מבקרת עיריית י-ם הפורשת: "הרגשתי רע עם הולילנד"
לאחר 11 שנה, שלושה ראשי עירייה והולילנד אחד, שלומית רובין מבקרת עיריית ירושלים פורשת. בריאיון מיוחד היא מסבירה למה לא היה לה סיכוי לחשוף את הפרשה החמורה ביותר בתולדות הבירה
שלומית רובין, מבקרת עיריית ירושלים הפורשת צילום: פלאש 90
במשך 11 שנים ארוכות ומתישות היא תפקדה כילד ההולנדי בעיריית ירושלים, ששם את אצבעו בסכר כדי למנוע את שיטפון השחיתות. מבקרת העירייה היוצאת, על אף שהיא מודעת לחור השחור בקריירה שלה בדמותה של "פרשת הולילנד", מסיימת את תפקידה בתחושת סיפוק.
מתוך עשרות דוחות הביקורת שחשפה ומאות אלפי העמודים שכתבה, תיזכר לה כמובן אותה פרשה אחת, שעד היום שבו פשטו חוקרי המשטרה על משרדי העירייה לא הייתה לדבריה מודעת לקיומה.
מתחת לרדאר שלה ולצוות הגדול שעבד בכפוף לה, העבירו קבלנים, על פי החשד, שוחד לשורה של בכירים בעיריית ירושלים, ובהם ראשי העירייה אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי, כדי לזרז ולהרחיב את פרויקט המגורים היוקרתי הולילנד בבירה. "הרגשתי רע מאוד עם פרשת הולילנד", מודה רובין בריאיון פרישה מיוחד למוספשבת.
"הרגשתי החמצה. ייתכן שיכולתי לחשוף את הפרשה, הרי מתחת לכל אבן בעירייה מוצאים משהו, ליקויים מנהליים ואדמיניסטרטיביים. אבל בשום שלב לא היו לי ייסורי מצפון ורגשות אשם על שלא אני חשפתי את הפרשה. אם נעשו דברים, הם נעשו בחדרי חדרים. לראש העיר יש כוח עצום ביד, והמבקר חי מפירורים שמגיעים אליו מדי פעם. המרחק בין מה שקורה אצל ראש העיר ובין מה שמגיע למבקר הוא שמים וארץ".
ובכל זאת את היית שם, השתתפת בישיבות, קראת פרוטוקולים. לא מצאת רמז למה שעל פי החשד התרחש?
"מצאנו ליקויים והערנו עליהם. היזמים קיבלו הנחות על תשלום במזומן. העירייה הייתה בגירעון תקציבי, ואם היא יכולה לקבל סכומי כסף גדולים מיד, זה לא מופרך לנסות לקבל אותם".
על פי החשד, מי שקיבלו סכומי כסף גדולים היו אולמרט ולופוליאנסקי, ולא העירייה.
"בוועדות התכנון והבנייה שבהן השתתפתי ואשר את הפרוטוקולים שלהן קראתי, הם היו בסדר גמור ולא התעורר שום חשש שבוצעו עברות, אם בוצעו. על פני השטח הדברים נראים בסדר פחות או יותר. ביקורת היא לא משטרה. אנחנו יכולים לראות פרוטוקולים, אבל אין לנו סמכויות של חקירה.
"גם כשאנחנו גובים עדויות אנחנו מוגבלים מאוד. לא פעם ישבו מולי אנשים, שהיה לי ברור שהם לא אומרים לי אמת, אבל לא היו לי כלים להתמודד עם זה. בביקורת אף אחד לא מספר לי דברים. אני צריכה להגיע בעצמי למקומות. בהחלט יכול להיות שאת העיקר אני מחמיצה".
בחקירה שלך במשטרה אמרת שפרויקט הולילנד לא היה יוצא דופן.
"יכול להיות שמתחת לאף שלי היו דברים שהתגלגלו. אני לא בטוחה שהולילנד הייתה הפרשה היחידה. אני כתבתי דוח על מכירת מגרשי בית"ר והפיכתם לשטחי מגורים, בתקופה שבה אולמרט היה ראש העיר. בית המשפט העליון עצר את התוכנית.
"היו לי שאלות שלא קיבלתי עליהן תשובות בנוגע לתהליך האישור בעירייה. אני לא מטיחה פה חשדות, אני רק מציינת שהיו שאלות שלא קיבלנו עליהן תשובות מניחות את הדעת. אני תמיד נהגתי בזהירות רבה כשפניתי למשטרה. זה לא דבר פשוט. זה לעסוק בחיי אדם. כשלא היה לי קצה חוט פלילי, לא פניתי למשטרה".
בין אולמרט ללופוליאנסקי
רובין התחילה את דרכה במחלקה המשפטית של העירייה, וכמבקרת עבדה בתקופתם של שלושה ראשי עירייה, אהוד אולמרט, אורי לופוליאנסקי וניר ברקת. לכל אחד מהם גישה שונה לביקורת. דווקא לופוליאנסקי, שנחשב בעיני החילונים ל"דוס מחמד" ולטפלון שלא נדבק אליו רבב, התגלה כמי שנלחם בכל כוחו במוסד מבקר העירייה.
הולילנד צילום: פלאש 90
"לופוליאנסקי היה אדם מסויג," נזכרת רובין. "הוא נתן לי כמבקרת את ההרגשה שהביקורת היא רע הכרחי, שהוא צריך לסבול את הביקורת, שאין מנוס.
"בעוד אולמרט, ובעיקר ניר ברקת, התייחסו לביקורת ככלי ניהולי, 'בואו נראה מה אפשר להפיק מזה'. אני זוכרת שדוח של המבקר שקדם לי נדחה במועצת העיר, אבל אולמרט אמר אחרי כמה ימים, בואו נראה איך מתקנים את הליקויים".
אולי היה לו נוח לעסוק בליקויים הקטנים, כדי שתשומת הלב לא תוסב לפרשות הגדולות.
"אני לא יכולה להגיד שההפרדה הזאת מופרכת לגמרי, אבל אני לא הרגשתי בזה. לי הייתה תחושה שהוא באמת רוצה לראות איך אפשר לתקן את הליקויים".
אמרת במשטרה שלופוליאנסקי הודיע בתחילת כהונתו ב2003- שהוא מתנתק מהפעילות בעמותת "יד שרה," אבל כולם ידעו שהוא ממשיך בפעילות. הוא נחקר במשטרה בחשד שקיבל תרומה ל"יד שרה" בסכום של כשלושה מיליון שקל, מהיזמים של הולילנד.
"כשלופוליאנסקי נבחר לראש עיר הוא אמר בוועדת התמיכות של העירייה, שמעבירה תמיכות גם ל'יד שרה,' שהוא הפסיק לכהן כיושב ראש 'יד שרה,' אבל נפוצו שמועות שהוא ממשיך. היו שמועות שנחקרו אחר כך במשטרה, שיזמים תורמים ל'יד שרה' כתחנה ראשונה שלהם בעיר.
"לי כמבקרת אין סמכות לבדוק את 'יד שרה'. כשפנו אליי אנשים עם השמועות, הפניתי אותם למבקר המדינה. אי אפשר היה לעשות בעניין הזה משהו שאני לא עשיתי. אליי לא הגיעו דברים לא כשרים, וגם לא הצלחתי להגיע אליהם בעצמי. עשיתי את הכל בצורה מיטבית. אי אפשר היה לעשות את הדברים טוב יותר מכפי שאני עשיתי".
אורי לופוליאנסקי בבית משפט שלום ראשון לציון צילום: חן גלילי
במבט לאחור, פרשת הולילנד היא הכישלון הגדול ביותר שלך בעירייה?
"לא, ממש לא. הייתי רוצה להגיע להישגים גדולים יותר בכך שעובדי עירייה יתקדמו בזכות כישורים ולא הודות לקשרים. בתחום הזה לא עשיתי מספיק".
מהי התחושה האישית שלך, שמתחת לאף שלך התרחשו מעשים כאלה, ובאותו זמן את פרסמת דוחות על מנהלי מחלקות שמשתמשים בכלי רכב עירוניים בסופי שבוע ועל חובות ארנונה של בתי עסק קטנים?
"אני לא מרגישה שעשו ממני מטומטמת. יכול להיות שראשי העיר ידעו מהם סמכויות המבקר, אין לי ספק שאולמרט ידע, והם לא שיתפו אותי. אולי הם חשבו שמותר להם לעשות את מה שעשו במסגרת הסמכויות שלהם. יש להם הסברים.
"הם לא הודו בכלום. בסך הכל אי אפשר לעבוד עליי. עיריית ירושלים היא עירייה מסודרת שיכולה לשמש דוגמה לעיריות אחרות. אפשר להגיד עליה כי מציון תצא תורה, בנושא של תמיכות והקצאות קרקע".
לחזור הביתה בשלום
רובין גדלה בתל אביב ובירושלים. אחותה הבכורה היא הפסיכולוגית עמיה ליבליך. ליאור מאי, בנה של אחותה התאומה אלישבע מאי, הוא מנהל מחלקת הפיקוח על הבנייה בעירייה. "זה קצת בעייתי", אומרת רובין, "אבל הוא היה עובד עירייה לפני שמוניתי למבקרת. נקבע מנגנון של נטרול ניגוד עניינים, ואני ביקרתי גם את המחלקה שלו".
ניר ברקת צילום: יח''צ
היא למדה משפטים באוניברסיטה העברית, שבה הכירה את בעלה עורך הדין יעקב רובין, שהיה המתרגל שלה. לזוג יש ארבעה בנים. ברוך ואריאל הם עורכי דין שעובדים במשרד המשפחתי, דרור עוסק בגישור, והבן הצעיר חנן עוסק בפרויקטים של גיור.
זמן קצר אחרי שנכנסה לתפקידה, ייצג בעלה חבר מועצה שנחשד בניסיון זיוף בבחירות בשימוש בתעודות זהות מזויפות. חברת המועצה דאז רוני אלוני מסיעת ירושלים עכשיו תהתה על גבולות האתיקה בנושא. עורך הדין רובין טען אז שכלל לא ידע שלקוחו הוא חבר מועצה. "המשרד של בעלי קיבל על עצמו מגבלות," אומרת רובין. "זאת לא הייתה הפעם הראשונה שבה ניסו לערער את אמינותי או לפגוע בשמי הטוב".
בחודשים הראשונים שלה בעירייה עלתה רובין על פרשה של שוחד. "הגיע אליי למשרד אדם מבוגר שהתעקש להיפגש איתי. הוא נכנס לחדר שלי, והניח לי צילומים על השולחן. בתמונות ראיתי פקחי בנייה מקבלים מעטפות ליד.
"הוא אמר לי שבשכונה שבה הוא גר מבוצעות עברות בנייה בלי סוף. פקחי עירייה מקבלים כסף כדי להחליק את עברות הבנייה. הוא צילם את מה שמתרחש, והביא לי את הצילומים. יצרנו קשר עם המשטרה, וככה נחשפה פרשת שחיתות גדולה מאוד. מפקחי בנייה של עיריית ירושלים נכנסו לבית סוהר. זה היה אירוע גדול".
רוב דוחות הביקורת שלה לא חוללו סערות דומות, אף על פי שעסקה רבות בנגישות לנכים ובמינהל לא תקין. "לא יבוא אליי בן אדם, ויגיד שילמתי או קיבלתי שוחד. מקרים כמו הצילומים האלה הם יוצאי דופן", מסבירה רובין.
מהלך כהונתה מצאה רובין שורה של מינויים לא תקינים בלשכת ראש העירייה לופוליאנסקי, הקצאות לא תקינות של מבני חינוך למגזר החרדי, והפרה של כללי בטיחות שהובילו לאזהרתה כי יש סכנה שבתי חולים בעיר יהפכו למלכודת אש.
רובין גם גילתה ששירותי כיבוי והצלה סובלים מאי סדרים פנימיים רבים. בעקבות דוח חמור פרצו לפני כמה שנים עשרות כבאים למשרדה בעירייה, אחרי שקבעה כי מפקדם משה סויסה לא יוכל לפקד על גיסו משה לילי בתחנה.
עוד היא מצאה, שהבדיקות שערכה העירייה בבדיקת מבני הפל-קל בעיר בעקבות התמוטטות רצפה באולמי ורסאי, נערכו במעבדה שאינה מוסמכת לכך. נוסף על כך, היא גם התנגדה שאולמרט יקבל החזר הוצאות משפטיות בסכום של עשרת אלפים דולר בתביעת לשון הרע שהתנהלה נגדו. הוועדה להחזר הוצאות משפט אישרה את התשלום למרות התנגדותה של רובין.
אולמרט בבית המשפט צילום: פלאש 90
בשביל מה צריך ביקורת? רוב הליקויים לא מתוקנים ממילא.
"בירושלים הנטייה של העירייה היא לתקן ליקויים, אם כי לפעמים מדובר בתהליכים שדורשים זמן. פעם בדקתי את התנהלותו של מנהל אגף שעסק באירועים בעיר. שאלתי אותו שאלות קשות, והוא אמר לי בסוף השיחה: 'עם מה את הולכת הביתה בסוף היום? אני עושה אירועים שגורמים לתושבים שמחה. מה את עושה לעיר?'
"השבתי לו שהתושבים רוצים עיר מסודרת, ואני הולכת הביתה בידיעה שעזרתי להם לחיות בעיר מסודרת. ואני חושבת שעשיתי את זה בצורה טובה מאוד.
"תמיד אפשר לעשות טוב יותר. אני ניסיתי לשלב נושאים חברתיים, כתבתי על אפליית בנות ספרדיות במוסדות חינוך, עסקנו בהנגשה לנכים ובהעסקת בעלי מוגבלויות. מבקר העירייה בכל מקרה הוא פונקציה חשובה".
למרות הביקורת הפנימית, השחיתות ברשויות המקומיות פורחת.
"יש סוגים שונים של מבקרים. לי היו 23 עובדים. בעיריות אחרות יש מבקר בודד שצריך לעשות את כל העבודה בעצמו. על אף שהיה לי אגף גדול, גם אני נתקלתי בקשיים. בישיבות ניסו לפגוע בי ולהעליב אותי. עובדי עירייה לא אוהבים את דוחות הביקורת, ואנשים השתמשו בכל האמצעים כדי להימנע מלענות על שאלות שלנו.
"אנשים שמתחתי עליהם ביקורת, הגישו נגדי תביעות דיבה. והיו גם דברים חמורים יותר. בשבת מושלגת יצאתי לטייל עם הכלב, וכשחזרתי ראיתי עובדי עירייה מתחילים לפנות את השלג מחצר הבית שלי. שאלתי אותם מה הם עושים, והם אמרו לי שזה הבית של מבקרת העירייה והם התבקשו לפנות את השלג.
"הייתי מזועזעת. הבנתי שמישהו טמן לי מלכודת, והתקשר למוקד העירייה בשמי, כדי שיוכל אחר כך לטעון שעובדי עירייה פינו בשבת שלג מהחצר הפרטית שלי. מובן שמיד ביקשתי מהם להסתלק. בסך הכל זה תפקיד קשה, שדורש כוחות נפש ואמצעים כדי להילחם".
היו לך את כוחות הנפש האלה?
"אני מרגישה שנלחמתי על האמת שלי. במסיבת הפרישה שלי אמרתי שבסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום, ורציתי להסתכל בבוקר בראי ולראות משהו שמוצא חן בעיניי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם