ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

בא לי אזעקה, מ-ש-ע-מ-ם: לילה עם נערים צברים-רוסים

על ספסל בגן הוורדים בשכונת העתיקות באשקלון יושבים אביאל, ריצ'רד ונתן, צברים דור ראשון בלב שכונות כל-רוסיות. קצת מקללים, קצת מתחילים, קצת רוסים, קצת ישראלים, קצת שותים, קצת מעשנים, ובעיקר מייחצנים את המסיבה הבאה בפייסבוק

האם אמא שלכם משאירה על השיש תיון משומש בטענה שאפשר להשתמש בו שוב ושוב? אם התשובה היא כן, ייתכן מאוד שאתם רוסים. כדי לאמת את החשד, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק "אתה יודע שאתה רוסי כש...".

הקבוצה מונה כ-12 אלף חברים, מרביתם בני נוער. החברים בקבוצה נותנים בעצמם סימנים: "אתה יודע שאתה רוסי כש... יש לך חתול בשם ואסה", טוענים שם, או "כשההורים שלך לא מבינים למה אתה חוזר מהצבא כל סופ"ש ולא פעם בשנתיים". תנאים נוספים הם חיבה מוזרה לשימורים, סבתא שזרוקה על הספה בסלון ומשיכה לא מוסברת לדייסות.
 
השפה השלטת בדף היא עברית, או מקסימום רוסית בתעתיק עברי. החברים בה מעלים מדי פעם לעמוד לינקים לסרטונים "רוסיים" שמצחיקים אותם במיוחד, כמו זה שבו ילדה בת 12 מבצעת גרסה רוסית לשיר של שירי מימון בערוץ 9. אין ספק: אם אתם מוצאים את עצמכם בקהילה הזו, אתם כנראה דווקא לא "רוסים".

חברי הקבוצה הזו, כמו בני נוער רבים בשכונות ה"רוסיות" ברחבי הארץ, הם יצורים היברידיים: ישראלים, צברים מלידה או כמעט מלידה, שנולדו ליוצאי ברית המועצות, והמבט שלהם על המסורת הרוסית הוא כפול: הם גאים במוצא הרוסי, אבל המבטא הרוסי שלהם מקולקל. הם מלגלגים על הדגים המלוחים והצ'יבורקי, אבל כשהם מסתובבים בבית עם בטן מקרקרת, זה בדיוק מה שהם מצפים למצוא במקרר.

אחד כזה הוא אביאל, 15, שנולד וגדל באשקלון, שם כמעט מחצית מהאוכלוסייה הם דוברי רוסית. בגיל שמונה השתתף בחוג מקומי לריקודים סלוניים, בעקבות אחיו הגדול דיוויד. עכשיו אביאל הוא תלמיד כיתה י', יחצן מסיבות נוער ומכור לפייסבוק, לצ'טים ול"סטוצים". את קריירת הריקודים הסלוניים נטש זה מכבר.

אביאל וחבריו, כולם בנים למשפחות דוברות רוסית, מבלים את הימים האחרונים של החופש הגדול בהכנות למסיבה במועדון האומן בתל אביב. זו תיקרא מסיבת סוף הקיץ, והיא תתקיים בחסות מותג משקאות גדול. אביאל וחבריו יפמפמו את דבר קיום המסיבה בפייסבוק בשבועות שלפניה, שבועות של מחאה וקסאמים. בינתיים הם מסתובבים בין גנים ציבוריים באשקלון ומתעלמים באלגנטיות מהאזעקות ומהבומים העמומים שברקע. מדברים עברית, מקללים ברוסית. קצת שותים, קצת מעשנים, קצת ערסים, קצת ילדים טובים.

הלוקיישן הנבחר למפגש הלילי הוא גן הוורדים בשכונות "העתיקות". "אם תהיה אזעקה אל תילחצי, טוב?", מבקש אביאל, "פשוט נכנסים מתחת לבניין". בגן הוורדים אין ורדים והעתיקות מתגלות כבנייני רכבת, ישנים אמנם, אך ללא ערך ארכיאולוגי מובחן. על הספסל כבר יושבים כמה נערים בני 14-16, ביניהם ריצ'רד (16) ונתן (15). בנות אין הערב. "רוב הבנות שניסיתי להביא היום פחדו לבוא בגלל הרקטות", מזדרז אביאל להגן על המוניטין שלו כחביב המין הנשי.

ריצ'רד עצבני. הוא מעשן סיגריות ומקלל בלי הפסקה ברוסית עם מבטא ישראלי כבד. השנה יתחיל ללמוד בכיתה ט' בפנימייה. את כיתה ז' עשה פעמיים.

למה החלטת לעבור לפנימייה?
"כי יש כוסיות. סתם, כי מתחשק לי. מה אכפת לך? בנאדם רוצה ללכת לפנימייה, מה, אסור לו?". את המשפט האחרון מקנח ריצ'רד בקללה ארוכה, שנשמעת כמו שיר. כשהוא מתבקש לתרגם אותה למען קוראי "סופשבוע", הוא מסביר בנימוס: "יש כל כך הרבה קללות שאי אפשר לתרגם, וזה באמת חבל. את לא הראשונה שמבקשת תרגום. כל המרוקאים מבקשים שנתרגם, אבל תפנימו: פשוט אי אפשר. זה משהו עם שפיך, ועם חיה שאוכלת חרא, אבל יותר מזה אני לא יכול להגיד. את רואה, עכשיו זה נהרס. זה לא עובד בעברית".

ריצ'רד ואביאל מחליטים לקום ולהתמקם על ספסל אחר, שם יאזינו למוזיקה שהם אוהבים מהסלולרי של ריצ'רד. שניהם יחצני מסיבות, ומכאן שבנושאים כמו בחורות או מוזיקה, הם רואים את עצמם כעליונים על נתן ושאר יושבי הספסל המקורי.

"הם פלמינגואים", מפרש אביאל, "הם כולם חנונים והומואים". ריצ'רד מוסיף: "הם לא יוצאים למסיבות, לא מבינים מהחיים שלהם. אני בשבוע מכיר יותר בחורות ממה שאמא שלהם הכירה כל החיים".

כמה דקות מאוחר יותר החבורה כולה זולגת אל הספסל החדש ומקיפה את ריצ'רד ואביאל. ריצ'רד מתעלם מהם, רוקד לעצמו עם מוזיקה אלקטרונית

שבוקעת מתוך הסלולרי שלו. הוא מכנה אותה "אלקטרו סטייל", ומסביר שהוא מאזין גם ל"הארד סטייל" ול"דירטי דאץ'".

האזנה לצלילים קובעת שמדובר בהאוס מועדונים, אך ריצ'רד דוחה בשאט נפש את ההגדרה: "מה זה האוס, מי זה האוס. מה את, מעפנה? את לא יודעת מה זה אלקטרו סטייל? אז תלמדי. אלקטרו סטייל זה מוזיקה שעושים עליה שאפל".

הוא פוצח בצעדי ריקוד שהוא מכנה "שאפלינג", מעין דריכה/הליכה במקום. "אביאל, שים הארד סטייל", מצווה ריצ'רד. "זה המיקס שלי. ג'אמפ סטייל זה מעפן. זה לילדים קטנים. אנחנו שומעים רק הארד סטייל".

תגידו , ריצ'רד תמיד כזה עצבני?
"כן, אבל בפנים הוא רגיש", עונה אחד הנערים. "כשהוא בא הביתה ורואה אותי עם אמא שלו הוא בוכה".

כולם מגחכים. "אמא שלך מייללת לי על הגג", משיב ריצ'רד מיד. שוב צוחקים.

אביאל, ריצ'רד וחבריהם בילו את מיטב לילות החופש הגדול בנסיעות לתל אביב, למועדוני ה-TLV והאומן 17. על המסיבה הקרובה מפרט אביאל: "היא מתחילה בעשר בערב ונגמרת בעשר בבוקר. יהיו ינון יהל, עופר ניסים, עידו בי וצוקי. הכניסה זה 60 שקל, אבל אני וריצ'רד יחצנים אז אנחנו לא משלמים כניסה".

מה אתם עושים בתור יחצנים?
"מפרסמים בפייס את האירוע ואנשים עושים אטנד. זהו, עשר דקות עבודה ביום ואנחנו נכנסים חינם. זה המסיבות של איציק הספר, הוא המארגן מסיבות מספר אחת לנוער. אנחנו חברים שלו. הוא בן 31, אולי את מכירה אותו? יש לו שם בתל אביב".

כמה כסף אתם מרוויחים מהפרסום?
"אנחנו לא מרוויחים כסף, רק את הכניסה. יש ילדים שבכלל לא נותנים להם להיכנס ואנחנו נכנסים חינם, איציק מכיר אותנו ועושים לנו כבוד. חוץ מזה, במסיבות של איציק יש מלא ילדים יחצנים, אז אי אפשר לשלם לכולם".

איך התחלתם ליחצן מסיבות?
"הייתי במסיבת יום הולדת של חבר. איציק היה שם ואמר לי שאם אני אפרסם את המסיבה הבאה אני אוכל להיכנס בחינם. ואז אמרתי לו, אתה יודע, אני בא להרבה מסיבות, וזהו. אנחנו נכנסים למסיבה, רוקדים עד הבוקר ובשעה שבע בבוקר לוקחים אוטובוס מהתחנה המרכזית בעשרה שקלים עם כרטיס תלמיד. אם את רוצה לראות ילדים מסטולים, תבואי לתחנה המרכזית בשבע בבוקר".

מוכרים אלכוהול במסיבות האלה?
"מה פתאום. לא מכניסים ילדים שיכורים, אבל יש כאלה ששותים אחרי המסיבה או מגיעים שיכורים ולא נכנסים. הם בודקים בכניסה אם הילד הולך ישר או עקום, ויודעים גם לפי הריח. ארבע גורילות עומדות בשער ואומרים לך 'תוציא כיסים'. בודקים עליך הכל לראות שאין לך אלכוהול, וזהו, מהרגע שאתה בפנים אין לך איך לשתות ואין לך איך לצאת. במסיבות האלה, אם אתה יוצא אתה לא יכול להיכנס יותר".

אתה לא מרגיש כלוא?
"מה כלוא, כיף בפנים. מה נעשה בחוץ? תכל'ס, גם אם אתה רק מתקרב לדלת דוחפים אותך לבחוץ, אז עדיף שלא תנסה לצאת אפילו".

ביקור בדף הפייסבוק של אביאל לא מותיר מקום לספק ביחס לשאלה מה מעסיק אותו בימים אלה: בחורות. "קוטיק" (חתלתול ברוסית - ר"ס), כותבת לו נערה בשם דיאנה, ומוסיפה לב. "קרפוזיק שלי" (כינוי חיבה), משיב לה אביאל.
 

נערה אחרת, עדי, דווקא לא דוברת רוסית, כותבת לו: "מניה ז'בוט (לי קוראים) אביאל, קאק דילה? (מה נשמע?)" ואביאל עונה לה "לובלו אוצ'ין" (אוהב מאוד). אחרות מקבלות את הכינוי "נסיכה שלי", "חיימשלי" ו"ינשופית". כולן מקבלות לב, סימני קריאה ונשיקות. "אני תכל'ס בא למסיבות בשביל הבחורות", מסביר אביאל. "אנחנו מתנשקים, רוקדים, יושבים על הספה. כל מסיבה יש מישהי אחרת".

וקורה שאתה מתאהב?
"בטח, לפעמים כמה פעמים בערב. כי רוב המסיבות זה לא רק בחורה אחת. אני לא אוהב להיתקע על אחת. אני אוהב לזרום, להמשיך הלאה".

ריצ'רד, שיושב על הספסל ליד, מאבד עניין בשיחה. אביאל מנסה להחזיר אותו לעניינים. "אתה יודע מי תבוא למסיבה?", הוא שואל, ועונה: "קסניה (שמות מושאי השיחה שונו כדי לא לפגוע בהן - ר"ס)  שהייתה במסיבה של יום האהבה".

"לך תזדיין", משיב ריצ'רד במהירות, "היא דומה לנוד".
"לא הקסניה הזאת", ממהר אביאל להתגונן, "קסניה הגדולה. היא בת 17 וחצי".
"היא מכוערת אש".
"אבל יש לה גוף עצבני".
"מה אתה, מונגול?", שואל ריצ'רד, "מה אני אהיה איתה ביחד? תראה את הפנים שלה".

"אתה יודע שיהיה חדר VIP", אביאל מנסה להחזיר את השיחה לפסים חיוביים. "אחי, את המזגנים הם מכוונים על אפס ויש ספות עור. אני הולך להיות עם קסניה כל הערב, כבר קבעתי איתה".

את מרבית הנערות שריצ'רד ואביאל פוגשים במסיבות, הם מכירים קודם לכן בפייסבוק. "כיף להתחיל עם בחורות בפייס", מסביר אביאל, "הכי צחוקים. אבל יש כמה חוקים. קודם כל אם זה פרופיל עם אחת-שתיים תמונות, סימן שזה גבר. בדוק. אם יש לה הרבה תמונות זה היא. אתה מבקש ממנה חברות והיא כותבת 'אנחנו מכירים?', אז אתה כותב לה 'עכשיו כן' או 'חחח, סתם. אני אבי מאשקלון'. אני שואל אותה אם היא יוצאת למסיבות, והרבה פעמים יוצא מזה סטוץ. אבל לא משהו רציני".
 

ריצ'רד מסכם: "פאמטרוס אי ברוס! זה אומר תזיין ותזרוק. רק ככה".

אבל אנחנו מדברים רק על נשיקות, כן?
ריצ'רד: "חח... אצלי לא".

אביאל עוטה הבעת זלזול ואומר: "ריצ'רד בן 17 והוא עדיין בתול. איזה ילד מסכן".
ריצ'רד: "לך תזדיין".

בשלב זה עוברת הנערה הראשונה והאחרונה להערב באזור הספסלים. היא שואלת את הנערים "איפה ארטיום", וריצ'רד מסנן בשקט "זונה".

למה?
"ככה. כי היא מזיינת לי את השכל".

לאחרונה הסתכסכו אביאל וריצ'רד עם נערה אחרת בפייסבוק, ואת ההתכתבויות ביניהם, רוויות בקללות, כל אחד יכול היה לקרוא. הנערה הגיבה מחשבון הפייסבוק של נערה אחרת, כיוון שהבנים מחקו אותה מרשימת החברים שלהם. כאשר נשאלים השניים לגבי הפרשה, הם מתחמקים. רוני, נער אחר על הספסל, מתנדב לענות: "הם רבו עליה ואז הם הבינו שעדיף להתאחד נגדה".

אביאל מסביר: "היא הייתה סטוץ שלי במועדון. נשיקה, מתנשקים, נו. היא מאשקלון, אני מכיר אותה. היא ראתה אותי הולך ברחוב והוסיפה אותי בפייס, אמרה לי 'ראיתי אותך' וזה. בקיצור ואז היא התאהבה בי, ונכנסה לפרופיל שלי. ויש לי שם ידידה עם הכינוי 'ינשופית'. אז זאתי שהתאהבה בי הסתלבטה עליי על הכינוי הזה 'ינשופית'. אז חסמתי אותה. ת'אמת קודם ריצ'רד מחק אותה ואז אני".

ריצ'רד: "כי היא מזיינת במוח. היא חופרת 'אני אוהבת אותך אני אוהבת אותך', נחוי. מזיינת במוח".

איך היא נראית?
אביאל: "לא נראית טוב. סתם, נראית בסדר. מארבע עד עשר היא שבע. מחר אני רואה אותה במסיבת בריכה. היא אמרה בוא ותביא חבר".

ריצ'רד: "היא אמרה תביא חבר?".
אביאל: "כן אחי, אבל זה תשע וחצי בבוקר".
ריצ'רד: "למה? יא בן זונה, לא ישנתי כל היום... מה זה תשע וחצי בבוקר, מה אתה דפוק? אתה יודע איזה חום זה?".

בשלב מסוים ריצ'רד חושף סיבה אפשרית למצב הרוח המפוקפק שלו הערב. "הייתי אמור לעבוד היום מלצר", הוא אומר, "אבל ביטלו בגלל המצב. אין לי כסף לסיגריות".
 

אתם עובדים בעוד עבודות?
אביאל: "אני חילקתי פלאיירים וגם מכרתי ורדים בטיילת. הייתי בא לזוגות, ואז הייתי מעמיד את הבחור במצב לא נעים, כאילו מה, לא תקנה לה ורד? היה מישהו שנתן לי 40 שקל טיפ. מכרתי שלושה ורדים ב-20 שקל ועשיתי 194 שקל בערב", הוא מתרפק. ריצ'רד מסכם את הנושא: "דוסים לא נותנים טיפ. גרוזינים כן".

אביאל טוען שיש הרבה נערים שעושים כסף טוב במגביות בתל אביב. "זה כשאתה בא לאנשים בתחנה מרכזית ואומר שגנבו לך את הכסף ואתה צריך כסף לחזור הביתה. זה עובד, אפילו בלי להגיד שגנבו לך. סתם שחסר לך כמה שקלים. ילד מהכיתה שלי היה שם שעה, עשה 80 שקל והלך לעשות עגיל באוזן".

ריצ'רד מתנדב להדגים את "הפרצוף החמוד", כהגדרתו, שמצריכה פעילות כמו מגבית. "'תשמע אחי'", הוא מדבר אל תורם דמיוני,"' יש לך כמה שקלים? כעיקרון 20, אבל כמה שאתה יכול זה בסדר'. ואז הם ישר מוציאים 20. מה אכפת לנו, זה כסף. כסף זה כסף".

אבל בסוף, כשהם נשאלים כמה כסף הרוויחו ממגביות, מתברר שהשניים חסרי ניסיון ממשי ורק שמעו על הכסף הגדול מסיפורים של חברים. "אני עשיתי פעם אחת", אומר אביאל, "כשבאמת נתקעתי".

וכמה הרווחת?
"שמונה שקלים".

כשהשיחה עוברת לנושא החם של התקופה, פוליטיקה, אביאל וריצ'רד מאבדים עניין. זוהי שעתו היפה של נתן, שחיכה לרגע שבו יוכל להפגין את כישוריו. "די, נמאס, תורידו את המס", חורז סמיון, אחד הנערים, וממשיך: "מחר יש הפגנה, יהיה הכי צחוקים בארץ".
 

נתן מתערב מיד ושואל את סמיון אם הוא ילד כאפות. "אנשים מפגינים על זה שאין להם קוטג' בבית", הוא אומר בשאט נפש, "תלכו לעבוד".

אז אני מבינה שאתם לא בעד המחאה.
"אני בנוער העובד", קופץ סמיון ועונה. "זה אחלה, הם מביאים לנו כניסה חינם לסופרלנד ופיצות".

נתן קוטע אותו בכעס: "כולם שם אפסים. אין להם כסף לקוטג' אבל מביאים סושי ונרגילות. נרקומנים".

איך אתה יודע? ביקרת באחד המאהלים?
"אני יודע. זה גם כתוב בכל מקום. אנשים אין להם מה לעשות, תאמיני לי. זה לא שווייץ פה. פה צריך ללכת לעבוד. בסדר, הבנו את המחאה, יאללה. עכשיו זה כבר סתם. עשו יותר מדי, אל תדבר לפני שאתה עובד. התחילו לדבר על היוקר. אז הבנו, טוב. עכשיו זה סתם. עוד מעט יעשו מחאה על מחירי הנפצים.

"תאמיני לי, אני הולך לגור באוהל. למה שבכל חבילה של נפצים יש לך תמיד חצי מאלה שזורקים על הרצפה והם לא מתפוצצים". קבוצת הנערים צוחקת. נתן הביא כאן זווית מעניינת. השיחה מעבירה הילוך.

מה דעתכם על הסוגיה הפלסטינית?
נתן: "להרוג אותם עמוק עמוק. כולם פה ימין קיצוני, חבל לך על הזמן. שמאלנים אין בדרום. נראה אותם בתל אביב כשייפלו עליהם טילים".

ומה עם אלה שלא פוגעים ביהודים?
"אז את אלה לא צריך להרוג".

כשהנערים נשאלים לאיזו מפלגה היו מצביעים לו יכלו, אחד עונה: "עלה ירוק או ליברמן". נתן מזדרז לתקן גם אותו: "ליברמן? איזה ליברמן. ביבי, ביבי. רק ביבי. למה שאני אצביע ליברמן, כי אני רוסי? אז מה? אנשים סתם מלכלכים על ביבי. בוא נראה אותם במקומו. ליברמן פסיכופת. הוא לא עדיף עליו".

למה הרוסים מצביעים לליברמן לדעתך?
"כי הוא רוסי. נגיד אמא שלי, מצביעה לליברמן. כי הם לבד פה, הם חושבים אולי הוא יעשה להם טוב, אולי הוא יהרוג ערבים. אבל ימין קיצוני יותר מדי זה גם לא טוב. ישנאו אותנו בעולם, אז עדיף לא לפתוח לכל הערבים את התחת. צריך לחשוב על המצב שלנו בעולם הערבי, מבינה?".

נתן מסיים את הנאום שלו ומתבונן סביב, קוצר מבטי הערכה. אחד הנערים אומר: "נתן הוא המשכיל שלנו. הוא יהיה ראש העיר. יעשה חזיר לבן כשר. יפתח טיב טעם בכל פינת רחוב".

כולם צוחקים ונתן מסכם: "תודי שהדיון איתי היה לך הכי מעניין. תראי, ביבי זה מה שיש כרגע, זה מה שאפשר. ואסור להחזיר שטחים, את זה אני מבקש שתכתבי".

גם לא בשביל שלום?
"לא. בשום מצב. גם לא היינו צריכים להחזיר את סיני. או שאולי כן, לא יודע".

את אביאל סוגיית השטחים מעניינת הרבה פחות. הוא רוצה לחזור הביתה, ומתעכב ליד הספסל בלי חשק. "משעמם לי", הוא אומר. "תשמעי, ממש משעמם באשקלון. בא לי אזעקה". אזעקה הוא לא קיבל באותו ערב, אבל במסיבת סוף הקיץ באומן 17 התרחש פיגוע הדריסה שסוקר בתקשורת בהרחבה.

הנערים שהו באותה עת בתוך המועדון, והפיגוע אירע כמה מאות מטרים מהם, מול מחסום של מג"ב. לדבריו של אביאל, ממילא הם לא התכוונו לצאת מהמועדון עד הבוקר, והמסיבה נמשכה כרגיל.

אביאל פגש במסיבה את עדי, הנערה מהפייסבוק שמתאמנת על רוסית בשבילו. הוא קיבל אישור כניסה למתחם ה-VIP עם עדי, ישב איתה על ספות העור ויחד הם שתו פחית של אותו משקה מוגז, שנתן את חסותו לאירוע. ביום המחרת הפך אביאל את הרגע הקסום הזה לתמונת הפרופיל שלו. בינתיים, היא עדיין שם.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...