חברים למשק: הצצה לחיי משפחת ברעם מקיבוץ דברת
היא הייתה הבת הראשונה של קיבוץ דברת. הוא היה מתנדב בן 18 משוייץ. הם שובצו לעבודה משותפת בלול, ישבו גב אל גב והזריקו חיסון לאפרוחים. היה להם נעים בגב אז הם החליטו להמשיך בזה על בסיס קבוע. מאז הם יחד בקיבוץ + שלושה ילדים וארבעה נכדים
פרנסה: תמי היא גמלאית, ועובדת חלקית בחיוב על הארוחות בחדר האוכל. בעבר הייתה מורה לחינוך גופני בבתי ספר יסודיים בדברת ובאזור, מזכירת קיבוץ ופעילה בתק"ם בהדרכת קיבוצים צעירים ובוועדת גיוס. מיכה הוא גמלאי המתפרנס ממוזיקה ומציור. גם הוא היה מזכיר קיבוץ. בעבר עסק בהוראה ובמקביל ניגן בכלי הקשה והציג תערוכות של ציוריו העשויים בסגנון מיוחד של קווים מקבילים. כיום יש לו בקיבוץ סטודיו גדול, הכולל גלריה שבה מוצגים ציוריו, ואולם הופעות קטן עם כלי הקשה שונים ובהם תופים, צלחות גונג ופסנתר, שבו הוא מארח בתשלום קבוצות מהארץ ומחו"ל לקונצרטים שהוא מקיים וגם לסדנאות בתחום הקצב ("הכול אימפרוביזציה לפי אופי הקבוצה").
הצריף של תמ(ר)י: סמוך לבית עומד צריף המשמש כחדר עבודה של תמי, המייצרת אריגי לבד מצמר כבשים צבוע ולאחר מכן יוצרת מהם כובעים, תיקים, ציפורים, פרחים, נעליים ושטיחונים. היא למדה את הטכניקה של עבודת הלבד בשווייץ, ומאז היא עוסקת בכך להנאתה וגם מוכרת את תוצרתה למי שמעוניין.
השורשים שלה: הוריה של תמי, עדה (91) ומשה ז"ל פורת, שניהם ילידי אוסטריה, עלו לארץ ב-1938, ערב מלחמת העולם השנייה, היא במסגרת עליית הנוער והוא בעלייה בלתי לגאלית. עדה השתייכה לקבוצת נערות שהגיעה לחדרה, משה הגיע לקיבוץ כפר החורש ולאחר מכן עבר גם הוא לחדרה במסגרת תקופת הכשרה של מייסדי דברת, ושם הכיר את עדה שהצטרפה לקבוצת המייסדים.
תמי, הבת הראשונה של הקיבוץ,
השורשים שלו: הוריו של מיכה, מרי ז"ל ושמעון ז"ל ליסי, היא ילידת פרנקפורט שבגרמניה והוא יליד שווייץ, הכירו בשווייץ והשתקעו בכפר ליד ציריך. מרי הייתה עקרת בית, שמעון עסק במסחר בבגדים ובקונפקציה. מרי נפטרה ב-1989 בגיל 79, שמעון נפטר בגיל 84. למיכה יש אח, רולף (75), בשווייץ.
דרך הגב: הוא הגיע לראשונה לישראל בגיל 13 עם קבוצת נערים משווייץ, היה חודש בקיבוץ, חודש טייל וחזר עם זיכרון מתוק. בגיל 18 עלה לארץ והופנה כמתנדב לקיבוץ דברת, שם החל ללמוד עברית ובמקביל עבד בלול. יום אחד הוא עבד איתה, הבת הראשונה של הקיבוץ. הם ישבו גב אל גב והזריקו חיסון לאפרוחים הצעירים. היה להם נעים בגב והם החליטו להמשיך בזה על בסיס קבוע. לאחר שהפכו לבני זוג, הוא התגייס לצבא למלא את חובתו האזרחית.
מיסוד הקשר: ב-1965, בדברת, הוא חייל והיא אזרחית.
מנדלות בסלון: הבית (70 מ"ר) נבנה בתקופת הלינה המשפחתית, וניתן היה לחלקו למספר חדרים בהתאם למספר הילדים. בבית משפחת ברעם נשארה מחיצת עץ בסלון, שמאחוריה קיים חדר שינה ("רוב הדיירים בשכונה פתחו את המחיצה הזאת"). על קיר העץ תלויות תמונות של מנדלות (ציורי מעגלים שמתפתחים מנקודה מרכזית, בעלי משמעות פולחנית של מהות החיים) שתמי ציירה.
על הקיר לידן צילום של שתי הבנות, דגנית ושריי, מתוך מיצג שערכו. על מדף במטבחון מוצג אוסף קומקומים מחומרים שונים, ועל הקיר ליד שולחן האוכל תלויים סרטים מלבד שתמי יצרה, שאליהם קשורים פעמוני פרות. על השולחן ניצבת צנצנת ובה פרחים מלבד. הסלון צפוף אך בעל אווירה כפרית חמה, בזכות הריהוט העשוי מעץ מלא בסגנון עתיק וצבוע בצבע חום כהה.
השכונה האחרונה: בתים תלת-משפחתיים, בצד המזרחי של הקיבוץ, סמוך לשער, שנבנו לפני 26 שנים ומאז לא נבנו בתים חדשים בדברת. השכונה אוכלסה בתחילה על ידי בני הקיבוץ הבוגרים, כיום בשנות ה-60 לחייהם, אך מרביתם עזבו וכיום מתגוררות בה משפחות צעירות יותר. הצד האחורי של הבתים מתחבר לכביש המערכת, והכניסה אליהם היא משביל פנימי ("נתנו לאחרונה שמות לשבילים בתוך הקיבוץ, אבל אנחנו לא זוכרים את שם השביל שמוביל לבית שלנו").
הצאצאים: דגנית, נשואה לאמיר העוסק בחקלאות ואם לשניים, מטפלת בילדי המשפחה, כולל למידה בבית וגם עובדת חלקית כמדריכת שיאצו וכתומכת לידה, גרה ביבנאל. שחר, בעל צרכים מיוחדים, עובד כעוזר נהג בקו חלוקת מזון, גר בדיור מוגן בהרצליה המיועד לאוכלוסייה בוגרת ומנוהל על ידי המרכז לייעוץ ולשיקום של התנועה הקיבוצית. שריי, נשואה לאיתי, בן גרופית ואדריכל במקצועו, אם לשניים, עוסקת בעיצוב אופנה ובהוראת יוגה, עברה לפני שנה עם משפחתה מתל אביב לגרופית ("הם מאוד מזדהים עם מחאת הדיור בעיר").
בילויים: טיולים בארץ עם חברים ובילוי ביתי.
מאכלים: אוכל מהמטבח השווייצי: מוזלי (יוגורט עם פירות וגרנולה) בבוקר, גבינות, קצת בשר ("אנחנו מאוד צנועים בתחום האוכל").
קניות: בסופר בעפולה.
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ דברת מתנהל זה 15 שנים במודל רשת ביטחון עם הפרטות ושכר דיפרנציאלי. תמי: "מאוד סבלתי מהנטל החברתי ומהצורך לקבל אישורים לכל דבר, והיום יש לי תחושת חופש שאין כדוגמתו".
מיכה: "כשעלה רעיון ההפרטה לא חשבתי שזה הפתרון לבעיות של הקיבוץ, אבל קיבלתי את הדרך שהחברים בחרו. הקיבוץ התרסק כלכלית ובהתחלה היה קשה לנו עם התקציבים המצומצמים, אבל היום המצב השתפר ואנחנו נהנים מההפרטה".
מצב כלכלי: בסדר.
עושה להם את היום: אצל תמי – לעשות את העבודות שהיא אוהבת בלבד, אצל מיכה – קונצרט שהוא מקיים, תמונה שקונים ממנו, מחמאה שהוא מקבל וההליכה בשבילי הקיבוץ שהוא אוהב.
טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): תמי – 8, מיכה – 10.
קיבוץ דברת נוסד ב-1948, נמצא על כביש 65 סמוך לעפולה, מונה כ-100 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם