ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

הלילה שבו נולדה אשדודה, הילדה הראשונה של העיר

מה עשו שני תושבים אמיצים אחרי שאשדוד נותקה מהעולם בסערה הגדולה ב-1957? בלילה הסוער והדרמטי, שבו הגשר היחיד לכאן נסחף בשיטפון, נולדה גם הילדה הראשונה בעיר, אשדודה שמה

משה אדמון | 14/9/2011 14:33

תגיות: אשדוד

כשאני כותב על אשדוד של פעם אני נעזר במסמכים ובעיתונים ישנים ובעיקר – בעדויות של אנשים שחיו אז באשדוד והשתתפו בהתרחשויות ובאירועים שיש בהם עניין היסטורי או סיפורי.

הילדה אשדודה צילום: ארכיון פרטי

ואולם המסמכים, העיתונים והראיונות אינם נותנים תמיד תמונה מלאה. תמיד יש עוד מישהו, שראה עוד משהו או שיודע עוד משהו, שלא בא לידי ביטוי במה שכתבתי.

לפני כמה שבועות סיפרתי כאן על ליל הסערה בדצמבר 1957, שבו מוטט שיטפון גדול בנחל לכיש את הגשר האחד והיחיד שחיבר את אשדוד למדינה, שבעקבותיו נותרה אשדוד מנותקת משאר חלקי הארץ. אין יוצא ואין בא.

עכשיו אני שומע כי בשולי הסיפור הגדול על קריסת הגשר ועל השלכותיו מסתתר סיפור קטן, פחות דרמטי ופחות קריטי אבל לא פחות מעניין, שאינו מתועד בשום מסמך ואינו כתוב בשום עיתון.

מסתבר, ששני צעירים אשדודים, אמנון בלשן ועודד ששון החליטו אז ככה באופן ספונטני, להיחלץ לעזרת אשדוד ותושביה ולתרום את המעט שבכוחם להקלת המצב בעקבות הניתוק לאחר התמוטטות הגשר. עודד ששון, היום גמלאי, מספר: ידענו, אמנון ואני, שיש סירה נטושה על ספת הים. מה עשינו?

"סחבנו אותה עד צינור המים שחצה את נחל לכיש, לא רחוק מהגשר שנסחף. הנחנו את הסירה על שפת הנחל והתקנו עליה טבעות ברזל, שאלתרנו במקום. זחלתי על הצינור, מעל למים, לצד השני של הנחל, כשבידי קצה של חבל.

אמנון החזיק בקצה השני. וכך עמדנו, אמנון בלשן ואני, כל אחד בצד אחר של נחל לכיש, כשהוא אוחז בצד אחד של החבל ואני בצדו השני. חיברתי את החבל לעץ, ממשיך ומספר עודד ששון, ואמנון השחיל בצד שלו את החבל בטבעות, הוריד את הסירה למים וחיבר גם הוא את החבל למשהו.

"ואז, משך בחבל, לאט לאט, עד שהסירה הגיעה אלי, בצד השני של הנחל. וכך העברנו לאשדוד המנותקת מצרכי מזון חיוניים כמו שמן, תפוחי אדמה ולחם, עד שהצבא חבר לעיירה והקים מאוחר יותר, בלילה, גשר חדש".

היולדת הובאה לפחון

לכאורה, חברים, סיפור פשוט. אבל הוא מעיד על יוזמה ותושייה, ולא פחות מזה, על אומץ. למה אומץ? כי צעיר בשם פליקס ביטון, שניסה אף הוא, לאחר שהגשר קרס, לעבור על הצינור, כדי להגיע לאשדוד, החליק לנחל, נסחף ומת.

בליל הסערה, שבו קרס הגשר, קרה עוד משהו. תושבת אשדוד, מיסודי מור-יוסף, כרעה ללדת. מאחר שאי אפשר היה להסיעה לבית-החולים "קפלן" ברחובות, בגלל ניתוקה של אשדוד, הובאה היולדת לאחד הפחונים שהוסב באותו לילה למרפאה.

שם, לאורה

של עששית חיוורת, כשבחוץ משתוללת הרוח, הגיחה לאוויר העולם הילדה הראשונה כאן. נו, ומאחר שהמדובר בילדה הראשונה שנולדה באשדוד, הוחלט שהיא תיקרא אשדודה.

לידתה של הילדה הראשונה באשדוד, וגם הראשונה והיחידה שנקראה אי פעם אשדודה לוותה כמובן, בסיקור תקשורתי נרחב. גם בהמשך הופיע שמה בהקשרים כאלה ואחרים בעיתונים. ואולם, בחלוף השנים, נעלמה, שקעה חרש, וכנראה מרצון, בתהום הנשייה. אשדודה חיה עד היום, שכוחה ואלמונית, באשדוד.