זוחלים בכביש: לאיטו אבירם נמאס מנהגים זהירים
חשבתם שרק נהגים מופרעים מפריעים לתנועה? תחשבו שוב. נהגים קשישים הנוסעים במהירות של צב ומכוניות עמוסות בילדים קטנים שנעות לאט-לאט הופכים את חיי הנהגים בשרון לסיוט
זמן מה נסעתי בבעתה גוברת בעקבות המכונית שספק נסעה – ספק עמדה. אלא שאז גילה לי מבט דקדקני יותר, מאחורי המשענות של המושבים הקדמיים, שתי פדחות שאך בקושי בלטו לעין, מה שהעיד על כך שבמכונית נוהגים ילדים.
בשלב זה צפרתי קלות. חשבתי לתומי שמישהו שם זקוק לעזרה, ורציתי להסב את תשומת לבם לכך שהעזרה נמצאת מאחור. צריך רק לעצור, ולקבל אותה. אלא שכל זה לא שינה במאומה את התנהגותה של המכונית, שהמשיכה להתדרדר עד שנבלמה באיטיות ליד שלט ה"עצור" שבקצה הרחוב.
היה שם מספיק מקום אז נעמדתי לצד המכונית, ואז גיליתי אותם: זוג קשישים נמוכי קומה. הנהג הרכיב משקפיים כבדי זגוגיות, שרבצו על אפו כמו מס הכנסה. הוא היה כבן 90, שתי ידיו אחזו נואשות בהגה ולא הרפו, כאילו נהג בתוך שדה מוקשים שבו היו חייו תלויים על בלימה.
כשזיהה אותי לצידו פתח את חלון מכוניתו. פתחתי גם אני וחייכתי. אבל הוא לא חייך, גם לא אשתו, שהניפה לעברי אצבע מאיימת. במקום זאת הוא זעק לעברי בקול מרוסק: "חוצפן, לאן אתה ממהר?!" ת'אמת? לא היה לי מה להשיב על השאלה המפתיעה. ממש לא מיהרתי לשום מקום.
לכן הנחתי לו לעמוד עוד רבע שעה בצומת, עד שהשתכנע שאין בין הרצליה וכוכב יאיר שום כלי רכב שמתכנן להפריע לו להשתלב בתנועה. לאחר מכן הוא פנה לאיטו ימינה והמשיך לזחול כצב, כשהוא יוצר מיד שורה של מכוניות שנתקעות אחריו, ואני ביניהן.
לאחרונה אני מגלה ברחובות הערים בשרון יותר ויותר נהגים "זהירים" ההופכים את חיי הנהגים הפחות זהירים, שאני נמנה עליהם, לסיוט אחד גדול. למשל, אותה נהגת דתייה דקיקת גו, עם שביס גדול הנופל מפדחתה ומסתיר, לחליפין, את שדה ראייתה. היא תמיד נוהגת במיני-ואן חדישה, המלאה לתלפיות בילדים חובשי כיפות וטליתות, עולצים ושמחים, בכל גיל אפשרי.
מכיוון שהיא נושאת "על גבה" מטען רב ערך, לכן גם נהיגתה איטית בהתאם, בדרך כלל במסלול השמאלי בכביש. זו אחת שאינה לוקחת סיכונים. את זה אני כבר יודע. למשל, כשברחוב נמצאת מכונית שחונה בחנייה כפולה, הנהגת שלנו לא תעקוף אותה, חלילה, אלא תעצור מאחוריה, תחסום את נתיב התנועה ותמתין עד בוש שהרכב החונה יתחיל לנוע.
זה אינו קורה, כמובן, ואז מישהו מהנהגים התקועים אחריה ברחוב, בשיירה ההולכת וגדלה, מאבד את סבלנותו וצופר לה לזוז כבר הלאה. ברגע זה הנהגת הכבודה טורחת להציץ במראה ולגלות,
יש בשרון הרבה בתי אבות. בתוך בתי האבות יש הרבה אזרחים מבוגרים שאינם מורשים לנהוג יותר בכלי רכב. אולם שפר גורלם, והם רכשו, בדמים רבים, קלנועיות חשמליות דו מושביות, חדשות או משומשות, שבהן איש אינו אוסר עליהם, ככל הנראה, לנהוג.
וכך יוצאים אותם קשישים, לעיתים בפראות רבה, אל צירי התנועה ההומים, כשהם נעים במכונית הצעצוע הקטנה שלהם, והם חשים נהגים לכל דבר. ברגע שהחלו לפנות שמאלה הם מוציאים יד מה"חלון", ואז הם חותכים את הצומת ההומה באלכסון. למזלם הטוב שמיעתם כבדה, ולכן הם אינם ערים לצווחות הבלמים של המכוניות הנעצרות בהפתעה מכל העברים.
לאחרונה מצאתי את עצמי נוהג מאחורי יונדאי קטנטנה וזריזה לאללה. צלילי בס אימתניים של מוסיקת טכנו בקעו מהמכונית לכל עבר, והרעידו את קירות הבניינים ברחובות הסמוכים. את הכיכרות הרבים בעירי המעטירה סובבה המכונית בזריזות מסוחררת, כשהיא הודפת כצנטריפוגה את המכוניות האחרות החוצה, מתוך הכיכר. במהרה יצאה מגבולות העיר והחלה נעה על כביש גהה בכיוון צפון.
אני, בהיותי אנתרופולוג תחבורתי חובב, הצלחתי אך בקושי לעקוב אחרי הפגע-הרע, וכבר חששתי שיאבד לי. למזלי, ברגע שיצאה מהעיר, האטה המכונית את מהירותה, עד לזחילה איטית. היא נצמדה למסלול השמאלי המיועד לעקיפה בכביש המהיר, ולא עזבה אותו. וכך נהגה, כשמאחוריה טור של מכוניות שאינו מצליח לעקוף... עד לפנייה שמאלה בצומת בית ליד, עשרה קילומטרים צפונה, ליד בית הכלא.
בצומת הצלחתי לזהות את הנהג. זאת הייתה נהגת. צעירונת, דקיקת גו. הכרתי אותה. בתם של השכנים בבניין ממול. ילדה ביישנית ומסתגרת, שמסיימת ללמוד פסיכולוגיה באחת המכללות בשרון.
ראו – הוזהרתם!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם