"מסתדרים אחד עם השני": ברמות לא רוצים מלחמת דת
תושבי שכונת רמות מעדיפים להשאיר את סכסוכי החרדים-חילונים בתחומי כיכר ספרא. גם בית כנסת חרדי שהוצת בשבוע שעבר לא מוציא את התושבים משלוותם. סיור בשכונה מלמד שההבדל בין רמות השקטה לקריית היובל הסוערת גדול כמרחק צפון מדרום-מערב
שכונת רמות צילום: שימי נכטיילר
את מרב תשומת הלב משכו בשבועות האחרונים הבחירות למינהלים הקהילתיים: כיום יש בשכונה שני מינהלים, חרדי וחילוני. הנציגות החרדית בעירייה, שתמיד מתעקשת להפריד בינה ובין החילונים – עיין ערך מינהל החינוך החרדי והאגף לתרבות תורנית - מבקשת פתאום לאחד את שני המינהלים.
הם בטוחים שבבחירות הקרובות הכוח האלקטורלי החרדי בשכונה יגבר והם ישתלטו על המינהל. בינתיים מלווים את המערכה הזו האשמות, מכתבים זועמים והצעות פשרה, שלדברי החרדים "נראות כמו שוחד".
ביום ראשון שעבר הוזעקו כוחות הכיבוי לכבות שריפה בבית הכנסת חניכי הישיבות ברחוב צונדק ברמות ב'. חוקר שריפות קבע כי מדובר בהצתה, והמשטרה פתחה בחקירה. בינתיים, אתרי החדשות החרדיים באינטרנט מיהרו להאשים את החילונים וטענו כי ההצתה היא אחד מביטוייה הקיצוניים של מלחמת החרדים-חילונים בשכונה.
כשמשוחחים עם העומדים בראש המינהלים הקהילתיים, הן החרדי והן הכללי, ועם חברי מועצה משני הצדדים, נראה כי מדובר באמת במלחמה; אבל סיבוב בשכונה מלמד שאת מה שרואים מכיכר ספרא לא רואים ברחוב צונדק.
בין קודש לחול
עשרות מטרים מבית הכנסת שנשרף, שנפתח רק לאחרונה, שוכן בית כנסת ספרדי. בהמשך הרחוב ממוקם בית הספר מופת רמות אלון - בית ספר יסודי חילוני - ומטרים ספורים אחריו בית הספר למחוננים אופק, שמגיעים אליו תלמידים מכל רחבי העיר. "לא נראה לי שנותרו כבר חילונים ברמות", ענתה אמא לילד בבית הספר אופק לשאלה האם היא מתגוררת בשכונה.
בתחנות האוטובוס ברחוב ממתינות נשים לבושות מכנסיים לצד חובשי כיפות סרוגות ולובשי שחורים. לא ברור מי המיעוט ומיהו הרוב. החנווני במכולת "נעמד" נראה אדיש לשינוי הדמוגרפי. "אין ספק שיש זליגת חרדים לשכונה", הוא אומר, "אבל לא יותר מדיי. לא מרגש אותי מה שקורה. אני גר למעלה, שם זה פחות מורגש. פה יש יותר חרדים".
אמנם חנות המכולת שלו נמצאת לא רחוק מבית הכנסת שנשרף, אך הוא כלל לא שמע על האירוע. למרות זאת, תגובתו לשריפה
מבהירה מעט את דעתו האמיתית: "בטח הילדים מבית כנסת עצמו שרפו אותו", הוא טוען.
ברחוב צועדת אם חרדית צעירה ודוחפת עגלה, בדרכה לספרייה. שמונה שנים היא מתגוררת בשכונה ומתארת את האווירה כנעימה מאוד. "רמות ב' הוא אזור מעורב, כולם מסתדרים אחד עם השני ואין שום בעיה", היא אומרת, כמו באופן אוטומטי, עם תחילת השיחה. תוך כדי הליכה היא מוסיפה כי הבעיה הבוערת היא בכלל בקרב הילדים.
"אין להם כלום. הספרייה והמשחקייה לא מתאימות לילדים שלנו. נוסף לכך, משחקייה כאן עולה 15 שקל ובמקומות אחרים שלושה שקלים. העלות יקרה, ויש לי שישה ילדים. אני גם לא יודעת אילו תכנים מעבירים במקומות אחרים, אז אני לא יכולה לשלוח אותם לשם. אין גם מבנים לגני ילדים וחוגים לילדים, ולכן אנחנו נאלצים לשלוח את הילדים לרמות א'. גם גני משחקים אין פה כמעט".
למרות הדברים, היא חוזרת ומדגישה עד כמה האווירה בין השכנים נעימה. "האזור נפלא והאנשים טובים, מכל הסוגים. בל"ג בעומר האחרון למשל עשינו מדורה, וכולם הגיעו - חילונים וחרדים".
הפגנת חרדים בירושלים צילום: פלאש 90
צעיר חרדי ניגש ושואל איך מגיעים לספרייה. היא מסבירה לו, על אף שלא הייתה שם בעצמה מעולם עד לאותו יום. ההחלטה ללכת נפלה רק לאחר ששמעה מחברותיה שיש שם שני ארונות של ספרי דת לילדים. "הבן שלי אוהב מאוד ספרים, אבל אני לא יכולה לתת לו ללכת לבד, אני לא יכולה לפתוח אותו לעולם הלא דתי. יש הרבה דברים שאני לא רוצה שיראה".
לבסוף נמאס לה לנסוע לשכונות אחרות כדי להביא לבנה ספרים, והיא הודיעה לבעלה שתלך עם הילד לספרייה, במטרה להגיע ישירות למדפים עם הספרים הדתיים, בלי שיצטרך להיחשף לשאר הספרים.
בדרך לספרייה אנו עוברות בסמוך לבריכה של המינהל הקהילתי. האם מספרת כי שם דווקא חל שיפור מבחינתה, אחרי שלאחרונה קבעו שמצילה תעבוד בשעות הרחצה לנשים ולא מציל, דבר שגרם לנשים חרדיות רבות להתחיל לפקוד את המקום.
אגב, כשהגיעה האם לספרייה אמרה לה הספרנית כי יש שם מספר קטן של ספרי דת לילדים, ואלה מפוזרים ולא נמצאים בארונות נפרדים. הספרייה הייתה כמעט ריקה מאנשים, והאם נכנסה, למרות הכול; דקה אחריה נכנס חרדי נוסף.
כל הילדים מרעישים
הקומפלקס שהספרייה, הבריכה והמינהל הקהילתי רמות אלון שוכנים בו מסמל אולי יותר מכול את הכוחות החילוניים ברמות, והמינהל אף נתפס כשומר הסף של השכונה מפני ההשתלטות החרדית. מעברו השני של הכביש, המודעות מזכירות יותר את מאה שערים.
ילדים חרדים צילום: פלאש 90
"לאחרונה ב"ה עוברות ברחובותינו נשים העטופות ברדיד מראש, ויש אף המכסות את פניהן", נכתב בפשקוויל. בהמשכו מוסבר על מקור המנהג. "על כן כל המבזה אותן - מבזה תורתנו הקדושה וננעל בכת ליצנים שאינם מקבלים פני שכינה, ו'מחטאי' הרבים שאין להם חלק לעוה"ב ובהלבנת פנים בעוד עיסוקים חמורים ל"ע רח"ל".
חיוך לא ברור פרוש על פניו של חרדי, אב לשלושה, הממתין לאוטובוס. לדבריו הוא מרוצה מאוד בשכונה. "הבעיות היחידות הן של מבנים ובעיה בגנים, בעיה חמורה", הוא אומר. "חוץ מזה, הכול בסדר. הכול מצוין. יש הסעה למקומות, הכול בסדר". על בית הכנסת שנשרף כלל לא שמע, ובנושא הבחירות למינהלים הקהילתיים הוא אינו מעורב, ולדבריו העניין לא מעניין אותו.
מיכל (28), גרפיקאית במקצועה, מתגוררת בשכונה מגיל ארבע. נראה כי השינויים הדמוגרפיים בשכונה אינם מטרידים אותה. "ברור שהשכונה יותר חרדית מלפני עשר שנים", היא אומרת, "אבל אני לא מודאגת, ואני מתכוונת להישאר".
עם זאת, היא מספרת שבבית ספר חילוני בשכונה יש הורים שהיו מודאגים מאוד מאפשרות האיחוד בין המינהלים הקהילתיים, בעיקר בגלל סוגיית החוגים: מדובר בהורים לבנות, אשר חששו שהחוגים של הבנות שלהן ייפגעו בגלל האיחוד. "לי יש בן, אז זה לא מפריע לי", אמרה.
על ספסל בתחנה אוטובוס יושבות ביחד רחל רוזנבלט ושרה ביטו. שתיהן חילוניות ומתגוררות בשכונה כבר 30 שנה, לפני שרחוב צונדק נסלל ובימים שעברו בשכונה רק שני אוטובוסים ביום. רוזנבלט טוענת שהיא "לא רואה שום בעיה במגורים המשותפים, ומרוצה מאוד. אני אפילו בפורום נשים שמשותף לדתיים וחילונים, ואנחנו מאוד מרוצים, הכול בסדר".
בקומה מעליה מתגוררת משפחה חרדית עם 12 ילדים. "אני לא מרגישה אותם. הם דואגים שלא יהיה רעש ושומרים על הניקיון. בהתחלה הם לכלכו, אבל אז פנינו אליהם והם הבינו שפה זו שכונה נקייה. חוץ מזה, הילדים שלי לא מרעישים לפעמים?". רוזנבלט שמעה עוד קודם לכן על בית הכנסת שנשרף, והגיבה בצער רב. "אסור שדבר כזה יקרה", אמרה. בנה הדתי נוהג להתפלל שם כשהוא בא לבקר אותה, וגם היא מרוצה ש"סוף~סוף יש בית כנסת אשכנזי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם