הפרטת המעונות? ברל כצנלסון בטח מתהפך בקברו
מכללת בית ברל, הקרויה על שמו של המנהיג המיתולוגי של תנועת העבודה, החליטה להפריט את מעונות הסטודנטים. וזה לא רק שהתעריפים עלו: התלמידים מוגדרים כ"אורחים", זוכים לביקורי פתע וגם חוטפים קנסות. המכללה: התהליך נעשה בשקיפות
מנהלי המוסד החינוכי בכפר סבא בחרו להוביל מהלך חריג, אגרסיבי, של הפרטת מעונות הסטודנטים. תהליך ההפרטה יצא לדרך לפני כשנה וחצי כשנחתם הסכם זכיינות עם חברה בשם "אורן הסלע בנייה והשקעות בע"מ" למשך 25 שנה. כמעט מיד, מחירי המעונות שהיו מהזולים בארץ נסקו לשמים.
ראשי התאחדות הסטודנטים הארצית אומרים כי תעריפי הדיור במעונות בבית ברל הם היקרים ביותר בין כל מעונות הסטודנטים בישראל. בנוסף, הם טוענים, הדיירים המתגוררים בהם כמעט נטולי זכויות.
חברת "אורן הסלע" הוקמה לפני כעשרים שנה ופועלת מאשדוד. החברה מתמחה בהקמת בניינים ובהשכרתם. עד כה החברה לא עסקה בהפעלת מעונות סטודנטים כך שהסכם הזכיינות עם בית ברל הוא ראשון מסוגו בפעילותה.
עיון בחוזה שעליו חותמים הסטודנטים בהחלט מעלה שאלות. ראשית, הסטודנטים מוגדרים בחוזה "אורחים", כאילו היו תיירים בבית מלון ולא דיירים. תוקף החוזה הוא ל-11 חודשים בדיוק ללא אפשרות יציאה - גם לא לסטודנטים בשנתם האחרונה המסיימים את התואר ארבעה חודשים מוקדם יותר.
החברה רשאית לסלק את הסטודנטים מדירותיהם בכל פעם שמתעורר חשד שהם עברו על הנהלים או לנייד אותם ללא הסכמתם מדירה לדירה. החוזה מתיר לנציגי "אורן הסלע" להיכנס לדירות הסטודנטים ולבצע ביקורי פתע. הם גם עלולים למצוא את עצמם מחוץ לדירה אם לא שמרו על האסתטיקה של מתקני הכביסה.
לאור כל אלה, הסטודנטים החליטו לצאת למאבק בבעלת הבית שלהם ובמכללה שזנחה אותם, לטענתם. בחודשים האחרונים הם בדקו, בסיוע עורכי דין, סעיפים לא חוקיים לכאורה בחוזה שעליו הוחתמו ואת ההפרות החוזרות ונשנות לטענתם של זכויותיהם הבסיסיות. בתגובה הודיעה החברה כי אם לא יחתמו על חוזה חדש באותה מתכונת ייכנסו במקומם דיירים אחרים.
יום אחד בשנה שעברה יצאה אוראל גלטר, סטודנטית לחינוך בבית ברל, מהמקלחת בדירת המעונות בה היא מתגוררת עם בעלה איתי, ונשכבה על הספה בסלון, כמעט עירומה. היא גילתה שהיא לא לבד. חשמלאי שפתח את דלת הדירה במפתח רזרבי הגיע, כנראה כדי לבדוק תקלות, בלי לקבוע מראש, אפילו בלי לדפוק. בני הזוג מיהרו להתלונן לזכיינית. לטענתם, ללא תגובה.
מתברר שעל פי החוזה שעליו חתומים הסטודנטים, "נציג הזכיין יהיה רשאי להיכנס ליחידה, ללא התראה מוקדמת, בכל מקום שבו יתעורר חשש ממשי לביצוע פעילות לא חוקית, לרבות הפעילויות המפורטות לעיל". מה למשל? "לא לקיים במעונות שתייה לשכרה".
אף על פי ששתיית כוס יין היא עדיין חוקית במדינת ישראל, עבור חברת "אורן הסלע" מדובר בהפרת חוזה ועילה לביקורת פתע בכל שעה ביום ובלילה. על פי החוזה, אין לנציגי החברה כל חובה לבסס את החשד או לקרוא לכחולי המדים.
סטודנטים רבים דיווחו על מקרים דומים שבהם הופתעו בדירתם. "אם יש לי ציוד חשוב, אני לא יכול לשמור עליו. הם נכנסים לחדרים באופן חופשי, לא שואלים שאלות", אומר אחד מהם. א', סטודנטית, מוסיפה: "כולם יודעים שאסור להשאיר מחשב נייד או דברים עם ערך, קרו מקרים שנעלמו דברים מהחדרים. פעם חזרתי ומצאתי בדלים של סיגריות על השולחן ואני לא מעשנת. אין דבר כזה פרטיות, כל רעש אני בודקת אם הם לא הגיעו פנימה במקרה. בחוזה לא מעוגנת כל זכות לפרטיות".
היועצת המשפטית של אגודת
אם בשאר המעונות בארץ, הסטודנטים מוגדרים כשוכרים לכל דבר, בבית ברל הם "אורחים". בהתאם, חברת "אורן הסלע" מוגדרת "מארח". "חוזה זה אינו יוצר יחסי שכירות בין המתארח ובין הזכיין ו/או המכללה ואינו מעניק למתארח זכות חזקה ו/ או כל זכות אחרת ביחידה... למעט הזכות להתארח", נכתב בחוזה, ומודגש כי "היחסים בין הצדדים הם של אירוח בלבד".
הסטודנטים נדרשים לקיים את חובותיהם כשוכרים - למשל על ידי מתן ערבויות וביטחונות - אך אינם זוכים לזכויות המוקנות לשוכר מתוקף הגדרתו ככזה. הניסוח היצירתי מאפשר לחברה לבטל זכויות נוספות המוקנות בדרך כלל לשוכרים. על פי החוזה, "ידוע לו (למתארח - ע"מ) שהזכיין רשאי לבקש מפעם לפעם, לפי הצורך ועל פי שיקול דעתו המוחלט, לעזוב את היחידה ולעבור ולהתגורר ביחידה אחרת, בכפוף למסירת הודעה מוקדמת למתארח בת עשרה ימי עבודה".
ללא כל חובת נימוק, החברה יכולה לנייד את הסטודנטים בין הדירות. הזכיין גם רשאי להחליף כרצונו את הדיירים. "ידוע לו (למתארח) שהזכיין רשאי, לפי הצורך ועל פי שיקול דעתו המוחלט, להחליף את שותפו/יו ליחידה, במידה ויש לו שותף/ים, בשותף/ים אחרים", נכתב בחוזה.
מצד שני, החוזה אוסר על בני זוג להתגורר יחד, אלא אם כן הם נשואים ברבנות. "זוג שרוצה לגור יחד צריך לאפשר לו את זה, הזכיין לא אמור להתערב במיסוד היחסים", אומר שחר עבוד, ראש אגודת הסטודנטים בבית ברל. עו"ד זהבי מוסיפה: "זוהי דרישה קיצונית המנוגדת לדין. לא ייתכן שיופלו לרעה זוגות של פסולי חיתון או זוגות של ידועים בציבור".
אפילו הסעיף המחייב את הסטודנטים לגייס שני ערבים לחתימה על החוזה הוא חריג. "הננו ערבים ללא תנאי... בערבות מלאה ובלתי מוגבלת בסכום... לכל החובות וההתחייבויות של המתארח/ת לזכיין, מכל מין וסוג", נכתב.
"אנו מתחייבים לשלם לזכיין תוך שבעה ימים ממועד דרישתו הראשונה של הזכיין בכתב, כל סכום שידרוש מאיתנו הזכיין, מפעם בפעם, וזאת מבלי שיהא על הזכיין לבסס את דרישתו, או לדרוש תחילה מהמתארח/ת את קיום חיוביו/ה... או להוכיח שהמתארח הפר/ה התחייבות כלשהי כלפי הזכיין". להבדיל , בדרך כלל מימוש של שטרות ערבות תלוי בהמצאת הוכחה שהמשכיר גרם נזק או הפר את חובותיו.
"הם יודעים שאין לנו ברירה", מסביר סטודנט המתגורר במעונות. "לא רק אנחנו חיים בפחד, גם מי שערב לנו מפחד. אם המקרר נשרף, הזכיין יכול לקחת כסף. לפני שנתיים היינו צריכים לתת צ'ק ביטחון על סך 250 שקל, היום רוצים להעלות את זה לארבעה חודשי שכירות והם יכולים לקחת עוד הרבה יותר".
בית ברל נבדלת משאר המכללות ומהאוניברסיטאות בישראל במסורת תנועת העבודה שהיא מחויבת לה ובערכים שהיא מבקשת להנחיל לתלמידיה. נשיאת המכללה, תמר אריאב, נוהגת לזעוק מדי פעם נגד האיומים על החופש האקדמי במוסדות חינוך במדינה ומדגישה את השוויון בין יהודים וערבים ובין גברים לנשים במכללה שהיא עומדת בראשה.
באתר של בית ברל כותבת אריאב בין היתר כי "התרבות הפנים-ארגונית במכללה היא של אכפתיות ואחריות הבאה לידי ביטוי בעשייה היומיומית לטובת הקהילה ובדוגמה אישית לסטודנטים שלנו לאורך תקופת הכשרתם". בין מאפייניה הייחודיים של המכללה מופיעים "מחויבות חברתית-ערכית והיענות לצורכי הקהילה" ו"מיקוד בסטודנטים, מתן מענה לצורכיהם ושיתופם במוקדי קבלת החלטות".
למרות ההצהרות מחממות הלב, ההחלטה על הפרטת המעונות התקבלה ללא התייעצות עם הסטודנטים, אפילו ללא עדכון אגודת הסטודנטים בנושא. כשהמידע היה בחוץ, כבר היה מאוחר מדי. המכללה נדחפה להפרטת המעונות בגלל שבמשך שנים היא התקשתה לעמוד בעול הכלכלי של אחזקתם. כבר למעלה מחצי שנה מבקשים הסטודנטים לראות את פרטי החוזה בין המכללה לזכיין, ונענים כי מדובר בהסכם סודי.
"זו מכללה ציבורית, אין דבר כזה הסכם סודי", אומר יו"ר הסטודנטים עבוד. "אבל המכללה מרוויחה מהחוזה עם הזכיין, זה נוח לה מאוד. למה שזה יפריע להם?".
מעיון בחוזה השכירות שעליו חותמים "האורחים" עולה שלסטודנטים אין זכויות, רק חובות. חמישה סעיפים שונים מאפשרים לזכיין להוציא אותם מיידית מהדירה, אך אין ולו סעיף אחד המאפשר להם להשתחרר מהחוזה בעצמם. החוזה היחיד הוא ל-11 חודשים, מ-1 באוקטובר ועד 31 באוגוסט. אין אפשרות לשכור דירה לסמסטר או לשנת לימודים האורכת שמונה חודשים. ברוב המעונות בארץ סטודנטים יכולים לחתום על חוזה רק לתקופת הלימודים ובארבעת החודשים הנותרים לחזור לבית ההורים כדי לחסוך כסף. בנוסף, בדרך כלל קיימת אפשרות לעזוב במהלך השנה, לעתים תוך תשלום קנס של חודש שכירות. אלא שבחוזה המעונות בבית ברל אין קנסות, פשוט אין יציאה. סטודנט שעוזב לאחר חודש, ישלם על כל השנה.
"מכל הזוועות האלו, זה הדבר שהכי מפריע לנו", מסבירה א'. "עד ההפרטה, החוזה היה מאוקטובר עד יוני, תקופת הלימודים. מי שרצה להאריך, הייתה לו אפשרות כזו. בחוזה הקודם, אם אחרי הסמסטר הראשון הדייר רצה לעזוב את המעונות, גם זה היה אפשרי. עכשיו כלום, אין יציאה. הדרך היחידה להשתחרר זה למצוא מישהו שמוכן לגור במקומך".
א' מספרת על חבר קרוב שנקלע לקשיים כלכליים. "לא היה לו כסף והוא רצה לחזור לדירה של אביו. הזכיין לא הסכים שייצא מהחוזה, אמר לו שאין דבר כזה. לא היה לו כסף לשלם והוא עבר ולא שילם. בתגובה, הזכיין ניסה למנוע ממנו לגשת למבחנים. אתה מבין? החברה רוצה להיות מעורבת גם בעניינים אקדמיים. לפני כשלושה שבועות שלח הזכיין מכתב להנהלת המכללה וביקש לנקוט סנקציות אקדמיות נגד הדיירים שלטענתו לא שילמו את חובם. הזכיין ביקש למנוע מאותם הסטודנטים לגשת מבחנים, לא לתת להם את גיליון הציונים ועוד".
הסטודנטים המחויבים להישאר בתקופת הקיץ במעונות, מפונים מהם בחודש ספטמבר, אז כן מוטל עליהם למצוא פתרון חלופי. "מי שרוצה להמשיך שנה שנייה רצוף, חייב לאתר דירה אחרת למשך חודש", אומרת מעיין גלנט, סגנית יו"ר אגודת הסטודנטים. "מכריחים אותך להישאר כל הקיץ אבל גם מכריחים אותך למצוא פתרון לחודש אחד. ההסבר של החברה הוא שהם רוצים לשפץ, אבל הם אפילו לא מתחייבים להחזיר אותך לאותו החדר".
טענה נוספת של הסטודנטים היא כי למרות שהם מחויבים להמשיך להתגורר במעונות במשך הקיץ, המעונות אינם ערוכים לכך. "בתקופה הזאת חנויות המכולת סגורות, הספרייה סגורה, כל היום יש שיפוצים מרעישים, גם בצהריים", אומרת גלנט, "ובלילות יש מסיבות בקאנטרי קלאב שמפריעות מאוד לישון. גם ההסעות המסודרות שאיכשהו מצילות אותנו במהלך השנה, לא קיימות בתקופה הזו. הכריחו אותנו לגור פה בקיץ, אבל לא דאגו לכלום".
דרכה של בעלת הבית לפתור את בעיית הרעש וההפרעות, כדוגמת המסיבות והשיפוצים, הייתה באמצעות דרישה מהסטודנטים לחתום על ויתור השימוש בחוקי המדינה בנושאים אלה. "ידוע לי ששטחי המכללה, לרבות שטחי המעונות ושטחים הגובלים במעונות, משמשים למטרות שונות, וכי מתקיימים בהם אירועים שונים, לרבות מסיבות, מופעים וכו', הגורמים או עלולים לגרום רעש", נכתב בחוזה. "המתארח מצהיר בזאת כי הוא מוותר על כל טענה, דרישה או תביעה בקשר עם האירועים כאמור. כמו כן, המתארח מוותר בזה ויתור מלא ומוחלט על כל טענה או תביעה בגין כל הפרעה ו/או כל נזק מכל סוג שיגרמו לו, במידה ויגרמו עקב השימושים שיעשו במעונות".
"לא רק שאין לנו זכות להגנה מפני רעש, גם אסור לנו גם להתלונן על זה", אומרת ה', סטודנטית המתגוררת במעונות. "יש אירועים בבית היהודי-גרמני, ממש ליד המעונות, עד שתיים בלילה מסיבות ואירועים". לירון מרגלית, דובר אגודת הסטודנטים, מוסיף כי "קשה ללמוד למבחנים עם פטיש אוויר ליד האוזן. פנינו לעורכת דין כי זה לא יכול להיות חוקי".
עד לאחרונה חדרי המעונות חולקו על פי מדרג שנע בין חדרים פשוטים משותפים עם מקלחת ושירותים במסדרון שמחירם לאדם היה כ-600 שקל לחודש, לחדרים ליחיד עם מזגן, שירותים ומקלחת בתוך החדר שמחירם הגיע ל-1,300 שקל. בסיומו של פרויקט שיפוץ במעונות שנערך עכשיו, כל הסטודנטים ישלמו מחיר אחיד של 1,700 שקל, שיקנה להם חדר יחיד סטדרטי עם מקלחת, מטבחון, שירותים ומזגן.
סתיו ארז, הרכזת האקדמית של התאחדות הסטודנטים הארצית, ערכה לאחרונה סקר מקיף בין המוסדות השונים להשכלה גבוהה. מהסקר עולה כי העדכון החדש יציב את מכללת בית ברל במקום הראשון בקטגוריית המעונות היקרים ביותר. לשם השוואה, במכללת ספיר ניתן למצוא חדר ליחיד ב-519 שקל בלבד ובטכניון ב-530 שקל. אפילו באזור המרכז, במקומות שבהם מחירי הנדל"ן גבוהים יותר, תעריפי הדיור במעונות נמוכים משמעותית: 954 שקל לחודש במכללת נתניה, 1,111 שקל בבר אילן (כל הנתונים הם לגבי הדירות הזולות).
מוי זוננה, עולה חדש ממקסיקו הלומד במכללה והתגורר בדירה זולה במעונות, אומר: "החברה לא הסכימה לתת מעונות לפי יכולת כלכלית. אני ארבע שנים במעונות, ועכשיו יש אווירה שאין עם מי לדבר, אתה לא שווה כלום, למכללה כבר לא אכפת שום דבר. אני מרוויח 3,500 שקל בעבודה כרכז נוער. מתוך הסכום הזה, אני אצטרך לשלם 1,700 לדיור, כשהלימודים עולים לי 1,500 לחודש. זה כבר 3,200 לפני שהתחלתי לאכול ולחשב עוד הרבה הוצאות".
גם הסטודנטית נ' הייתה מרוצה עד לא מזמן. "עד היום שילמתי 900 שקל כשהשירותים, המטבח והמקלחת בחוץ. זה מה שאני יכולה להרשות לעצמי. הכסף שאני מרוויחה בשתי עבודות לא מספיק להחזיק חדר ב-1,700".
בדיקה שערכה התאחדות הסטודנטים הארצית גילתה מדוע חברת "אורן הסלע" לא מהססת לאיים על הסטודנטים בסילוק מהמעונות אם לא ייענו דרישותיה. מתברר שהיא שמחה להשכיר את הדירות גם לשוכרים רגילים, מחוץ לאוניברסיטה. "זו המכללה היחידה שמשכירה את מעונות הסטודנטים לאנשים שאינם סטודנטים או לפחות היחידה שמצהירה על זה בגלוי", מסבירה ארז.
"החברה לוחצת על הסטודנטים לחתום שוב על אותו החוזה", אומר יו"ר אגודת הסטודנטים עבוד. "אנחנו מנסים לשכנע אותם לא לחתום, והחברה אומרת 'אין בעיה, אל תחתמו, נביא מבחוץ'. מאיימים על סטודנטים שאם לא יחתמו מייד, החדרים יושכרו ללא סטודנטים". גלנט מספרת כי "קיבלתי כמה שיחות מנציגת החברה לחתום או שלא יהיה יותר. אבא שלי ראה את החוזה ולא מוכן לחתום או להיות ערב לדבר כזה".
השאלה המעניינת היא מה עמדתה של האוניברסיטה עצמה בסכסוך בין הסטודנטים לחברה. מתברר שמלבד ההסכמה שבשתיקה לתנאי החוזה, המכללה גם דואגת להשתיק כל מחאה בתחומה. כמה ימים לאחר שהחלה מחאת הדיור בשדרות רוטשילד, הודיעה התאחדות הסטודנטים הארצית על הצטרפותה.
אגודות הסטודנטים השונות פתחו מתחמי אוהלים בזו אחר זו, לעתים בשטח הקמפוס, לעתים במרכזי הערים. גם הסטודנטים של בית ברל ביקשו למחות. בהנהלת המכללה ידעו היטב שמצוקת הדיור של הסטודנטים פגועי ההפרטה היא פצע מדמם, וכי חצי הביקורת יופנו מן הסתם גם כלפיה. התגובה הייתה מהירה: המכללה אסרה על הקמת אוהלים בשטחה, והמדשאות נותרו ריקות. כאשר הסטודנטים ביקשו לקיים צעדה, הפגנה או עצרת, הם נענו בסירוב. תפגינו בחוץ, נאמר להם באופן חד וברור.
"במכללה הדמוקרטית שלנו ביקשנו לעשות הפגנה כמו כולם, הגשנו בקשה מסודרת ופשוט קיבלנו תשובה שלילית", מספר עבוד. "בלית ברירה ערכנו את ההפגנה מחוץ למכללה".
ביום הפתוח שנערך באפריל שעבר הכינה א', סטודנטית במדרשה לאמנות, יחד עם חבריה, פלאיירים שעליהם נכתבו הסעיפים הבעייתיים בחוזה המגורים במעונות וחולקו לסטודנטים הפוטנציאליים שבאו לבדוק את המקום. "אחרי שהסתיימה ההפגנה, מנהל המדרשה לאמנות, דורון רבינא, זימן את כל המעורבים בשל דרישה של הנהלת המכללה", מספרת אחת הסטודנטיות שזומנו לשיחה. "הוא הבהיר לנו שבית הספר להוראה דורש לסלק אותנו, להעיף אותנו על מה שעשינו".
עבוד מוסיף כי "מנכ"לית המכללה, רותי גברי, אמרה לי שזו פגיעה בכיס של המכללה. 'תזכרו שאתם מקבלים מלגות, משתתפים במשלחות מטעם המכללה'", היא אמרה. נ' מוסיפה כי "נהדפנו באגרסיביות. סתמו לנו את הפה ואמרו לנו שאנחנו לא רצויים במכללה אם נמשיך להתסיס את הסטודנטים. המנכ"לית אמרה לנו בשיחה, 'לא מתאים לכם, אל תלמדו פה'. היא לא הייתה מוכנה להידבר איתנו".
אז מה גורם לסטודנטים להמשיך להתגורר במעונות בתנאים הלא נוחים האלה? הסיבה היא מחירי הדיור הגבוהים במיוחד באזור השרון וקשיי התחבורה הציבורית למכללה. סטודנט שמתגורר בתל אביב יכול לבזבז שלוש שעות ביום בדרך לבית ברל וממנה. האוטובוסים נפסקים בשמונה וחצי בערב ובשבת לא מגיעה למקום מונית שירות אחת לרפואה.
"אם האנשים מסיימים בשעות אחר הצהריים את הלימודים, הם יכולים לצאת משטח המכללה ולחזור אליה רק באמצעות טרמפים", מסבירה א'.
לפני שבועיים נעצר גבר כבן 40 לאחר חמישה ניסיונות תקיפה מינית בכביש המוביל למכללה, בשלושה מהם הקורבנות היו סטודנטיות הלומדות במקום. "יש סיפורים של ניסיונות תקיפה שגורמים למצב שבנות לא יכולות לצאת החוצה", אומר עבוד. "התחבורה מאוד דלה, אין אופציה באמת לחזור בערבים או בלילות אם אתה רוצה לעבוד. אנחנו רוצים לגור במקום אחר, אבל המחירים בכפר סבא, הוד השרון, צופית - מטורפים ואין לנו אפשרות כזו. הם מנצלים את זה שאין לנו ברירה, ומתעללים בנו. הם מלחיצים את האנשים שיחתמו או שלא יהיה להם איפה לגור. לא הייתה לנו ברירה אחרי כל מה שקרה וחתמנו".
הסיפור של איתי ואוראל גלטר - נשואים ברבנות - מתאר היטב את מצבם של הסטודנטים בבית ברל מאז הופרטו המעונות.
לדברי השניים, מערכת היחסים בינם ובין החברה המשכירה החלה ברגל שמאל עוד באוקטובר 2010, כאשר ביקשו להיכנס לדירתם והתברר להם שהחדר עדיין אינו מוכן למגורים. "הגענו ב-3 באוקטובר לקחת מפתח, וראינו שכל חוטי החשמל בחוץ", מספר איתי. "המיטות היו אחת על השנייה, הקירות שבורים, זה היה באמצע השיפוצים. קיבלנו את הדירה רק ב-15 בחודש.
"פחות משבועיים אחרי שנכנסנו הייתה לנו הצפת ביוב בדירה. עוד כמה שבועות עברו והייתה לנו עוד הצפת ביוב בדירה, ככה כל השנה. בשבוע שעבר הייתה לנו הצפת ביוב חמישית. נהרס לי ציוד שקנו לי לחתונה וריהוט עץ, כל הדברים בסלון התנפחו ונהרסו.
"במקור החדר שלנו היה שירותים ומקלחת במרתף. בגלל שהייתה כאן מקלחת שמנקזת את המים, בנו את זה בשיפוע, הרצפה עקומה. קנינו כסא עם גלגלים כדי ללמוד, והוא כל הזמן מתגלגל למטה. על זה לוקחים מאיתנו 2,300 שקל".
איתי מסביר כי "החדרים ששופצו סובלים מבעיות צנרת, החשמל נדפק, הביוב עולה. זה שיפוץ בזיל הזול שמלווה כל הזמן בתקלות טכניות. השיפוצים ברמה מאוד נמוכה, הכל כדי לחסוך בעלויות. במשך חודשים רבים המים היו קפואים והיינו מתקלחים כמה שניות או לא מתקלחים בכלל".
איתי ממשיך ומספר כי "לא אטמו את הדירה כמו שצריך, כך שבאחת ההצפות נכנסו מים דרך שקע החשמל. פחדנו שנתחשמל, אז רצנו לכבות את המתגים אבל היה נעול. הסטודנטים היו מכוונים את השעון של הדוד לשבת כדי להתקלח, ובחברה החליטו שזה בזבוז גדול שעולה יותר מדי אז נעלו את חדר החשמל. באחת הפעמים חזרנו במוצאי שבת מההורים של אשתי וראינו שאין חשמל בבית. התקשרנו לזכיין וביקשנו שמישהו יטפל בזה. רק אחרי יומיים מישהו הגיע. עד אז השתמשנו בכבל מאריך מאחד השכנים".
זמן קצר לאחר שנכנסו לדירה, הציע להם נציג החברה כי ישלמו 300 שקל ובתמורה יתקין להם תשתית למכונת כביסה. השניים הסכימו, והכניסו את המכונה. כאשר ביקשו פיצוי על האיחור בן השבועיים בכניסתם לדירה, על ההצפות ועל החפצים שנהרסו - נענו בהתעלמות ממושכת. בסוף סמנכ"ל החברה, אורי טל, שלף את החוזה והראה לזוג שאין להם אישור להכנסת מכונת כביסה. במכתב ששיגר להם ב-1 ביוני השנה כתב טל כי "בהתאם להסכם האירוח בינינו, חל איסור מוחלט על הכנסת מוצרי חשמל מעבר למוצרים אשר מוזכרים בהסכם. מאחר שבדירתכם יש מכונת כביסה ותנור חשמלי (טוסטר אובן - ע"מ), נבקשכם לשלם עבור צריכת החשמל והמים בגין השימוש במכשירים אלו סך של מאה שקל לחודש. כמו כן, לידיעתכם הפעלת המוצרים הנ"ל ביחידה גורמת לעומסי חשמל ולתקלות".
"הם אמרו לנו שהם מטפלים בעניין הדרישה שלנו לפיצוי, ואז פתאום אמרו שאנחנו צריכים לשלם עוד מאה שקלים כל חודש על זה שהכנסנו מכונת כביסה", מספר איתי. "הסברנו שהם עצמם עשו לנו את התשתית ולא אמרו שום דבר על מאה שקלים בחודש, אבל הם אמרו שזה מנוגד לחוזה וזה המון חשמל וזה המחיר".
אוראל ואיתי סירבו לשלם את הקנס על מכונת הכביסה והמשיכו לדרוש פיצוי. "שלחנו להם מכתבים, יו"ר האגודה דיבר איתם, והם התעלמו", אומר איתי. בשבוע שעבר קיבלו מכתב מהחברה בו נכתב: "הרינו להודיעכם כי במידה ולא תסדירו את חובכם בנדון לא נוכל לאשר את הארכת החוזה לשנה נוספת".
"מבחינתם זו עילה להעיף אותנו", אומרת אוראל. "ההצפות אחת אחרי השנייה, עוגמת הנפש, כל הדברים שנהרסו, האיחור בכניסה, המים הקפואים - על כל אלה הם לא שילמו לנו שקל, אבל הדרישה המוזרה שלהם על מכונת הכביסה הפכה לאיום שיסלקו אותנו. עכשיו, כפי שכתוב בחוזה, הם רשאים להיכנס, להעיף את כל הדברים שלנו החוצה ואז להחליף מנעול. אני מאוד נסערת וחוששת. כתבתי מכתב לנשיאת המכללה ולמנכ"לית. אני סיימתי בהצטיינות השנה, אני אמורה ללמוד, לא להתעסק כל השנה בשטויות".
מהמכללה האקדמית בית ברל נמסר: "בשטח המכללה 180 חדרי מעונות שמצבם הפיזי דרש שדרוג. המטרה הייתה לתת מענה טוב יותר בנושא מגורים לסטודנטים במכללה. מאחר שלמכללה אין תקציב מתאים לשדרוג בהיקף הרחב הנדרש, הוחלט להתקשר עם זכיין שקיבל עליו את תפעול המעונות לתקופה שסוכמה מראש, תוך שהוא מבצע בהם שדרוג ושיפוץ מקיף.
"המחירים הוגנים ועלו בשיעור עליית המדד, והם כוללים מסים, חשמל, מים ושירותי שמירה. המכללה מבצעת את התהליך בשקיפות ובשיתוף עם אגודת הסטודנטים, ומפקחת על העלאת המחירים על ידי הזכיין ועל התנהלותו מול הסטודנטים. החוזה הוא ל-11 חודשים, כנהוג במוסדות אקדמיים אחרים".
בנוגע לסירוב להקים אוהלים או לקיים הפגנת מחאה בשטח המכללה: "במתחם יושבים בנוסף למכללה האקדמית מספר גופים, ובהם בית הספר עמי אסף, קאנטרי קלאב וקרן ברל כצנלסון. אי לכך לא התקבל אישור מהקב"ט ומהמשטרה להקים מאהל מחאה בשטח הקמפוס".
בנוגע להתנהלות מול הסטודנטים ביום הפתוח: "בעקבות חלוקת הפליירים זומנו הסטודנטים לשיחה עם נשיאת המכללה, אולם מעולם לא איימו לבטל את המלגה שלהם".
בנוגע לשמירת החוזה בסודיות: "חוזה ההתקשרות של המכללה עם הזכיין אינו רלוונטי לסטודנטים. חוזה השכירות שלהם מול הזכיין עבר שינויים לאור דרישות אגודת הסטודנטים, ורוב הסעיפים שונו בהתאם".
בנושא השכרת חדרים לסטודנטים שאינם לומדים בבית ברל: "לאור העובדה כי נותרו בשנת הלימודים החולפת מספר חדרים פנויים, הם הושכרו לסטודנטים מן החוץ, וההנהלה מפקחת על כך. עם זאת, העדיפות היא בראש וראשונה לסטודנטים של המכללה".
מחברת "אורן הסלע", שמפעילה את המעונות, לא התקבלה תגובה למרות פניות חוזרות.
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם