השוער דין אזולאי: "הכעיס אותי שעשו מאבא ראש ארגון פשע"
דין אזולאי, שאביו פנחס חוסל לפני מספר שנים על רקע פלילי, מוביל את הכח עמידר רמת גן לצמרת ליגת המשנה. "עשו את אבא שלי הרבה יותר ממה שהוא", אומר אזולאי. "אני בטוח שהוא היה מאוד גאה בי היום"
אחדים מהקומץ ביציע, אלה שהריעו לו אחרי הניצחונות הקודמים על נצרת עילית והפועל ירושלים, זרקו לעברו בסיום: "דין, זה גול של שוער" אזולאי העדיף שלא להתעמת ונבלע בחדר ההלבשה.
"אלה שצעקו לא מבינים בכדורגל", אומר אזולאי בראיון לזמן רמת גן. "יש לי ביקורת עצמית מספיק גבוהה ואם הייתי חושב שזה גול של שוער, הייתי מודה בטעות".
אתה מנקה את עצמך מהשער?
"אחרי שראיתי את השידור החוזר בטלוויזיה, אולי יכולתי לעשות יותר. אבל זה הכדורגל. טעות של חלוץ זו החמצה, טעות של שוער שווה גול ליריב".
לא שוויון צורב בדקה ה-91 וצעקות מאוהדים ביציע יפילו את רוחו את אזולאי, שיהיה בן 21 בעוד כחודשיים. בטח אחרי הטרגדיה האישית שעבר לפני קצת פחות מארבע שנים.
זה קרה באחת אחר חצות בליל 18 בדצמבר 2007. אביו פנחס (פינו) אזולאי ז"ל, כדורגלן עבר של בית"ר לוד, נרצח כשמטען חבלה רב עוצמה שהוצמד לרכבו התפוצץ בעת שנסע בלוד.
מהפיצוץ נהרגו במקום אביו ואדם נוסף שישב לצדו. מהמשטרה נמסר בעבר כי הנרצחים היו מוכרים למשטרה וכי
בזמן החיסול שהה אזולאי בביתו. "ראיתי שידור חוזר של 'חדשות הספורט' בדיוק כשקיבלתי את הבשורה המרה שאבא איננו", הוא משחזר. "היו כאלה שהצביעו על אבא כראש ארגון פשע. זה לא היה נכון ומאוד הכעיס אותי".
אזולאי גם ראה את המשטרה סוגרת את התיק מחוסר עניין לציבור, בלי שהרוצח נמצא. "אין לי מושג בחקירה, אף פעם לא נברתי בזה. זה לא יחזיר את אבא לחיים".
ידעת שהיה מקושר לעולם התחתון?
"בתכלס, לא ידעתי כלום. עשו את אבא שלי הרבה יותר ממה שהוא. קיבלתי חינוך טוב בבית. ההורים אף פעם לא החסירו ממני. היו לי חיים הכי ורודים שנער יכול לבקש. פתאום ביום בהיר אחד הכול מתרסק לך בפרצוף. אתה צריך לאסוף את השברים ולהתחיל את החיים האמיתיים".
הכדורגל היה בשבילך ריפוי בעיסוק?
"הוא היה שביל הבריחה שלי, עזר לי להעתיק את המחשבות הרעות ולהתגבר על הטרגדיה הקשה. להכח מגיע הרבה קרדיט, בזכות התמיכה של כל המערכת. הכדורגל אצלי היום במקום הראשון בסדר העדיפויות. אחריו באה המשפחה. ויתרתי בשבילו על הרבה דברים בחיים. על הלימודים, על הכול".
דין הוא הבכור במשפחה. יש לו שני אחים בגילאי 19 ו-18 ואחות , בת זקונים, בת 12. "בגיל 16 הפכתי לאב המשפחה", הוא מספר. "לפני שאבא נרצח, הכול בא לי בקלות. לא היה לי הרבה זמן להפנים שהגלגל הסתובב, שעכשיו אני חי במציאות אחרת לגמרי וצריך לעבוד כדי להביא כסף הביתה".
לווינטר הוא הגיע רק כשהיה בן 16. הוא החל לשחק בילדים של הפועל לוד. "התחלתי מגן ימני בילדים של לוד, אבל ראיתי שבעמדה הזו לא אגיע רחוק וזזתי לשער". אביו של חברו, מתן בן נעים, המשחק אתו היום בהכח, העביר את השניים לרמת השרון, שם שיחק שלוש שנים, עד שהשניים הצטרפו לקבוצת הנערים של הסגולים מרמת גן.
הצטיינותו של אזולאי בשער לא נעלמה מעיני ראשי המועדון. כבר בעונתו השנייה הוא הוביל את קבוצת הנוער הסגולה להעפלה היסטורית לליגה הלאומית. הטיול בליגה הראשונה לנוער הסתיים כעבור שנה אחת. "נעדרתי מכמה משחקים כי בדיוק התגייסתי לצה"ל וזה השפיע על התוצאות", הוא מסביר.
את העונה שעברה פתח כשוער השני. בינואר, אחרי שחרורו של יניב והבה, קיבל את האפודה בפעם הראשונה. "בהופעת הבכורה שלי עצרתי פנדל בדקה ה-90 ועשינו תיקו בבת ים", הוא אומר. הקבוצה נלחמה נגד הירידה וראשיה החליטו לעשות מעשה והחתימו בשלהי העונה שוער זר, הסרבי אלכס מרטינוביץ'.
"הצטיינתי בשער, והשארתי אותו שלושה משחקים על הספסל, אבל בסוף הוא השתלט על ההרכב והחזיר אותי לספסל", אומר אזולאי. "זו הייתה תקופה מתסכלת עבורי. אתה מתרגל לשחק ופתאום יורד לספסל, לא בגלל שאתה החוליה החלשה, אלא בגלל שעדיין לא סומכים עליך. מצד שני, היחסים שלי עם מרטינוביץ' היו מצוינים. פרגנתי לו כי מדובר בשוער ענק. עובדה שבקיץ הוא חתם בליגת-העל (מכבי נתניה, י"פ)".
למרות יכולת טובה, מעמדו של אזולאי בשער העונה לא יציב לגמרי. המאמן מאיר סומך כלל לא רצה אותו בקבוצה בסוף העונה שעברה, ולאחרונה הגיע להכח אריק ינקו, שוער הנוער של הפועל ת"א.
"בהתחלה הפריע לי שינקו בא כי הייתי בטוח שהוא יזיז אותי הצדה", אומר אזולאי על המצב שנוצר. "היום אני רגוע כי התחרות על האפודה עושה לי רק טוב. אני לא חושש למעמדי ומאמין שאמשיך להיות ב-11".
בסוף החודש יש דרבי בליגה. בגביע הטוטו זה נגמר 3-0 מוחץ להפועל.
"בדרבי בגביע הטוטו לא עברנו בבקרה ולכן עלינו עם תשעה שחקני נוער. אני בטוח שבליגה זה ייגמר אחרת ושהפועל תראה את הגב שלנו בטבלה גם בשבוע שלפני הדרבי".
כמה אבא חסר לך היום, כשאתה שוער בהכח?
"האמת שתמיד הייתי קשור יותר לאימא שלי כוכי ולמשפחה שלה, שמאוד תמכה אחרי המקרה. אבא לא ממש עקב מקרוב אחרי הקריירה שלי. היה מגיע למשחקים חשובים כששיחקתי בנוער".
יחד עם זאת, היום, כשהוא עולה למגרש עם הקבוצה לפני משחק, מביט אזולאי לשמים. "אבא משגיח עליי מלמעלה, אני מרגיש שהוא מלווה אותי לאורך כל הדרך ומבקש שישמור עליי", הוא אומר. "גם הוא היה שחקן (חלוץ בבית"ר לוד). כולם בלוד ידעו מי זה פינו אזולאי. אני בטוח שהוא היה גאה בי אם היה אתנו היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם