איפה התקווה? הזנחה וזוהמה בשד' הרץ אימבר בב"ש

הצד הדרומי של שד' נפתלי הרץ אימבר בבאר שבע מפותח במסגרת פרויקט נחל באר שבע, אבל מההזנחה והזוהמה בעברו השני של הכביש קשה להתעלם: המדרכה מסתיימת בפתאומיות והמשכה מרוצף בסוג אחר של אבנים, לכלוך חוסם את הניקוז וקיר חוסם את המדרכה ומאלץ הולכי רגל לרדת לכביש ולסכן את חייהם

דודו עזריה | 21/9/2011 15:13 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לפני כמה שבועות נדרשתי להדריך קרובי משפחה, שאינם גרים בבאר שבע, כיצד להגיע אל ביתנו בשכונת נווה זאב בעיר. עד הביקור הזה, קרובי משפחתי ראו בעיר רק את השכונות הישנות והפחות מטופחות של באר שבע, והפעם זכו לראות לראשונה שכונות מושקעות ומתוכננות עם פארקים, אזורים שנבנו לאחר הימים שבהם חילקו אוכל תמורת תלושים. במילים אחרות, בעיני האורחים שלי התדמית של באר שבע השתנתה.

תוך כדי מתן הנחיות לאן לנסוע והיכן לפנות, מצאתי עצמי מנווט את המבקרים בין נקודות ציון שכוללות שני מטוסים. מזל שמדובר רק בקרובי משפחה שגרים מחוץ לעיר ולא בתייר שבא מחו"ל. מזל גדול עוד יותר, שהתייר הדמיוני שלי לא היה אמור להמשיך בשדרות נפתלי הרץ אימבר, ושם היה פוגש טנק. לבטח היה ממשיך את הנסיעה כשהוא שוכב רועד על רצפת הרכב, ליד המושב האחורי.
צילום: דודו עזריה
שדרות אימבר בבאר שבע צילום: דודו עזריה
שחזור העיר העתיקה? לא בוער

חייבים להגיד, בצד אחד של השדרה (שנושק לשכונת נווה נוי) משקיעים לא מעט בהקמת גשר וריצוף כחלק מפרויקט נחל באר שבע. פעם המקום הזה עוד יהיה יפה. הבעיות מתחילות בצד השני, ובעיקר באזור המפגש עם רחוב קק"ל, בפתח העיר העתיקה. שם חוגגים יחד ההזנחה והפיקוח הלקוי.

כבר בתחילת השדרה, בעודנו מהלכים על החול (מה עם ריצוף?), אנחנו מגלים ערמת פסולת בניין, אבנים שאין להן הופכין. אנחנו מביטים קדימה והלב נצבט. אולי זו השמש שמכה בקרחת, אבל שאריות של בית אבן טורקי ישן גורמות לנו לחשוב שוב על הפוטנציאל המבוזבז של העיר העתיקה, שממשיך להתבזבז עד שבעתיד כבר לא יתאפשר לשקם ממנו דבר.

רצף המחשבות הפסימיות על שחזור בניינים בעיר העתיקה נקטע נוכח אסופת אשפה שחוסמת פתח ניקוז. פה, אפשר להעריך

בסבירות גבוהה מאוד, אף אחד לא ניקה זה עידן ועידנים ולמי הגשמים המועטים שיורדים בחורף אין בררה, אלא להמשיך הלאה ולהציף את השטח.

ובאין ניקיון או פיקוח, השביל שמיועד לשימוש הולכי הרגל הופך לבלתי אפשרי ולמסוכן. צמחייה קוצנית תופסת חלק לא קטן מהמדרכה ומחייבת אותנו לרדת אל הכביש הסואן. ואם פה חשבנו ששמנו נפשנו בכפנו בשם המשימה העיתונאית שהטיל עלינו העורך, הרי שלאחר מטרים ספורים פגשנו חומת אבנים שנושקת לשפת הכביש, ומחייבת אותנו לרדת אל הכביש אם אנחנו רוצים להמשיך בדרכנו.
האם מדובר בתכנון לקוי? האם מישהו סיפח לעצמו חתיכה מהשטח הציבורי? אין לדעת. נראה שבשום עיר, כפר או קיבוץ אין מבנה שתובע לעצמו את כל המדרכה ומונע ממשתמשיה הטבעיים, הולכי הרגל, לדרוך עליה.

צילום: דודו עזריה
שדרות אימבר בבאר שבע צילום: דודו עזריה
מקדש של הרס

בכלל, בכל פעם שמביטים לצדי הכביש, נותר רק לברך שבשלב הזה של הנסיעה הווירטואלית של התייר הדמיוני, ראשו תחוב עמוק-עמוק מתחת לספסל האחורי. לא, עוד לא הציבו נגמ"ש במרכז הכיכר הבאה, אבל הנוף מכאיב לעיניים: שלד של בית או מבנה מסחרי שבנייתו לא הסתיימה, חסר גג וקירות, ואחד מקירותיו נופץ ותוכנו נשפך, מצטרף לחול שמשמש כמדרכה, כאילו מקיים את הפסוק "מעפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג' י"ט). מקדש של הרס ממש.

בעוד אנחנו מתקדמים בשדרה וחולפים על פני המגדלים המפוארים שנבנים בזה אחר זה, אנחנו שמים לב שהמחשבות מתרכזות בפרטים הקטנים. אומרים שאלוהים נמצא בהם, בטח אסור להזניח אותם.
הפרט ה"קטן" הראשון ששמנו את לבנו אליו הוא השלט שמכריז על הפנייה לרחוב על שם כפר דרום. בשלט מוזכרת בקצרה ההיסטוריה של היישוב, שהוקם בשנת 1946, נכבש ונהרס על ידי הצבא המצרי במלחמת העצמאות, אך הוקם מחדש לאחר שנכבש במלחמת ששת הימים.

חשוב וראוי שהשלטים יסבירו על אודות הרחובות שלנו, ואם ההיסטוריה של כפר דרום כבר נכתבה על השלט, האם לא ראוי לעדכן את השלט ולספר שפונה מיושביו ונהרס במסגרת תכנית ההתנתקות מרצועת עזה? שש שנים חלפו מפינוי יישובי רצועת עזה, השנה הוקם ליד מושב ניר עקיבא בנגב המערבי היישוב שבי דרום, שמיועד בעיקר למפוני הכפר, והשלט עדיין בשלו.

צילום: דודו עזריה
שדרות אימבר צילום: דודו עזריה
מה הסיפור עם הריצוף?

ככל שאנו מתקרבים אל כיכר הטנק של חטיבה שמונה, אנו מוצאים את עצמנו מתעמקים יותר ויותר באחת השאלות הבלתי פתורות והמפליאות בתכנון בירת הנגב: איך לעזאזל מחליטים פה, עד איפה ירצפו עם מרצפות אקרשטיין?

השאלה הזו מובילה לחקירת תעלומות נוספות, כמו למה במקומות רבים שבהם יש שטחי חול בין חלקה מרוצפת אחת לאחרת, אין אחידות בסוג הריצוף? או מדוע מפרצי חנייה מתחילים בפיסת מדרכה לא מרוצפת, אבל המדרכה שלאורכם מרוצפת?

שדרות הרץ אימבר הן דוגמה מדהימה לתעלומות מהסוג שהזכרנו: בצעידה לא ארוכה ברחוב תוכלו להלך על ריצוף חום בלי דוגמאות, שיקטע לפתע, ואחרי עשרות מטרים תצעדו על ריצוף אפור שיעלם  לכמה מטרים של עפר, ואחריהם יזכו רגליכם לטופף על ריצוף חום עם ריבועים לבנים. ואנחנו מדברים על אותו רחוב ממש.

המשכנו ללכת, ניסינו להבין מה הלוגיקה שמסתתרת מאחורי הבחירות בסוגי הריצוף, בטוח שיש מחשבה מאחוריהן, לא? תשובה אין לנו עדיין, אבל כמו שאימבר שורר, עוד לא אבדה תקוותנו.

צילום: דודו עזריה
שדרות אימבר בבאר שבע צילום: דודו עזריה
תגובת עיריית באר שבע

מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית באר שבע פועלת באמצעות החברה הכלכלית להשלמת פיתוח שדרות נפתלי אימבר. במסגרת התכנית, תושלם הצמחייה ויינטעו עצים, יוצב ריהוט רחוב, לרבות ספסלים, אשפתונים ועמודי תאורה, וכן יושלמו ויתוקנו כל התשתיות".
על השאלות שנוגעות לקיר שחוסם את המדרכה ("האם מדובר בתכנון לקוי? האם מישהו סיפח לעצמו חלק מהשטח הציבורי?"), השיבה העירייה: "מדובר בחריגה היסטורית של אחד מבעלי העסק הגובלים במדרכה אל תחום הדרך, לגביה התנהלו בעבר הליכים משפטים. הנושא ייבדק שוב ויטופל בהתאם".
בנושא שלט רחוב כפר דרום, שאינו מעודכן, הודיעה עיריית באר שבע: "פרטי המידע בשילוט הרחוב ייבדקו ויטופלו בהתאם".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/local/south/ -->