ברוך וולף נפצע אנוש בצבא וחי בזכות האהבה ליין
לפני 30 שנה הוא נפצע באורח אנוש מפיצוץ שהתרחש על ספינה של חיל הים. הרופאים העריכו כי סיכוייו להחלים קלושים, אבל מתוך החושך מצא ברוך וולף את הנוסחה לחיים חדשים: התאהבותו ביין. "כמו שפוליקר מתגבר על הגמגום בעזרת השירה, אני מתגבר על הכאבים בעזרת היין", הוא אומר לקראת פסטיבל היין התשיעי שהוא עורך בקיבוץ מעברות
וולף, הבעלים של בית היין בקיבוץ מעברות, הוא אחד המומחים הגדולים בשרון בתחום היינות. מחר (ה') יתקיים בקיבוץ פסטיבל יין ובירה, ומעטים מאלה שיגיעו יצליחו לנחש כי מאחורי החזות המחויכת של האיש שיקדם את פניהם מסתתר סיפור חיים מעורר השראה. סיפור על אדם שכבר ראה את המוות בעיניים והצליח לברוא את עצמו מחדש בזכות התאהבותו ביין.
וולף (52) גדל ביישובי התענכים בצפון למשפחה דתית. סבו נחשב לדמות ידועה בעולם החרדי - עובדה שתהדהד כמה פעמים לאורך השיחה עימו. בשנת 1977 התגייס וולף לחיל הים והוצב על ספינת קרב שעסקה בעיקר במשימות חשאיות. במהלך אחת המשימות נפגעה הספינה מפיצוץ עז והחייל וולף ספג מכה אנושה. ימים ארוכים נאבקו הרופאים על חייו ונעו בין תקווה לייאוש. לדבריו וולף, בעת אחד הניתוחים שעבר הוא חווה מה שמכונה על ידי מתקשרים "חוויה חוץ גופית".
"אני זוכר כיצד הגוף שלי התמלא באנרגיה כל כך דחוסה שהתחלתי לרחף מעל הגוף", הוא משחזר. "הנשמה שלי עמדה בחלל החדר והתבוננה ברופאים שנאבקים על חיי. אחר כך ראיתי את הרופא שתדרך את ההורים שלי ואת המבט המיואש על פניהם. זה לקח אולי כמה שניות, אבל הזיכרונות האלה נחרתו אצלי בראש".
הרופאים לא היו אופטימיים. הם הודיעו לוולף כי לא יוכל ללכת על רגליו לעולם, אבל הוא סירב להשלים עם רוע הבשורה. הוא היה נחוש לשוב לחיים נורמליים, אף שכמעט כל חלק בגופו נמלא ברזלים.
"הרגשתי כמו פאזל של אלף חלקים, והכי נורא שהרגשתי את נקודת החיבור של כל חלק", הוא מספר ופניו מתמלאים כאב. "מכיוון שהרפואה אז לא הייתה מפותחת ניסו להרכיב אותי כמו אוטו שהתפרק בתאונה. חיברו את כף הרגל שלי עם גשר מברזל. בכל תנועה הכי קלה הרגשתי כאבי תופת שאני לא מאחל לשונאים שלי".
כמעט שנה שכב וולף משותק בבית החולים ועבר יותר מ-20
אמרו לי: 'אתה נס רפואי, אתה צריך להודות לאלוהים שהציל אותך'. אמרתי להם שאם אלוהים היה כל כך רוצה בטובתי, הוא לא היה נותן לי להתרסק לאלף חלקים. אנשים שמאמינים באלוהים משתקמים לאט יותר כי הם מחכים שהוא יעשה עבורם נס. אני מאמין שהנס נמצא בתוכי ורק בעבודה קשה אצליח להגיע אליו".
ההחלמה הייתה ארוכה ומייגעת. כשוולף נשאל מה עזר לו להשתקם ולשוב לחיים כנגד כל הסיכויים, הוא משיב בלי לחשוב פעמיים: "שני הדברים הכי טובים בחיים - אהבה ויין, לפי הסדר הזה".
את אהבת חייו, ריבה, הכיר וולף בקיבוץ מעברות. היא זאת שגם שערכה עבורו היכרות עם תרבויות היין העתיקות של דרום אמריקה. "אחד מראשי הקהילה היהודית בצ'ילה אמר לי שלפני קום המדינה הציעה ממשלת צ'ילה לראשי הציונות להקים את מדינת ישראל בדרום צ'ילה.
"עד היום אני לא מבין למה הם לא קיבלו את ההצעה הזאת. יש שם נופים משגעים. היינו יכולים לחסוך אלפי הרוגים לשני הצדדים. מקסימום היינו רבים עם הארגנטינאים, אבל מסתדרים איתם על איזה צ'וריסו טוב".
כשהזוג הטרי שב לארץ מהמסע בדרום אמריקה, ההחלטה הראשונה שקיבל הייתה להתמקצע בתחום היין. במשך שנים הוא עבד כמנהל רכש בקיבוץ ולמד את רזי עולם היין. הוא לקח קורסים בייננות מקצועית, סייר ביקבים שונים בארץ ובעולם והתאהב במשקה האדום.
"יש משהו ביין שמשכיח ממך את כל הכאבים, הפיזיים והנפשיים", הוא אומר. "פוליקר אמר שהשירה גורמת לו להתגבר על הגמגום. אני מרגיש כך לגבי היין. כשאני שותה יין טוב אני לא מרגיש את הרגליים".
כשהוצא צו הריסה לחדר הקירור הישן בקיבוץ, הציע וולף לחבריו להפוך את חדר הקירור לבית יין מקצועי. עד מהרה הפך המקום לבייבי של האיש שנולד מחדש. "בזכות בית היין למדתי ליהנות מהדברים הקטנים של החיים ולתת לעצמי יותר קרדיט", הוא אומר. "אם הצלחתי להוכיח לרופאים שאני יכול ללכת, אני יכול לעשות עוד הרבה דברים שאנשים אחרים אומרים שאין לזה סיכוי, כמו להפיק פסטיבל יין מצליח תשע שנים ברציפות".
בבית היין אפשר להתרשם מגלריית יינות מרהיבה הכוללת עשרות מותגי בירה ומגוון רחב של משקאות. לצד בית היין הגדול, ייסדו בני הזוג וולף מסעדה כפרית מיוחדת המשדכת לכל מנה בתפריט יין מתאים. העובדה שהמקום פתוח בשבת והתפריט כולל מנות מבשר חזיר מעידה על אורח חייו האתאיסטי של הבעלים. "המקום שלי לא כשר למהדרין", הוא מודה בקריצה.
"כל שף יגיד לך שמטבח כשר הוא מטבח מוגבל. אני רואה איזה נפלאות עושה השף שלי (רועי אגאי) עם האוכל, מערבב חמאה עם בייקון, עושה מנות של צדפות. ללקק את האצבעות".
אתה לא מפסיד לקוחות בוויתור על הכשרות?
"קודם כול, אני מפסיד הרבה בני משפחה. סבא שלי, שהיה חרדי, לא הסכים להתקרב לכאן עד יום מותו. הוא אפילו לא הסכים לשתות כוס מים. נכון שאני מפסיד הרבה קליינטים, בעיקר את כל הצרפתים מנתניה. יש גם הרבה רבנים שלא מוכנים לערוך כאן חתונות.
"היה רב שכנראה לא בירר יותר מדי פרטים על המקום, וכשהוא הגיע לכאן הוא נבהל. הוא אמר: 'פה, אני לא מחתן. נקודה'. בסופו של דבר הוא הסכים להתפשר וערך את החתונה בחנייה. זה הזוי. אלה אנשים חשוכים שגורמים לאנשים כמוני להתרחק מהדת. אף אחד לא הכריח אותך לאכול פה, למה אתה נכנס בכוח לצלחת שלי?".
אני מקבל את הרושם שבגלל היחס של הדתיים אתה עושה דווקא.
"אני לא עושה דווקא. אני עושה את מה שעושה לי טוב. אני מאמין במשפט 'חיה ותן לחיות'. הממסד הדתי פחות מאמין בזה".
בוא נדבר על יין. הישראלים בכלל שותים יין?
"בשנים האחרונות יש יותר מודעות לנושא. אם פעם ישראלים קנו יין לפי צורת הבקבוק או המחיר, כיום יש יותר אנשים שהולכים לקורסים ויודעים לזהות יין טוב וגם להתאים את היין לאוכל. בסופו של דבר אנחנו חוזרים למקורות. הרי בתקופת המקרא אדם שתה בממוצע 300 ליטר לשנה. אנשים שעשו את הדרך הארוכה מהצפון לדרום ידעו שמקורות המים מזוהמים, ולכן שתו בעיקר יין".
מה יש ביין שהופך אותו למשקה כל כך משמעותי?
"היין הוא הדרך הטובה ביותר להכיר את המקום שאתה מגיע אליו. קח, למשל, את היין הישראלי. מכיוון שיש כאן שמש חזקה, הענבים מבשילים מוקדם והיין נעשה מתוק וריבתי יותר. זה אומר שבאמצעות תכונה אחת של יין אני מקבל המון אינפורמציה על ההווי של המקום".
את עיקר זמנו מקדיש וולף לא רק לטובת מפעל חייו - בית היין, אלא הוא גם פעיל מאוד למען נכי צה"ל והלומי קרב, ולא אחת הוא מקצה את בית היין שלו לטובת אירועים הקשורים לנכים. דבר אחד הוא לא מוכן לעשות בשום אופן - להקים במקום שלו שירותי נכים.
"כנכה צה"ל אני יודע שזה מאוד פוגע בנכים שמתייחסים אליהם כאל מסכנים שלא מוכנים להתאמץ", הוא מסביר. "אני, כמו רבים מחבריי, לא מתייחס לנכות שלי. אני מדחיק אותה. לכן, למרות שיצרתי עבור הנכים שביל גישה למסעדה, החלטתי לא לגעת בשירותים".
זה נראה כאילו אתה פוגע במודע באנשים כמוך.
"ממש לא. אני תומך בכל הנכים, לא רק בנכי צה"ל, אבל אני מצפה מהם שיתייחסו לעצמם בכבוד ולא שיעוררו רחמים. מי שמנסה להשיג הישגים על ידי רחמים לעולם לא יתקדם. הייתה תקופה שהרגשתי שמשרד הביטחון נותן לי חיבוק דב. הם רצו לתת לי זכויות וכסף ורכב רפואי. אמרתי: 'עד כאן. אני לא מסכן. תנו את זה למי שבאמת צריך'".
נראה שאתה חריג בנוף של אוכלוסיית הנכים.
"אני ישראלי בכל גופי, גם בחלקים שעשויים ברזל. זה שאני ישראלי לא אומר שאני צריך לדפוק את המערכת. בעיניי, להיות פראייר זה דבר נפלא. לתת לאנשים שממהרים לעקוף אותך זה שיא ההתחשבות. במדינה שלנו לא חסר כסף וגם לא משאבים טבעיים. חסרה רק התחשבות. ברגע שאנשים יתחשבו זה בזה יהיה מספיק כסף ומספיק דירות לכולם".
יש לך משקעים וכעס כלפי המדינה על כך שאיבדת את רגלך?
"הייתי חוזר על הכול בלי לשנות דבר. הייתי מתגייס לאותה יחידה ותורם שוב את הרגל שלי למדינה. כי מדינה שבה האזרחים שואלים את עצמם רק מה הם יכולים לקבל ממנה - לא תחזיק מעמד לאורך זמן. כך גידלתי גם את הילדים שלי שהלכו ליחידות קרביות ונתנו את כל מה שיש להם לצבא".
הפטריוטיזם הזה קשור לעובדה שאתה גר בקיבוץ? יש עדיין מוטיבציה גבוהה בקיבוץ?
"בוודאי. א.ד גורדון אמר שמי שחי קרוב לאדמה נלחם עליה. זאת הסיבה ששוכני המגדלים בתל-אביב מוכנים למסור שטחים בקלות כי הם מעולם לא חרשו אדמה ולא החזיקו מימיהם מעדר.
"בכל שנה 20 אחוז מהמסיימים קורס טיס הם קיבוצניקים אף שחלקנו באוכלוסייה הוא פחות מ-2 אחוזים. בקיבוץ אתה לומד לאהוב את המולדת שלך ללא תנאים, לסמוך על הטבע ולהאמין שהזורעים בדמעה ברינה יקצרו".
נחמד לגלות שאחרי כל מה שעברת בחיים נותרת אופטימי.
"אני מאוד אופטימי. אני מסתכל תמיד על רבע הכוס המלאה, ואני אומר לעצמי שכל עוד יש טיפת מים בכוס - יש חיים".
בפסטיבל היין בקיבוץ מעברות צפויים להתארח ייננים מיקבים רבים בארץ, שיתנסו בטעימות ויסבירו על חשיבות התאמת סוגי היין השונים לשולחן החג.
לדברי וולף, חוסר התאמה בין היין לארוחה עלול לגרום לכך שהיין יאפיל על האוכל. "חשוב לזכור כי שתיית משקאות המכילים אחוז גבוה של סוכר גורמת לסוכר לעטוף את החך. המתיקות שמשתלטת על הפה פוגמת בטעמי האוכל, וכך טעמים מסוימים עלולים להאפיל על אחרים או להיעלם לגמרי".
לפני הסעודה ממליץ וולף להגיש יינות מבעבעים יבשים (קאווה ספרדית, שמפניה צרפתית) שיפתחו את התיאבון. בקרב עדות אשכנז נהוג להגיש מנות ראשונות מסורתיות כמו גפילטע פיש, צימעס וסלט סלק. בקרב עדות המזרח מגישים מנות פיקנטיות כמו חריימה, צ'ירשי או מטבוחה. וולף ממליץ ללוות את המנות המתקתקות ביין ריזלינג חצי יבש. לעומת זאת, מנות המאופיינות בפיקנטיות עדינה ישתלבו היטב לצד יין רוזה.
למנות עיקריות כמו שוק טלה או עופות ממולאים מומלץ להגיש יינות גנריים המורכבים מבלנדים של כמה סוגי ענבים. "יינות אלה, הניחנים בטעם מתוחכם ולא בטעם אחד דומיננטי, ישתלבו היטב עם טעמן החזק של המנות", מסביר וולף. "לחובבי המנות החריפות והמתובלות אני ממליץ להגיש בירות ארומטיות בטעמים עזים שלא יעצימו את הטעם החריף של המנות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם