אשדוד: למה לסרי התפרץ על צילקר?
אחרי ההתקפה של יחיאל לסרי על צבי צילקר המערכת הפוליטית בעיר השתנתה. נראה כי צילקר הבין שגם ללסרי ישנם קוים אדומים ושכאשר הוא חוצה אותם, הוא עלול לשלם על כך
מרבית ראשי הרשויות בישראל מנהלים את המערכת העירונית באמצעות קואליציה רחבה יחסית, כך שהאופוזיציה יכולה בעיקר להשמיע ולמחות, אך אינה יכולה להשפיע באופן משמעותי על מהלך העניינים. ראש מועצת באר יעקב, ניסים גוזלן, שניהל את הרשות עם קואליציה של שבעה מתוך תשעה חברי מועצה, היה תמיד רגוע בישיבות ונתן לאופוזיציה להתבטא בחופשיות.
לי הוא הסביר בעבר שהוא מאפשר להם לפרוק קיטור, אך פוקח עין ושומר שהם לא יעשו צעדים משמעותיים שיערערו את יציבותו. גוזלן נקט בגישה חצי מתעלמת, במסגרתה הוא נמנע מלפתוח עימות ישיר מול האופוזיציה, אך במקביל מצר את צעדיה ודואג שתמשיך לדרוך במקום.
גם ראש עיריית ראשון לציון לשעבר, מאיר ניצן, נהנה בקדנציה הקודמת מקואליציה מאוד יציבה: 23 מתוך 27 חברי מועצה. הוא נהג בגישה שונה וקפץ בכיסאו כנשוך נחש כל אימת שהאופוזיציונר דאז, דב צור, העביר עליו ביקורת. לא מעט ישיבות התארכו בשל חילופי האשמות בין השניים ו-ויכוחים שגלשו לפסים אישיים.
בחזרה לקומה החמישית בעיריית אשדוד: מתחילת הקדנציה לסרי שמר על איפוק ונמנע מלתקוף באופן אישי את צילקר. ייתכן שבתחילה הוא קיווה שצילקר ילך בדרכו של ניצן ויפרוש מרצונו, ובהמשך, כשהבין שזה לא יקרה, העדיף להתעלם במרבית המקרים מנוכחותו של הראש לשעבר.
לכל ראש רשות יש לא מעט שלדים בארון, ואני משוכנע שבמהלך שלוש השנים האחרונות, לסרי גילה לא מעט שלדים של צילקר. לדעתי, הוא שוגה מבחינה פוליטית בכך שהוא אינו חושף לציבור את אותן פרשיות (למרות שהשבוע הוא בהחלט שלח רמז עבה בישיבת המועצה). ימים יגידו אם הממלכתיות הצדיקה את עצמה.
בישיבת המועצה האחרונה עלה לדיון נושא מוסדות החינוך של "עמוד החסד". מבלי להיכנס לעובי הקורה בסוגיה, אין חולק על כך שמי שקיבל את ההחלטות, או לחילופין נמנע מקבלת החלטות, היה צבי צילקר. במהלך הקדנציה האחרונה הוצבו עוד ועוד מבנים במתחם ללא אישורים מתאימים, כאשר צילקר העלים עין. זה לא מנע ממנו לבקש את זכות הדיבור בישיבה ולהטיח האשמות בלסרי על האופן שבו הוא מטפל בפרשה.
יו"ר המועצה, גבי כנפו, שמע את הדברים והתכוון להמשיך הלאה בסדר היום, אך אז סימן לו לסרי, באופן מפתיע, שהוא מתכוון להגיב על הדברים. לסרי פנה ישירות לצילקר ואמר: "אני יודע שקשה לך לקבל את האמת. היא חוזרת על עצמה פעם אחר פעם. עשית פה שמות. עשית פה דברים טובים, אבל גם הרבה דברים רעים. הילדים נמצאים בסכנת נפשות, כי לא הוצאת צווי הריסה".
בנקודה זו צילקר החל לקרוא קריאות ביניים, ושאל את לסרי היכן הוא היה באותם ימים ומדוע לא מחה על כך, כשגם חברתו לאופוזיציה, הלן גלבר, מצטרפת לקריאות. זה היה מחזה מעט מביך לראות את כנפו מתרה בצילקר שישמור על השקט ומאיים להוציא אותו מאולם הישיבות.
בסופו של דבר, צילקר השתתק ולסרי המשיך במתקפה: "אל תפריע לי, אתה תשמע את האמת כמו שהיא. אנחנו יודעים שאין לך בושה ושאין לך בעיה להראות את השחור כלבן ואת הלבן כשחור, אבל אי אפשר להתווכח עם המציאות: הוקם שם בית ספר מתחת לאף שלך ולא עשית כלום. מה אתה עכשיו
"הוצאתי צווי הריסה בלי שום חשבון. אני רוצה להזכיר לך שגם נתת מגרש לפעיל בחירות שלך. קיבלתי בגלל זה רימון הביתה, ולא ויתרתי ולא מצמצתי. אז קצת בושה. אני במקומך לא הייתי פוצה פה, לא הייתי מוציא הגה. אם אתה לא רוצה לשמור על כבודך, אנחנו רוצים לשמור עליו. היית פה ראש עיר הרבה שנים, אל תוריד את כבודך".
צילקר נראה המום לאחר המתקפה הלא צפויה ולא הגיב יותר בנושא. סדר היום נמשך, אך משהו במערכת הפוליטית השתנה. נראה כי צילקר הבין שגם ללסרי ישנם קוים אדומים ושכאשר הוא חוצה אותם, הוא עלול לשלם על כך. העימות בישיבת המועצה יכול גם להשליך הלאה אל עבר פרק הזמן המשמעותי שנותר לבחירות. על פניו, ללסרי, שעומד בראש המערכת וחשוף להתנהלות בשנים קודמות, יש את הכוחות ואת היכולת להעמיד את צילקר במצבים מביכים. כעת נותר להמתין ולראות אם הוא יבחר לעשות זאת או "לשמור על כבודו" של יריבו.
2. כשמסתכלים על אנשים בעירייה בעין מזוינת, ניתן לקבוע עד כמה הם חזקים בארגון, ועד כמה יש להם את היכולת להניע מהלכים. בישיבת המועצה האחרונה, הסתכלתי על מנהלת אגף האירועים בעירייה, איריס נפתלי. מעבר לשמחה המאפיינת כל מי שחזר מחו"ל (שבה ממשלחת עירונית לארצות הברית אליה הצטרפה על חשבון משלם המסים), ראיתי שם משהו אחר: אישה שיודעת שהפכה לבעלת השפעה ושמאוד מרוצה מזה.
זר לו נקלע למקום היה יכול בקלות לטעות ולחשוב שהאישה המצודדת שלא מפסיקה להחליף ברכות עם כולם היא מנכ"ל העירייה: נפתלי לחשה על אוזנו של לסרי, הסתודדה עם כנפו ושוחחה במשך דקות ארוכות גם עם מרבית חברי המועצה. הכל, כמובן, בעוד הישיבה מתנהלת, בזמן שבעלי תפקידים אחרים בעירייה יושבים בשקט במקומם.
על פי גורמים פוליטיים, נפתלי, שעשתה עבור לסרי עבודת שטח משמעותית במערכת הבחירות האחרונה, היא היום אחת הנשים היותר חזקות בעירייה. נראה כי רק לאה כנפו (אשתו של גבי) יכולה להאפיל עליה, אך יהיו עובדי עירייה שיחלקו אפילו על קביעה זו.
נכון להיום אין עובדים שירצו להתעמת עם נפתלי. תתקשו למצוא גם נבחרי ציבור שיסרבו לבקשה שלה. אם בעבר הייתה זו דינה בר אולפן שנחשבה למוציאה ולמביאה בלשכת ראש העיר, היום בעירייה כולם מבינים שיחסי הכוחות השתנו.
בקדנציה הקודמת נפתלי התמודדה מול יו"ר ועד העובדים מאיר בן גוזי. אז הוא כינה אותה בלעג "הבלונדה". היום גם בן גוזי, השועל הוותיק, זיהה לאיזה כיוון הרוח נושבת ועושה כבוד למי שבעבר הייתה עוד חברת ועד עובדים וכעת מחוברת לקודקודי המערכת, מעט יותר ממנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם