שוברת הלבבות: בקיבוץ נווה אור נפרדים מלי זיתוני
העצב, ההלם והתדהמה ניכרו אתמול (א') על פניהם של מאות המשתתפים בהלווייתה של לי זיתוני ז"ל. בין הסיפורים על הילדה הכי יפה בקיבוץ נווה אור, הצהירו חבריה של לי: "אסור להרשיע את הנהג הדורס בהריגה, הוא חייב להיכנס לכלא בגין רצח"
קרני השמש השוקעת של שעות בין הערביים נשפכו על הרי גלעד בצידה של הממלכה הירדנית ההאשמית, כאילו הוזמנו מראש למערכה האחרונה והטראגית בחייה הכל כך קצרים של מי שנחשבה לשוברת הלבבות של העמק.
זה היה אחרי יום נדיר שבמהלכו חברי הקיבוץ וחבריה הטובים של זיתוני התכנסו בתוך עצמם בקיבוץ הקטן המונה 80 משפחות. בסיומו של אותו יום על רקע הדמעות הרבות של אנשי העמק, התבלט בבית העלמין אחיה של לי גלעד, אחד האנשים הקרובים ביותר בחייה, שנחת רק שלוש שעות קודם לכן אחרי שקטע מסע עסקים שערך בהונדורס.
"לי נולדה אחרי גלעד. יש ביניהם הפרש של ארבע שנים והם היו הכי קרובים שאפשר. הוא שמר עליה כל כך, היא הייתה המלאך שלו", סיפר אתמול ניב פרי, חבר הילדות הקרוב של לי זיתוני.
"כל הקיבוץ היה היום באבל גדול, רואים את זה על כל אחד. אנשים הולכים על השבילים, ניגשים אחד לשני ומתחבקים בכאב. ברגעים האלה הקרבה והסולידריות בין החברים מאוד גדולים.
"אנחנו יושבים אצל החבר'ה, עושים בינינו תורות מי ילך למשפחה. כולם כאן ביחד, כל אחד אצל החברים שלו, אבל בקבוצות. משתדלים לא להיות לבד. העצב, ההלם והתדהמה ניכרים על פניהם של כולם. היא הייתה הילדה הכי יפה בקיבוץ, בחורה מדהימה עם אישיות מיוחדת. המסר הכי חשוב שיוצא מכאן הוא שלא ירשיעו את הנהג הדורס בהריגה, הוא חייב להיכנס לכלא בגין רצח. לא פחות".
לי זיתוני הייתה בת הזקונים של יצחק וקייט, במשפחה המונה שני אחים ואחות. היא נולדה וגדלה בקיבוץ נווה אור שבעמק בית שאן, ואת רוב שנות ילדותה היא העבירה בקיבוץ, למעט שנתיים בהן שהתה עם הוריה בשליחות באנגליה. בני משפחתה סיפרו כי לי שירתה בחיל הים כמד"סית ואחרי שירותה הצבאי למדה במספר קורסים בתחום האירוביקה, התמחתה בפילאטיס ובלטה מאוד גם בתחומי המחול כשבמקביל העבירה קורסים במקומות שונים.
בין לבין גם הספיקה לעשות טיול בתאילנד, עבדה במסעדת "צל תמר" בקיבוץ אשדות יעקב השכן ובשנה האחרונה החלה ללמוד בארצות הברית לימודי אנטומיה לקראת תואר שביקשה לעשות בפיזיותרפיה.
אך הכל נגדע ביום שישי האחרון. סמוך לשעה 06:45 בבוקר , יצאה לי מביתה ברחוב בלוך לעבר הסטודיו בו עבדה כמדריכת פילאטיס. היא חצתה את הכביש במעבר החציה בצומת הרחובות ויצמן ופנקס שבצפון תל אביב, כשלפתע הגיח ג'יפ ב.מ.וו שפגע בה בעוצמה אדירה והעיף אותה למרחק רב. ברכב שהו קלוד איזק, הנהג, ואריק רוביק, בעל הרכב. שניות לאחר הפגיעה השניים נמלטו מזירת התאונה, כשלי מוטלת על הכביש, ומיהרו לארוז מזוודות ולהימלט לצרפת.
"יש לנו אין-ספור חוויות ביחד, היינו יוצאים המון", סיפרו אתמול חברי הילדות שלה. "היא הייתה מאוד שמחה כל הזמן. כל תנועה שלה הייתה מלווה בחיוך שפשוט המיס לבבות. היה מאוד קל להתאהב בה. גם בגלל שהיא הייתה מאוד יפה,
"היינו בפאב בקיבוץ אפיקים, הכול היה טוב, הכול היה רגיל, לא היה שום דבר מוזר שבישר שמשהו רע הולך לקרות", סיפר אתמול מושיקו עסיס, חבר ילדות קרוב. "מדובר בבחורה בולטת ביופיה, מלאת כריזמה, אוהבת להציב יעדים ומטרות כל הזמן. החוויה החזקה האחרונה שהייתה לנו ביחד הייתה כשהיא חזרה לארץ והצטרפה אלינו ליום הסטודנט במכללת רופין לפני כשלושה חודשים. הלכנו לבלות שם כל החבר'ה הקרובים ואח"כ הלכנו ביחד לים".
לפני כארבעה חודשים חזרה זיתוני לארץ, החלה לעבוד בתל אביב במכון הפילאטיס של דליה מנטבר ולהתכונן לבחינה הפסיכומטרית בניסיון להשתלב בלימודים אקדמאים בתחום הפיזיותרפיה בארץ. זמן קצר אחרי שחזרה לארץ היא עברה שתי תאונות קלות באותו יום, שחבריה לא ייחסו להם כל משמעות.
אבל כמו נבואה מצמררת שהגשימה את עצמה היא כתבה באותו יום של ה-2 ביוני על קיר הפייסבוק שלה: "אחרי שאתמול גררו לי את האוטו בבוקר, נכנסו באוטו שלי מאחורה ברמזור וכמעט מתתי ממשאית בצומת בית יוסף, אני שמחה לבשר שאני עדיין חיה אז מי ששם למעלה - לא הצליח לך".
לי החלה להשתלב בחייה החדשים בתל אביב ורק ביום שני האחרון עברה להתגורר עם בן זוגה הטרי בדירתו בעיר. "הקשר שלה עם רועי היה יחסית טרי, אבל זאת הייתה אהבה גדולה", שחזר אתמול אחד מחבר הילדות הקרובים ביותר של לי.
עם היוודע האסון, נחת בן זוגה רועי פלד ביום שבת ממסע עסקי בברלין. רועי סירב להתראיין אולם שעות ספורות אחרי שנחת העלה לדף הפייסבוק שלו את זעקתו: "חברים יקרים שלי, אני מודה לכולכם על התמיכה, אבל כרגע אנחנו צריכים להתמקד בעשייה", הוא כתב.
"להפיץ, להציף, לחפש, לבקש, לשאול ובמיוחד ללחוץ, להפעיל לחץ ציבורי הן בפייסבוק והן ברחוב אני מפעיל כל מנוף לחץ שיש ברשותי, מי שמכיר אותי יודע שיש לא מעט. בתקשורת, בממשלה, במשטרה ובנוספים שמסייעים. אבל חשוב ביותר הלחץ הציבורי. אני אומר את זה בפעם הראשונה בחיים שלי: אני צריך את עזרתכם, אני נשבע פה מול כולכם - לא אנוח, לא אעשה שום דבר נוסף עד שלא אסתכל לדבר הזה בעיניים, גם אם זה הדבר האחרון שאעשה תודה מראש לכולכם".
למרות האש שבערה בו, העדיף פלד לדחות את הראיונות עם כלי התקשורת. גם בני משפחתה של לי זיתוני סירבו להתראיין בשעת יגונם, אולם הוציאו את זעקתם בהצהרה שהוקראה אתמול על ידי נציג הקיבוץ. "לילי שלנו הייתה ילדה יפה,מלאת אנרגיה ובעלת לב ענק. היא הייתה כמשב רוח רענן בחיי כל אלה שבהם נגעה. כל חייה היו לפניה עם עתיד מזהיר, וברגע אחד, בן עוולה גדע את הכול והשאיר אותה זרוקה על הכביש כאילו הייתה חפץ", כתבו בדם ליבם.
"לילי גדלה להיות אישה חזקה, נבונה ונחושה. אנחנו רוצים ללמוד משהו ממנה, מן האופן שבו רק החלה לנהל את חייה, את קביעת המטרות, הנחישות והעדר ההתפשרות. נלמד כל אחד מאיתנו וכולנו ביחד: לא נתפשר עם הסתמיות של ההרג על הכבישים, נפסיק להיות מדינה שנוטשת אזרחיה ודורסת בנותיה.
"אנחנו בחיינו האישיים, הקיבוציים - הצלחנו שלא לפרום טוטאלית את הרקמה שאיחדה אותנו בעבר והיום העדות לכך. בית נווה אור תומך בנו כקהילה. החברים, המשפחה, הידידים הבאים מקרוב ומרחוק לנחמנו, עושים זאת באופן אישי, קרוב וחם. המשפחה מתמודדת ביום הקשה הזה, עם ההשלכות של האירוע, ומודה לתקשורת על ההתחשבות, הכבוד והתמיכה בשעות אלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם