוא דרוזי. גם אם הוא היה יהודי היו חוקרים אותו, אבל השאלה האמיתית היא איפה המערכת כולה. אי אפשר לשים את האסון כולו על כתפיים של נער בן 15".

מהמשטרה נמסר בתגובה: "הטענות משוללות כל יסוד. המשטרה המליצה להעמיד את החשוד לדין. מעבר להודאת החשוד, נאספו ממצאים וראיות הקושרות אותו לחשדות ובנוסף גם השיחזור היה מדויק. התיק נבדק ונבחן על ידי הפרקליטות".


 sofash@maariv.co.il

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...