"פעיל סביבה ושלום": בגובה העיניים עם מוסי רז
הוא נולד בירושלים וגר בשוהם. לדעתו השלום עם מצרים היה המעשה הנכון ביותר של ישראל מיום הקמתה. כשהיה ח"כ מטעם מרצ שינה את שמו במשרד הפנים, כי אף אחד לא ידע מי זה משה רז. 1,717 מילים עם פעיל הסביבה והשלום מוסי רז (46), נשוי + 2, שמאמין שישראל היא הראשונה שצריכה להגיד "כן" להכרזה פלסטינית
"העיר שנולדתי בה ואני הכי אוהב אותה. זו עיר שמרתקת אותי, אבל גם מכאיבה לי עד מאוד. כואב לי כשאני רואה מה קורה לה וכיצד היא משתנה לנגד עינינו, הופכת מעיר סובלנית לעיר קנאית".
ניר ברקת
"אכזבה גדולה, אך עדיין לא אבדה לי התקווה. בתחילת כהונתו נראה כאילו הוא עבד אצל המתנחלים, אבל לאחרונה נדמה שנפל לו האסימון והוא מתחיל להבין שהוא אמור להיות ראש העירייה של כל תושבי ירושלים, כולל הציבור הערבי.
"אני מתחיל לראות אצלו ניצני שינוי ואני מקווה שאני לא סתם אופטימי. הוא החזיר את מרצ לקואליציה העירונית, במזרח העיר יש עצירה כמעט מוחלטת של הריסת בתים והיחס לאוכלוסייה שם מתחיל להשתנות. עם זאת, המצב עדיין רחוק מלהיות שוויוני וצודק".
בית הספר רנה קסין
"התקופה היפה ביותר בחיי. זה בית ספר שהיה נהדר ללמוד בו, ובתקופה שלי הוא היה מוביל חברתי. הוא נחשב למעוז השמאל, ולצערי היה ידוע כבית הספר שהכי הרבה מבוגריו נפלו במערכות ישראל. היום הוא כבר שונה לגמרי, למרות שאני לא ממש מכיר אותו".
מזרח העיר
"החוץ לארץ הכי בבית שיש. מצד אחד אני מרגיש במזרח העיר בבית כמעט בכל מקום. מצד אחר, כמעט כל המקומות שם לא נראים לי שייכים למדינת ישראל, אלא חלק ממדינת עולם שלישי. מזרח ירושלים כבירת פלסטין יהיה אזור משגשג וטוב יותר מבחינתנו מאשר כיום. אני מדבר כמובן רק על השכונות הערביות במזרח העיר".
התחרדות העיר
"מפחיד. אני ממש לא שונא חרדים. מה שמפריע לי זה לא שהחרדים מתרבים - זו זכותם - אלא שהחילונים לא מרגישים בבית. בעקבות זאת אנשים נוטשים באלפיהם מדי שנה, משפחות שלמות. בעקבות הילדים גם ההורים מתחילים לעזוב.
"יש כאן איזושהי דחיקה אתנית של הציבור הלא חרדי מהעיר. עם זאת, מדהימים אותי הכוחות של החיים יחד, והעובדה שאפילו שהיום יש אולי כבר רוב דתי בעיר, ירושלים הרבה יותר פעילה בשבתות מאשר בימי ילדותי. אני מקווה שאלה לא ימיה האחרונים של פומפיי".
שוהם
"פרבר אמריקאי בישראל, יופי של מקום לילדים לגדול בו. אני חושב שכשהילדים שלי יעזבו את הבית ארצה לחזור לעיר גדולה, לירושלים או לתל אביב".
התנחלויות
"הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. אין לי ספק שהיו הרבה כוונות טובות למי שהלכו למרום גולן, לאלון מורה ולקריית ארבע, אבל הם דרדרו את ישראל למלחמה נצחית עם שכניה, ואין לנו סיכוי לנצח בה. אני חושש שהקרב בין מדינת ישראל להתנחלויות יוכרע לטובת ההתנחלויות, ואז לא תהיה מדינת ישראל. מה שבטוח הוא שלאורך זמן הן לא יוכלו לחיות יחד".
בילעין ונעלין
"זו דוגמה בלבד, ואולי יש טובות יותר, לחוסר ההתחשבות של צה"ל בנורמות משפטיות בסיסיות ובהחלטות בית המשפט העליון. כבר שנים עברו מאז האישור שנתן בית המשפט להזיז את גדר ההפרדה בבילעין. בכל הזמן הזה הנזק שנגרם למדינת ישראל היה גדול בהרבה מהזזתה ברגע אחד. אני לא מבין למה אנחנו ננעלים על החלטות מסוימות גם כשאנחנו יודעים שהן לא חוקיות.
"לגבי התדמית האלימה של ההפגנות שם - היא פחות או יותר נכונה. אני לא מסכים עם מי שאומר שזריקת אבן אינה אלימות, ואכן יש שם מי שזורק אבנים על חיילים. אבל מה שחסר בתדמית של ההפגנות בצד הישראלי הוא שהחיילים מגיבים באלימות עוד יותר גדולה ועוד פחות מוצדקת".
"שלום עכשיו"
"התנועה המפוארת ביותר שהייתה במדינת ישראל ברבע האחרון של המאה העשרים. התנועה הצליחה להוביל אנשים טובים למחות על עוולות וטעויות נוראיות של מדינת ישראל ולדרוש מהממשלה להגיע להסכם שלום עם מצרים - לדעתי המעשה הנכון ביותר של ישראל מיום הקמתה.
"אחר כך היא הובילה את המחאה נגד מלחמת לבנון הראשונה. אבל במאבק הגדול ביותר שהיה לה עד כה, בעניין השטחים, היא נכשלה".
מרצ
"המפלגה שלי. מאז הקמתה לפני 19 שנה התנועה כמעט תמיד אמרה את מה שאני חושב, ולא רק אני: גם מה שרבים אחרים חושבים אבל חוששים להגיד לפעמים, או רוצים שנציג מבולבל, כמו ציפי לבני, יגיד בשמם.
"לנפילה של מרצ בבחירות האחרונות יש לדעתי שלוש סיבות עיקריות: הראשונה היא שמרצ לא השכילה להתחבר למיליון וחצי העולים שחיים פה, וגם לא לציבור הדתי המתון, אף שהיא ניסתה. מלבד זאת מרצ איבדה גם את הציבור הערבי בישראל, והפסיקה לקבל ממנו קולות. הסיבה השנייה היא שמרצ הניפה בעשור האחרון את הדגל החברתי, והציבור
"למעשה הציבור העניש את מרצ על הגישה החברתית שלה. עם זאת, בחודש יולי האחרון חל מהפך בישראל, ונראה שהציבור מתחיל לחזור לדרך השמאל הכלכלית. שלישית - כשיש מלחמה או מאבק אלים בינינו לבין הפלסטינים, הציבור רוצה להילחם. לאורך ההיסטוריה כל העמים בכל המדינות תמיד תמכו בכל המלחמות, אפילו הטיפשיות והאיומות ביותר - האמריקאים בעיראק, האנגלים בפוקלנד, הרוסים באפגניסטן, ויש עוד כמה מלחמות שאני לא רוצה אפילו להשוות".
השמאל הלאומי
"זו תנועה מצוינת למרות שהם התחילו במניפסט לא מוצלח, שהיו בו כמה ניסוחים שמוטב היה לו נגנזו. גם הכותרת שמאל לאומי נשמעת רע מאוד. שמאל במדינת ישראל צריך להיות דו~לאומי, ולהבין שיש פה מיעוט ערבי שצריך לחיות עמו בשלום ובשוויון. אם הם יתמודדו בבחירות אני לא אצביע להם, אבל טוב שקמו אנשים צעירים והחליטו לפעול נוכח חוסר המעש של העבודה וקדימה".
פרטנר פלסטיני
"אני חושב שבתקופות מסוימות בהיסטוריה לא היה לנו פרטנר, והיום לפלסטינים אין. בסופו של דבר רוב הציבור הישראלי והפלסטיני יסכים להסדר של שתי מדינות שחיות זו לצד זו בשלום, אבל לצערי יש גם רבים, גם שם וגם פה, שלא רוצים בזה. הקסאמים והגראדים הם דוגמה לכך, וגם בצד שלנו יש פשעים. אני חושב שהפרטנרים בשני הצדדים, שהם רוב, ינצחו בסוף".
הכרזה פלסטינית
"ישראל צריכה להיות המדינה הראשונה שתאמר כן למדינה פלסטינית בגבולות 1967 שתכיר בנו. בכ"ט בנובמבר 1947 הציבור יצא לרקוד ברחובות, ובעצם ההכרזה הפלסטינית הקרבה היא השלמה של אותה החלטת או"ם.
"מדינת ישראל תמשיך לעמוד תמיד בסימן שאלה כל עוד נושא המדינה הפלסטינית לא יוסדר. במקום זאת הממשלה מתעלמת מהאינטרס הישראלי המובהק הזה, וזה יעלה לנו ביוקר".
חיים אורון
"אחד מחברי הכנסת המוצלחים ביותר שהיו במדינת ישראל, והמוצלח ביותר שהיה בוועדת הכספים של הכנסת. כמו כולנו, גם הוא עשה טעויות. הוא טעה באופן ההכנה של מרצ לבחירות האחרונות, למשל החבירה לתנועה החדשה. הטעות הייתה בעצם המחשבה שאפשר לקחת חבורה של אנשים, גם אם כולם מצוינים - עמוס עוז, טליה ששון, ניצן הורוביץ - להתחבר איתם, להודיע שהפכו לתנועה אחת ולחשוב שהציבור יקנה את זה. אין ספק שהמהלך הזה הרחיק אנשים ממרצ".
הסטודנטים
"הייתי יו"ר מועצת הסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה העברית לפני יותר מ~20 שנה. הקיץ הזה של 2011 הביא את כל חלקי הציבור הישראלי לעסוק בפוליטיקה הרבה יותר מאשר בעבר, כולל הסטודנטים. אני נפעם כשאני רואה את המוני הצעירים בהפגנות בתל אביב ובבאר שבע. הם נלחמים על ישראל צודקת יותר. אני רק מקווה שביום הדין הם יזכרו שצדק חברתי אינו מוגבל לקו הירוק, או לכל קו אחר".
עמותת "עיר שלם"
"שם התחלנו את הדיון בשאלת ירושלים בשנות התשעים, כשאיש עוד לא חשב שחלוקת העיר היא דבר אפשרי. אני חושב שעשינו שם דברים משמעותיים וחשובים, שהכינו את הקרקע לדברים שקרו בהמשך. חשפנו דברים קשים שקורים בעיר, שלילת אזרחויות, הפקעת אדמות וכדומה. חלוקת העיר לא רק אפשרית, אלא גם קיימת בשטח. מובן שאנו תומכים בהשארת השכונות היהודיות שמעבר לקו הירוק בשליטה ישראלית".
מלחמת לבנון השנייה
"תקופה קשה מאוד. הכול התחיל כתוצאה מפרובוקציה של חזבאללה. הופעתי ביום השני למלחמה בטלוויזיה ואמרתי שצריך להגיב, גם בצורה צבאית, אולם צריך לפעול לפי האינטרסים שלנו, כמו ההחלטה שברק קיבל בשנת 2000. גויסתי אז בצו 8, ולא בפעם הראשונה בחיי. הייתי שותף למלחמה וראיתי מה קורה. ראיתי את הירי חסר ההבחנה, ואת זה שמטרות המלחמה השתנו כל הזמן. למבצע האחרון במלחמה קראו, אם אני לא טועה, 'שינוי כיוון 13', כלומר היו 12 שינויי כיוון לפניו. נפלו לידי טילים, ואני זוכר שכעסתי על התקשורת הישראלית, שהתעלמה מההפגנות נגד המלחמה שהיו בתל אביב בהשתתפות אלפים וסיקרה בהרחבה הפגנות בודדים שקראו להמשיך במלחמה.
"במובן מסוים מלחמת לבנון השנייה הייתה יום הכיפורים של התקשורת הישראלית. היינו צריכים להפסיק את הפעולה כבר בימיה הראשונים, וחבל שלא עשינו זאת. לכן כשקיבלתי את אות המלחמה, החלטתי לשלוח אותו בחזרה לראש הממשלה. הרגשתי צורך לעשות צעד מחאתי קטן, כדי שבפעם הבאה שיוצאים למלחמה של 160 הרוגים נחשוב טוב יותר".
יחידת מגלן
"היחידה ששירתי בה. לפני כמה חודשים שוחררתי משירות מילואים בדרגת רב סרן. אני לא יודע מה מותר להגיד על הדבר הזה, אז אני מעדיף לא להגיד כלום".
איכות סביבה
"אני חבר הוועד המנהל של 'תחבורה היום ומחר', עמותה לקידום תחבורה בת קיימא בישראל, וזה שנה אני יושב ראש הוועד המנהל של 'חיים וסביבה' - ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל. יש לנו שר מצוין לאיכות סביבה, אני מתקשה למצוא סיבות לבקר אותו.
"עם זאת, ישראל נמצאת במקום לא מספיק טוב ביחס למדינות אחרות. המדינה נמצאת במשבר תחבורתי וסובלת ממצוקת מים, אנרגיה, דיור ושטחים פתוחים. אני לא חושב שהיא עושה מספיק, אף שכמה חברי כנסת מחויבים מאוד לטיפול בנושאים האלה. נשמע לי בלתי סביר שישראלי ממוצע צורך יותר חשמל מאזרח במדינות אירופיות עשירות יותר. האשמה היא לא בצרכן הישראלי, אלא בממשלה. התחבורה היא דוגמה טובה לכך - אין תחבורה ציבורית סבירה ומעודדים תנועה במכוניות פרטיות".
"מיעוטוקרטיה"
"אני לא יודע אם ההגדרה הזו נכונה. ישראל היא חברה מאוד רבגונית. מי שרוצה להחליש את המתנחלים, את השמאל או את הערבים באמצעות קונץ של שיטת בחירות אזורית או משהו אחר חוטא לדמוקרטיה. השיטה כאן היא הכי מתאימה לישראל. שינוי המתכונת, כמו שהיה ב~1999, יגרום רק נזקים. המתנחלים תמיד קיבלו כספים, גם כשהיו באופוזיציה; אותו הדבר לגבי החרדים.
"אולי אנחנו טיפונת מגזימים בעניין הזה של הסחטנות. יש לחץ מצד כל המפלגות, וזה התפקיד שלהן. אני ממליץ לאנשים להצביע למפלגות קטנות כי הגדולות מושחתות, סופרמרקט של הבטחות ללא עקרונות. תראה את קדימה, כמה אנשים הורשעו שם בדין. כמה אנשים יש שם שהם ימינה מליברמן, וכמה אנשים שהם שמאלה ממרצ. מה העמדה של המפלגה הזו? אנו צריכים להפוך את המפלגות הקטנות שלנו לגדולות".
משה מזרחי
"השם שנתנו לי כשנולדתי. הורי אבי הגיעו ב~1931 מכורדיסטאן העיראקית, לא רחוק ממוסול. ההורים של אמא הגיעו לארץ ב~1935 מכורדיסטאן הטורקית. נקראתי משה על שם סבי, אך כשהייתי ילד צעיר מאוד הוריי החליטו לקרוא לי מוסי.
"גם את השם מזרחי ההורים שלי שינו כשהייתי בן שלוש או ארבע, כך שגדלתי כל החיים בשם מוסי רז. כשנכנסתי לכנסת ב~2000 התפרסמו הצעות חוק שלי בשם משה רז, וחברי הכנסת התחילו לתהות מי זה המשה רז הזה. הבהירו לי שם שאם אני רוצה שהצעות יתפרסמו בשם מוסי עליי לשנות את השם במשרד הפנים, וכך עשיתי".
מוסי רז
"פעיל סביבה ושלום. כל מה שאני רוצה להשיג זה צדק לאנשים ולסביבה, ואני עושה את זה מהמקום שלדעתי אני יכול להשפיע בו הכי הרבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם