"הבישול עזר לי להשתקם מהפיגוע"
שני הפיגועים מהם ניצל הרחיקו אותו מהמטבח למשך שבע שנים והסרט התיעודי ששחזר את הזוועות שחווה גרם לו לשני התקפי לב. משה ששון, המתמודד הכי צבעוני שהודח ממאסטר שף, לא זונח את חלומו להקים מסעדה ומפרגן לזוכה, אבי לוי
ששון זורק את הזבל וחיש מהר מסדר לנו כיסאות סמוך לגינתו ומביא משקאות קלים מכל טוב, בסופו של דבר שנינו שותים כוסות של מים מינרלים, "אני שותה בעיקר מים, זה בריא", הוא מצהיר, מדליק סיגריה ועדיין כולו חיוכים.
בחצר חונה ג'יפ לבן ישן שראה ימים טובים יותר. הצבע שלו כבר מזמן התקלף, שניים מגלגליו מפונצ'רים. בסמוך לג'יפ עומדת בגאון גינת ירק המצמיחה כמעט כל סוג של צמח תבלון שניתן לחשוב עליו - אם זה לימונית, חצילים, לואיזה, נענע ואפילו בוטנים. עם כל היופי וההדר של הגינה, ששון מדגיש שהיא כבר מזמן לא מה שהייתה.
"כל הבית עומד מלכת, כבר הרבה שנים שאני לא עושה בו כלום, לא שיפוצים, לא תולה תמונות, לא דואג לגינה, שום דבר. הכל נעצר".
חייו של ששון נעצרו כמה וכמה פעמים, לפחות ארבע. מתחת לחיוך הכמעט תמידי שלו שרויה עצבות גדולה וחוכמת חיים של אדם שראה יותר מדי ב-57 השנים בהן הוא מתהלך על פני האדמה.
הפעם הראשונה בה חייו נעצרו הייתה בפיגוע הרצחני בשנת 2002 במועדון "שפילד" בראשון לציון. ששון, מוקף באשתו, בחברים ובמכרים, נהנה עד מאוד באותו ערב. לפתע הבחין באדם לבוש במעיל המחזיק בידו במזוודה הנכנס למועדון, ומאותו הרגע חייו היטלטלו ולא שבו למסלולם הקודם.
"חשבתי שהוא טכנאי, התברר שהוא מחבל", משחזר ששון. "הוא צעד כמה צעדים, נכנס ועצר ליד
איזה עמוד גדול, הרים את ידו וצרח אללה אכבר, וזהו...", ששון מחווה בידיו כלפי מעלה בצורה המדמה פיצוץ. "נהייה גיהינום".
חיוכו של ששון
"נגעתי בבנאדם בניסיון למשוך אותו, וכמו שאת עושה על האש כנף של עוף ואיך שהעור נפרד מהבשר, ככה היה הבשר של האנשים, הם ניצלו במכה אחת, הם היו שרופים, מפוחמים. גם אני נדלקתי, הייתי לפיד אנושי, השערות שלי נשרפו. גם נפצעתי בפּנים, מההדף עפתי לתקרה, אלה שעמדו לידי כולם מתו. אני עמדתי ליד עמוד בטון שהגן עליי, זה היה נס עבורי, לא שאני שמח".
למה לא? ניצלת, חזרת לארבעת הילדים שלך ואפילו זכית להפוך לסבא.
"אבל למה אני ולא הם? למה אני נשארתי והם מתו? אני לא מבין את זה. למה אני יותר טוב? לא איכפת לי שאני אלך ואחרים יישארו במקומי. גם הם השאירו ילדים יתומים מאחוריהם, זו לא חלוקה הוגנת".
מה עוד קרה?
"לא משנה מה אני אספר לך, הפה לא יכול לספר ולתאר את הגיהינום שהיה. את יודעת בכלל מה זה גיהינום? אנשים נמעכים, מתרסקים, שולחנות סנוקר נהיו כמו מים. אשתי גם הייתה שם, היא נפגעה בעמוד השדרה והייתה כמה זמן על כיסא גלגלים, אבל היא עברה ניתוח ועכשיו היא בסדר".
הכרת את האנשים שנהרגו?
"כן, הכרתי את כולם, זה היה מועדון של קבועים. זה היה פיצוץ שלא רואים בסרטים. כל החלונות והקירות התרסקו, נוצר בלון אש ענק בקוטר של 50 מטרים, אם המבנה לא היה מתפוצץ, היינו מתרסקים מההדף".
מה עם אשתך?
"חצי דקה אחרי הפיצוץ שמעתי אותה קוראת לי 'משה, משה', היה חושך והיה קשה לראות, כשמצאתי אותה ראיתי שנפלה עליה התקרה והתחלתי למשוך אותה מהיד. כשמשכתי אותה היא הייתה כבדה יותר מדי, אבל לא ייחסתי לכך חשיבות, אחר כך התברר כי מישהי אחרת שעפה מהפיצוץ נתלתה עליה כשחצי מגופה משתלשל החוצה מהקומה השלישית. כנראה מהפחד היא תפסה את אשתי, ואני בעצם משכתי את שתיהן.
"אחרי שהצלחתי למשוך את אשתי עדיין לא ראיתי את האישה השנייה, רחל שמולה, וכשירדנו שנינו למטה, היא פתאום אומרת לי שהייתה איתה עוד מישהי. הסתכלתי למעלה וראיתי את הרגליים שלה שמוטות באוויר. למזלה היא איבדה את ההכרה, כי אם היא הייתה מתעוררת, היא הייתה נופלת מהקומה השלישית. מיד עליתי למעלה ומשכתי אותה. אחר כך, כשהיא התעוררה בבית החולים, היא כבר באה לחפש אותנו לומר תודה. גם אשתי ביקרה אותה בבית החולים".
היית בבית חולים הרבה זמן?
"לא, למחרת כבר באו מהשב"כ אליי הביתה, הם סגרו את כל הרחוב והביאו את הראש של המחבל כדי שנזהה אותו".
באיזה אופן שינה הפיגוע את חייך?
"אני עדיין בטיפולים, שבע שנים לא בישלתי. האירוע היה מכה טראומתית קשה, אני לא נוהג לספר על זה, אבל לפעמים אני יושב בסלון ונרדם לשנייה ואז אני מרגיש מחדש את הפיצוץ כאילו התפוצצה לי הבטן, הרגל, ובכל הסלון עפים גלילים של דם ובשר ואז אני מתעורר ורואה שאין כלום.
"עד היום כשאני הולך לישון אני ישן עם חתיכת שוקולד ומים, כי אני חולם על הפיצוצים. במקלחת כשאני מתקלח, איך שנוגעת בי טיפת מים עולים לי הריחות של האנשים שנשרפו. אני כבר לא מבשל עם תנור, כי זה מזכיר לי אנשים נשרפים. אני מבשל רק על הכיריים".
שבע שנים קשות עברו על ששון, ואז בשנת 2009 החליט לפתוח מסעדה. הוא הקים אותה בסמוך למוסך שלו בנס ציונה. כשהחל בבנייתה הוא לא ידע מדוע הוא עושה זאת, בסוף הבין שהבנייה והבישול מהווים חלק מהשיקום שלו.
האפקט התרפויטי של הבישול הביאו בסופו של דבר למאסטר שף. "אשתי ראתה שכל מה שקשור במטבח מרגיע אותי ולכן רשמה אותי למאסטר שף, שנתן לי שני דברים מאוד חשובים בלי לדעת בכלל".
אילו דברים?
"האחד הוא שלפני הפיגוע הייתי אדם עם רייטינג, הרבה אהבו אותי, ובשבע השנים שאחרי פשוט נכנסתי בתוך עצמי, ואז בא מאסטר שף ופתח לי את הדרך מחדש, החזיר אותי לתודעה. הדבר השני הוא שזה החזיר אותי לאהבת המטבח.
"אייל שני גם קלט אותי מאוד מהר, הוא אדם עם חוכמה מיוחדת למרות כל הדיבור הזה שלו, הוא אמר שכשאני מגיע למשהו אני מפחד להעז, והוא בכלל לא ידע על הרקע שלי, אבל הוא צדק. מאז הפיגוע אני מפחד ללכת עד הסוף, ואני יודע לעשות הרבה דברים במטבח, יכולתי להביא מנות הרבה יותר מוצלחות, אך משהו עצר בעדי".
אותו משהו עצר בעדך מלפתוח את המסעדה שלך? כבר סיימת לבנות אותה, אבל מעולם לא פתחת אותה.
"הרגשתי שעוד חסר בי משהו, בגלל שעברתי פיגוע, הבנתי שאני צריך עוד להחלים. היום אני כבר מבין שאני עדיין צריך לעצב את עצמי מבחינת אישיות ואדם, שאני עדיין צריך להתאזן.
"אני גם לא יכול לפתוח מסעדה סתם ככה למרות שהרבה אומרים לי שזה הזמן הנכון, כשעדיין זוכרים אותי, אבל זה לא כזה פשוט, אני רוצה שאנשים יהיו מבסוטים מהאוכל במסעדה שאפתח ולשם כך אני צריך להבריא. מאסטר שף הבריא אותי בהרבה, הוא הכניס אותי למקומות חדשים, שיקם אותי בלי שידע בכלל. חזרתי מחושך לאור".
לפני כשלוש שנים, על מנת לנסות לפרוק את המטען שהצטבר אצלו, הסריט ששון, בעזרת מתנדבים מארגון נפגעי פעולות איבה, את הסרט התיעודי "רוצים לחיות". הסרט משחזר את מהלך הפיגוע בראשון מנקודת המבט שלו ושל אשתו. כיום הסרט מוקרן בבית יד לבנים ונציגים מניו יורק הגיעו לארץ בבקשה להקרין את הסרט בקהילות היהודיות בארה"ב. "הרגשתי שאני חייב לספר מה קרה, אני רוצה שהשמות של האנשים שנרצחו לא יישכחו, הם הלכו מהעולם הזה ואנחנו צריכים לזכור זאת גם בעוד 30 שנה".
הצורך לחוות מחדש את רגעיו הקשים, הכריע את ששון ובתום הצילומים הוא לקה בשני התקפי לב, האחד אחר השני. וכך נעצרו חייו פעמיים נוספות.
הסרט עלה לך במחיר עצום, שני התקפי לב. עם מה נאלצת להתמודד במהלך ההסרטה?
"בחלק מהסרט מראים אותי ואת אשתי הולכים לים ושורפים את הבגדים עם הדם מהפיגוע".
שמרת את הבגדים המגואלים בדם?
"כן, כל השנים האלה שמרתי אותם כמו שהם מתחת לארון כך שאף אחד לא יוכל להתקרב אליהם, לא יודע למה, ובסרט שרפנו אותם על מנת לשחרר.
"הסרט הזה אילץ אותי לדבר. במשך שבע השנים אחרי הפיגוע אני שתקתי, אנשים בכלל לא ידעו מה אני ואשתי עברנו. להקלתי, הטיפולים והכדורים עזרו לי להיפתח. היום אני לוקח תשעה כדורים ביום. אבל אני אדם חזק, ואני מנסה להסתכל על הצד השיקומי ואני מתקדם הלאה".
לאחר הפיגוע המחריד ושני התקפי הלב, נדמה היה כי ששון סיים לשתות את כוס התרעלה עד תומה, אבל לגורל היו תוכניות אחרות עבורו. בשנת 2009 הוא מצא את עצמו בפיגוע נוסף, הפעם בתחנת דלק באריאל. מחבל נכנס לתחנה, התפוצץ ורצח שלושה אנשים.
ששון נפגע מההדף. "אני קורא לזה פיגוע בקטנה", מתעקל פיו לחיול מריר. "אני כבר לא מתייחס אליו, אחרי מה שעברתי, איך אני יכול להתרגש? המראות החדשים של הפיגוע כבר לא עניינו אותי, אבל החיילים שאבטחו אותי לקחו את זה מאוד קשה".
חיילים שאבטחו אותך?
"כן, כבעל מוסך אני עובד עם משרד הביטחון כבר הרבה שנים, אני מסתובב בין כל הטייסות ודואג לזגוגיות, אני גם עובד עם מכונים ביולוגים, יש לי הרבה קליפות לקלף מהחיים שלי".
היית בשני פיגועים. כל אדם נורמאלי היה עוצר לרגע וחושב 'למה אני? מה עשיתי שזה מגיע לי?', אבל מצד שני ניצלת פעמיים בנס.
"הלכתי להרבה פסיכולוגים, הם אמרו לי שאני אדם מיוחד. אני חושב על זה, אבל מה כבר אני יכול לומר?".
הבישול עזר לך בשיקום?
"כן. הבישול הוא חלק מהחיים שלי, והוא מאוד עוזר לי, לכן אשתי רשמה אותי למאסטר שף. אפשר לומר שאני אדם שבדם שלו זורם עמבה, עיראקי אוריגינלי בגדדי. בגלל הילדוּת שלי הבישול הוא חלק ממני".
אל הבישול נכנס ששון כדרך חיים, הוא מעולם לא למד לבשל בצורה מסודרת. "גדלתי בבית עם תשעה אחים בנים בדירת שני חדרים בחולון. עם הוריי היינו 12 נפשות כשכל הזמן יש באוויר ריח של בישולים".
אז למדת לבשל בעצם מהבית.
"מאמא שלי, ואני לא רואה בזה לימוד. הבישול בא לי באופן טבעי, אני מבשל כדי לאכול, כדי שיהיה לי טעים, מעולם לא שאלתי כמה פלפל או מלח צריך לשים, בעצם הבישול הוא צורך. אבא היה חוזר כל יום חמישי עם עשרה עופות, ולאמא שלי יש רק שתי ידיים, כך שלכל אחד היה תפקיד.
"אני הייתי מורט את הנוצות. קודם היינו אוכלים את כל האיברים הפנימיים, ועדיין נותרתי רעב, אז למדתי גם להכין את העוף". ששון מגחך לעצמו, "זה לא היה לימוד, פשוט הייתי זורק את השוק על המחבת ומתבל. וכשראיתי שכולם אוהבים את מה שיוצא, זה מצא חן בעיניי והמשכתי בזה. אפשר לומר שגם כל אחיי יצאו בשלנים כאלה.
"המיטה שלי הייתה גומחה מתחת לארון בגדים, כל לילה הייתי מזדחל למטה, לא היה מקום בבית ל~12 מיטות, אבל עדיין גדלתי בשמחה גדולה, עם הרבה אהבה, אני נקרא מספר תשע. עד היום קוראים לנו לפי מספרים".
אבל עם כל האהבה שלך לבישול אתה בעלים של מוסך.
"מוסך גם משתייך לילדות שלי. לאח שלי היה מוסך, בזמנו בשנות ה~50' הוא היה היבואן מספר אחד של שמשות במדינה, ואני עבדתי אצלו וגם זה השתרש אצלי. בשנות ה~70' הקמתי את המוסך שלי ומאז אני שם".
לאחר שאשתו רשמה אותו לתוכנית, התקשרו אליו מההפקה ואמרו לו שהוא צריך להכין מנה. ששון בחר להכין שקשוקה עם נקניקיות אמרגז ואשכי הודו. אנשי ההפקה הגיעו, בדקו, טעמו וצילמו את המנה. ששון לא הופתע לשמוע את הטלפון מצלצל ואת ההודעה שהוא מוזמן לאודישן נוסף.
"אין לי ניסיון באודישנים, חשבתי שהשני יהיה כמו הראשון", הוא מחייך חיוך רחב. "לא חשבתי בכלל על מצלמות ושופטים או פרומואים. אז מיהרתי ולקחתי קופסאות פול וכמה צמחים מהגינה ויצאתי.
"הגעתי לשם ופתאום נתנו לי שולחן משלי ורצו שאכין את המנה שלי לעיני המצלמות ועוד אמרו שאני נכנס לראות את השופטים. גם ארגנתי לי שקיות עם התבלינים שלי ואנשי ההפקה לא הסכימו שאכנס איתם, הם רצו שאשים אותם בצלוחיות אך לא הסכמתי. בלי השקיות שלי אמרתי שאני לא נכנס. בסוף ויתרו לי".
חשבת שתעבור את האודישן?
"באתי באמונה שאני מכין פול. אני אוהב לאכול פול, במסעדות מכינים פול, זה אוכל שאנשים אוהבים ואין סיבה שהשופטים לא יאהבו אותו. ידעתי שאני צריך קצת להתגבר על עניין הקופסאות אז הכנתי מראש תשובה שגם אנשי הקופסאות צריכים להתפרנס".
אבל בכל זאת הצגת מזון מקופסת שימורים שכל אחד יכול לקנות ולשפוך לצלחת.
"זה לא שאני נותן להם לאכול את הפחית, אלא את החומר שבפנים, לו אני מוסיף את הטאץ' שלי. מה? אנשים אחרים לא עשו מנה עם חלב קוקוס? מאיפה הוא מגיע? מקופסה".
את האודישן של ששון, בחרה ההפקה להקרין בפרומואים במשך כמה ימים, מה שהפך את ששון לדמות מוכרת ברחובות. אנשים החלו לגשת אליו, לבקש חתימות וצילומים, לאן שלא הלך שאלו אותו מה הוא הולך להכין ומאיפה הוא יודע לבשל.
"אני הייתי היחיד שהעז לענות לשופטים, כל האחרים היו לפלפים כאלה שלא הבינו מאיפה האומץ, אבל הייתי עצמי. גם הרבה אנשים התלוננו על התוכנית שלא עושים מספיק אוכל אותנטי מזרחי, שמתמקדים יותר מדי באוכל אירופאי ומכונות פסטה".
ציינת שאתה לא מבשל יותר בעזרת תנורים בגלל מה שעברת. אז איך ניגשת לתוכנית כשידעת שבשלב כזה או אחר תיאלץ להשתמש בתנור?
"באתי למאסטר שף לא בגישה של לא מוכן להשתמש בתנור, אבל אם יכולתי להימנע מתנור הייתי נמנע, ואם לא, הייתי משתמש בו גם אם הייתי נוטף מים מהלחץ. יש לי בעיה עם דברים ששורפים כמו חצילים, אבל אני לא אפרוש בגלל תנור".
כל דבר טוב נגמר בסופו של דבר וכך, לאחר שנכנס לנבחרת, דרכו של ששון בתוכנית הסתיימה והוא הודח בידי חבר השופטים. "האמנתי שאמשיך, אך השופטים החליט שזהו. נכנסתי עם קופסאות ויצאתי בגלל קופסאות. אני לא מבין למה הודחתי. אז מה אם לא חתכתי את הפול? המנה נראתה טוב. אחרי ההדחה שלי בא אליי חייל למוסך ואמר לי שהלוואי והיה יכול לאכול את מה שהכנתי בשטח".
התאכזבת?
"ברור. מצב הדחה הוא קשה, אבל מדובר בתחרות ותמיד צריך לעוף מישהו. אם לא אני אז אחר".
המצב על הסט כזה מלחיץ כמו שמראים בטלוויזיה?
"כן. השופטים באים אליך ואומרים לך 'משה, הזמן לא יספיק לך. אתה בטוח שהמנה מספיק טובה?', הערות כאלה משגעות אותך, הם מערערים אותך, אתה יודע מהניסיון שלך שהזמן כן מספיק, כי אתה מכיר את עצמך, אבל הם מורידים לך את כל הביטחון".
יש האומרים שהעונה המפיקים בחרו בכוונה דמויות יותר ססגוניות מאשר בשלנים כדי לעורר עניין בקהל, כי בכל זאת מדובר בתוכנית ריאליטי.
"לפני שזו תוכנית ריאליטי זו תוכנית בישול. המפיקים לדעתי מצליחים לאזן את החבל הדק שעובר בין רייטינג לבישול".
באמת יש פרגון בין המשתתפים כמו שמראים?
"יש הרבה פרגון אחד לשני, אני עד עכשיו בקשר עם המתמודדים. גם השופטים נמצאים בלב שלי, הם כמה רמות מעלינו, ואני בתור טבח נהניתי ללמוד מהם".
אז מי השופט החביב עליך?
"במקום לבחור אני אגדיר לך אותם. אייל שני הוא נשמע כמו מטיף כומר כזה, יונתן רושפלד נראה כמו נער שעשועים שגדל עם כפית זהב, מיכל אנסקי כל דבר אוהבת להריח לכן אני אומר מה היא עושה במאסטר שף, שתלך להיות שותפה עם תשובה ותריח איפה יש נפט וגז ותרוויח יותר, וחיים כהן הוא המאסטר, לא יעזור. יש לו אישיות מיוחדת, של מנהיג, הוא יודע להעביר ביקורת ולתת במקביל צ'אנס לבנאדם".
ומה אתה אומר על הניצחון של אבי?
"הוא היה המועמד החביב עלי, והוא באמת זכה. הוא בחור שהתחיל במאסטר שף שלא ראו עליו שהוא בין המובילים. לאף אחד לא היה נראה כי הוא ילך עד הסוף, אבל הוא לקח את התוכנית ואת הבישול ברצינות והתקדם בצורה משמעותית לאורך התוכנית עד הגמר וחצי הגמר ובסוף זכה במקום הראשון, ומצד שני במקביל אליו עמנואל ואליהב באו והראו מההתחלה שיש להם כישורים בבישול אך גם שחסר להם עוד קצת, משהו נוסף, ובסוף אבי לקח ובצדק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם