הים והאופק סופגים הכל: הפינה של ג'ייסון דנינו-הולט
רחוב הרברט סמואל פינת רחוב גורדון. הרגע הזה, שבו הים התיכון מתגלה במלוא הדרו, הוא רגע של אושר שאין לו תחליף. הפרויקט החגיגי המלא יפורסם מחר (ד') בגיליון ראש השנה של רשת מקומוני זמן מעריב
צילום: דודי ויזגאן, עריכה: תמי בנימין, כתב: לאון פלדמן
הפינה הזו תמיד הפעימה אותי, כבר מילדות. גרנו ברחוב הירקון, והייתי ילד של ים. כל פעם שנסחפתי בטרדות ובמחשבות, הייתי הולך אליה, ומייד מתמלא ברוגע. זו פינה מאוד מוצלחת וורסטילית. אפשר להיות בה בדיכאון, אפשר לשאוב ממנה אופטימיות. מה שבא, ברוך הבא, הים והאופק סופגים הכול.
החיים בתל אביב הם חסרי טבע והים מחזיר אותנו לתחושות מאוד קדמוניות, שמחברות אותך לעצמך. יש גם משהו בגילוי של הכחול הזה, מאחורי הבטון האינטנסיבי (והדי מכוער) של המלונות ושל כיכר אתרים.
החלום שלי הוא לגור ליד הים, אבל עד שזה יקרה – אני לפעמים עושה עיקופים עם הטוסטוס רק כדי לעבור שם, ולהשקיף.
כשממש חושבים על זה, זו לא רק הפינה שלי בישראל. מבלי להישמע פרובנציאלי, אין
כמוה גם בחו"ל, כי התחושות שנותן אוקיינוס עצום מימדים, ויפהפה ככל שיהיה, אינן התחושות שמעניק הים התיכון שלנו, עם שוברי הגלים המוכרים של תל אביב ושחקני המטקות הישראלים שעל החוף.
הכותב הוא שחקן ובמאי
ג'ייסון דנינו הולט בירקון פינת גורדון
צילום: עודד קרני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם