הוא נחמד: ליחיאל לסרי מאוד חסרה ערמומיות
ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי נכנס לשנה האחרונה שבה יזכה לשקט בזירה הפוליטית. לפני שפעמוני הבחירות יישמעו באופק, עליו לדפוק על השולחן ולהראות לחברי המועצה ולכלל תושבי העיר מיהו בעל הבית האמיתי, גם אם זה אומר שיהיו כאלו שיתאכזבו
לאחר היכרות של מספר שנים, שהפכה לאינטנסיבית יותר בשנתיים האחרונות, ניתן לקבוע כי ללסרי חסר ה"קילר אינסטינקט", היכולת החייתית המאפיינת פוליטיקאים המסוגלים לתת נוק-אאוט ליריביהם ברגע שהם מזהים חולשה, להפיל אותם לקרשים כאשר הם מזהים הססנות ולרסק את הפעילות הציבורית שלהם. מבקריו הגדולים של לסרי נוהגים לכנות אותו "הדוקטור".
הכינוי, הנאמר בלעג, אמור להסביר שהוא אינו מתאים לתפקיד ומדוע עליו לחזור לעבודתו בבית חולים. ואכן, מי שמכיר באמת את לסרי, יודע שמדובר באדם עם המון חמלה שרגיש מאוד לסביבתו, ובדיוק כמו רופא, משתדל לעזור ככל יכולתו.
בכל השיחות והמפגשים שלי עם לסרי גיליתי אדם שטובת העיר לנגד עיניו, שבאמת רוצה להצעיד אותה לעבר עתיד טוב יותר. קצת מוזר להגיד את זה, אך לסרי אינו פוליטיקאי, במובן הטוב של המילה.
חסרות לו תכונות המאפיינות לא מעט ראשי ערים: ערמומיות, תככנות, מיליטנטיות, אסרטיביות. עם רצון טוב וחמלה, קשה לנהל עיר, וקשה עוד יותר להישאר בתפקיד. בדיוק כמו במשל הידוע, כאשר אתה מנסה לרצות את כולם בסופו של דבר אתה מוצא את עצמך סוחב את החמור על הגב.
מקורביו של לסרי מדברים על פוליטיקה נקייה ועל אמות מידה מוסריות שהוא הכניס אתו לתפקיד. שוב, אין ספק בכך שלסרי הוא אינו אדם מושחת ושהסיכוי שיורשע בפלילים אי פעם הוא אפסי, אך בין האצלת סמכויות ובין בריחה מאחריות עובר גבול דק מאוד, שלא כל תושב יבחין בו.
נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא שלסרי אינו פועל במועצה שבה מכהנים טירונים: את ראש העירייה מקיפים אריות פוליטיים כמו עמרם כנפו, לאון בנלולו וגבי כנפו, שכל אחד מהם רוצה לקבל כמה שיותר סמכויות ומעוניין בכמה שיותר חופש פעולה. אבל לתת להם להתנהל בכוחות עצמם, מבלי לעקוב מקרוב אחר הפעילות שלהם, זה מתכון לצרות.
לסרי נכנס לשנה האחרונה שבה יזכה לשקט בזירה הפוליטית. לפני שפעמוני הבחירות יישמעו באופק, עליו לדפוק על השולחן ולהראות לחברי המועצה ולכלל תושבי העיר מיהו בעל הבית האמיתי. גם אם זה אומר שיהיו כאלו שיתאכזבו. הרי הוא ודאי יעדיף מצב שבו עשרה אחוז מתושבי העיר מאוכזבים ממנו, מאשר סיטואציה שבה כולם ירגישו כך.
אז איך עושים את זה? לא ניתן לשנות אופי ביום בהיר אחד. לסרי לעולם לא יוכל להיות ראש רשות כוחני
אנשיו של לסרי חוששים מצילקר עד היום. הם טוענים שמדובר באדם העוטה מסיכה של נחמדות שרק מחכה לשעת כושר על מנת להיפרע מיריביו. באדם שמסוגל לפגוע בפרנסה של תושבים מבלי להניד עפעף, כשהוא עוטה חיוך של ג'וקר. האומנם? על עובדה אחת אין עוררין: צילקר שרד בתפקיד 33 שנה והוא לעולם לא היה מצליח לעשות זאת לו היה נוהג בחמלה עם האנשים שביקשו להחליף אותו.
בדיוק כפי שצילקר מלמד היום את יואל גמליאל בגדרה, הוא יכול היה ללמד את לסרי את תורת ההישרדות ואת אמנות הלהטוטים בעירייה פוליטית כמו אשדוד. אבל צילקר הוא הרי פוליטיקאי במלוא מובן המילה, וככזה הוא מחכה בסבלנות בפינה, עירני מתמיד ומוכן להלום.
אם בוחנים לעומק את עיריית יבנה, נראה כי בקדנציה הנוכחית מנהלים אותה בפועל שני אנשים: צבי גוב ארי ופאלי כהן. השניים צועדים באידיליה כבר למעלה מעשר שנים ומרוצים עד מאוד מהברית הפוליטית. ההתחלה הייתה צולעת: גוב ארי שנבחר לתפקיד לראשונה בשנת 1998 ראה בכהן שותף של יריבו המר דאז (ומקורבו כיום) יחיאל כהן והחליט לייבש אותו באופוזיציה.
השיטה הידועה של גוב ארי הוכיחה את עצמה, וכהן, שנאלץ להתקיים שנתיים ללא משכורת מהעירייה, הפנים היטב את הלקח. הכניסה לקואליציה לוותה בצ'ופר בדמות תפקיד סגן בשכר, והיחסים בין השניים הלכו והתהדקו.
בבחירות האחרונות נפל דבר: גוב ארי שהצליח להישאר בתפקיד בכוחותיו האחרונים רק לאחר סיבוב שני, הפסיק להסתכל על פאלי כעל עוד שותף לקואליציה. הוא הפך לשותף בה"א הידיעה.
כהן, עם ארבעת המנדטים שלו, הציב דרישה ברורה: לא עוד סגן ולא עוד שכר של חצי משרה. פאלי דרש תפקיד של ממלא מקום במשרה מלאה וקיבל את מבוקשו. התוכנית הושלמה במלואה כאשר יצחק מוסאי מונה לתפקיד יו"ר המועצה הדתית (בתרגיל פוליטי מבריק) וגבריאל אביטן שמוקם במקום החמישי והלכאורה לא ריאלי נכנס למועצה.
גוב ארי, שמצא את עצמו לראשונה בנחיתות פוליטית מול פאלי, לא יכול להסתכל עליו עוד מלמטה למעלה. הדבר מנוגד לאופיו, אך הוא בהחלט יכול להסתכל עליו בגובה העיניים ומדובר בהישג לא מבוטל בכלל ממי שנהג להשפיל את הבכירים שברשימתו ולכנותם ג'וקים.
גורמים פוליטיים טוענים בתוקף כי פאלי מעורב כמעט בכל החלטה משמעותית הקשורה לעיר וכי הוא הבין שעם ארבעת המנדטים הוא ראוי ליותר מאשר עוד כמה עשרות אלפי שקלים לתקציב התרבות התורנית. גם גוב ארי, אחד מראשי הערים הריכוזיים ביותר שנראו במחוזותינו מבין זאת, ובניגוד להתעלמות מכוונת מחברי מועצה מסוימים, הוא תמיד עונה לפאלי כשהוא מתקשר ואפילו מרבה להתקשר אליו. ביחסי הכוחות הנוכחיים ידו של כהן על העליונה.
הוא ימשיך לכהן כממלא מקום גם עם ראש עירייה אחר, אך גוב ארי זקוק לפאלי על מנת לשרוד בתפקיד. ראש העירייה שומר על שקט תעשייתי מצמיד את פאלי קרוב אליו ומעניק לו יד כמעט חופשית. כאשר האווירה הפוליטית בעיר די מנומנמת יכולים שני השותפים לחייך לעצמם בסופו של יום ולתכנן כיצד הם נשארים בכיסאותיהם לעוד חמש שנים לפחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם