ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

ללכת עד החוף: סיפורו יוצא הדופן של "הבית האדום"

כאילו זה היה אתמול: בעיית דיור, מחירי שכירות גבוהים ופריסה פיראטית של מאהלים עומדים מאחורי הקמתו של "הבית האדום", שעליו נמצא היום מלון שרתון

"חברים, ידוע לכם שיפו ותל אביב נהיו בשנים האחרונות למרכז הפועלים הכי חשוב בכל הארץ. . . אבל עד כמה שלא יהיה מוזר הדבר, מחוסר דיור הוא ציבור הפועלים ביפו, בגלל שכר דירה גבוה כפי מצב הפקעת שער הדירות השורר כאן. . . מועצת פועלי יפו החליטה אפוא לפנות אליכם, חברים, בדרישה: לעזור לנו בהקמת בית פועלים ביפו. חברים סייעו לנו לבניין דירת קבע בשביל פועלי יפו ובשביל אלפי חברינו שיבואו לבנות אתנו את הבניין הכביר של ארץ ישראל העובדת".

הקול הקורא שהופץ בינואר 1922 לציבור פועלי תל אביב עם הגעת גל חלוצי העלייה השלישית היה אות הפתיחה לפרויקט הגדול ביותר של מועצת הפועלים בתחילת דרכה. בתוך זמן קצר הועתקה הקמת הבניין מיפו לתל אביב, ופועלי העיר גויסו לתרום שני ימי עבודה "להקמת המפעל השגיא!"

ב-6 באוגוסט 1925 הונחה אבן הפינה לבניין, ובטקס אמר ברל כצנלסון, מנהיגה הרוחני של תנועת העבודה: "זאת תשובתנו הנצחית לכל משטינינו ומקטרגינו: עבודה, יצירה וקורבנות. לא היכל אנו בונים כאן, אלא מבצר. מבצר לתרבותנו ובתוכו עוד נידרש למצוות ולחובות חדשים".

להיסטוריה של "המדינה שבדרך" נכנס הבניין, שנודע בשמו "הבית האדום", לאו דווקא כמבצר תרבות, אלא כמקום מושבו של הפיקוד העליון של ההגנה בשעה המכריעה ביותר בפרוץ מלחמת העצמאות.

בתום מלחמת העולם הראשונה ולאחר המהפכה הקומוניסטית נפתחו שערי הארץ לפני חלוצי העלייה השלישית (1924-1919) מרוסיה . מרביתם היו פליטים צעירים, חסרי כול וחדורי אידאולוגיה סוציאליסטית יוקדת. הלהט המהפכני הסוחף לבדו לא היה מסוגל לפתור את בעיית הרעב הפיזי, ולתמונה נכנסו השלטונות הבריטיים. ביוזמתם החל מפעל עבודות דחק המוניות, ובראשן סלילת כבישים ומסילות רכבת.

בספטמבר 1920 הקים יצחק שדה עם סוללי כביש טבריה-צמח את "גדוד העבודה וההגנה", וכעבור שלושה חודשים הוקמה ההסתדרות הכללית. שמה של פלוגת תל אביב מ"גדוד העבודה" מפורסם פחות מהפלוגות שייסדו את התנועה הקיבוצית (עין חרוד ותל יוסף), אבל היא הטביעה חותם נדל"ני בתולדות העיר והמדינה, בלי שאיש שיער את התפתחותו.

לקבוצות הפועלים שהתאגדו בפלוגת תל אביב הייתה מצוקה קיומית קריטית - דיור. מחוסרי הדיור לא פנטזו על חדרי שיכון או צריפים, אלא על שטח שעליו יוכלו להקים אוהלים. בלית בררה הם הקימו את אוהליהם בשטח מחלול (קרקע ללא בעלים), שאיש לא התעניין בו - רצועת הכורכר השוממה בשפת הים (שטחה הבנוי של תל אביב נגמר אז ברחוב אלנבי).

כשהאנגלים קבעו שקרקעות המחלול העות'מאניות יהפכו לאדמות מדינה, נקבעה כבר חזקת פלוגת הפועלים על השטח דה פקטו. ב-1923 נמסר הזיכיון על השטח (4.5 דונמים) לוועד העיר (העירייה טרם הוקמה), ודיזנגוף התגייס לחכירתו, אף שלא נמנה עם חוגי הפועלים. גם ארתור רופין, ראש המשרד הארץ-ישראלי בהסתדרות הציונית, נרתם לרכישה כדי להרחיב את שטחי הפיתוח העתידיים של תל אביב.

ב-19 באפריל 1926 נחנך הבית האדום, שהוקם במגבית הפועלים, העירייה וההנהלה הציונית. היה זה בניין דו-קומתי עם קומת מרתף, שנבנה על מצוק הכורכר בחוף ימה של תל אביב (כיום מלון שרתון ברחוב הירקון).

המבנה הכיל אולם ישיבות במרתף המשקיף על הים ו-25 חדרי משרדים למזכירות המועצה. קירותיו החיצוניים של הבניין נצבעו באדום להבלטת זהותו הסוציאליסטית. התכנית הייתה לבנות על המדרון שמדרומו היכל תרבות, אלא שהיכל זה מעולם לא נבנה. מדרום לבית האדום נבנו ב-1933 הצריף של תאטרון האהל ואגודת יורדי ים "זבולון". כעבור שנתיים הועברה מועצת הפועלים לבית ברנר, והבית האדום הועמד לרשות הנוער העובד והלומד וארכיון העבודה.

בתום עשר שנות עימותים החכירה העירייה את השטח באופן רשמי להסתדרות (1937) בעסקה שבה בחשו כל הבוסים הגדולים (רוקח, נמיר, אהרון בקר, צבי לבון ועוד). המאבקים על רישום המגרש והנכס בטאבו התאיינו ונמוגו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כשהבריטים הפקיעו את הבית האדום, כמו עוד מבנים רבים בעיר, לצורכיהם הצבאיים. הבית האדום הפך למקום מושבם של קצין העיר תל אביב (Town Major) ומטה המשטרה הצבאית הבריטית (Provost Military Police).

לאחר המלחמה הוחזר המבנה למזכירות הנוער העובד, וכשפרץ המאבק המזוין של תנועת המרי העברי נגד הבריטים, התאים מקומו המבודד לפעילות ביטחונית חשאית על החוף ולהחבאת נשק בסליקים. לא פעם נערכו בבניין "פעולות" רועשות של חניכי הנוער העובד כדי לחפות על פעילות מחתרתית והיערכות להורדת מעפילים.

למעשה כבר בשבוע שלפני מלחמת העולם שימש גג הבניין לאיתות לספינות המעפילים "פאריטה" ו"טייגר היל", ולהורדת העולים הבלתי לגאליים והתמזגותם בציבור הרב שהתקהל במקום. לאחר "השבת השחורה" (יוני 1946), שבה נחשף מטה הפלמ"ח בקיבוץ מזרע, הועברו משרדי הפלמ"ח לפרק זמן קצר לבית האדום. מפקדי הפלמ"ח שוכנו בין מדריכי הנוער העובד ואנשי ארכיון העבודה שעבדו במקום.

עם התפנות הבריטים מגוש דן, בדצמבר 1947, העמידה ההסתדרות הכללית את בנייניה בתל אביב ואת בכיריה (אשכול, ספיר, פרס ונוספים) לרשות ההגנה. למעשה מערכת הביטחון נוסדה בחיק ההסתדרות - הוועד הפועל, קופת חולים, בנק הפועלים, תנובה, סולל בונה, הפועל ועוד.

בינואר 1948 שוכנו ראשי הפיקוד העליון של ההגנה בבית האדום - בן-גוריון, ישראל גלילי ראש המפקדה הארצית, יעקב דורי הרמטכ"ל, יגאל ידין ומתי מעט נוספים. מכאן הם ניהלו במשך חמישה חודשים את מלחמת העצמאות - המערכה העקובה מדם של השיירות, מבצע נחשון, מבצע מכבי, הבקעת המצור על ירושלים.
בריאיון לשבועון "אגרת" סיפר בן-גוריון בערוב ימיו: "בקשר לבית האדום אני זוכר רק יום אחד, יום גדול, יום הכרזת המדינה. עם גמר הישיבה החגיגית ישר רצתי אל הבית. ציבור גדול הצטופף מחוץ לבית. שמחו ורקדו. אך אני - לא הייתה שמחה בלבי. חשבתי רק על דבר אחד: מתי יגיעו הערבים?

"לכן רצתי אל הבית פעמיים באותו היום. בשעה 12 ובשעה חמש. דאגתי הייתה למלחמה.'הכרזה שמכרזה'. . . לא יכולתי לשמוח. זהו מה שאני זוכר מהבית: שתי הריצות".

ארבעה ימים לאחר הכרזת המדינה הועבר המטכ"ל מהבית האדום ל"גבעה" ברמת גן. במקומו הוצבו תחילה מטה חיל ההנדסה, מפקדת מחוז תל אביב והצנזורה הצבאית, ולבסוף הוא שימש אכסניה להלנת 220 חיילים. ב-1950 הוחזר הבניין להסתדרות, ולאחר הפילוג בתנועה הקיבוצית הוחכר למזכירות איחוד הקבוצות והקיבוצים. לבניין נוספה קומה שלישית, ובשלהי שנות ה-60 נמכר הנכס לרשת שרתון.

בקיץ 1971 הוא פונה ונותר שנה שלמה נטוש ופרוץ. בהיותו עזוב שימש המקום את יצאניות רחוב הירקון והיה זולה להומלסים. הדייר האחרון היה המהנדס הקנדי, ד"ר אהרון מילנר, בן ה-57, שנודע בכינויו "מיסטר הללויה" והתפרסם כ"אבי ההיפים" בארץ. מיסטר הללויה התנחל בבית הריק והקים בו את מטה הביטניקים, ששרד עד יום עליית הדחפורים על הבניין במאי 1972.

במקומו של הבית האדום הוקם מלון שרתון, שבמחווה נוסטלגי לקודמו נצבע אולם המבואה שלו באדום. ביום ההגנה, י"א באדר 1987, הסיר יצחק רבין את הלוט מעל עמודי ההנצחה לבית האדום ולפלוגת גדוד העבודה בגינה שבחזית מלון שרתון.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...