"מעולם לא גבה לבו": דימונה נפרדת מגבי ללוש
גבי ללוש, שכיהן במשך שלוש קדנציות כראש עיריית דימונה ומי שהיה יד ימינו של דוד לוי, הלך לפני שבוע לעולמו. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, בהלוויה שנוהלה בדיוק כפי שללוש עצמו ארגן לפרטי פרטים
במהלך שנות הקריירה הציבורית הארוכה שלו כיהן ללוש בשורה של תפקידים, בהם מנכ"ל חלמיש ומנכ"ל אפרידר. הוא נחשב במשך שנים לעמוד התווך של תנועת הליכוד בנגב והיה מקורבו של דוד לוי, שהגיע אף הוא לחלוק לו כבוד אחרון וספד לו בלוויה.
ללוש נולד בקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1948. בשנת 1961, כשהיה בן 13, עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בדימונה. במרוקו היה פעיל כנער בתנועת "דרור" הציונית, ולאחר שעלה לארץ הצטרף כחבר לתנועת בית"ר ולתנועת החרות. עד שנת 1977 עבד ללוש כמנהל חשבונות ב"בנק קרדיט" ומאוחר יותר בחברת עמידר.
החל משנת 1977, לאחר עליית הליכוד לשלטון, מונה לתפקידים ציבוריים שונים, וביניהם מנכ"ל חברת אפרידר לפיתוח אשקלון ומנכ"ל חברת חלמיש - חברה לשיכון, בינוי ושיקום תל אביב-יפו.
בשנת 1979 נבחר לכהן כחבר מועצת עיריית דימונה מטעם הליכוד. במקביל מילא תפקידים שונים בתנועת הליכוד, בהם חבר מרכז, חבר מזכירות וגזבר סיעת "תכלת-לבן" בהסתדרות העובדים. בשנת 1989 נבחר לראשות עיריית דימונה, וכיהן בתפקיד עד 2003.
על אף מחלתו הקשה, ללוש הותיר למקורביו הנחיות מפורטות לקראת הלוויתו. בין היתר דרש ללוש כי הלוויה לא תישא אופי פוליטי. הוא מנה את הדוברים שיספידו אותו, ביניהם גם ראש העירייה הנוכחי מאיר כהן. אולם בשל היותו כהן, שעל פי ההלכה היהודית אסור לו להכינס לבית הקברות, נותר כהן לעמוד מאחורי הקהל הרבר.
"איבדנו מנהיג ואדם שהיה אנושי, לבבי ואהוב על הבריות", ספד כהן לללוש. "בכל מקום אליו הגעתי, בכל מפגש עם שר, חבר כנסת וראש עיר, שמעתי עליך גדולות ונצורות. ידעת תמיד לרתק אותנו בדבריך, נאומיך חוצבי הלהבות מהדהדים בנו עד ליום זה.
"לפני מספר שנים חלית וקולך הרם נדם. באחד מביקוריך כתבת לי על לוח העץ ששימש אותך לפה: 'תשמור על הבריאות שלך, להיות ראש העיר זאת משימה קשה'. לא אשכח לעולם את דבריך אלה. העיר דימונה מלווה אותך בדרכך האחרונה
אחייניתו של ללוש, גלית, כתבה באתר שהקימה לזכר דודה: "דוד גבי שלי, היית עבורי מקור לגאווה. בזכותך למדתי כי אין דבר העומד בדרכי להצלחה. ידעתי תמיד, כי אהבת האדם ויושר פנימי הם המניעים אותך. אתה איש יקר, אדם אהוב ובעל משפחה למופת. מקווה אני שתפגוש במרומי שמים את סבא פפה וסבתה ממה היקרים, שמהם ירשת צניעות, ענווה, שירות ציבורי ללא רבב וחום משפחתי. תמיד אזכור אותך".
בקדנציה השלישית של ללוש כראש עיריית דימונה, שימש עמוס שריג כדוברו וכיועצו. לאחר מותו, ביקשנו משריג לשתף בזכרונותיו מאותה תקופה:
את גבי ללוש ז"ל אפשר לזכור מכל זווית ומכל כיוון. ליכודניק בנשמה עוד מימיו כנער במרוקו. שם, "בצפון צרפת", כפי שנהג לומר בחצי חיוך, פעל כנער בתנועת "דרור" הציונית. בארץ סירב לקבל תפקידים שלא ניתנו לו במסגרת כישוריו וחברותו בתנועת הליכוד.
כיצד אזכור את גבי ללוש? כפוליטיקאי מבריק, שבמשך 15 שנים ניהל באלגנטיות את דימונה? כראש העיר היחידי בדימונה שהצליח לכהן שלוש קדנציות מלאות, מה שלא עשו קודמיו ולא בטוח שיעשה זאת יורשו, מאיר כהן? כליכודניק נאמן, שהעדיף את טובת המפלגה והרעיון על פני התבדלות בפני פוליטיקאי אינטרסנט? כמי שבתקופתו, דימונה הפכה לעיר ואם בישראל עם קליטת עלייה ותנופת פיתוח, שהפכו אותה לשנייה בגודלה בנגב? כמי שתפיסתו המהירה וראייתו הכוללת הושוו לא אחת לאלה של אריה דרעי האגדי? כפוליטיקאי הכי מצחיק באזורנו? כאלוף העולם בבריחה ממצבים מביכים? ואולי כמי שעישן שלוש חפיסות סיגריות ביום ומצץ לפחות שקית אחת של סוכריות בטעם קפה?
האמת? את גבי ללוש אזכור בכל אחת מהדרכים שהזכרתי, אבל יותר מכל אזכור אותו בשל אמירה אחת קצרה, תמציתית, בערבית מרוקנית, שהוא אמר לי פעם בתשובה לשאלה "האם הגשמת את חלומותיך הגדולים?". גבי ענה: 'עמוס ידידי, מענדי וואלו ומה חסני וואלו', ואתרגם: "עמוס ידידי, אין לי כלום אבל גם לא חסר לי כלום.
ואכן, זה היה גבי ללוש וכך אזכור אותו תמיד: צנוע, עניו, עממי, מעולם לא גבה לבו, לא התיירא מן השררה ולא העדיף מלך על פני למך. ללוש האמין באמת ובתמים, כי אין לו כלום מבחינה חומרית, מה גם שהוא לא היה מבוסס כמו ראשי ערים אחרות (עבדתי עם ארבעה כאלה), אבל הוא היה מוכן להישבע, בכל מצב, שלא חסר לו כלום! וכי למה שיחסר לו, אם היו לו בית חם אוהב ודואג, משפחה מלוכדת, שלושה ילדים מוצלחים בתחומם ובעיסוקם, קריירה נפלאה וחיים מלאי עשייה לטובת הציבור ומלאי סיפוק.
ביום שישי שעבר, לאחר מחלה קשה, הלך ללוש לעולמו והוא בן 63 בלבד. יש לי בקשה מהנהגת העיר דימונה. אנא מכם, הנציחו את גבי ללוש באופן מקורי, באופן ראוי. לא עוד איזו כיכר או רחוב, אלא משהו שיבטא את תרומתו הרבה לדימונה בפרט ולנגב בכלל. מכיוון שגבי ללוש אהב הומור, אני מציע לכם להקים היכל הומור על שמו. מה זה? לא יודע בדיוק, אבל אשמח לעזור ולתרום.
ומילה אחרונה: בעברית תקנית יש לומר על גבי ללוש ודומיו 'ראש העירייה', ולא 'ראש העיר'. פעם שמעתי יהודי חכם שאמר כי למרות שיש לומר 'ראש העירייה', שלושה זכאים לתואר 'ראש העיר': אבא חושי (חיפה), טדי קולק (ירושלים) ושלמה צ'יץ להט (תל אביב).
כמי שקיבל לידיו עיירת פיתוח שכוחת אל והפך אותה תוך שנים ספורות למה שהיא (מבלי לגרוע מתרומתו הענקית של ראש העירייה הנוכחי, מאיר כהן), זכאי גבי ללוש המנוח שעל מצבתו ייכתב "ראש העיר דימונה", כי הוא באמת ניהל את העיר, הלכה למעשה, ולא הסתפק בניהול העירייה.
"גבי, יהי זכרך ברוך, ימתקו לך רגבי עפרך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם