"אם אין לך קהל, אתה לא קיים": אדם בדרך לסיבוב הופעות
רגע אחרי שיצא מ"היכל התהילה", ודקה לפני שהוא יוצא לסיבוב הופעות מחודש, מדבר הזמר אדם על הכל. מהיציאה הפומבית מהארון, דרך הסרט שנעשה על חייו והחוויה ב"היכל התהילה" ועד החזרה למגורים בעיר נעוריו חיפה. געגועים לעבר? הוא בעיקר עסוק בלחשוב על המחר
אדם ג'ולי גולדנברג
"יש בחיפה משהו שמעניק לי משמעות של בית. בערך כמו שיש ריחות, או טעמים שמזכירים לך דברים. מה גם שכל משפחתי נמצאת בעיר, כולל אבי שיחגוג השנה יום הולדת שמונים".
מתי הגעת לתובנה הזאת?
"אמנם מדובר בתהליך שהתגבש בתוכי, אבל אפשר לומר שזאת הייתה החלטה של יום. פשוט מצאתי את עצמי יושב בתל אביב, מסתכל מסביבי ומרגיש שבא לי משהו אחר. 'ביליתי' בתוך הבית, הרבה יותר מאשר בחוץ. אם תרצה - גרתי בתל אביב, אבל לא חייתי בה. כמובן שהביצוע לקח חודש נוסף בגלל כל ענייני מעבר טכניים, אבל בסופו של דבר זכיתי בקצת שקט, נורמאליות ומרחבים ירוקים".
ובחרת לעבור דווקא לשכונת נווה שאנן, שנחשבת על ידי רבים לאוטונומיה בפני עצמה.
"האמת שזה יצא לי לטובה, מכיוון שמדובר כיום בשכונה מהאטרקטיביות בחיפה. נוסף על כך, מנהרות הכרמל הופכות את ההגעה לתל אביב, ביום ללא עומס מיוחד בכבישים, לעניין של שעה וחמש דקות".
אז יש עתיד בחיפה?
"בהחלט יכול להיות. כמו שנהוג לומר עליה - היא עיר עם פוטנציאל עצום. העניין הוא שיש כל מיני גורמים בה, שצריכים לגרום לה לממש אותו. בכל אופן, לחלוטין אין סיבה לגור בתל אביב, כאשר בחיפה תהיינה אפשרויות יצירה מגוונות".
ואדם באמת זכה בקצת שקט. עם סרט שנעשה על חייו וקאמבק באמצעות תוכנית הריאליטי "היכל התהילה", הוא מרגיש טוב לגבי העתיד. ומה עם געגועים לתקופת השיא שלו כזמר? "אני לא אדם שנוהג להתרפק על ההיסטוריה שלו", הוא מודה. "להתגעגע למה שהיה לי בכל רמה שלא תהיה, זה משהו לא יעיל שלא מוביל לשום מקום. אני די עסוק בלחשוב על המחר ולעשות אותו עמוס וטוב, מאשר להתעסק באיך לשחזר משהו שכבר היה לי".
חי בסרט
סיפור חייו של אדם רצוף בעליות, ירידות, קאמבקים, ושוב ירידות אבל תמיד הוא בסביבה. זה התחיל בליוויו של יזהר כהן בקדם אירוויזיון של 1985, עם שירו "עולה עולה". המשיך בהרפתקה צרפתית בתור "כריס לייף", וחזרה לארץ כ"אדם", שאלבום הבכורה שלו מכר לא פחות מ-45 אלף עותקים, והפך אותו לאליל נוער.
הזמר אדם צילום: חן גלילי
באלבום גם נכלל השיר "בית", שהקליפ שלו הופק בעזרת עמותת "אנוש", ו"אין יותר שדים" - שיר הנושא מתוך הסרט הדוקומנטרי "חיים ואדם",
שביימה מירי פרלמן. אה, וכמובן שצופי ערוץ 24 קיבלו מנה מרוכזת ממנו במסגרת התוכנית "היכל התהילה", שם בילה בבית אחד יחד עם זמרים נוספים, והגיע למקום החמישי המכובד.
"את מירי הכרתי לראשונה כילדונת, כאשר שימשה בתור פקידה במשרד של שלמה צח - שהיה המפיק שלי", נזכר אדם. "הגדרת התפקיד שלה הייתה 'לדאוג לרווחתו של אדם', מאחר והייתי בתקופה כזאת שלא יכולתי לצאת מהבית. לכן היא גם הייתה עדה מקרוב לכל מה שעבר עליי במשך כשנתיים וחצי, והתקופה הזאת נצרבה אצלה בזיכרון".
איך היא הגיעה לבימוי סרטים?
"במקביל לעבודה בתחום יחסי הציבור, היא בחרה ללמוד תסריטאות ב'סם שפיגל', וסיימה אותו בהצטיינות. במהלך השנים התגבש אצלה הרעיון לבנות סרט על חיי, וברגע שזה היה נכון מבחינתה - היא החליטה שזה יהיה סרט הגמר שלה. כמובן שהרבה גבות הורמו בזמנו, ונשאלו שאלות כמו 'את מי זה מעניין?' או 'איך זה יחזיק סרט'?. לא עזר כלום. היא הלכה נגד כל הסיכויים, והצליחה להוציא את זה לפועל.
"ארבע שנים היא עקבה אחריי, וידעה איך לתקוף את הנושא בצורה הטובה ביותר. הרי היא הכירה את הגיבור שלה לפני ולפנים. האמת היא שבהתחלה גם אני הייתי סקפטי, אבל לבסוף זרמתי איתה. משהו באופן בו היא דיברה גרם לי לסמוך עליה - וגם להבין שזו ההזדמנות שיש לי לסגור המון מעגלים".
עד כמה היה לך קשה לעשות צעד כזה?
"לא היה לי קל להיחשף ככה מול מצלמות, ולספר על חיי למישהו אחר. יחד עם זאת החלטתי שאם כבר הסכמתי לצילומים - אלך עם זה עד הסוף, אחרת זה יפספס את מטרתו. זה היה תהליך ארוך, כולל עריכה של 110 שעות חומר, כשכל פריים שיורד ממנו - הוא חתיכה מהחיים שלך. המטרה שלנו הייתה להוציא את הסיפור החוצה כמו שהוא באמת - ולכן סירבנו להצעה הראשונה מערוץ 2, שכללה בקשה לעריכה מטעמם.
"מירי שוב לא ויתרה, ופנתה לערוץ 'יס דוקו', שהוא אמנם נישתי - אבל נתן לנו את האפשרות לשדר את זה איך שרצינו. כשזה קרה - זה נמכר לשידור כמו שזה, גם ב'רשת'".
אם כבר לעבוד עם יוצרים אלמוניים בתחום מסוים, איך קרה שהתחברת ליוני זיכהולץ באלבומך האחרון?
"זה לא לגמרי היה 'הריון' לא מתוכנן. יוני ואני משחקים יחד ב'אי ברחוב הציפורים', ויום אחד הוא ניגש אליי והשמיע לי שיר שכתב. אמרתי שזה מאוד יפה, ואז הוא גילה לי שהכתיבה היא שלו. כיוון שהוא איש של טקסט, זה נראה לי הגיוני מאוד. לאחר מכן שאלתי אותו מי הלחין, והתשובה שלו הכעיסה אותי - הוא אמר שגם הלחן שלו, ואני לא הצלחתי להבין איך יכול להיות שאנחנו עובדים יחד שלוש שנים, ומעולם הוא לא חשף בפניי את הצד הזה שלו.
"לאחר מכן ביקשתי ממנו לשמוע עוד חומרים, ומשם החלפנו שיחות טלפון - שמתוכם פתאום התעורר בי הרצון לאסוף חומרים לאלבום. יוני גם ציוות להפקה המוזיקלית את איתי פרלמן-נסיך, ומתוך חדוות היצירה נוצר תקליט שאני אוהב מאוד, ומשמש אבן דרך משמעותית בהתפתחות שלי כאמן".
הטקסטים של יוני לא פשוטים ולא קלילים. האם ההתחברות שלך אליהם מעידה גם על התבגרות נפשית?
"תראה, גם אתה למשל מתבטא כיום בצורה הרבה יותר בוגרת, מאיך שהתבטאת לפני עשרים שנה. עם השנים התכנים שמעניינים אותנו, המטרות שלנו והמקומות שאנחנו מחוברים אליהם אצלנו - משתנים והופכים לאחרים. אם אתה זמר, אז אתה שר בגיל חמישים על דברים אחרים מאשר שרת בגיל שלושים. ואגב, יוני כתב חלק גדול מהטקסטים תוך כדי העבודה המשותפת שלנו, ומתוך התבוננות עליי - ככה שהשירים הללו הם בדיוק אני".
יחסים מורכבים עם אמא
אפשר לומר שהתקרבת לדת בשנתיים האחרונות, מאיפה זה הגיע פתאום?
"אני מעדיף לקרוא לזה 'התחברות', והיא מופנית למשהו רוחני. אני לא קורא לזה 'דת', כדי לא לכלוא את זה. אני בן אדם הרבה יותר מאמין כיום, שמסתכל על החיים שלי דרך האמונה - ולעיתים גם מניח תפילין. אמונה היא הערך החשוב ביותר כיום לאנושות, איתו אפשר לחצות בשלום את ים החיים. אני לא כופה על אף אחד במה ואיך להאמין, אבל אני יכול להגיד את המשנה שלי - שבסופו של דבר מבוססת על אותו הדבר.
אדם צילום: בייגל
בגיל 21 התחתנת עם מי שברבות הימים הפכה לאשתו של שולי רנד. אתה עדיין שומר איתה על קשר?
"לא, ממש אין קשר בינינו. מה שהיה - ניתק כבר לפני המון שנים. מאז היא בחרה לפנות לכיוון חיים אחר, בו אני מאמין שהיא מאוד מאושרת. היחסים בינינו הם מסוג הדברים שנשארו מאחור, כשהחיים ממשיכים קדימה".
מחודש אפריל אתה מופיע עם מופע יחיד על פי חייך, בהתבסס על קטעים שעלו ב"חיים ואדם" ובבימוי בעלה של מירי - גלעד. במה ניכר הדמיון לסרט עצמו?
"המופע הזה משלב בין תיאטרון למוזיקה, ונולד עבור ה'תיאטרונטו' של 2011. שזורים בו שירים לצד מונולוגים, לאו דווקא על פי סדר כרונולוגי. כך למשל מופיעים בו היחסים עם אמי, השפעות ברמה המוזיקלית, המקומות והרגעים שעברתי בזמן הקריירה, קשים או נעימים, התובנות שקיבלתי במהלך חיי בכלל ועל המקצוע שלי בפרט, תקופת נעוריי בחיפה, ההתאהבויות והאכזבות לאורך השנים, והכל מסופר בגוף שלישי - כאילו זה סיפור על מישהו שהוא לא אני. ההקבלה לסרט לא ברורה, בצורה שאפשר לומר 'את זה הכנסנו ואת זה לא'. הכל תלוי בסוג המדיה, ובסך הכל לדעתי הכל נמצא שם".
עד כמה אתה חש בחסרונה של אמך?
"איבדתי אותה לפני 12 שנה, ועדיין בכל דקה שאני נושם היא חסרה לי. היתמות הזאת מתבטאת בכל דרך אפשרית. בזמנו זה היכה בי מאוד. בוקר אחד אתה קם, ומגלה שאין לך אמא. היו לי יחסים מורכבים איתה, וזה נשאר כך מכיוון שלקח לי זמן לשחרר. גם היום אני לא בטוח שזה קרה עד הסוף. בוא נגיד שהסרט גרם לי להסתכל במראה, ולהבין את הקשר עם אמי, לשנס מותניים ולהפוך להיות פעיל ב'אנוש' על מנת להכיר לעולם את הסיפור שלנו (אמו של אדם הייתה מאנית-דיפרסיבית חמורה, שלא טופלה, ח"ל), ועל ידי כך לעזור לאחרים להתמודד עם סיפורים דומים, הקשורים לחיים לצד פגוע נפש.
"אתה יכול לחיות חיים שלמים במחיצת אדם כזה, ולהרוס את חייך. היום אפשר לפתור את זה בהמון דרכים, וזה גם מה שהתחדד אצלי תוך כדי עשיית 'חיים ואדם'. זה היה סוג של טיפול פסיכולוגי בשבילי, במהלכו חזרו אליי תמונות מחיי - ופתחו לי את העיניים".
איך אבא שלך קיבל את החשיפה המחודשת שלך, כולל הנטיות המיניות שלך, שעליהם אתה מספר בסרט ובמופע שלך?
"את מופע היחיד שלי הוא ראה רק השבוע, בתיאטרון העירוני. די ברור שאבא יאהב לראות שמתעניינים בבן שלו שוב, ואני בטוח שזה גורם לו לזקוף ראש. לגבי החלק השני של השאלה - בחיים יש שלב שמבינים את הדברים כמו שהם, ולומדים לחיות איתם. יש הבדל אם זה היה קורה לפני שלושים שנה לעומת היום, וגם ההסתכלות על זה היא אחרת.
"יש הבדל בין להיחשף על ידי סרט כזה, שהוא לגמרי אישי, לא צהוב ולא חדשותי, לבין לעשות את זה במסגרת כתבה בעיתון. הדרך גם חשובה, והדרך שבחרתי הייתה הנכונה ביותר. הסרט עשוי מצוין, וכך גם המונוגרמה. זה לא שמכרתי את נשמתי למישהו בשביל משהו. הם לא נועדו לקדם שום דבר - מלבד את עצמם. הרגשתי נקי. יצרתי משהו מעצמי מתוך מקום נטול אינטרסים".
כשהשדים יוצאים החוצה
בחודש מאי האחרון, הצטרף אדם לזמרים נוספים שנכנסו לבית "היכל התהילה" של ערוץ 24. הוא הגיע עד הגמר, וסיים חמישי. התוכנית העניקה לו אהדה מחודשת, העלתה לתודעה מחדש את שיריו ואף מיצבה אותו בתודעת הצופים כסוג של קואצ'ר. "קראו לי הפסיכולוג של הבית", הוא מגלה. "יש לי נקודה באופי שלי, שכאמור מעדיפה שהכל יהיה רגוע ושקט מסביב. אני לא אוהב שיהיו מסביבי מלחמות".
אדם ואילנה אביטל. "אילנה ואני חברים מספיק שנים" צילום: בייגל
"במקום כזה אפשר לחשוב רק על עצמך, ועל מיקומך בתוך המערכת. כיוון שזמננו היה מוגבל שם - מצאתי את עצמי עוזר לאנשים, לקבל את המתרחש סביבם בנועם. כולם היו בדינאמיקה אינטנסיבית מאוד, וחלקם נשברו המון פעמים. אני, שתמיד הקפדתי לעשות 'זום אאוט' על הדברים, מצאתי את עצמי עוזר לדיירים האחרים לעשות את מה שאני עושה כדי לקבל את החיים - לראות את כל המרכיבים מהם מושפעת הסיטואציה, ולהבין שלא תמיד העולם מתחיל ונגמר בנו. לכל דבר שקורה מסביבנו יש סיבה, ולא צריך לקחת את הכל אישית".
מהם הקשיים שחווית שם?
"הייתי זקוק לגדלות נפש, ולו רק בכדי לקום כל בוקר מחדש. כל העניין של לראות את אותם אנשים שוב ושוב, לדעת שאתה מצולם 24 שעות ביממה, ולעמוד בלחצים מקצועיים שמאלצים אותך לעלות על הבמה בשידור ישיר, ולבצע שיר שקיבלת בהגרלה - ולכן לא תמיד מתאים לך אחרי פחות משעה של חזרה - זה לא משהו קל עבור אנשים בעלי רקורד מכובד, שעברו לא מעט דברים בחייהם, ופתאום בוחנים אותם תחת זכוכית מגדלת. הלופ הזה יוצר מתחים שלא נגמרים, ומכרסמים בך לאט לאט".
מה לקחת איתך מהחוויה של היכל התהילה?
"אם צריך לחפש מה זה השאיר אצלי, אז לדעתי במידה מסוימת גיליתי שיש לי סבלנות גדולה לחיים. הרבה יותר ממה שחשבתי שיש לי. כשנכנסתי לבית, הייתי בטוח שאני לא האדם המתאים להצליח שם. פתאום, עם הזמן, כן הצלחתי לחלוק בית ואינטימיות עם עוד 12 אנשים שאני לא מכיר, וגם לתת להם להשפיע על חיי לאורך חודשים. כל זאת כאשר הייתי מוקף במאות אלפי עיניים, ומבלי להפוך את עורי. הצלחתי להישאר אני, לטוב ולרע. לא הפכתי לבן אדם פחות טוב, בגלל סיטואציות כאלה ואחרות. זו הייתה חוויה נהדרת ומעצימה מהרבה בחינות, ואני לא מצטער עליה. נהפוך הוא - אני שמח על כך".
אתה מרגיש שהקהל גילה אותך מחדש?
"ללא ספק היה קשר מחודש עם הרבה מאוד קהל, שציפה לראות אותי. ואין מה לעשות במקצוע שלנו, אם אין לך קהל - אתה לא קיים".
קיבלת כבר הצעות כאלה ואחרות לגבי שיתופי פעולה?
"יש דברים שקשורים לטלוויזיה, שהיו עליהם דיבורים קודם לכן, ובזכות ההשתתפות שלי ב'היכל' הדברים התקדמו מעבר לתכנונים. גם קיבלתי תחושה טובה שאני יכול לאסוף נגנים, ולהיכנס להפקת ההופעה האקוסטית שלי מבלי לחשוש. ב-25 באוקטובר תתקיים ההופעה הראשונה, ב'אוזן בר' שבתל אביב, שתשלב בין השירים המוכרים לחדשים. היא תהיה חלק מליין במסגרתו אארח בכל פעם, לפחות בהופעות הראשונות, חבר אחר מ'היכל התהילה' - כשהאורחת הראשונה תהיה דפנה ארמוני.
"נוסף על כך, בקרוב תעלה במקביל הפקה בשם 'השלישייה', יחד עם מייקל הרפז ואילנה אביטל, במסגרתה כל אחד ישיר את להיטיו הגדולים. זה משהו שהוצע לנו על ידי שלמה צח, והתלהבנו ממנו ישר על ההתחלה. נופיע יחד לראשונה ב-17 באוקטובר בפסטיבל היין בראשון לציון, ולאחר מכן ב-8.11 ב'זאפה' הרצליה".
אי אפשר שלא לשאול איפה נמצאים היחסים האישיים שלך עם אילנה אביטל, שנדמה שעלו על שרטון ב"היכל"?
"קרה איזה סיפור, כחלק מהלחץ שדיברתי עליו קודם והשפיע על סביבתנו. הייתה לי האפשרות לריב איתה, או לקבל את זה כמשהו שיעבור, ואמנם כך היה. אילנה ואני חברים מספיק שנים, כדי שזה לא יהיה מה שיגרום לנו לאבד משהו מהקשר בינינו. היא קצת כעסה על העולם, והוציאה עליי - בשביל זה יש חברים, (צוחק) לא?".
ומה לגבי תמיכתה בבני אלבז?
"אני מעדיף לא להיכנס לדברים האלה, מכיוון שהם נוטים ללכת לכיוון רכילותי - וזה אף פעם לא טוב. צריך להבין שחודשיים בסיר לחץ כזה מוציאים החוצה שדים, ולא מוצדק או נכון לשים את זה בפרונט של האמירה, ולהפוך את זה לבר קיימא".
אני מנטור?
לצד העשייה שלך, גם היית קשור לעסקים כאלה ואחרים. היו שטענו שנעלמת כזמר.
"לגמרי לא, זו טעות נפוצה. מה גם שלא הייתי מעורב ברמה העסקית, אלא ניהלתי את המקומות הללו רק אמנותית - וכמובן הופעתי שם, ובכלל לא מעט. תמיד התפרנסתי מעולם הבידור, בדרך כזאת או אחרת, ואני מקווה להמשיך להתפרנס מכך גם בעתיד".
אחד המקומות שניהל אדם, מלבד ה"אדמ'ס" במגדל שלום בתל אביב, היה ה"נייט ליין" המיתולוגי ברעננה. בראיון שהתקיים עם דור דניאל, סיפר על התקופה הזאת כאחת השמחות והמאתגרות שלו כאמן, יחד עם יוצרים כמו הראל סקעת, ניקי גולדשטיין, חגית נדרי וג'קי טולדו.
עד כמה אתה חש גאווה על כך שעיצבת אמנים כאלה בתחילת דרכם?
"ה'נייט-ליין' היה כיף גדול, משהו שמילא את חיי ולמדתי ממנו דבר אחד או שניים. נכון שהאנשים שעבדתי מולם היו כבר אז מאוד מוכשרים, אבל מי ידע שמשם הם יתפתחו ליוצרים שכולם יכירו? את דור, אגב, קיבלתי לעבודה נגד כל חוקי המשחק. משהו בו קסם לי, ויצא לנו לעבוד המון. אני לא יודע אם אני אישית עזרתי להם להפוך למה שהם היום, אבל יחד עם זאת אני שמח שאז הייתי עבור חלקם סוג של מנטור רוחני".
לסיום, מה ממלא את חייך היום?
"חזרות, הופעות, ראיונות ולימודי שירה בבית הספר 'תגליות'. הכל כרגע בתל אביב. בקרוב, יש תוכניות ללמד את זה גם בחיפה, ברמה המתנ"סית, אך לא הבית ספרית. כל זאת במסגרת ההחלטה שבינתיים אני גר בחיפה, ורוצה למצוא עשייה יום יומית, נוסף על העניין התל אביבי - שתופס ימים ספורים ביומן שלי. אני רוצה שחיי יהיו מלאים בעשייה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם