בהלת קניות: איטו אבירם חזר מתוסכל ממסע הקניות
קשה לגור בשרון, כשמסביבך מתגודדים להם בצפיפות בלתי מתקבלת על הדעת מחנות-מחנות של מרכולי ענק בחצי חינם. ואיך באה לידי ביטוי המחאה החברתית בעשרות המבצעים ובחשבון הסופי בקופה
אומר זאת כך: קשה לגור בשרון. מסביבך מתגודדים להם, בצפיפות בלתי מתקבלת על הדעת, מחנות-מחנות של "מגה-סופרמרקטים", "שפע שופרסלים", "ויקטורי'ס" ו"חצאי חינם" למיניהם. כולם מזמינים אותך באלף ואחת דרכים להיכנס אליהם, אל החלל הממוזג והמואר, ולהתחיל ולמלא את סליך במרכולת המוצעת באולמות ענק דמויי קסרקטינים, והכול בחצי חינם.
אז יצאתי לדרך. מצאתי חנייה במגרש חנייה דמוי שדה תעופה, במרחק כמה מאות מטרים מפתחה הענק של הרשת שבה בחרתי לקנות. לא נורא. הרי עגלתי בידי ושילמתי עליה במיטב כספי, כך שלא אאלץ לסחוב שקיות ביד.
חוץ מזה, וליתר ביטחון, ערכתי רשימת קניות בעצת אשתי הנבונה, המכירה היטב את חולשותיי. "קנה רק מה שכתוב לך בנייר, יקירי", הזכירה לי. "אל תביט שמאלה או ימינה ואל תתפתה". זכרתי מה קרה לאשת לוט, שהעזה להביט לאחור, ונשבעתי שאשמור לה (לאשתי) אמונים, ובעיקר לרשימותיה.
בכניסה, מיד אחרי שהמאבטח מישש בתנועה פתיינית את תיקי כמי שממשש שדי אישה, נעצרתי על מקומי. משני צדדי, כמו משמר כבוד לראש הממשלה הטורקי ארדואן, התנוססו ערמות של פסטות, כלי בית, בקבוקי משקה, זרי פרחים, ציוד גינה וסתם מתוקים - והכול במבצעים שווים.
בעודי ממלא את העגלה במוצרים במחירים אטרקטיביים, נזכרתי בפתק שהיה כל העת מקומט בכף ידי. היה כתוב שם: 2 אורז, סוכר, קמח, עגבניות, מלפפונים, לחם, חלב ועוד. התנעתי את העגלה, העברתי הילוך והתחלתי לדהור בין שדרות המוצרים. בדרך ראיתי דיל לא נורמלי של חצי כבש קפוא, וגם הזדמנות בלתי חוזרת לקנות 9 ק"ג כנפי עוף ולשלם רק על 5 ק"ג. טמבל מי שלא קונה.
צרכנים מדושני עונג התגלגלו אנה ואנה, תרים אחר הדילים החלומיים. מוזיקה שקטה הנעימה את חוויית הקניות וכולם חייכו אל כולם. אכן, איכות חיים יש בשרון, והמלעיזים יכולים להמשיך להלעיז. ליד דלפק מוצרי החלב והדגים השתרך תור ארוך. הערתי לאישה מלאת גוף שעמדה לצדי עם שתי עגלות גדושות ש"כאן זה כמו בתור במשרד הפנים", והיא שאלה בחיוך אם אני מסתיר פיליפינית אצלי בחצר.
בשלב זה נראתה עגלת הקניות שלי כמו עגלה של הומלס הנושא את ביתו לפניו במורד המדרכה. קצה מקל המטאטא לצד יעה בלט כמו אנטנה יחד עם שלושה בגטים מאורכים (משלמים רק על שניים!) מבין מאות המוצרים ששכנו בעגלה הגדושה שלי. שוב נזכרתי במוצרי היסוד, ובמשך כמה שניות חיפשתי את הלחם שאשתי ביקשה.
אלא שערמת לחמים איטלקיים מחוטבים כרגליה של איטלקייה
לבסוף נעצרתי מול מה שנראה לי כמו תור לדרכונים בטרמינל בקהיר. שורות-שורות של עגלות ואליהן מחוברים בני אדם המתינו לקופאיות, שמשום מה עתותיהן היו בידיהן והן כלל לא מיהרו. התקשיתי להבין מדוע הן נראות כל כך רציניות. חצי שעה מאוחר יותר הבנתי שהקופאית שבה בחרתי מותשת. אז שלא תעבוד כאן, מלמלתי.
החשבון הסתכם ב-4,218 שקל, אבל זה היה לפני ההנחות מהקופונים וכרטיס האשראי הממותג. היה מעט קל יותר לקבל את המחיר החדש - 3,999 שקל, ועוד להציג אותו בגאווה למאבטח, שחתם עליו בארשת פנים חמורת סבר, כמי שבכוחו למנוע את יציאתי עם העגלה אל החופש.
עבודה יפה עשו החבר'ה מההפגנות החברתיות, חשבתי לעצמי בדרך הביתה. איזה מחירים מדהימים הם סידרו לנו. אבל לעזאזל, איך אסביר לאשתי, שכמה שניסיתי למצוא היכן מסתתרים האורז, הקמח והסוכר, ידי לא השיגה אותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם