המוזיקאית אלנה בשקירובה: "ישראל הופכת לגזענית יותר ויותר"
היא נולדה במוסקבה, גרה בברלין ואחת לשנה מגיעה לביתה בירושלים. מוזיקה קאמרית היא חייה, ולפני 13 שנה ייסדה פסטיבל קאמרי בבירה. היא אשתו של דניאל ברנבוים ואחד מבניה מפיק היפ-הופ. 1,120 מילים עם אלנה בשקירובה (53), נשואה + 2, שמעריצה את ריכרד וגנר
"מוסקבה של היום שונה מזו שגדלתי בה. הייתה לי שם ילדות נפלאה וחברים טובים, אלה היו חיים אידיאליים. היום אני כבר לא מזהה את העיר הזו. אין לי שום דבר במשותף איתה ועם האנשים שחיים בה. גם המשפחה שלי לא גרה שם יותר, וכשאני הולכת לשם אני לא מרגישה בבית".
ירושלים
"בעיניי ירושלים היא עיר מיוחדת מאוד. כבר מהפעם הראשונה שביקרתי בעיר, וזה היה לפני שנים רבות, התאהבתי בה. אף פעם לא חוויתי תחושה כזו כלפי שום מקום אחר. אני מרגישה טבעי מאוד כאן. זו עיר שנותנת אנרגיה. היא שומרת על אורח חיים נורמלי למרות שהיא סובלת מבעיות רבות, יותר מכל מקום אחר בעולם".
תל אביב
"אני מכירה את תל אביב מעט מאוד. אני יודעת שזו עיר שיש בה הרבה כיף ומסעדות נפלאות, ואנשים שגרים בה אוהבים אותה מאוד. כל שנה אני מגיעה לישראל לשבועיים-שלושה לרגל הפסטיבל, ולפעמים יוצא לי להגיע גם לתל אביב".
מוזיקה קאמרית
"מוזיקה קאמרית היא החיים שלי, או חלק גדול מחיי. זו גם האהבה הגדולה ביותר שלי. זה כיף גדול לשתף קולגות בחוויות המוזיקליות שלך, ואתה אף פעם לא מפסיק ללמוד מזה".
פסנתר
"כשלעצמו מדובר בכלי לא ממש מעניין, אבל הוא יכול לעצב כל צורה מוזיקלית אפשרית ואתה יכול להגיע באמצעותו לכל דבר שעולה בראשך. אפשר לעשות איתו דברים נפלאים".
מלחין אהוב
"אין דבר כזה המלחין שאני הכי אוהבת. יש הרבה מלחינים בחיי ומכולם למדתי. הדרך הטובה ביותר להיות מוזיקאי ולעשות מוזיקה היא לשאוב מכמה שיותר מקורות".
ברלין
"אני חיה בעיר הזאת ואוהבת אותה מאוד. כשעברתי לכאן בתחילת שנות התשעים היה קשה. ברלין הייתה בעיצומו של פרויקט שחזור ושיפור הפנים של אחרי האיחוד עם החלק המזרחי. עם הזמן
מוזיקת היפ-הופ
"הקשר שלי למוזיקת ההיפ-הופ בא דרך הבן שלי דיוויד, שעובד כמפיק בתחום. בהתחלה לא התחברתי לסוג הזה של המוזיקה, אבל היום אני אוהבת בה דברים מסוימים. לא הייתי אומרת שאני מקשיבה לזה הרבה כשאני לבד, אבל יש בזה הרבה אנרגיה והרבה מקוריות. לא ניתן להשוות את זה למוזיקה קלאסית או לכל מוזיקה אחרת, אפשר פשוט לאהוב את שני הסוגים וגם לבחור מביניהם מה טוב בשבילך".
"אבא שלי, שהוא מוזיקאי גדול. הוא תמיד היה גם המורה שלי. אני חייבת לו הרבה, המון. הוא לא רק לימד אותי מוזיקה, אלא הטמיע בי את התשוקה אליה. הוא לימד אותי להבין אותה כשנתן לי להאזין להרבה יצירות ואחר כך לדבר עליהן. ממנו למדתי לא רק לשמוע וליהנות ממוזיקה, אלא להבין בה. כאבא היה לו תמיד אופי נהדר. בבית הוא היה עושה הבחנה חדה בין המקצוע לחיים הפרטיים. כשישב ללמד אותי הוא לא התנהג כאבא, אלא כמורה וכמוזיקאי. בשעות שלא עסקנו במוזיקה, היה פשוט אבא".
הפסטיבל למוזיקה קאמרית
"את הפסטיבל הזה, שמתקיים בירושלים כל שנה, הגיתי ב-1996, וכעבור שנתיים ייסדתי אותו. היום אני משמשת מנהלת אמנותית בפסטיבל. אני רואה בדבר הזה את הילד השלישי שלי. זה התחיל כמשהו קטן והתפתח לדבר מדהים, והיום הילד הזה כבר בן 13. זה הדבר הכי גדול והכי מלא תשוקה שאני עושה בחיי המקצועיים. האירוע דורש השקעה גדולה והרבה עבודה, אבל עם זאת הוא מביא לי סיפוק עצום ועונג רב. אני מרגישה בת מזל כי יש לי שם הזדמנויות לנגן, ולהכיר את הדור הצעיר של המוזיקה הקאמרית".
מלחינים יהודים בשואה
"הנושא הזה הוא אחד המוטיבים המרכזיים בפסטיבל השנה. הצעתי למארגנים לעשות את זה ואני שמחה שהם נענו. בכל קונצרט אנו מנגנים יצירה של מלחין יהודי אחד שנספה בשואה: ויקטור אולמן, גדעון קליין, הנס קראסה ואחרים. בכל מה שקשור למוזיקה קלאסית זה היה דור פנטסטי ומעניין מאוד, והוא הושמד לחלוטין בתקופה קצרה. בהיעלמותו של הדור הזה הפסדנו את חלק גדול מעולם המוזיקה הקלאסית של מזרח אירופה באותה תקופה".
דניאל ברנבוים
"לאורך כל השנים הוא ליווה אותי בביקוריי בישראל לרגל הפסטיבל, אבל השנה הוא נשאר בבית. כמו כל זוג יש לנו חיים פרטיים, ולצדם חיים מקצועיים. אני לא רואה אותו הרבה כי הוא עובד המון. הוא אוהב מאוד את העבודה שלו".
"אני אוהבת ומעריצה אותו. מאז גיל 13 הייתי מקשיבה לכל היצירות שלו, הייתה לו מוזיקה נפלאה. עצוב מאוד שבישראל אנשים לא יכולים ליהנות ממנו. אני מבינה את הבעייתיות שיש איתו בישראל, אבל זה שלאנשים הצעירים פה אין ממש אפשרות להכיר את הגאון המוזיקלי הזה, זה דבר רע מאוד. כמו רבים מבני דורו הוא היה אנטישמי וכתב דברים אידיוטיים נגד היהודים. אבל בהקשר של הזמן והתקופה ההיא, הוא לא היה היחיד. אני בכל מקרה לא מבינה למה אנחנו צריכים לנתק עצמנו מהמוזיקה הגאונית שלו".
דורית ביניש
"היא הייתה בת כיתה של דניאל בעלי, והם היו חברים טובים. הכרתי אותה דרך דניאל לפני שנים רבות, ועד היום אנחנו בקשר טוב. היא אישה נפלאה, ואני יודעת שמעריכים ומכבדים אותה מאוד פה בישראל. בעלה הוא גם המנהל של הפסטיבל, וכל שנה היא באה לראות כמה קונצרטים".
עברית
"לצערי אני לא יודעת את השפה. אני מבינה כמה מילים, בעיקר כשמדברים על מוזיקה, אבל אני לא יכולה לעקוב אחרי שיחה. בישראל כולם מדברים אנגלית או רוסית, ככה שאני יכולה להסתדר. לכן גם אין לי הכרח ללמוד עברית, והאמת היא שגם אין לי זמן. דניאל מדבר שבע שפות, וזה טוב מאוד גם לילדים שלנו, אבל בבית הוא לא מדבר עברית כלל. אני והוא מתקשרים בצרפתית, בגרמנית ובאנגלית - שפות ששנינו יכולים להבין".
ישראל
"יש לי רגשות מעורבים כלפיה. זה קצת כמו דברים מסוימים שאתה מרגיש כלפי קרוב משפחה. הייתי רוצה שישראל תהיה מדינה טובה יותר. זו לא המדינה שלי, אבל כשהגעתי לפה בפעם הראשונה הרגשתי בבית. עכשיו התחושה שונה. אני באה מרקע סובייטי, ותמיד חייתי במצב פוליטי לא טוב. אנשים רבים הגיעו לכאן מרוסיה בגלל האנטישמיות. הם הגיעו לכאן כי רצו לחיות כמו רוב, ודווקא עכשיו ישראל הופכת לגזענית יותר ויותר. כשאני רואה חדשות ברוסית, נראה שישראל פועלת בהרבה מקרים בגזענות".
דת
"אין לי שום קשר לדת. זה לא שאני לא מאמינה באלוהים, אבל אני לא רואה עצמי חלק מקבוצה כלשהי, כנסיה או בית כנסת. דת זה דבר עמוק ופנימי, ואני מתנגדת לצורה המוסדית שלה. האמונה שלי בכוח עליון מסוים שאני לא מסוגלת לתפוס היא לא דת, והיא לא אומרת לאנשים מה לעשות ואיך לעשות".
"אני מגדירה עצמי כאזרחית אירופה. אני אוהבת את ספרד ואת גרמניה, ובעצם ברוב מדינות אירופה המערבית אני רואה את ביתי. אין מדינה שהיא הכי אהובה עליי, כי בכל מדינה יש דברים טובים ודברים רעים".
דור ההמשך
"שני הילדים שלי הם כל כך שונים מאוד זה מזה. דיוויד מצוי בעולם ההיפ-הופ ובקיא בו מאוד, ואני מכבדת את זה מאוד. האחר, מיכאל, הוא כנר ופרטנר נהדר, וכשאנחנו מנגנים יחד אני שוכחת שהוא הבן שלי. יש לו רעיונות מצוינים והבנה מוזיקלית מצוינת".
ז'קליין דו פרה
"אשתו הראשונה של דניאל בעלי. זו הייתה טרגדיה גדולה כשהיא מתה ממחלה קשה לפני 24 שנה. היא הייתה אגדה, צ'לנית גדולה".
אלנה בשקירובה
"אני מאחלת לעצמי להמשיך לעשות בעתיד את מה שאני אוהבת, ומעל לכול - להיות בריאה. כמוזיקאית המוזיקה היא החיים שלי. אני רוצה להיות מסוגלת לממש את הסקרנות שלי בתחום, ולממש את רצונותיי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם