ימות המשיח: הזמר יניב בן משיח הוא השם החם הבא
הוא הוציא להיטים סוחפים, הופיע מול אלפי אנשים ויצר לעצמו קהל מעריצים נאמן. ובכל זאת, סביר להניח שאתם לא מכירים את השם יניב בן משיח, שיופיע מחר (ג') במתחם הרכבת בירושלים. הזמר הכי לוהט במגזר החרדי לא פוחד מאתגרים ומבטיח שבקרוב כולם ידעו מי הוא. בעזרת השם, כמובן
את ההופעה ההיא, שלא ישכח אף פעם, נתן בן משיח אל מול מתפללי בית הכנסת הסמוך לאזור מגוריו. שם הוא הרגיש בבית, יותר מאשר בכל מקום אחר. תחושת הקדושה עזרה לו להוציא מעצמו את המיטב, וכל מי ששמע אותו באותו היום ידע: הילד הזה הולך להיות כוכב.
"אני אף פעם בחיים לא שוכח מאיפה באתי ומהיכן התחלתי", אומר בן משיח, שמימש את הציפיות והיום נחשב לכוכב עליון בזמר החרדי. "גם עכשיו, כשאני בשיא הקריירה שלי, ההתרגשות מחזירה אותי לגיל שבע, ליום הראשון. ברגע שדרכתי על הבמה – ידעתי שזה מה שאעשה כל חיי. הבנתי שהמוזיקה היא דרך החיים שלי. כל מופע ענק שבו אני משתתף מחזיר אותי, כמו סרט, לגיל שבע. ואת התודה הזאת אני מעניק לבורא עולם, שזיכה אותי, ולכל הקהל, הדתיים והמסורתיים, שמחבקים אותי לאורך הדרך".
יניב בן משיח הוא כנראה הזמר הכי מצליח שאתם לא מכירים. כלומר, בציבור שלו, במגזר הדתי, ובעיקר החרדי, כמעט אין אחד שלא יודע מי הוא ויכול לזמזם את השירים שלו. אז כנראה שהוא האייל גולן של הדתיים, אבל בציבור החילוני הוא עדיין לא תפס לעצמו שם. מן הסתם זה בגלל שכל ההופעות שלו מתקיימות בהפרדה בריקודים. אם באירוע שלכם יש הרקדה מעורבת, בן משיח לא יבוא להופיע בו בעד שום הון שבעולם.
אבל מי שחושב שהפרט הזה מפריע לקריירה שלו לזנק לגבהים משמעותיים, כנראה לא מכיר את המספרים. רק בתקופה האחרונה הוא הופיע מול מאות צופים בבית החייל בתל אביב ובבמתחם הרכבת בירושלים. בחודש מרץ האחרון הוא אף כבש את היכל התרבות בתל אביב, והמיקרופון עוד נטוי. תנו לו שנה-שנתיים, והוא עושה גם קיסריה. ובינתיים, מחר (ג', 6,9), הוא יחזור להופעה נוספת במתחם הרכבת בירושלים בעקבות הביקוש הרב להופעתו שם בסוף יולי.
ולמרות ההצלחה, הבחור צנוע יותר מכל אמן אחר שאתם מכירים, וזה, לטענתו, סוד ההצלחה שלו. בימים אלה הוא מסיים את אלבומו החדש, מתוכו כבר יצאו הסינגלים "שנינו", "זה פעם בחיים", ״ואחרי ככלות הכל״ בדואט עם משה פרץ, "אתה האבא, אני הילד" ועוד שיתוף פעולה מעניין עם ליאור נרקיס, שכתב והלחין לו את השיר המוכר ביותר עד כה – "אחי היקר".
בן משיח (32) נשוי פלוס שלושה ילדים, יליד פתח תקווה, מקיים עד היום אורח חיים דתי. הוא נולד למשפחה דתית שרק הלכה והתחזקה עם הזמן, ואת לימודיו סיים בישיבת "אור גאון" בבני ברק.
אחרי ההופעה הראשונה ההיא בבית הכנסת בתור ילד, הוא חיפש את ההזדמנות הבאה לעלות על במה. אחיו הקלידן מוטי לקח אותו להופעה שהוזמן לנגן בה, שהתקיימה בבית חב"ד בבת ים, ויניב עלה, באופן מפתיע, לשיר את השיר "שבחי ירושלים". משם החלה הקריירה המוזיקלית. "אנשים סימנו אותי כילד הפלא של בית הכנסת והקהילה בבת ים, והחלו להתקשר להזמין" הוא מספר.
ואיך ההורים הגיבו?
"הם, כמובן, התנגדו, מכיוון שיש לימודים ובית ספר, אבל היצר הטוב של הרצון והאהבה למוזיקה, נתן לי את החשק להבריז יחד עם אחי להופעות. הייתי בורח מהשיעור, דרך המטבח של הישיבה, מתלבש לקראת ההופעה ויוצא לדרך. כך הייתי פורק את האהבה שלי למוזיקה, ובלית ברירה, לצערי הרע, הייתי צריך לשקר למורה ולהגיד שאני חולה. בעצם – הייתי חולה. לא גופני, אבל בהחלט חולה מוזיקה. חי ונושם כל תו".
את אלבומו הראשון, "שביל האור", הוציא ב-1996, כשהוא רק בן 15. האלבום הצליח מאוד במגזר הדתי, אך לא זכה לחשיפה מספקת בקרב שאר הציבור. בגיל 19 הוציא את האלבום "עיר קודשך", אך האלבום הזה כשל, בין השאר מכיוון שהשומעים לא התחברו ככל הנראה לסגנון הפיוטי עמו הגיע.
בן משיח אמנם נעצר מבחינת יצירה. שמונה שנים חלפו עד שהוציא את אלבומו הבא. עם זאת, הוא המשיך להופיע בחתונות ובחגיגות בר מצווה. ב-2007 התאושש סוף סוף מהמפלה של אלבומו השני והוציא את "לך בורא עולם". ואז גם הגיעה הפריצה המיוחלת אל עבר הקהל המסורתי. שנה לאחר מכן הגיע האלבום "שמע בני", עם הלהיטים ״שיר החתונה״, ״ירושלים שלי לעד״, ״לך ארנן״ ועוד, שמיצבו את בן משיח ככוכב שכבר עלה.
סגנון השירה של משיח הוא טורקי, ובאמתחתו אלבום בשם ״קונצרט הסליחות״, בליווי 50 נגנים מטורקיה. כששומעים את בן משיח, אפשר לזהות כבר מההתחלה את הדמיון בינו לבין כוכב אחר ממוצא טורקי, אחד הענקים בתחום בארץ – עופר לוי, שגם החמיא לו בעבר ואמר שהוא יותר מוצלח מכל הזמרים המזרחיים המובילים.
מלעיזיו של בן משיח טוענים כי לא רק שהשירה מזכירה את לוי, אלא שהוא גם מחקה את התנועות שלו על הבמה. "קודם כל, זה כבוד גדול שאומרים שאני מזכיר את עופר לוי, מכיוון שגדלתי על שיריו", מבקש בן משיח להבהיר. "אין מה להסתיר פה, הוא באמת ענק. מה שכן, אני לא יכול לחקות או להיות עופר לוי, כמו שאף זמר לא יכול לחקות ולהיות יניב בן משיח".
ובכל זאת, אתה אחד היחידים שעופר לוי החמיא להם. אתה בקשר איתו?
"אנחנו לא בקשר יומ-יומי. אנו ידידים טובים, ואני אוהב את עופר כבן אדם, וכמובן כזמר. הוא משכמו ומעלה, ומאוד התרגשתי שדווקא עופר בחר לפרגן לי מכולם. אין מה לעשות, כשיש משהו אמיתי – אז גם עופר לוי יפרגן. האוזן לא משקרת. עופר הזמין אותי כמה פעמים להופעות, וגם כשלא הזמין הייתי הולך להופעות, ומשלם כרטיס, מכיוון שמגיע לזמר כמו עופר שישלמו. את האמת, יש באווירה של המעריצים שלי ושלו ביקוש, עד כדי לחץ גדול, לדואט משותף בינינו, ואני מאמין שזה יקרה באיזה יום. מה שכן אני יכול לחשוף, הוא שיש דיבור על מופע משותף".
בגיל 18 נישא בן משיח לבחירת לבו יעל, ובכל זאת רצה מאוד להתגייס לצה"ל. אך בגלל שהוא סובל מבעיית קשב וריכוז (גמגום קל בדיבור, שאינו בא לידי ביטוי בשירה) – הפרופיל שלו היה נמוך מאוד, ולכן לא גויס. כיום הוא משלב את הקריירה המוזיקלית עם חיי המשפחה שלו. למרות שהוא חוזר מהופעה בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר, הוא עדיין קם כל בוקר בשעה שבע לתפילה, ועוזר לאשתו להכין סנדוויצ'ים, לארגן את הילדים לבתי הספר והגן, ומיד אחר כך יוצא להקלטות באולפן שלו בירושלים.
ועם כל השילוב שלו בין משפחה וקריירה, יש לו עוד מכשול לעבור – העובדה שהוא זמר חרדי, שלא מסתפק בשירים חסידיים ופיוטים. "אני לא משלב, אני בסך הכל עושה מוזיקה הכי טובה שנקראת יניב בן משיח, שיש בה המון שמחה והמון תקווה, חאפלה, רוק ואפילו ג'אז", הוא אומר. "הכי חשוב מבחינתי הוא, שאני משתדל מעבר למסחריות להביא לקהל שלי את הדבר האמיתי של חיי היום יום".
אתה גדלת בבת ים, יכול להיות שמשם הגעת לסגנון הטורקי של השירים שלך?
"לא גדלתי רק על טורקית. גדלתי גם על ערבית, יוונית וטורקית. שילבתי את שלושת סוגי המוזיקה, והוספתי תבלינים שהם קצת מרוק, קצת ים תיכוני, ג׳אז, ומזה נוצר מנת השף יניב בן משיח".
אתה ממלא אולמות, מופיע כמעט כל ערב, ועדיין לאוזן הממוצעת אתה לא כל כך מוכר. יש לך הסבר לזה?
"עצם זה שאני מתראיין גם למעריב, אז הנה, בעזרת השם גם אתם מכירים אותי. היום בכל בית ישראל מתנגן יניב בן משיח, ולראיה עשיתי את היכל תרבות בתל אביב, עם 3,000 איש חובשים כיפה ושאינם חובשים כיפה".
הסגנון שלך מזכיר את הז'אנר הטורקי של פעם. חשבת פעם ללכת לכיוון של החפלות, כדי להצליח קצת יותר? אחרי הכל גם ליאור נרקיס, קובי פרץ ומושיק עפיה זנחו את הז'אנר הטורקי של שירי הדיכאון, ומאז רק הצליחו.
"אני מצליח ערב ערב, ומשמח חתנים וכלות, ומי שבא לאירוע שאני נמצא – תבואו ותראו שאין אחד שיושב. כולם רוקדים. אני גם לא משייך מוזיקה לז׳אנר מסוים. במוזיקה המזרחית יש גם טורקית, גם ערבית, גם ים תיכונית. השאלה היא איך אתה מבשל, והקהל שלי עף על זה ברחבת הריקודים.
"אפרופו ליאור נרקיס, שהוא חבר טוב ואדם יקר מעבר לזמר ענק, מי שישמע את הסינגל האחרון, 'אחי היקר', שהוא כתב והלחין, יבין שהוא זוכה בימים אלו להצלחה מטורפת, וזה דווקא להיט שלא משייך אותו לז׳אנר מסוים. יותר חשוב לי שהטקסטים יהיו ברמה הכי גבוהה והכי פשוטה, לקהל שאני אוהב, ובגלל זה אני מקבל את הפידבק בחזרה. אצלי יש רק שמח. אם תשמיעו את הסינגלים האחרונים: 'שנינו', 'זה פעם בחיים', 'אתה האבא אני הילד' - בטוח שגם אתם לא תהיו אדישים לקצב המטורף והשמח שיש בשירים האלה".
איך, בתור זמר חרדי, אתה מקבל את תופעת המעריצות?
"אני משתדל להתייחס לכולם בהמון אהבה, מכיוון שההצלחה שלי באה מהקהל. כמו שהקהל מרעיף עליי אהבה – אני רוצה להחזיר לו פי שניים. לגבי מעריצות - הכל לפי הקדושה והטהרה שצריכה להיות, עם גבולות".
ואיך מקבלים במשפחה שלך, ובעיקר של אשתך, את העובדה שאתה מופיע בלילות?
"בחיבוק גדול, בחום והמון אהבה, מכיוון שלזה נועדתי בחיים - לשמח אנשים, ולעלות חיוך על כל איש ואיש. לפעמים כמובן שיש רגעים, כשאני נוסע לסבב הופעות בחו"ל, שזה קצת משפיע על הגעגועים שלי אל המשפחה והם אליי, אבל למדנו לחיות עם זה, מכיוון שזאת הבחירה והזכות שזכיתי, ובחרתי לעצמי בחיים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם