זועקים לעזרה: הפנים מאחורי מאהל המחאה בג'סי כהן
במאהל המחאה בשכונת ג'סי כהן בחולון חיים אנשים שלרובם אין לאן ללכת. וכן, הם עדיין מקווים שמישהו מודע למצוקתם ומתכוון לעזור להם. זהו סיפורם
כחודש לאחר הקמת המאהל, חלק מהשוכנים בו בנו צריפי עץ, שבעה במספר. לפני כחודש הגיעו נציגי הפיקוח על הבנייה מטעם העירייה על מנת לפרק את הצריפים – ונתקלו במקומיים הזועמים שהתקהלו במקום ואף הבעירו צמיגים.
לפני כשבוע וחצי צלח הפירוק שאובטח בידי כוחות משטרה גדולים. האוהלים נותרו במקומם וכיום ישנים, אוכלים וחיים במאהל קרוב לשישים אנשים. אלו סיפוריהם.
1. נעמי מועלם
נעמי בת 34, נשואה ואם לארבעה ילדים - שני בנים בני 11 ותשע, ושתי בנות בגילאים שמונה ושש. ארבעת ילדיה לומדים בחינוך מיוחד וסובלים מבעיות קשב וריכוז.
מזה מספר שנים שהמשפחה מתגוררים בשכונה בשכירות,
מה השאיפה לטווח הקרוב?
"אני רוצה קרוואן, דיור, לדעת שיש לי בית, שלא כל פעם אצטרך להתחנן לבנק 'החודש הזה תכבד לי את הצ'ק כי אין לי ברירה'. מנהל הסניף אומר שרק בגלל הילדים כואב לו, אחרת היה מחזיר את כל הצ'קים".
יש לך מסר למנהיגי המדינה?
"די, מספיק לסבל, אנחנו רוצים פתרון".
2. אורנה
אורנה, בת 53, גרושה ואם לשלושה בנים – שניים מנישואין קודמים, בני 34 ו-32 וילד בן 20 מהנישואים הנוכחיים. אורנה יושבת במאהל למען בנה בן ה-32, גרוש ואב לילד בן שמונה וישנה עימו באוהל:
"הוא מרוויח 4,800 שקלים לחודש ו-2,000 מתוכם הולכים למזונות. לא נשאר לו איך לחיות והוא לא יכול לעמוד בשכירות. כשהילד בא אליו שלוש פעמים בשבוע, הוא גם ישן פה באוהל".
למה את מקווה עבור בנך?
"אנחנו לא רוצים כלום, אנחנו רוצים קרוואן בשבילו, רק לשים מיטה, ארון, שירותים ואמבטיה".
3. גילה תורג'מן
בת 43, גרושה 14 שנים ואם לשני בנים, לוחמים בגבעתי, בני 20 ו-21, ולילדה בת 15. גילה ישנה במאהל בגפה, בעוד בתה הצעירה נותרה בבית מאחר שהיא נבוכה להגיע למאהל.
"המשכורת שלי מגיעה ל-5,700 שקלים בחודש וכשלא שכרתי דירה הסתדרתי. אני שוכרת דירת 2.5 חדרים ב-2,100 שקלים לחודש. מאחר שאני לא עומדת בשכר הדירה, בחודשיים הקרובים אמורים לזרוק אותי לרחוב".
הגשת בקשה לדיור סוציאלי?
"נתנו לי סיוע של 600 שקלים לשכירות. אני בסך הכל מבקשת קרוואן".
איזה מסר בפיך?
"אנחנו נותנים את החובות שלנו, למה לא מגיעות לנו הזכויות שלנו?".
4. שרון מרדכי
בת 35, פרודה, אם לשלושה ילדים בני 15, 11 ו-9. לפני שנפרדה מבעלה עבדה במשק בית ובניקיון. שרון מספרת כי שילמה דמי שכירות של 3,500 שקלים לחודש וקיבלה מהמדינה סיוע בשכר הדירה בגובה 560 שקלים. כיום היא מתגוררת במאהל.
"הגעתי לחובות מאוד גדולים, עפתי משלוש דירות בחצי השנה האחרונה. אני שולחת את הילדים לבית הספר בלי ספרים כי אין לי אפשרות לשלם את אגרת הספרים, והם נשארים מחוץ לכיתה". אמה של שרון, גרושה אף היא, מתגוררת עם אחיה בשכונה ושרון נעזרת בה על מנת להתקלח ולהכין אוכל לילדיה מדי פעם.
את זכאית לדיור סוציאלי?
"מבחינת משרד השיכון אני לא זכאית לדירה כי אין לי גט. האבא של הילדים שלי לא מוכן לתת לי גט כבר שנים, הוא מתחמק מדיונים בבית המשפט הרבני".
מה את מקווה לעתיד שלך ושל ילדייך?
"אני מצפה מהמדינה שלי לעזור לי. אני לא עבריינית ולא פושעת, ומביאים אותי למצב של להיות עם הילדים ברחוב".
5. אסנת
בת 32, נשואה לרפי, בן 54, ואם לשלושה ילדים: בת ארבע, בת שלוש והצעיר בן שנה וחודש. המשפחה גרה בשכירות ועקב תאונת עבודה של רפי, שעבד בפיגומים ונפל מהקומה השמינית, נאלצו לפנות את הדירה:
משפחתה של אסנת בנתה את אחד הצריפים, אותו פירקה העירייה לפני כשבוע וחצי. "אוהל זה לא בית, בעלי עזר פה לכמה אנשים לבנות את הצריפים ופעמיים עצרו אותו". רפי מורחק מהמאהל ל-15 ימים בעוד ילדיו ואשתו ישנים באוהל המשפחתי.
למה את מקווה?
"אני מאוד מקווה שמדינת ישראל תקום - ראש הממשלה, שר השיכון, יקומו ויראו את המצב של הילדים שחיים פה. שלא יתנו דירות, שיתנו קרוואנים ואם אין מקום בחולון, לא משנה לי איפה כבר".
6. ג'ני (שם בדוי)
בת 24, נשואה מזה שנתיים ובחודש החמישי של הריונה הראשון. ג'ני עובדת כפקידה בחברת אופנה ובעלה מוסכניק. המשכורות של שניהם לא מאפשרות להם לשכור דירה ולחיות בכבוד, לכן הם מתגוררים במאהל. "גרנו בשכירות והגענו למצב שאין לנו איך לסיים את החודש. מדי פעם אני ישנה אצל אמא שלי כי אני בהריון וזה קשה לי להיות פה כל לילה".
מה יהיה כשתלדי?
"אני לא יכולה לבקש יותר עזרה מההורים שלי, הם נתנו לנו עד עכשיו והתרוששו רק בגללי".
מה התקווה שלך?
"התרחיש האידיאלי, שיתנו לכל מי שיושב כאן קרוואן, לפחות לזמן מוגבל עד שנוכל לעמוד על הרגליים".
7. ארסלן בזרוב
ארסלן ואשתו, פנסיונרים בני 67, להם שני ילדים בני 43 ו-35. הם שוכרים בשכונה דירה בעלות של 2,500 שקלים בחודש וישנים במאהל מרגע הקמתו.
ארסלן אינו דובר עברית ונעזר בג'ני שתתרגם את דבריו: "אני מתגורר 12 שנים בשכר דירה וכפנסיונר אני מקבל כסף רק מביטוח לאומי. כל שנה שכר הדירה עולה". גם ארסלן מקווה לקבל ארבעה קירות וקורת גג.
8. אברהם עמוס
מכונה אבי בפי חבריו למאהל, המעידים כי הוא אדם קשה יום במיוחד וצנוע מכדי לבקש עזרה. אברהם בן 63, גרוש, זכאי לדיור מוגן משנת 2004 וחי בגפו במאהל. לפני הקמת המאהל הוא נדד מספסל לספסל בגינות ציבוריות. הוא אינו עובד כרגע משום שהוא סובל מסרטן ומזה חודש לא הגיע לטיפולים הכימותרפיים עקב חיסרון כיס.
"התגרשתי לפני 25 שנים ומאז גרתי אצל ההורים. כשהם נפטרו, האחים שלי מכרו את הבית ומאז אני 14 שנה ברחוב. לפני האוהל הייתי בבית הסוהר".
מאיפה אתה מקבל כסף?
"מביטוח לאומי, יש לי נכות. נותנים לי כל חודש 2,000 שקל. את השאר ביבי לוקח".
מה אתה מקווה לקבל?
"לפני שבע שנים קיבלתי אישור לדירה ומאז אני ממתין. אני מוכן אפילו להסתפק בקרוואן מטר על מטר ולא איכפת לי איפה. נפצעתי בצה"ל ויש לי אותות הצטיינות, שירתתי את המדינה, לא מגיע לי?".
9. אבי
אבי נשוי, בן 30 ואב לילדה בת שבע וילד בן ארבע. לפני כחמישה חודשים אימו בת השמונים, אצלה התגוררו, ביקשה שיתפנו מדירתה הצנועה שבשכונה.
איפה גרתם בשלושת החודשים לפני הקמת המאהל?
"היינו כמה ימים אצל חברים, כמה ימים פה, שם. השכירויות יקרות, שילמתי בחודש 4000 שקל לגנים. עכשיו זה ירד ל-2500 כי הילדה בבית הספר, אבל הילד עוד בגן". לאבי היה רישיון רוכלות שנלקח ממנו על ידי העירייה ומאז, לדבריו, הוא הידרדר למעגל הפשע. אשתו עובדת כפקידה במשרד נסיעות ומרוויחה 3,500 שקלים בחודש.
יש לכם אישור לדיור סוציאלי?
"לא, לא הכירו בי ולא נתנו לי עזרה".
איזה מסר תרצה להעביר למנהיגים?
"שראש הממשלה יעבור את מה שאנחנו עוברים ואז יבין. ולראש העיר - אתה מצוין לחולון ואחד מראשי העיר הטובים בעולם, אבל את ג'סי כהן עשית גטו".
10. דוד
בן 32, רווק, המורחק בימים אלו מהמאהל. אנחנו נפגשים במרחק מספר מטרים מהמקום: "חצי שנה אחרי שנולדתי, אמי הביולוגית מסרה אותי למשפחה מאמצת, וכשהייתי בן ארבע הם המירו את הדת שלהם והפכו לנוצרים. תמיד הרגשתי שם כאורח, ביקשתי רשות לפתוח את המקרר.
דוד עבד בשיפוצים, אך מאחר והוגדר כנכה פסיכיאטרי בשיעור של מאה אחוז, נאסר עליו לעבוד והוא מתקיים מ-1800 שקלים לחודש מהביטוח הלאומי. "היום אני רוצה להקים משפחה ולהביא ילדים משלי, ואין לי איך".
מדוע הורחקת מהמאהל?
"בגלל הצריפים. טענו שאני שרפתי צמיגים, למרות שזה לא נכון. כל החיים מגרשים אותי: האמא הביולוגית, האמא המאמצת, הממסד ועכשיו שוב מנסים להרחיק אותי".
גם דוד מקווה לקבל קרוואן עבורו ומבקש להוסיף: "בצבא הייתי בשיירה האחרונה שיצאה מלבנון. איך זה שאחרי השירות זרקו אותי לכלבים?".
11. נינה עטיה
בשנות השלושים לחייה, אם לילדה בת שש מנישואים קודמים. נינה נישאה בשנית לפני כחודשיים ומתגוררת עם בעלה ובתה בדירה שכורה עליה הם משלמים 3,500 שקלים בחודש.
הגשתם בקשה לדיור סוציאלי?
"כן, יש לי תעודת זכאות שקיבלתי לדיור סוציאלי, אבל זה לא מנחם אותי, כי אני רואה פה אנשים מחכים שנים לדיור".
נינה, שסובלת משלוש פריצות דיסק בגבה, מתעתדת לחפש עבודה אחרת. "אם המדינה הייתה קצת חושבת גם על האימהות שכן רוצות לעבוד ולהצליח, היו דואגים לגנים בסבסוד. אני לא מחסירה מהילדה שלי כלום ועצם העובדה שהגענו לפה והילדה הזו ישנה בחוץ, זה כאילו לא עשיתי כלום בחיים שלי".
מה המסר שלך?
"המינימום שבמינימום זה שמגיע לילדים קורת גג. הם לא אשמים".
12. חנה כליף
גרושה, אם חד הורית לשלושה ילדים – שתי בנות בגילאי 22 ו-18 ובן בגיל 15. חנה זכאית לדיור ציבורי כבר ארבע וחצי שנים. בתה האמצעית התגייסה לפני כשבוע. בחודשיים האחרונים היא מתגוררת במאהל. ילדיה נבוכים מכדי לישון עמה שם ולנים בדירה הקטנה שהיא שוכרת.
מזה 25 שנים ועד לפני שלושה חודשים עבדה חנה כסייעת בגן, אך נאלצה להפסיק את עבודתה עקב קרע בגיד היד. בתחילת המאבק עלה שמה לכותרות לאחר שניסתה להתאבד עקב המצב הקשה אליו הגיעה משפחתה וחוסר האונים המלווה אותה מזה שנים.
"המדינה דורשת ממני לעמוד בקריטריונים לדיור ציבורי ועמדתי בהם, איך אתם לא פורעים את שטר החוב הזה? במדינה מתוקנת, אפילו שאני קורעת את עצמי, אני מרוויחה 4,000 שקלים בחודש. אחרי 25 שנות עבודה אני זכאית להכנסה מקסימלית של 2,000 שקלים אבטלה ועוד 800 שקלים מזונות. זה לא הגיוני, דנים אותי לחיי סבל מבלי שעשיתי כלום".
מה המסר שלך למקבלי ההחלטות?
"אני מעוניינת שהילדים שלי יגדלו עם ערכים וכבוד לעבודה ולמדינה, אבל לא נותנים לי את האפשרות לגדל אותם עם כבוד כזה. אני רק רוצה להתפרנס בכבוד".
13. רותי גבע
גרושה מזה 18 שנים, אם לשני ילדים, בן 28 ובת 33. רותי עובדת בניקיון בבית ספר ומרוויחה 2,500 שקלים לחודש. שכר הדירה שהיא משלמת עומד על 2,800 שקלים לחודש. היא זכאית לעזרה מביטוח לאומי ב~300 שקלים לחודש ולעזרה בשכר הדירה בגובה 450 שקלים לחודש. "התחתנתי עם בעל קלפן שהיה מכה ובוגד. גידלתי את הילדים לבד".
רותי סובלת מסוכרת ועלות התרופות שלה היא 300 שקלים לחודש. המצב התברואתי המחפיר במאהל גורם לכל עקיצת יתוש להיות קריטית עבורה ולכן בימים האחרונים היא ישנה בדירתה השכורה. "עוד חודשיים-שלושה יזרקו אותי מפה, ואין לי לאן ללכת".
למה את מקווה?
"אני בת 55 ואני חושבת מה עוד שנה-שנתיים אני עושה. לאן אני הולכת? אני רוצה את קורת הגג שלי, חדר ומטבח ושירותים, זהו. לישון כמו בנאדם".
14. דליה
בת 48, בהליכי גירושים ואם לשני ילדים – בת 21 ובן 25. בנה הבכור סובל מבעיות פסיכיאטריות קשות ואושפז לאחרונה בבית החולים אברבנאל. לדבריה, מצבו הקשה נובע מדיכאון אליו נכנס עקב המחסור בקורת גג והליכי הגירושין של הוריו.
דליה אינה שוכרת דירה וישנה עם בתה במאהל. טרם הקמת המאהל ישנה עם ילדיה אצל הוריה המבוגרים המתגוררים בשכונה, אשר סבלו רבות ממחלתו של בנה, המתבטאת בין השאר בצעקות במהלך הלילה.
את עובדת?
"אני לא יכולה לעבוד בגלל המצב של הבן שלי. הוא צריך 24 שעות השגחה. עבדתי לפני כן בעזר מציון".
מה את מקווה לקבל?
"עזרה בדיור, במיוחד בשביל הילד הזה שצריך את השקט שלו, אחרת לא יוכל להבריא. הוא לא מתמודד עם צפיפות של אנשים ועם רעש".
15. קובי
בן 44, נשוי ואב לשני ילדים בני שש ועשר. קובי שוכר דירה עליה הוא משלם כרגע 2,650 שקלים ובדצמבר, במעמד חידוש החוזה, ייאלץ להיפרד מ-3,450 שקלים לחודש על מנת להמשיך להתגורר בה. "גם ככה אנחנו לא עומדים בשכר הדירה. אני עובד כמרכיב מעליות, פועל. לבן שלנו יש בעיית כליות ומרוב שנעדרה מעבודתה כסייעת בגן, אשתי פוטרה".
אתם זכאים לדיור סוציאלי?
"הגשתי בקשה לסיוע בשכר דירה וענו לי בשלילה. אנחנו פשוט נישאר פה, בחום, בגשם, בבוץ".
מה המסר שלך?
"תושב חוזר מקבל יותר ממני. אנשים אוטמים את האוזניים והעיניים ולא רואים כלום. הלכתי לרווחה לבקש עזרה לגנים ולבתי הספר. עובדת הרווחה אמרה לי 'לך תהיה נרקומן ותקבל הכל. אתה לא מאיים, אתה בחור שקט, ככה לא תקבל כלום'".
16. ורד יוסף
גרושה ואם לשישה ילדים בני 11-22. מחזיקה בדירה בג'סי כהן, בבעלותה, בה היא מתגוררת עם כל ילדיה. בתה בת ה-17 נמצאת כרגע בחודש החמישי להריונה. "היא הולכת להיות חד הורית ואני יושבת פה בשבילה. אני גרה איתה פה באוהל והילדים האחרים בבית. היא עזבה את התיכון, לא בגלל ההיריון, בגלל הבחור וחיה איתו תקופה".
הבחור בתמונה?
"לא ברור עדיין".
מה יהיה לאחר שתלד?
"אני מקווה מאוד שימצאו לה פתרון, כי אין לאן לבוא אצלי. רק עכשיו אנחנו מגישים בקשה לדיור סוציאלי".
מה המסר בשלך למנהיגים?
"אני מאמינה שההנהגה רואה אותנו, המראה שווה אלף מילים. שביבי נתניהו יזיז את עצמו ויבוא לעזור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם