ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

"בכל טורניר היא מתחתנת מחדש": בת ים זוכרת את אפרת ארניאס

הגורל חנן את אפרת ארניאס בכמעט כל מעלה אפשרית: יופי, טוב לב, חוכמה וכישרון כדורעף נדיר. אותו גורל גם לקח אותה לפני תשע שנים בתאונת דרכים מחרידה והיא בת 22 בלבד. מאז ובכל שנה נערך בבת ים טורניר כדורעף לזכרה

נדמה שמיום ליום קשה יותר לשמוע את סיפורי הכאב מאחורי תאונות הדרכים הקטלניות שמתרחשות ברחבי הארץ. אחת התאונות הזכורות יותר לתושבי בת-ים התרחשה לפני קצת יותר מתשע שנים, ודווקא בעיר מודיעין.

אפרת ארניאס, צעירה יפהפייה בת 22, יצאה למסיבת יום הולדת של אחת מחברותיה. הוריה, מסיבה שעד היום איננה ברורה, התעקשו שאפרת לא תנהג למודיעין. "משהו בלב שלי אמר שמסוכן לה שם", סיפרה השבוע האם חיה בהתרגשות רבה.

באותו ערב, במוצאי שבת השמיני ביוני 2002, ישבה אפרת ברכב יחד עם החבר שלה, בו נהגה אחת מחברותיה. בשלב מסוים, סמוך למודיעין, התעלמה הנהגת משני תמרורים שהיו בדרכה, וגרמה לתאונה כאשר אוטובוס שנסע בנתיבו התנגש בעוצמה רבה בצד הרכב שבו ישבה אפרת.

אל המקום הוזעקו כוחות מד"א לטפל בנפגעים. אחת מחברותיה של אפרת, שנסעה ברכב אחר, ראתה את המתרחש והודיעה למשפחה. חיה שוחחה מיד עם החבר, שענה בקול בוכה כי הוא בסדר, אבל את אפרת מסיעים לבית החולים תל השומר באמבולנס אחר. "כשסיפרו לי שהיא ברכב אחר, הבנתי שזה לא כל כך טוב".

ההורים חיה ושמואל מיהרו לתל השומר. "בראש שלי ציפיתי לראות את אפרת עם דם, שריטות, בוכה ומבוהלת, אבל לראות אותה בהכרה", סיפרה חיה כשדמעות מציפות את עיניה.

"ראיתי אותה שוכבת על האלונקה, היא נראתה כאילו היא יצאה מהמקלחת, וחשבתי 'תודה לאל, היא בסדר', אבל אז הכניסו אותה לחדר טראומה, וראינו פתאום צינור שמחובר אליה, ואז הרמתי לה את היד באוויר והיד נשמטה.

"עשיתי את זה פעם נוספת ושוב היד נשמטה ארצה - אז הבנתי שהמצב שלה מאוד חמור". גם הרופאים היו פסימיים. "הסיכויים שלה לשרוד אפסיים, הפגיעה בגזע המוח קטלנית", הם בישרו למשפחה.

חיה ובנם דניאל לא עזבו את מיטתה של אפרת בבית החולים וחברים רבים של אפרת הגיעו לתמוך. ביום שישי, כשבוע ימים לאחר התאונה המחרידה, ביקשה המשפחה מכל חבריה של אפרת להגיע לבית

החולים. "הבנתי שזה כנראה הסוף וביקשתי מהחברים שלה שנחזיק ידיים מולה בחדר ונשיר לה שיר כדי שהפרידה לא תהיה קשה.

"רציתי שנחזק אותה, את אפרת. שרנו לה כמה שירים ואמא של החבר שלה, שהייתה במקהלה בכרמיאל, שרה לה את השיר של ריקי גל, 'היי שקטה'. הקול שלה שבר את כולנו, ובתוך השקט הזה, פתאום לאפרת זלגו דמעות מהעיניים. אני חשבתי שאולי יש כאן בשורה, ואולי באמת נפתחה התקווה ואפרת חוזרת לעצמה. עזבתי מיד את החדר וביקשתי מאחד הרופאים שיגיע בדחיפות.

"עד מהרה הבנתי שהתקוות היו לשווא, הרופאים הסבירו שיש חוסר בנוזלים בגוף, ולכן הדמעות יצאו. למעשה, לא הייתה שום בשורה חיובית. ראינו שקצב פעימות הלב שלה פוחת והבנו שזה עניין של שעות". כמה שעות מאוחר יותר, בשעת אחר הצהריים ביום שבת, נקבע מותה של אפרת.

אפרת ארניאס נולדה וגדלה בבת ים. בגיל 16 החליטו הוריה לעבור לראשון לציון, אולם אפרת בדיוק החלה את לימודיה בתיכון "חשמונאים" בבת ים במגמת כדורעף.

המעבר לעיר השכנה לא הרתיע את הנערה הצעירה, שהחליטה להמשיך בתיכון עם חברי הילדות שלה. שמואל: "לפעמים לא יכולתי להסיע אותה לבית הספר, ובימי החורף שהיא הייתה צריכה להיות בתיכון בשעת אפס, היא קמה מוקדם ובשעה שש ועשרים כבר הייתה בתחנה וחיכתה לאוטובוס. זאת הייתה אפרת, משקיעה וחרוצה בכל מה שהיא עושה".

איך נוצר החיבור שלה למגמת הספורט, לכדורעף?
שמואל: "האמת שאני הייתי בצעירותי שחקן כדורעף, אבל לא דיברנו איתה על זה באופן מיוחד. לפעמים צעירים חווים דברים, ורק בשלב מסוים זה יוצא החוצה, וכנראה שזה מה שקרה עם אפרת. משהו מיוחד משך אותה לזה".

לאחר שסיימה את התיכון בהצטיינות, התגייסה אפרת לצה"ל ושירתה בפיקוד צפון, גם את הצבא סיימה כחיילת מצטיינת. למרות המעבר של המשפחה לראשון לציון, בת ים נשארה עבורה מרכז החיים החברתיים. "כל החיים שלה התנהלו מבת ים והלאה", אומר שמואל. "היא הייתה נפגשת עם חברות שלה בבת ים ומשם יצאו לבלות בתל אביב".

"היא הייתה ילדה שתמיד קיבלה את הדברים ברוח טובה", מספרת חיה. "היא מאוד כיבדה אותנו והיה לה חשוב לרצות את כולם, אותנו, את אחיה הגדול, את כל הסובבים אותה. הבן שלנו אמר שכשאפרת הייתה נכנסת הביתה כאילו השמש האירה על הבית.

"היה לנו משפט של 'ניפגש בחמש', כלומר כולם מגיעים בשעה הזו הביתה ושותים קפה. תמיד חיכינו שכולם יגיעו ואז שותים את הקפה. כשהיא הייתה נכנסת היא יכלה לגרום לכולם לשנות את מצב הרוח לטוב יותר. החיוך שלה כבש את כולם. השמש תמיד האירה כשהיא נכנסה הביתה".

איך למעשה החל להתגבש הרעיון של טורניר הכדורעף לזכרה?
חיה: "בלוויה של אפרת שוחח איתנו המורה שלה, אשר בן יאיר, שהעלה את האפשרות לעשות את הטורניר. שמואל התנגד מיד לכך ולא רצה לשמוע".

שמואל: "זה היה מפחיד, היה לנו קשה לקבל את האובדן שלה. עד היום לא השלמנו עם זה, אבל הבנו שזה משהו מאוד עוצמתי כי כולם רוצים לעשות את הטורניר לזכרה".

מחר (שבת, החל מהשעה 10.00), יגיעו לאולם "עופר" בבת ים, עשרות מחבריה ומכריה של אפרת לטורניר לזכרה. הטורניר יארח קבוצות מכפר סבא, הוד השרון, תיכון חדרה והפועל בת ים.

עד כמה היום הזה הוא מיוחד עבורכם?
חיה: "היום הזה מיוחד מאוד בשבילנו. תראה, יש את יום השנה למותה, יש את יום השנה לתאונה, ואת יום ההולדת שלה. אלה ימים קשים מאוד עבורנו. בטורניר אנחנו מרגישים אחרת, זה סוג של שמחה לכבוד אפרת, אנחנו מחכים לו, בפירוש כך. אני מרגישה בטורניר שאני האמא של הכלה. כמו החתונה שלה. כל שנה אנחנו מחתנים אותה מחדש".

שמואל: "לאורך כל השנים החברים תמיד הגיעו. לא משנה מה קורה הם תמיד שם. אנחנו יודעים שיש כאלה שמגיעים מחו"ל במיוחד לטורניר. רואים את האהבה אליה, זה בולט ממש".

חיה: "החברות של אפרת התחתנו עם השנים, והיום הן באות עם הילדים, וזה לא תמיד קל לראות. אנחנו משתדלים להיות עם כל החברים בקשר כי גם להם זה קשה. אנחנו כל כמה חודשים נפגשים אצלנו לדבר. התנתקנו מאותה ראייה ש'הם בני 30 ואיפה אפרת?', כי אי אפשר לצאת מזה".

שמואל: "בסוף היום יש נפילה קשה. כולם הולכים הביתה, כולם ממשיכים בחיים, ואנחנו נשארים עם הריקנות והגעגוע. לפעמים יש לי פנטזיה שהיא תחזור".

חיה: "בכל שנה יש את הטורניר ואנחנו מבינים שהיא לא תחזור וגם בשנה הבאה היא לא תחזור".

מה המסר שלכם?
שמואל: "לצערי אין דין ואין דיין. אנשים לא מודעים לכך שהרכב זה כלי נשק. האחריות הזו כל כך גדולה. תשמרו על החיים שלכם ושל האנשים שסביבכם בכביש. המשפחות שנשארות מאחור עם הכאב לא יכולות להמשיך ולחיות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...